• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מכאן ולא מכאן

מכאן ולא מכאן

מאת עוזי זק

הביקורת של arnon

תמונה של arnon
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
מכאן ולא מכאן

מכאן ולא מכאן

מאת עוזי זק

הביקורת של arnon

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
תמונה של arnon
הוצאה לאור:אפיק
שנת הוצאה:2012
קטגוריה:ספרות מקורית
הקודמת
אורי רעננה
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 13 שנים

“ספר חתרני, מעורר מחשבה.כתוב יפה. אתחיל בווידוי . גדלתי ולמדתי באזור ובתקופה של הסיפור.צפון תל אביב”

3/5
ביקורות על מכאן ולא מכאן
הבאה
פנקדורה
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 5 שנים•1 דקות קריאה

ואוו - איזה ספר! מצחיק, עצוב ובעיקר חכם. על העלילה כבר כתבו לפניי - נער מתבגר בת"א של שנת 1961 חושף את האמת על עצמו ועל השטויות שדוחפים לו לראש (שעד היום רבים מאמינים בהן). ממליץ בחום!

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של Mira
Mira
תמונה של אירית פריד
אירית פריד
תמונה של לי יניני
לי יניני
תמונה של rea
rea
תמונה של moshef
moshef
תמונה של המורה יעלה
המורה יעלה
6קוראים|גיל ממוצע61|67%נשים

על המבקר

תמונה של arnon

arnon

ותיק
חבר מזה 12 שנים
54 ביקורות•365 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מקורית•ספרות מתורגמת•עיון
תמונה של arnon
arnon
ותיק
חבר באתר מזה 12 שנים
ביקורות54
לייקים שקיבל365
דירוג ממוצע4.0 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מקורית28ספרות מתורגמת18עיון1

דיון על הביקורת

2 תגובות
פרפר צהוב
פרפר צהוב•לפני 5 שנים

הספר בהחלט נשמע מעניין.

המורה יעלה
המורה יעלה•לפני 5 שנים

נשמע מעניין

2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של arnon

מקימי

מקימי

נועה ירון-דיין

אני עובר משבר קריאה. כל ספר שאני פותח לא מעניין אותי.
זאת לא פעם ראשונה שזה קורה לי. כיוון שקריאת ספרים היא אחת הפעולות האהובות עליי, זה מתסכל אותי נורא.
אז אמרתי לעצמי "אולי זאת הזדמנות? אולי אנסה לקרוא ספר שבחיים לא הייתי קורא?".
ככה הגעתי לקרוא את מקימי. מצאתי אותו בתחנת ספרים ברחוב.

ראשית - הוא הרבה פחות גרוע ממה שחשבתי.
הוא דווקא מעניין, והקריאה בו רצה. סיימתי לקרוא ביומיים. אומנם זה יום כיפור, אבל אני לא קורא מהיר.

מצד אחד - יש בספר את כל הקלישאות הצפויות של חוזרים בתשובה, ובפרט של הברסלבים. מצד שני - הוא בהחלט מעורר מחשבה.
תמיד אני מקנא באנשים שיודעים "מה נכון". מן הסתם, נועה ירון הייתה אומרת לי לנסות, אבל לא נראה לי שזה יקרה.


האם אני ממליץ על הספר?
נראה לי שכן

מה הציון שאני נותן לו?
אני באמת לא יודע, וזה כבר מעניין.

לפני 8 חודשים•arnon
שנה בלי ציפורים

שנה בלי ציפורים

ניסים לוי

נושא המודיעין מרתק אותי. תמיד שאלתי את עצמי איך מגייסים מודיעים בקרב האויב, מי מתגייס ולמה. (ברור שבשביל כסף והרבה ממנו - אבל תמיד חשבתי שזה לא מספיק). גם הצד השני מרתק: מיהם אנשי השב"כ או המוסד? מה מניע אותם? (כמובן, חוץ מחשיבות השמירה על ביטחון המדינה)
"שנה בלי ציפורים" שופך אור על העניין הזה - ובמובן זה הוא מעניין.

כיצירה ספרותית, זה לא ספר מוצלח בכלל: הדמויות שטוחות כפלקט, והעלילה די משעממת. לפי הספר, נראה שאנשי שב"כ מדברים (או לפחות דיברו בשנות ה-80) כל הזמן במין סלנג "גברי" כזה: "אני מכיר את הנוד שלך לפני שהוא יוצא לך מה..."; "אני הנהג שלך, ואתה יכול לעשות איתי הכול, חוץ מלז... אותי" וכו'. זה פשוט די מטופש ולא נעים לקריאה.

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•arnon
השופט

השופט

שי אספריל

הספר הוא טוב, מעניין ומרתק.
הרבה זמן לא קרה לי שהייתי במתח ממה שעומד לקרות, וממש היה לי קשה להפסיק לקרוא.
כשהייתי ילד היו המון ספרים שהיו עושים לי את זה. היום – מעט מאוד.

אבל מה מפריע לי?
תמיד זאת זירת הכסף: (גם) בספר הזה מסופר על אנשים סופר-מצליחים (כלכלית או מקצועית) שמגלגלים מיליונים או מועמדים להיות שופטי בית המשפט העליון. ואז מתגלית איזו "גדולה" שאין בחיים של כמעט כולנו. היה יותר מעניין אותי לקרוא על אנשים "רגילים" שדבר כמו שכתוב בספר היה קורה להם (אני בכוונה לא כותב מה). איך הם היו מתמודדים?

לפני הספר הזה קראתי את "געגועים לאולגה" של אהרן מגד. מסופר שם על פקיד עירייה - אדם אפור, לא מעניין ולא מצליח - שמחליט לצאת לפנסיה מוקדמת. הוא מתכוון להקדיש את זמנו לכתיבת ספר שיביא לאנושות איזו "אמת נשגבת", שכל העולם חיכה לה, והתוצאה? נו, אתם בטח מתארים לעצמכם.
במידה רבה אני מעדיף ספרים כאלה. לטוב ולרע – אלה החיים. רובנו (לפחות אני) לא נהיה מולטי-מיליונרים וגם לא שופטים.

אבל שוב – "השופט" הוא ספר טוב מאוד ואני ממליץ עליו בחום. הייתי נותן לו 4.5 כוכבים.

לפני שנה•
★★★★★
•arnon
רומן רוסי

רומן רוסי

מאיר שלו

מותר להגיד שלא אהבתי?
שמרוב עצים לא רואים את היער?
שעדיף היה להתמקד בדבר אחד?
שקראתי כבר לא מעט ספרים טובים בהרבה על העלייה השנייה ועל ההתיישבות בעמק?
שבעברית "המופתית" של שלו מצאתי לא מעט טעויות (ולא רק בדמויות שבכוונה מדברות בעברית דבורה)?

אומנם מראש ידעתי אני לא מתחבר למאיר שלו. את עשו קראתי לפני אולי עשרים שנה ולא אהבתי, אבל אמרתי לעצמי "לטס גיב איט אה טריי!"
גם לספרי הילדים של שלו אני לא ממש מתחבר (למרות שהילדים שלי משוגעים על קרמר), וגם את הספר של אביו "פרשת גבריאל תירוש" לא אהבתי – ואני גם מתקשה להבין מה יש לאהוב בו. לא יודע, אולי זה משהו בי.

לפני שנה•
★★★★★
•arnon
משחק הכיסאות

משחק הכיסאות

דן רדלר

לקח לי בערך 200 עמודים להבין מה קורה.
כל הזמן אמרתי לעצמי שבכל זאת יש בספר הזה משהו - אבל "ספרות" זה לא.
התכוונתי לכתוב שהספר הזה זקוק בעיקר לעריכת ספרותית. חצי ממנו פשוט מיותר, ועל רוב תיאורי המין הייתי מוותר בשמחה. לא בשביל זה אני קורא ספרים.

ופתאום הבנתי - זאת פשוט טלנובלה!
זה מסביר את האורך של הספר ובעצם את כולו.

אבל אז זה התחיל להטריד אותי:
למה החיים שלי אינם סובבים סביב עסקים, פוליטיקה ומין?
למה לא מנסות לפתות אותי צעירות יפיפיות המוכנות לבגוד בבעליהן ובכל היקר שלהן - רק כדי לבלות איתי?
למה מעולם לא פתרתי בעיות מקצועיות באלימות, והראיתי להם מי אני (!)?
בקיצור - למה החיים שלי כאלה משעממים ?!

בדרך כלל אני לא כותב ביקורות לא אוהדות על סופרים ישראלים.
מי אני שאפגע ביצירתו ובפרנסתו של מישהו שטרח ועבד?
אבל ראיתי שרוב הביקורות שנכתבו חיוביות, והיה לי חשוב לאזן.

לפני שנה•
★★★★★
•arnon
החומר האפל

החומר האפל

ענר שלו

מעולם לא הייתה לי מאהבת, ומעולם לא קראתי ספר של ענר שלו (אם כי בטוח אקרא עוד).
מתברר שהוא קרוב של מאיר שלו וגם של צרויה שלו.
מתברר גם שאשתי היקרה מכירה אותו (הוא לקוח במרפאה הווטרינרית של אבא שלה).

בכל אופן – איך אני בכלל מתחיל לתאר את הספר?
מה הקשר הין רומן עם מאהבת (שעוסקת בפיזיקה של החומר האפל) לחומר האפל פה במציאות ממש?
האם המציאות שסביבנו ברובה המוחלט מלאה בדברים שכלל אין לנו יכולת לראות או בכלל לחוש?
ומה הקשר בין כל זה לרומן – שלפחות לכאורה – הוא סיפר די בנאלי על גבר שבוגד באשתו ומנהל תכתובות מיילים (השנה היא 2004) עם מאהבת הצעירה ממנו בעשרים שנה?

האמת היא שנכון לעכשיו אין לי תשובה לשאלות האלה.

לפני שנתיים•
★★★★★
•arnon
כשז'בוטינסקי וטרוצקי נפגשו

כשז'בוטינסקי וטרוצקי נפגשו

זאב צחור

הספר מתאר ידידות "סודית" שבין טרוצקי וז'בוטינסקי, שני אנשים שניסו, כל אחד בדרכו, לפתור את בעיות העולם ואת בעיות היהודים בדרכים שונות, אולי אפילו הפוכות.

הספר נותן סקירה רחבה של תפיסת העולם ושל המעשים של כל אחד מהם במשך עשרות שנות פעילותו – ובמובן זה הוא מעניין ומאיר עיניים.

ואשר לחלק הספרותי – לענ"ד זה ספר לא מעניין במיוחד.
הייתי ממליץ על הספר הזה למי שמתעניין בהיסטוריה של שני האישים האלה. בתור רומן הוא אינו מוצלח.

לפני שנתיים•
★★★★★
•arnon
החלום הרביעי

החלום הרביעי

דוד מלמד

ביום העצמאות השבעים וחמישה של מדינת ישראל פורסמה בישראל היום רשימת שבעים וחמישה הספרים ש"כל ישראלי חייב לקרוא".

עכשיו, אני מחזיק מעצמי אחד שקרא המון, ולהפתעתי קראתי פחות מחצי מהרשימה. די הופתעתי לראות ששמעון אדף הצליח להכניס לרשימה שני ספרים ואילו נתן שחם – אפילו לא אחד. אבל היי, אני אפילו לא קראתי חצי מהרשימה! איך אוכל לבקר רשימה כזאת?!

מאז יום העצמאות הספקתי לקרוא כבר שני ספרים מהרשימה (את זה ואת "מבעד לקרקעית השקופה" המעולה!) ואני בעיצומו של השלישי (מינוטואר של בנימין תמוז). אם כל ישראלי "חייב לקרוא אותם" – מי אני שלא אקרא?!

בכל אופן, הספר מתאר סיטואציה דיסטופית שאחרי חורבן ישראל. הכותב מצליח להשיג אשרת שהייה בגרמניה והוא כותב משם. בספר יש תיאור של הסיבות השונות שהובילו לחורבן (כלכלית, מדינית, ביטחונית, תרבותית), והוא אמור להיות מדאיג ורלוונטי לחיינו היום (הספר נכתב ב-1986).

אומנם אני פסימיסט גמור בעניין עתיד מדינת ישראל, אבל הספר הזה לא החריד אותי ולא ממש חידש לי דבר. בסך הכול זה ספר בסדר. בפרק שבו הוא מתאר את חזרת היהודים לפולין ואת חזרתם לדת ולעיסוקים שלפני השואה אפילו צחקתי, ואני חושב שיש בספר הזה קריצה מכוונת ל"שונאים, סיפור אהבה" (הנהדר) של בשביס זינגר (לא אספלייר למי שמתכוון לקרוא).

פרט לזה – לא מצאתי בספר עניין מיוחד.
לענ"ד, זה ספר נחמד. הוא ודאי לא ספר "חובה לכל ישראלי" (אם הייתם מודאגים, כמוני).

לפני 3 שנים•
★★★★★
•arnon
מסע הפלאים של נילס [הוצאת מסדה]

מסע הפלאים של נילס [הוצאת מסדה]

סֶלְמָה לָגֶרְלֶף

אומנם התרגום לא שרד את מבחן הזמן - אבל איזה ספר נפלא!
במשך שבועיים עפנו אני וילדיי עם נילס, מרטין ולהקת אווזי הבר ללפלנד.
דמיינו נופים מדהימים, עברנו הרפתקאות מסמרות שיער, גברנו על סמירה וחזרנו הביתה.

אני גם נאלצתי לשבור שיניים על שמות כמו אקא מיקבנקסיה, מבצר גלימינגנסק ואחרים.

הספר הזה הוא תיקון לסדרת הטלוויזיה: את אוגי האוגר (המיותר) לא הכרנו כלל, לאווז הבית קורים מרטין (ולא מולי) ולשועל קוראים בכלל סמירה (ולא שושו).

ספר נהדר ממש!

אני מקווה שיש תרגום חדש וטוב יותר. זה ארכאי ומעיק.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•arnon

ביקורות נוספות על "מכאן ולא מכאן"

מכאן ולא מכאן

מכאן ולא מכאן

עוזי זק

בנושאי הספר אין חדש: שנות השישים בארץ על כל המשתמע מכך: דור ראשון ושני לשואה, פער עדתי, החבר'ה הסלוניים
לעומת תנועות הנוער וכו'.
החידוש הוא באיך, ולא במה. יש כאן קול מיוחד של סופר שיודע (אמנם עם כמה תקלות בדרך) לספר סיפור מרגש ומעניין, ושעל הדרך שוחט פרות קדושות ומנפץ מיתוסים.
הספר הזה חף מכל תקינות פוליטית. הוא חצוף, ממזרי ויורה לכל הכיוונים בלי להתנחמד ובלי לעשות חשבון.
הנה משהו לגמרי לא פוליטיקלי קורקט, שעוזי זק מזכיר לנו מהתקופה ההיא:לקרוא "תיימענקע" (תימניה באידיש) כשם גנרי לעוזרות הבית המזרחיות, גם אם הן ממוצא פרסי, בוכרי או מה שזה לא יהיה. אם הדוגמא הזו גורמת לכם לרצות להרוג אותו תתרחקו מהספר הזה, כי מאיפה שזה בא יש עוד הרבה כאלה.
זק מיטיב להעביר את הלך הרוח ואופן ההתבטאות של ארי, הנער מפיו מסופר הסיפור.
אז הרעיון שמייחד את הספר הוא טוב מאד, וכך גם הסיפור, ובכל זאת יש כאן הרגשה שהספר הזה הגיע להוצאה בדיוק כשהעורכים היו בחו"ל והשאירו הוראה לא לבלבל להם את המוח כשהם בחופש... וזה חבל, כי פוטנציאל וכשרון יש כאן בשפע - חסרה רק היד המכוונת של עורך טוב שידע להרגיע ולמתן את העודפים ויתר ההתלהבות: המאמץ להתחכם ולהיות אובר שנון, הרצון ללמד ולהעשיר את הקורא, הצורך להתפלמס ולהחוות דעה. נדמה שהסופר חשב שכתיבת ספר זו הזדמנות מצויינת להמם את הקורא עם כל היכולות הללו וזה נותן קצת תחושה של שופוני. כשאני קוראת ספר אני רוצה להשאב לתוך העולם שנברא בו ולא להזרק כל כמה עמודים אל הכיתה בתיכון בהרגשה שאני באמצע שיעור הסטוריה עם אחלה מורה.
ויחד עם הביקורת שיש לי על הספר הזה אני ממליצה עליו בלב שלם. הוא מיוחד מאד, קולח, מרתק ומצחיק למרות שעוסק בנושאים קשים.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•ציפי
מכאן ולא מכאן

מכאן ולא מכאן

עוזי זק

ספר חתרני, מעורר מחשבה.כתוב יפה.
אתחיל בווידוי . גדלתי ולמדתי באזור ובתקופה של הסיפור.צפון תל אביב, עירוני ד, תנועות נוער וכל הנילווים.
תודה לאל, אינני שייך ליוצאי שואה ואפילו מוגדר לחלק ה"שוורצי" המתואר כאן.
הטקסטים מוכרים ואמיתיים. חוויתי את משפט אייכמן ותקופת ההיסתדרות ומפא"י.
מבחינתי הספר הוא , נעים להזכר בכל ההיבטים, החיוביים והשליליים של התקופה.
ברקע שתיארתי, גדל נער אשכנזי בשם ארי ( מאוד חשוב לעלילה ולנרטיב של הספר). במוחו מסתובב האח ליאון שמת בשואה.
ליאון הוא ה"איפכא מיסתברא" של ארי. גלותי,חושב מחשבות אפיקורסיות, לא מבין תמיד את ה"עדריות" הישראלית, רגיש ופגיע ומייצג את יוצאי השואה.
הצירוף הזה נותן לעוזי זק, הסופר, הזדמנות לבקר את כל ה"טבואים" שהחברה הישראלית יצרה, לפחות בתחילת דרכה.ומחלק מהם התפכחה בהמשך דרכה.
הביקורת העיקרית שלו היא על הגיזענות הקרתנית כלפי ה"שחורים". התיימנקה, העוזרת חסרת שם וזהות שבעצם היא נוכחת ,נפקדת בחיי הבית ( האם התאבדה בגיל ילדות של ארי).התיימנקה מתחלפות, היא יכולה להיות פרסית, מרוקאית, אבל תמיד תקרא תיימנקה.
יום אחד היא חוצה את הסייגים החברתיים שהוגדרו.
לארי יש מסיבת ספר התנך בבית הספר ומתברר כי יש דרישה של המורה כי אימא תלווה אותו.
למסיבה באה בהפתעה ומיוזמתה ה"תיימנקה", לבושה במיטב מחלצותיה כדי לשמח את הילד וזאת לאחר שנסעה בשלושה אוטובוסים על חשבונה.
הדבר מעורר בושה אצל ארי, ופיטוריה ממקום עבודתה.
גם הזיוף וניסיונות הבידול של ה"אירופאים", מופיע כאן יחד עם פולקלור פנימי עשיר ומענין.
בגין ומפלגת חרות "זוכים" לתשומת לב במידה זהה לצד המפאייניקי הסוציאליסטי.
באירוניה אדירה.
את הסיום בעל המשמעויות הרבות אני משאיר לחווית הקורא.
את האינדיווידואליות, השכיחה היום כל כך במיוחד בצפון תל אביב, מייצגת בהיווצרותה, רונית , החברה של ארי. היא קוראת את איין ראנד,שירים של אבידן ופילוסופים כמו סוקרטס ואפלטון( במקרה הזה היא מתרגמת אותם לצרכיה ולא כפי שהם התכוונו).
הכתיבה נפלאה.הוקסמתי בתחילה מהאנקדוטות ולאט לאט, נכנסתי לעולם של האירוניה, הביקורת המוסווית והגלויה.
איני מסכים עם כל הביקורת בספר. יש לי הרגשה כי המטוטלת החברתית נוטה היום , כתגובת נגד לכיוון האינדיבידואליזם כערך מוחלט אצל צאצאי אותה אוכלוסיה המיוצגת בספר וזאת כתגובת נגד ל"אחדות השורות, המחשבה והעשיה ".
הביקורת על חוסר פלורליזם היא נפלאה. תמיד הדבר שאנו שואלים את עצמנו, עד כמה ומה המינון הנכון לחברה כמו שלנו?
בקיצור ספר מומלץ מאוד, כדאי לקראו.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אורי רעננה
מכאן ולא מכאן

מכאן ולא מכאן

עוזי זק

דוד שמחה אומר שארי הוא "א יונגער מענטש מיט אן אלטן קאפ", איש צעיר עם ראש זקן ואין הגדרה קולעת מזו. לאורך כל קריאת הספר, ובעיקר בעשרות עמודיו הראשונים הוא חשב, דיבר והרגיש פחות כמו הנער בן הכמעט 17 כפי שהוא מציג את עצמו, אלא יותר כמו אשמאי זקן ומאוס שאינו פוסח על אף התחכמות לעוסה וצפויה. הקול הזה כל כך עצבן אותי בהתחלה עד שכמעט שעשיתי את הטעות וזנחתי את הספר. אני מאד שמחה שהתאפקתי. כי לעוזי זק יש מה להגיד, וכשהוא כבר מתעשת ומוצא את הקול שלו, הוא עושה זאת בצורה נפלאה. זהו ספר אמיץ ובועט, שאינו בוחל בשחיטה של אף פרה קדושה ומעלה לדיון לא מעט נושאים מושתקים.
ארי הוא בן לניצולי שואה. אביו מתכחש לעברו באירופה, מתחזה לאקס-פלמ"חניק ובאופן כללי די מתעלם מנוכחותו של ארי. אמו התאבדה יום אחד. אחיו לאון, זה שנספה בשואה ושארי לא זכה להכיר, צץ לפתע כקול ב' בין רקותיו. לאון אינו מתבייש להתווכח עם ארי, להעמיד מוסכמות בסימן שאלה ולהאיר זוויות ראיה שונות מהמקובל. לאט ובבטחה לאון גורר את ארי להבין את הסיפור הטרגי שלו עצמו בתוך הקלחת הארצישראלית.
על אף העובדה שהכתיבה עצמה בוסרית זהו ספר חשוב וייחודי בנוף ספרי המקור ומומלץ בחום רב.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•פנקדורה
מכאן ולא מכאן

מכאן ולא מכאן

עוזי זק

ספר שיש בו הכל,כל החומרים מהם ספר גדול מתהווה.אציין,שבאופן אישי קראתיו בנשימה עצורה,כשלאורך הקריאה חשתי ״שלא יגמר״.
כשסיימתי את הקריאה,התרוצצו במוחי סצינות שלמות עוד הרבה זמן.
פשוט מרתק.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אדם סביר
דירוג
4.0
לפני 13 שנים

“דוד שמחה אומר שארי הוא "א יונגער מענטש מיט אן אלטן קאפ", איש צעיר עם ראש זקן ואין הגדרה קולעת מזו. ל”