“ההתחלה מבטיחה מאוד: דרז'ן הוא בעל מכולת כרסתן שמחליט יום אחד לעזוב את המכולת, את אשתו האהובה אלונה שהפכה למרוחקת, ואת שתי בנותיהם, ולנסוע לטרינידד, שם ירקוד קליפסו על החוף עם קריאולי בשם אוסקר. דא עקא, וכאן הספר מתעקם בעיני: דרז'ן השאיר את הפספורט בבית והוא לא מתכוון לחזור לשם, ולכן כל הספר, אחרי רקולקציה קצרה של ילדותו של דרז'ן בפריז ואיך הכיר את אלונה, הוא מעין "המרדף ההזוי אחרי הפספורט". לחיוב”

“אינני יודעת אם הסבלנות שלי התקצרה או שהטעם שלי בספרים השתנה אבל באמת נמאסו לי הספרים שכותבים מאות דפים ולא מגיעים לשום מקום. הספר הזה מעצבן מזכיר לי ריקוד צעד קדימה שניים אחורה. המון טקסט ומעט מאד סיפורת.”

“קראתי את הספר ברגשות שהתחלפו תוך כדי, סגנון הכתיבה של הסופרת בהחלט יחודי אך העלילה מתעייפת לקראת השליש האחרון וצלחתי אותו בקושי, ההמלצה שלי היא שזה ספר לקוראים כבדים בלבד.”

“ההתחלה מבטיחה מאוד: דרז'ן הוא בעל מכולת כרסתן שמחליט יום אחד לעזוב את המכולת, את אשתו האהובה אלונה שהפכה למרוחקת, ואת שתי בנותיהם, ולנסוע לטרינידד, שם ירקוד קליפסו על החוף עם קריאולי בשם אוסקר. דא עקא, וכאן הספר מתעקם בעיני: דרז'ן השאיר את הפספורט בבית והוא לא מתכוון לחזור לשם, ולכן כל הספר, אחרי רקולקציה קצרה של ילדותו של דרז'ן בפריז ואיך הכיר את אלונה, הוא מעין "המרדף ההזוי אחרי הפספורט". לחיוב”

“אינני יודעת אם הסבלנות שלי התקצרה או שהטעם שלי בספרים השתנה אבל באמת נמאסו לי הספרים שכותבים מאות דפים ולא מגיעים לשום מקום. הספר הזה מעצבן מזכיר לי ריקוד צעד קדימה שניים אחורה. המון טקסט ומעט מאד סיפורת.”

“קראתי את הספר ברגשות שהתחלפו תוך כדי, סגנון הכתיבה של הסופרת בהחלט יחודי אך העלילה מתעייפת לקראת השליש האחרון וצלחתי אותו בקושי, ההמלצה שלי היא שזה ספר לקוראים כבדים בלבד.”