“* אזהרה: הספויילרים הבאים מכילים סקירה בתוכם * (-;


" שפן הוא פיקח," אמר פו מהורהר
"כן," אמר חזרזיר, "שפן הוא פיקח"
"ויש לו שכל."
"כן," אמר חזרזיר, "לשפן יש שכל"
היתה שתיקה ארוכה.
"אני חושב," אמר פו, "שבגלל זה הוא לא מבין אף פעם שום דבר"


מה נמצא בספר הזה? בחר/י את התשובה הנכונה:
1. מדריך לזן ולהארה
2. קטעים עמוקים שיש לקרוא אותם שוב ושוב עד להבנה
3. אוסף של בדיחות וקטעים הומוריסטיים
4. אוסף שטויות למערביים שרוצים להרגיש רוחניים
5. כל התשובות נכונות
6. אף אחת מהתשובות אינה נכונה
7. חלק מהתשובות נכונות
8. מה? מה? קאאאאאאאא!!

בסוף הספר מציג יעקב רז כמה דמויות מעולם הזן, מבאר ביטויים, מסביר מהו הזן ועוד, אך את ההסבר הטוב ביותר הוא מביא ב"כמו מבוא" שבתחילת הספר:
"מה שקרוי זן הוא תופעה מופלאה בתולדות המעשה האנושי, בתולדות המחשבה האנושית (שאינה אלא מעשה מן המעשים).
זן הוא תופעה מופלאה בתולדות הפרובוקציה האנושית.
הוא גם מעשה המרמה הגדול בתולדות ההתחזות האנושית.
אנשים מטורפים ומשועממים בגלימות שחורות אי־שם בהררי סין, בהררי יפן, חסרי מענה לשאלות תלמידיהם, ירקו תשובות חסרות פשר, סטרו, חבטו, פנו עורף, הביטו לענן. הצביעו על הבמבוק. צחקו צחוק רועם. חרצו לשון. רוקנו שקי הבל אל הרחוב. המציאו חידות שאין להן פתרון.
וצאצאיהם הרוחניים, אי שם בקליפורניה , בירושלים, באלפים הצרפתיים, בבוואריה, נבוכים כפי שהיו אבותיהם, ממשיכים להעמיד פנים ולהשיב מענים חסרי־פשר. ואחריהם סופרים, משוררים, פסיכולוגים, פילוסופים, מלומדים וסתם תימהוניים ומבקשי דרך חסרי לאות, מתבוננים בהערצה בשברי השטות הסיניים-יפניים. כותבים עוד ועוד על אותו לא כלום פשוט שהוא זן. מחפשים מה מאחורי המילים ואינם רואים שאין. נייר ורק נייר. אינם רואים את השטות שבשטות.

לראות את השטות שבשטות. ההבל שבהבל.
זן הוא הדוגמה הפרטית של ההבל באמירות, בספרים, במחשבות, בשיטות, בעמדות, באמיתות.
לא ההבל שבאמת זו או אחרת. לא ההבל שבעמדה זו או אחרת. אלא ההבל שבאמת כאמת. עמדה כעמדה. שיטה כשיטה."

אז מה באמת תמצאו בספר?
אוסף אמירות וסיפורי זן קצרים, קטעים מפו הדוב, ציטוטים של ג'ון קיטס, קטעים מ"הרפתקאות אליס בארץ הפלאות", קטע מהאופנישדות, אמירות של רבי נחמן מברסלב, של הייזנברג, המצאות של יעקב רז עצמו ועוד.
הקורא יוכל למצוא קטעים שהם משעשעים, מעוררי מחשבה, כאלה שנראים תמוהים וחסרי הגיון, קטעים "רוחניים" למערביים ועוד. נראה שהמטרה העיקרית של הזן היא לא לתת פתרון לחיים, אלא לנסות להזיז אותנו הקוראים מהקבעון המחשבתי שרובינו מצויים בו.

כמה קטעים לדוגמא (נא העמידו פנים שלא שמתם לב שציטטתי די הרבה עד עכשיו):

- פרח
ספריית בית הכלא.
אני קוטף פרח
ממגדיר הצמחים. (אואסקה, בוס ביאקוזה, משורר וחבר)

זה שיר הייקו מקסים, לדעתי. רז מציין שהוא נכתב על ידי חבר במאפיית היאקוזה בעת שבתו בכלא.


- מילה.
מה מאחורי המילים? מאחורי המילים – נייר.


- ללא מחשבה
פעם פנה נזיר אל המורה יואהשאן (יפנית: יאקוסאן), שהיה יושב במדיטציה, ושאל אותו,
"כשאתה יושב ללא תנועה, על מה אתה חושב?"
ענה לו המורה, "אני חושב על אי־מחשבה."
"איך אפשר לחשוב על אי־מחשבה?"
"ללא מחשבה."


- פרפר
הפרפר
מרים את החתול
שתיים-שלוש אמות


- ציפור עצב
אינך יכול למנוע מציפורי העצב מלעופף מעל ראשך, אך אתה יכול למנוע מהן לקנן בשערותיך.


- ציפורים
ציפור אחת על עץ האפרסק,
ציפור אחרת מנקרת פרי,
ציפור אחרת מתבוננת.

יעקב רז לא מפרש את הקטע, אך זהו קטע מהאופנישדות המדבר על Jivatma ועל Paramatma – החלק האינדיבידואלי המשתתף בחיי העולם הזה והנפש העליונה המתבוננת על העולם מבחוץ, כאשר שני המרכיבים האלה שזורים יחד באותה הישות (בציפור ובכם).


- טוהר
כששאלו את ג'אוג'ואו על אודות האדם הטהור, ענה, "אצלי אין מקום לנבל שכזה."


- מדריך למעמיד הפנים:
השמע פעם־פעמיים את המילה "קואן". ספר סיפור שאין לו פשר.
אמור משפט אבסורדי ("האור האמיתי הוא החושך" או '"כל צעד קדימה הוא צעד אחורה", או "רק מי שאינו מבין מבין באמת") וייחס אותו לחכם סיני עתיק...
בטל את כל תורות המערב במשפט המיסטי מאוד, "הכל הוא אחד ואחד הוא הכל."

יש לזה המשך, אבל אשאיר גם משהו לקורא.


אז מה הפתרון לשאלה בתחילת הסקירה?

אענה לכם בקטע מהספר:
חוקר זן מפורסם שאל גברת אחת באיזו מן התמונות הבאות היתה בוחרת כמייצגת שלום:
1. אח בוער, קומקום מזמזם, חתול מנמנם.
2. ציפור קטנה על ענף קטן, מעל מפל גועש.
3. גולגולת ועצמות במדבר.

ענתה לו, "תמונה של שני שיכורים בקטטה."


הספר מיועד למי שידע את התשובה לשאלה ולאוהבי ציורים של ציפורים וצפרדעים (בונוס: ציור חתול על הכריכה).”

“גם אם רבים היצורים החיים מכפי מספר נודר אני להצילם.
גם אם רבות התשוקות לאין מספר נודר אני לכבותן.
גם אם חוכמת הבודהה עמוקה מיני חקר נודר אני להגיע לפשרה.
גם אם הדרך ארוכה עד אין קץ נודר אני להגיע לסופה.

בהמיתוס של סיזיפוס כותב אלבר קאמי כי השאלה הפילוסופית היחידה שעל האדם לשאול היא האם עליו להתאבד. לדעתי קאמי נותן לאדם חופש בחירה רב משאכן נמצא בידו, ההחלטה להתאבד היא לא החלטה פנימית, פרטית של האדם, יש צורך בכך שהחיים יובילו אותו אליה. התאבדות כסוג של תאונה, התרחשות יוצאת דופן שרק צירוף נסיבות מסוים מאוד יכולים להוביל אליה וכל שינוי קטן היה מונע אותה.

ארבעת הנדרים הגדולים תמיד שואפים אל הבלתי אפשרי, אין ביכולתנו להציל את כל היצורים החיים או לכבות את התשוקות כולן, או להבין את חוכמת הבודהה כולה. הנדר הרביעי הוא יוצא הדופן מבין הארבעה. אנו נמצאים על הדרך בכל יום מחיינו לכודים בה אין באפשרותינו להסתובב או להפסיק ללכת שכן היא עצם חיינו. אין צורך לנדור להגיע לסופה של דרך זו מכיוון שסופה הוא המוות שבהכרח יגיע, וכל מוות, גם התאבדות, הוא הסוף הצפוי, הבלתי נמנע של דרך זו. למה אם כך יש צורך בנדר שכזה? אם הוא לא בכדי לקדש את החיים ולמנוע את הפסקתם בטרם עת.

מטרת ארבעת הנדרים היא למקד את דעתינו ביצורים החיים, בתשוקות, בחוכמת הבודהה, ובחיים עצמם. כאשר בשלושת הראשונים אין באפשרותינו לממש את הנדר המופיע בהם, באחרון אין באפשרותינו שלא לממש נדר זה. למעשה כל ארבעת הנדרים דומים מאוד במהותם, הם חסרי תוכן ממשי, ההתחייבות היא לא חלק משמעותי בהם, שכן היא אינה ניתנת להשגה או שתושג בודאות. המטרה שלהם, בניגוד לנדרים רגילים האוכפים את העתיד, היא לאכוף את ההווה. למקד את הדעת בניסיון לממש אותם ברגע נתון ולא לקוות שיתממשו בעתיד לא ידוע.

הנדרים הללו הם ניסיון לכוון את המחשבה לכיוונים מסוימים, אחרים מכפי שהמחשבה מתכווננת אליהם בצורת אינסטנקטיבית. לחשוב על היצורים החיים כולם כדבר חשוב בעל ערך, להרחיב את הגדרת האני בעוד הנטיה בטבעית היא לראות רק את עצמך, משהו שונה ומבודד מהעולם, תפיסה של היחיד למול כל השאר. לדעת בודאות שהידע והחוכמה הנמצאים בידיך הם מועטים, לא רלוונטים, חלקיק זעיר מהחוכמה שחובה עליך לנסות ולהשיג. בניגוד לאגו המנסה לשכנע שאת הדברים החשובים אנחנו יודעים כבר. להבין שהאפשרות להעלים את התשוקה קיימת, חוסר הנוחות והסבל לא יוצרים את התשוקה, הם לא נולדו בשל צורך או חוסר, אלא הם תולדה של התשוקה עצמה.

המטרה של הנדר האחרון הוא לנסות ולמקד את התודעה במוות, להפוך את האדם מודע להיותו בן תמותה, שכן אנשים הנעשים מודעים בצורה כזו מקשיבים באמת ובתמים. בעוד שאנו עוברים את חיינו בעקשנות שלא לחשוב על קרבתו ההולכת וגוברת של המוות, מנסים להתעלם מכך שכל יום שעובר קירב אותנו בעשרים וארבע שעות אל סופנו הבלתי נמנע.

ארבעת הנדרים הם ניסיון של עיצוב מחדש בניגוד לנטיה הטבעית, הם כוללים בתוכם את ההבנה שהאדם "הטבעי" שמחשבתו זורמת בערוציה הרגילים הוא לא מאושר, לא חי את חייו בתחושה של סיפוק ושבעות רצון, ואין להשיג מעלות אלו מכוחו של האינסטינקט לבדו, יש צורך בעבודה בלתי פוסקת, ובמאמץ מודע על מנת שתהיה את האפשרות להשיג אותן. מתקיים מאבק תמידי בין האינסטינקט המאמין שרק בידו נמצא המפתח לאושר ומנסה לשכנע אותנו שרק ונשיג אישה נוספת, או נרוויח קצת יותר ונגיע אליו, ובין ההכרה שלנו היודעת כי תחושת הסיפוק לעולם תגיע משינוי פנימי בלבד ולא מצירוף נסיבות חיצוני.

שיחות מטורפות - מעשי זן מוקדש כולו ליצירת ערוצים חדשים למחשבה לשטוף בהם. ספר המוקדש לניסיון ליצור שינוי פנימי משמעותי ובר קיימה. הספר מורכב מקואנים, פתגמי זן, ומשלים בודהיסטים, שיחדיו יוצרים כתב חידה מרתק, ומאתגרים כל דיעה קדומה לא מבוססת, ואמונה לא הכרחית שהקורא אוחז. הוא התצוגה המעניינת, והמעוררת מחשבה ביותר לאחת הפילוסופיות המאתגרות והחשובות שנתקלתי בהן. הספר לא מסביר מהו זן, לא מבהר את יסודות הבודהיזם.הוא רק מנסה, בהצלחה חסרת תקדים, ליצור את השינוי התודעתי שהזן מטיף לו.

"הגוף הוא כמו עץ הבּודהי (העֵרוֻת)
התודעה כמו מראה. עומדת, בהירה.
יש להקפיד לצחצח אותה ללא הרף,
שלא ידבק בה אף גרעין אבק."

"הגוף הוא כמו עץ הבּודהי (העֵרוֻת)
התודעה כנהר, לעולם לא עומדת
כיצד יתכן לצחצח ללא הרף?
באין מראה היכן ידבק האבק?”