ביקורת ספרותית על בית קיץ עם בריכה מאת הרמן קוך
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שישי, 6 באפריל, 2012
ע"י MrBenZvi


להרמן קוך יש סטייה ספרותית אחת בולטת: הוא אוהב לגרום לקורא שלו להתפתל בכיסאו (או מיטתו).
הוא שם ללעג את ההזדהות עם הגיבור שלו שעמלת עליה במשך כמאה עמודים, ופשוט הופך אותה על פיה בעמוד המאה ואחד.
כמו ב"ארוחת הערב" (הנפלא), וכמו באינספור סיפורים קלאסיים אחרים, השאלה המרכזית היא "מי המפלצת כאן?".
מארק שלוסר הוא רופא משפחה כמו כל רופא משפחה אחר: מטרתו למנוע מאנשים לפנות למומחים ולבתי חולים והוא לא מתבייש בכך. וגם לא בסלידתו מגופים אנושיים, מאירועים חברתיים שהוא מוזמן אליהם, ומן הבוהמה שאליה משתייכים רוב מטופליו.
אך כשהשחקן המפורסם ראלף מאייר הופך במקרה למטופל שלו, דברים מתחילים להשתבש. מאייר מת תוך שנה וחצי ממחלה ממארת, ומארק מואשם ברשלנות רפואית (זה לא ספויילר, למי שהתבאס עלי עכשיו).

בעיה אחת הייתה לי כאן, ולא עם הספר, אלא אם התרגום והעריכה: לעתים הוא פשוט יותר מדי עממיקו. אני מבין את הצורך לכתוב בעברית בת ימינו, ולשמר את המשלב שהיה קיים בשפת המקור, אך יש גבול לכל תעלול. כשדמות ספרותית אומרת "זה מעצבן אותי רצח" אני חושב על אחותי בת ה10 ולא על הולנדית עשירה בגיל העמידה, למשל.
ובכל זאת, זה לא פוגם באמת בחוויה.

מי שלא קרא עדיין את "ארוחת הערב", לקרוא את קוך זה כמו לחטוף יריקה לפנים ממישהו שחשבת שהוא בן תרבות. למי שכן קרא... ובכן, זה עדיין כמו לחטוף יריקה, רק שאתם יודעים שהיא תגיע באיזשהו שלב. ולא, אין לכם איך להתחמק ממנה.
10 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
בוקי (לפני 6 שנים ו-4 חודשים)
:-) מתחברת למה שכתבת על שימוש בשפה "העממית". באמת לאחרונה קראתי כמה ספרים שתורגמו עממי מדי וזה באמת פוגע בחווית הקריאה





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ