ביקורת ספרותית על מכאן ולא מכאן מאת עוזי זק
ספר מעולה

---

ספר חתרני, מעורר מחשבה.כתוב יפה.
אתחיל בווידוי . גדלתי ולמדתי באזור ובתקופה של הסיפור.צפון תל אביב, עירוני ד, תנועות נוער וכל הנילווים.
תודה לאל, אינני שייך ליוצאי שואה ואפילו מוגדר לחלק ה"שוורצי" המתואר כאן.
הטקסטים מוכרים ואמיתיים. חוויתי את משפט אייכמן ותקופת ההיסתדרות ומפא"י.
מבחינתי הספר הוא , נעים להזכר בכל ההיבטים, החיוביים והשליליים של התקופה.
ברקע שתיארתי, גדל נער אשכנזי בשם ארי ( מאוד חשוב לעלילה ולנרטיב של הספר). במוחו מסתובב האח ליאון שמת בשואה.
ליאון הוא ה"איפכא מיסתברא" של ארי. גלותי,חושב מחשבות אפיקורסיות, לא מבין תמיד את ה"עדריות" הישראלית, רגיש ופגיע ומייצג את יוצאי השואה.
הצירוף הזה נותן לעוזי זק, הסופר, הזדמנות לבקר את כל ה"טבואים" שהחברה הישראלית יצרה, לפחות בתחילת דרכה.ומחלק מהם התפכחה בהמשך דרכה.
הביקורת העיקרית שלו היא על הגיזענות הקרתנית כלפי ה"שחורים". התיימנקה, העוזרת חסרת שם וזהות שבעצם היא נוכחת ,נפקדת בחיי הבית ( האם התאבדה בגיל ילדות של ארי).התיימנקה מתחלפות, היא יכולה להיות פרסית, מרוקאית, אבל תמיד תקרא תיימנקה.
יום אחד היא חוצה את הסייגים החברתיים שהוגדרו.
לארי יש מסיבת ספר התנך בבית הספר ומתברר כי יש דרישה של המורה כי אימא תלווה אותו.
למסיבה באה בהפתעה ומיוזמתה ה"תיימנקה", לבושה במיטב מחלצותיה כדי לשמח את הילד וזאת לאחר שנסעה בשלושה אוטובוסים על חשבונה.
הדבר מעורר בושה אצל ארי, ופיטוריה ממקום עבודתה.
גם הזיוף וניסיונות הבידול של ה"אירופאים", מופיע כאן יחד עם פולקלור פנימי עשיר ומענין.
בגין ומפלגת חרות "זוכים" לתשומת לב במידה זהה לצד המפאייניקי הסוציאליסטי.
באירוניה אדירה.
את הסיום בעל המשמעויות הרבות אני משאיר לחווית הקורא.
את האינדיווידואליות, השכיחה היום כל כך במיוחד בצפון תל אביב, מייצגת בהיווצרותה, רונית , החברה של ארי. היא קוראת את איין ראנד,שירים של אבידן ופילוסופים כמו סוקרטס ואפלטון( במקרה הזה היא מתרגמת אותם לצרכיה ולא כפי שהם התכוונו).
הכתיבה נפלאה.הוקסמתי בתחילה מהאנקדוטות ולאט לאט, נכנסתי לעולם של האירוניה, הביקורת המוסווית והגלויה.
איני מסכים עם כל הביקורת בספר. יש לי הרגשה כי המטוטלת החברתית נוטה היום , כתגובת נגד לכיוון האינדיבידואליזם כערך מוחלט אצל צאצאי אותה אוכלוסיה המיוצגת בספר וזאת כתגובת נגד ל"אחדות השורות, המחשבה והעשיה ".
הביקורת על חוסר פלורליזם היא נפלאה. תמיד הדבר שאנו שואלים את עצמנו, עד כמה ומה המינון הנכון לחברה כמו שלנו?
בקיצור ספר מומלץ מאוד, כדאי לקראו.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על מכאן ולא מכאן