ביקורת ספרותית על מכאן ולא מכאן מאת עוזי זק
ספר טוב

---

דוד שמחה אומר שארי הוא "א יונגער מענטש מיט אן אלטן קאפ", איש צעיר עם ראש זקן ואין הגדרה קולעת מזו. לאורך כל קריאת הספר, ובעיקר בעשרות עמודיו הראשונים הוא חשב, דיבר והרגיש פחות כמו הנער בן הכמעט 17 כפי שהוא מציג את עצמו, אלא יותר כמו אשמאי זקן ומאוס שאינו פוסח על אף התחכמות לעוסה וצפויה. הקול הזה כל כך עצבן אותי בהתחלה עד שכמעט שעשיתי את הטעות וזנחתי את הספר. אני מאד שמחה שהתאפקתי. כי לעוזי זק יש מה להגיד, וכשהוא כבר מתעשת ומוצא את הקול שלו, הוא עושה זאת בצורה נפלאה. זהו ספר אמיץ ובועט, שאינו בוחל בשחיטה של אף פרה קדושה ומעלה לדיון לא מעט נושאים מושתקים.
ארי הוא בן לניצולי שואה. אביו מתכחש לעברו באירופה, מתחזה לאקס-פלמ"חניק ובאופן כללי די מתעלם מנוכחותו של ארי. אמו התאבדה יום אחד. אחיו לאון, זה שנספה בשואה ושארי לא זכה להכיר, צץ לפתע כקול ב' בין רקותיו. לאון אינו מתבייש להתווכח עם ארי, להעמיד מוסכמות בסימן שאלה ולהאיר זוויות ראיה שונות מהמקובל. לאט ובבטחה לאון גורר את ארי להבין את הסיפור הטרגי שלו עצמו בתוך הקלחת הארצישראלית.
על אף העובדה שהכתיבה עצמה בוסרית זהו ספר חשוב וייחודי בנוף ספרי המקור ומומלץ בחום רב.

» ביקורות נוספות של פנקדורה
» ביקורות נוספות על מכאן ולא מכאן