ביקורת ספרותית על סופר הצללים מאת פיליפ רות
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שלישי, 20 במרץ, 2012
ע"י איקי טרבולסקי


סופר הצללים הוא עוד אחד מן הספרים שקראתי עשרות פעמים. כאשר אני אמור זאת לאנשים הם מגיבים בפליאה רבה, זה נראה לבזבוז בעיניהם לקרוא את אותו ספר יותר מפעם אחת, אולי פעמיים במיקרים קיצוניים. אני רק יכול לשאול אותם למה הם שומעים שיר מסוים שאהוב עליהם פעמים כה רבות? הרי הם כבר יודעים איך הוא מסתיים, לא עדיף היה מבחינתם לנצל את הזמן ולשמוע שיר אחר, יש אין ספור שירים בעולם ולא יזדמן להם לשמוע את כולם חבל לבזבז את הזמן ולשמוע את אותו שיר פעמים.

אני מאמין שאי ההבנה הזו נובעת מכך שמרבית האנשים רואים קריאה כעבודה, השקעה, והם רוצים לאסוף לעצמם את המשכורת עליה. שיהיה רכוש מסוים אותו ניתן יהיה להציג, שיהפוך את העבודה המפרכת שהקריאה מהווה בשבילם למשתלמת, עוד גביע להוסיף לארון הספרים אותו הם מציגים בגאווה בכניסה לביתם. הם אומדים את עצמם דרך עיניהם של אחרים, לא בודקים איך ספר מסוים יוכל להעשיר את עולמם הפנימי אלא איך הוא יאדיר את הילתם בעיני הסובבים אותם.

לדעתי אפשר להחיל את הדימוי של שמיעת מוסיקה גם לעולם הקריאה. בהאזנה ראשונה מצליחים רק לשמוע את הנעימה, מרגילים את האוזן לצליל החדש, הלא צפוי, נוגעים מעט מאוד במשמעויות העמוקות יותר של השיר. יש תחושה אינסנטקטיבית בקשר לאיכותו של השיר ולגבי אם הוא מוצא חן בעיננו או לא, אבל אין סיבות או רשמים מבוססים. בהאזנות מאוחרות יותר מתחילים לשים לב למילים ובמשמעותם לגבינו, מפתחים דיעה עמוקה יותר לגבי איכותו של השיר. ורק לאחר האזנות אין ספור מתחילים לשים לב לגווני הגוונים של השיר, לכל אותם נימים של רגש אותם שזר האמן בליווי של שיר אהוב. בשיא האהבה אליו החלקים האהובים עלינו בשיר מסוים הם חלקים בהם כלל לא הבחנו בפעמים הראשונות בהן שמענו אותו. אם כל זה נכון לגבי מוסיקה על אחת כמה וכמה נכון הדבר לגבי קריאה. התכנים בה מורכבים יותר, משך הזמן הנדרש מאיתנו לחוות את הספר במלואו ארוך ומאתגר יותר, וגם הקריאה עצמה היא פעילות טיבעית פחות, מורכבת יותר מאשר ההאזנה.

סופר הצללים הוא ספר המופת של פיליפ רות. הוא הראשון בסדרת הספרים בהם מככב האלטראגו של הסופר, נתן צוקרמן (סופר הצללים, צוקרמן ללא כבלים, השיעור באנטומיה, החצי השני). בכל הספרים שלו פיליפ רות כותב תוך קירבה לא מצויה לקורא, הספרים שלו מרגישים כמו מכתב אישי ממנו אליך, מבוכה, בושה, סודות אינטימיים, רגשות פרטיים, הכל פיליפ רות חולק עם הקורא ללא סינון עצמי. יותר מכל התעוזה היא שמאפיינת את ספריו של סופר פורה זה, וודי אלן של עולם הספרות (גם הוא כמו וודי אלן יהודי לא מאמין שמתעסק עד עייפה ביהדותו, ומוציא יצירות בקצב מסחרר. יצירות שעוסקות בגרסה כלשהי של עצמו המחפשת מפלט מן החיים באומנות).

בסופר הצללים חוזר פיליפ רות לימיו הראשונים והמהוססים בתור סופר לעתיד, נתן צוקרמן שזה עתה פירסם כמה סיפורים בעלון ספרותי מקבל הזמנה מאלילו והמודל לחיקוי הספרותי שלו ע. א. לונוף. הספר מתקדם בשלושה מישורים. האחד סיפור פגישתם של צוקרמן ולונוף על רקע משבר הנישואים שמתחולל באותו היום בביתו של לונוף. בסיפור זה פיליפ רות שוטח את אידיאל האומן שלו, האדם הרציני, המתנזר, המתבודד, העובד בפרך, כתיבה כעבודת נמלים. מישור סיפורי שני הוא משבר משפחתי שעובר על צוקרמן עצמו בעקבות סיפור שכתב על שערוריה שהתרחשה במשפחתו. במישור זה מעביר רות ביקורת על הקהילתיות של היהודים בארצות הברית, כאילו לא עבר יום מאז דיסלדורף, שופט את אטימותם וצרות הראיה של היהודים בני זמנו. מישור סיפורי שלישי הוא סיפורה של אנה פרנק שכביכול ניצלה מהגטו הנאצי ושנים לאחר מכן מגלה את יומנה ששרד. סיפור זה מתרחש רובו ככולו בדמיונו של רות ולא ברור כמה מציאותיות (בעולם המציאות של הספר כמובן) רות מייחס להזיה-משאלת לב שעוברת עליו.

הגדולה של הספר הזה מתבטאת בכמה מישורים. ראשית כל הכתיבה יוצאת הדופן, שמתקיימת בכל עבודותיו המוקדמות של פיליפ רות. סופר זה יחודי בסגנון האישי הקולח שלו, בחוש הומור שחוז ועוקצני, נימה אישית כמעט פרובוקטיבית שהוא כותב בה את ספריו, כנות ופתיחות לא אפשריים כמעט, מבחינת רמת כתיבה הוא בלי ספק בין טובי הכותבים שניתקלתי בהם.

בנוסף לכך דמותו של ע. א. לונוף, אידיאל האמן של פיליפ רות, שהגיע היישר מתוך האידיאל הדרמטי של סופר מתייסר. בימים שרבים כל כך רוצים להיות סופרים בשביל להתפרסם וכדי להרוויח כסף מציג רות את העבודה הקשה שהיא לכתוב ספר השווה לקריאה, את הייסורים המחלחלים לכל רגע ורגע בחייו של הסופר המשוקע בעבודתו, את הבדידות והניתוק הנדרשים בכדי לכתוב יצירת מופת. לונוף הקריב הרבה כל כך בשביל לכתוב את ספריו, את משפחתו, קשריו האישיים, שלוות רוחו, רווחתו הפיסית, ללא כל גמול או סיכוי לגמול. אחד המשפטים היפים בספר אומר לונוף לאישתו ליד שולחן ארוחת הבוקר " שיצא נתן צוקרמן מאלמוניותו שלא יבוא להתדפק על דלתינו להגיד שלא הזהירוהו". רות תופס גם את הרווח הגדול ביותר שסופר יכול להשיג, התהילה והפרסום המתלווה לה, כמקור של יסורים נוספים. כך הסיבה היחידה שנותרת על מנת לבחור בחיים ספרותיים היא ציווי פנימי של האמן, קריאה שאין הוא יכול לסרב לה, ועליו לדעת מראש שהענות לה היא בחירה מודעת בחיי יסורים ואי נחת, ואף ללונוף עצמו לא נותר אלא להתפלל שיוכל בדרך נס לבחור חיים אחרים, להשתחרר מאחיזתה האכזרית של היותו סופר בנשמתו.

פיליפ רות הוא סופר בכל רמ"ח אבריו, כך שבסוף הספר על אף כל אותן תחזיות פסימיות בקשר לגורלו כסופר לעתיד, הוא מוציא את פנקסו ומתחיל את רשימותיו לספר הבא שלו. בעיניו סופר אינו מקצוע ואפילו לא דרך חיים אלא אישיות והדרך בה הוא מציג את אומנותו בספר זה היא המפרידה אותו משאר ספריו המוקדמים יותר (איפשהו בסוף שנות השמונים הוא הפסיק לכתוב ספרים טובים). בספר זה יכולת הכתיבה העילאית שלו מתחברת לכנות ללא גבול שלו שיחד פוגשות את משפטו האכזרי ביחס לחייו ופוטנציאל האושר הגלום בהם בכדי ליצור יצירת מופת אלמותית.
22 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
איקי טרבולסקי (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
אם כך עבודתי נסתיימה אני חושב שאפרוש עכשיו לאי קטן באוקיאנוס האטלנטי, ואחיה מהריבית D:
נוני (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
גרמתי לי לרצות לקרוא את הספר.
איקי טרבולסקי (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
פסיפלורה הקנוניה נגד אמריקה היא מהתקופה הפוסט אהובה עלי של רות. אמנם כל ספר שלו שווה קריאה, אבל אני אתנער מאחריות אם בסופו של יום תמצאי שהוא לא לטעמך. (תיק התירוצים שלי ארוז כבר)
נתי ק. (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
תודה על ההמלצה היפה לא צלחתי את "הקנוניה נגד אמריקה". ההמלצה שלך גורמת לי לרצות לתת לו צ'אנס.
איקי טרבולסקי (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
בלו בלו נטעלי אפרתי תודה רבה על קבלת הפנים החמה אני אשתדל להוסיף ביקורות של הספרים האהובים עלי (רק הם מסוגלים לחולל בי את המוטיבציה לכתוב).
לצערי יקח לפחות עשור עד שיגיע ספר חדש לספרית מצפה רמון, המחיר שמשלמים על מגורים בירכיתי הארץ, אבל אני אנסה להשיגו דרך ערוצים אחרים.
בלו-בלו (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
אהבתי את ההשוואה של הקריאה להאזנה למוסיקה. יצא לי להכיר אנשים שחושבים שזה ביזבוז זמן לקרוא ספר יותר מפעם אחת. זו היתה פעם אחרונה שדיברתי איתם...
אב''פ (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
מבין הספרים של פיליפ רות שקניתי ועוד לא קראתי, לומר את האמת שהתחלתי אבל עזבתי באמצע. העלתם את העניין שפיליפ רות של תחילת הדרך הוא שונה מזה של היום, יכול להיות שכאן נובעת הבעיה שלי. אני חפשתי ספרים כדוגמאת "כל אדם" (התחברתי למלנכוליות שלו). נראה אולי מאוחר יותר אמצא חיבור מחדש, בכל אופן בינתיים השכלתי מהדיון שלכם והאמת שלא ידעתי על הסדרה של צוקרמן. אני מודה לכם.
נטעלי (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת מופלאה ממש. גם אני מחובבות רות וטרם קראתי את הספר - אבל ודאי תשמח לדעת שזה עתה ראה אור ספר חדש שלו בעברית שגם בו הגיבור הוא נתן צוקרמן - "הרוח יוצא".
yaelhar (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
אני בהחלט מסכימה שרות המאוחר שונה מרות המוקדם. אבל אני חושבת שהשנוי לטובה...
אפרתי (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
ביקורת נהדרת. תמשיך ככה.
איקי טרבולסקי (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
תודה רבה עמיר
איקי טרבולסקי (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
יעל קודם תודה רבה בהנחה שאני מבין את חוסר ההסכמה שלך לגבי פיליפ רות אני אסביר את עצמי מעט.
בספריו המאוחרים יותר של רות הוא שינה את עורו כסופר. מספרים שסבבו סביב עצמו לספרים שגיבוריהם והסיפור המרכזי שלהם הוא אדם אחר (הכתם האנושי, התחתנתי עם קומוניסט ועוד). הכתיבה על עצמו, הכנות וגילוי הנפש שכל כך קסמו לי בספריו המוקדים נעלמו עם שינוי זה.
סגנון הכתיבה גם הוא השתנה , מסגנון ציני, קליל ועוקצני הספרים הפכו לכבדים ודרמטיים אפילו טרגיים.
ואף ברמת התוכן פיליפ רות המאוחר שונה מפיליפ רות המוקדם, אין יותר עיסוק בניסיון למצוא את עצמו בקהילה יהודית פארנויאידית, העיסוק האובססיבי במין ובהשלכותיו, נסיונות למצוא את מקומו בעולם ולעצב את עצמו בתור אדם.
סופרים אמורים להתקדם ולהשתנות, לאדם כמו רות שספריו מתפרסים על פני 5 עשורים אין אפשרות להמשיך ולכתוב את אותם הספרים שוב ושוב.
פיליפ רות המאוחר הוא פשוט סופר אחר לחלוטין מזה המוקדם יותר, אני הרבה פחות התחברתי אליו.
עמיר (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
מעולה אהבתי מאד את הסקירה, ואת האהבה הגדולה לספרות.
yaelhar (לפני 5 שנים ו-10 חודשים)
לא בטוח שאני מסכימה איתך לגבי פיליפ רות אבל אהבתי את הביקורת.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ