אהבה הורגת, קודחת בליבך
אהבה הורגת, מצלקת אותך
היא רק בידור זמני, דואב
מזיקה לקו הלב
לעולם לא תשחרר אותך…

כשהייתי בת 16 ניסיתי לתרגם את Love Kills של מרקורי וגיליתי כמה קל להרוס שיר עוצמתי כל כך.
נוסיף לכך את העובדה שאז, עוד לא חוויתי אהבה אמיתית ולכן גם לא יכולתי להבין על מה מקונן סולן להקת קווין. חשבתי שאם אני טובה באנגלית לא תהיה לי בעיה להעביר את רוח היצירה לעברית.
העתקתי לגיליון נקי

אמש סיימתי לקרא את האיש ללא מחלה. הרגשתי שאין בו שום דבר מיוחד. בבלוג "מבקר חופשי" של אריק גלסנר השארתי הערה כדלקמן:

האיש ללא מחלה הוא הספר השני של <mark>ארנון גרונברג</mark> שקראתי וסיימתי אמש. הראשון שלו שקראתי הוא טירזה. האיש ללא מחלה דורש מהקורא להיות רגיש להומור שחור מהסוג היותר נסתר. לפיכך אינני סבורה שהספר מיועד לציבור קוראים סטנדרטי. הקורא הישראלי יתעניין בו משום שהספר מתאר את התרבות האירופית לעומת

קשה לי להחליט מה המסר המרכזי של הספר הזה, אולי כי הסופר ניסה להאיר באור פלורסצנטי קר וקשוח המון תופעות והתוצאה - מין בלבול רעיוני כזה. שאתה לפעמים מבין את האירונייה הפארודית אותה הוא ניסה לתאר, ולפעמים אתה לא מבין שום דבר.

מעשה באדריכל צעיר, סאמאראנדרה אמבאני שמו, שהוא שוייצרי ממוצא הודי - אמו שווייצרית ואביו הודי. אביו נהרג בתאונת טיפוס הרים, אמו מטפלת באחותו הצעירה שהיא נכה וזקוקה להשגחה צמוד

יש איזשהו מוטיב חוזר בספרות ההולנדית - גיבור גברי עם סוג מסוים של נכות רגשית (ע"ע "ארוחת הערב" ו-"בית קיץ עם בריכה" להרמן קוך, "יצירת המופת" של אנקוויסט, "לא לישון לעולם" של הרמנס).
אבל בספר הזה, <mark>גרונברג</mark> הגזים לחלוטין - הופמייסטר הוא כל כך מגוחך, כל כך נלעג פסיכולוגית (שלא לומר בלתי אמין), שלעתים הקריאה פשוט בלתי נסבלת. שאר הדמויות, אפילו טירזה האפונימית, מרגישות אפרוריות לחלוטין, ומשרתות רק כדי

ספר בוגר המתאר מערכת יחסים משפחתית מתפרקת בחברה שבעה( הולנד).
הספר מתאר אם שחוזרת מ"נדודים" לבית שבו האב הזנוח מתפקד ומגדל את שתי בנותיו במשך שלוש שנים לבדו.
לכאורה מצב ברור של רעים(האם) וטובים ( האב ולפחות בת אחת).
אבל, התמונה מסתבכת, כי כרגיל לכל גורם יש תרומה למצב.במהלך העלילה מתקלפת השכבה החיצונית ורובד אחר רובד נחשפים באיזמל חד, אמיתי ומורכב.
המסכות נופלות: האב בעל ההתנהגות הנוקדנית, המתע

לאורך כל הדרך הייתה לי סוג של הרגשה,שעכשיו הולך להיות מהפכה בעלילה!
זה סוג הספרים שמזכיר לי האדם מחפש משמעות לחייו.
ספר נחמד.

מכירים את ההרגשה שאחרי קריאת ספר (או אפילו תוך כדי קריאתו) לא ברור לכם אם זה בעצם ספר טוב? זה מה שהרגשתי עם הספר הזה - מצד אחד הוא מכאיב, בועט ומראה צדדים פחות יפים של החיים, ומצד שני - יש בו חלקים די מופרכים (לא אכתוב כדי לא לגלות למי שמתכוון לקרוא). האם אני ממליץ עליו - אני באמת לא יודע.