ספר בלשי מהנה, אין ספק לדעתי, שמרגישים בהבדל בצורת הכתיבה של ספרי מתח/בלשות בריטים לאמריקאים. אצל הבריטים הכל הולך לאט, זה תמיד מלא תיאורים וקצת קשה לנחש מי הפושע (מי שקרא גם את סדרת הספרים של המפקח דלגליש יבין על מה אני מדברת).
היו כמה דברים שאהבתי בספר. הראשון זה שכל פרק עומד בפני עצמו, מן הסתם דמותו של האב בראון תמיד מופיעה, אבל אין איזשהו רצף בסיפור כך שאפשר להניח את הספר בצד מבלי להשאר סקרנים.
הדבר השני הוא (כפי שגם מזכירים בסוף הספר) שכל מקרה נפתר בצורה הגיונית ביותר, אין שום דבר על טבעי, גם הפשעים רובם לא מחרידים בכלל.
אני נהניתי לקרוא, תמיד נחמד לקרוא ספר מתח בלשי בלי להיות בלחץ ובמתח.














