ביקורת ספרותית על תמימותו של האב בראון מאת גילברט קית' צ'סטרטון
ספר בסדר

---

בניגוד לביקורת השנייה פה, דווקא היו לי לא מעט רגעי הנאה מהספר, ההסתכלות של האב בראון על העולם ונקודת מבטם של הדמויות האחרות, כמו ב"פטישו של האל" כשהכומר ווילפרד בוהון פונה לאחיו ההולל באומרו לו כי גם אם אינו ירא מפני אלוהים, כדאי שיירא מבני-האדם, הם המרכיבים שנותנים לספר נקודות זכות.

גם לעובדה שהספר עובר מתעלומות פשוטות או אף מגוכחות, כמו גניבת כלי כסף או ניסיון גניבת יהלומים תוך כדי הצגה קומית בסגנון קומדיה דל'ארטה, וההמשך לגופות ערופות ראש, ראשים שרוצצו בפטישים, מגיה שחורה, קסמי המזרח ותככים משפחתיים ומלכותיים, גם מוסיפה לחוויה

הנקודה לשלילה היא זו, חוסר עשיית הצדק עם חלק מהדמויות וגם שלא תמיד יש הסבר מפורט למעשה, מתוקף היותו של בראון כומר ושומר סודות, וניתנת תחושה של חוסר סיפוק מדי פעם, בניגוד לשרלוק הולמס שהיה מגרש את הפושעים הטיפשים ונותן להם להעילם בבושתם

בכל מקרה, מי שאוהב דמויות בלשים לא שגרתיות כמו גברת מארפל הקשישה החביבה, או דאנקן מקליין, הבלש שלאחר שהתעוור נהפך לחוקר פרטי, של ביינארד קנדריק, ייתכן כי יתחבר גם לאב בראון, קצר הרואי הנמוך והמפוזר, אך בעל המוח החד והמדויק

» ביקורות נוספות של Osirus
» ביקורות נוספות על תמימותו של האב בראון