ביקורת ספרותית על בית הלשכה חולית - חולית #6 מאת פרנק הרברט
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 5 בספטמבר, 2012
ע"י איקי טרבולסקי


מעטים מאוד הם הסופרים שהצליחו להחדיר יותר מספר אחד אל רשימת הספרים האהובים עלי. פועל יוצא לכך שיצירת מופת היא מפגש חד פעמי של כישרונו של סופר מסוים עם נכונותו לעבוד בפרך ללטש ולשפר את יצירתו. לכך יש להוסיף את מקומו של הסופר בחייו, פניותו הרגשית, יכולתו ליצור את החלל הפנימי הנדרש על מנת להביא את כשרונו לידי ביטוי מירבי, ואותה ישות חמקמקה, המוזה, שגורמת לכך שנדמה שהספר נחת לידי הסופר כמעט מידי שמיים.הסיכויים למפגש כזה הם קלושים כל כך שרבים כל כך הם הסופרים שגאונותם מתבטאת בספר גדול אחד בלבד. ענבי זעם מוקף בבינוניות של סימטת השימורים וקדמת עדן, שוגון המתבלט לטובה מיצירותיו החיוורות וחסרות המיקוד של קאלוול וישנם אף דוגמאות קיצוניות יותר של סופרים שליצירת המופת שלהם (קונדרה ואלמוות, ראנד וכמעיין המתגבר) הוסיפו בעיקר ספרים לא ראויים לקריאה.

פרנק הרברט כתב את חולית ובית הלשכה חולית במרחק של 20 שנים זה מזה, ובתווך שבינהם לא נתן רמז נוסף לכישרונו העל אנושי הבולט כל כך בספרים אלו. אלא שבפיתול אקרובטי של הגורל וכנגד הסטטסטיקה נגהה עליו ההשראה פעמיים. הסופר היחידי הנוסף שמוכר לי שהצליח לכתוב יותר מספר אחד ברמה כזו (תענוגות וימים, בעקבות הזמן האבוד) הוא מרסל פרוסט, אך מאחר וספריו מתמקדים בלעדית בפילוסופיה ופסיכולוגיה אנושית, הם הישג מרשים פחות.

בית הלשכה חולית ממשיך את סיפור היקום שפרנק הרבט יצר בספר הראשון של הסדרה חולית כעשרת אלפים שנים לתוך העתיד. ומתאר את מאבקן של מסדר בנות הגשרית הזכור לרעה כל כך מחולית (אם כי בנות המסדר התפתחו והתעדנו לכדי דמויות אנושיות מעוררות הערצה) בברבריות האלימה וחסרת הגבולות של המטרונות הכבודות. בניגוד לחולית שעל אף מורכבותו הפילוסופית הינו ספר הרפתקאות, מלא התרחשויות ומתח, בית הלשכה חולית מתרחש רובו ככולו בנפשותיהם של הגיבורים. מעטות הן ההתרחשויות החיצוניות המתוארות בספר ואף על פי כן הוא מלא עניין ונקרא בנשימה עצורה.

הספר מתקדם במספר מישורים. האחד הפיכתה האיטית ומלאת ההתחבטויות של מורבלה, חניכה לשעבר של המטרונות הכבודות, לבת גשרית. באמצעות כך נותן הרברט לקורא הצצה לתודעתן הקיבוצית של בנות גשרית, פורש את משנתן לגבי חינוך, אהבה, אנושיות. מורבלה הייצרית והאימופולסיבית היא תמונת מראה לרציונאליות המחושבת והקרה של בנות הגשרית, וממפגן ניגודים זה הקורא לומד אין ספור שיעורים מאלפים על מה הוא להיות אנושי.

מישור התרחשות שני הוא עולמה הפנימי העשיר והמהפנט של דארווי אודראדה, האם הראשה של בנות הגשרית. התמודדותה עם חיי היום יום המלחיצים והציידות ההולכות ומתקרבות בינות הכוכבים. בינתה המעוגלת של אודראדה, תובנתה על חייה וחיי הסובבות אותה מספקות כל כך הרבה פנינים של מחשבה מקורית, מטילת מורא כמעט בחדותה. בנוסף משתמש הרברט באודראה ויחסה אל הכפופות לה והמשרתות אותה כדי לשטוח את משנתו הפוליטית, כיצד ממשלה אמורה להראות, מי הם האנשים שאמורים להימצא בשלטון ובאילו תנאים.

מישור נוסף הוא התבגרותו המנטאלית והתעוררותו הרוחנית של ר'ולת דנקן איידהו, האדם הפוחז והפזיז מחולית הפך לאחר אין ספור גילגולי ר'ולה לאדם מעמיק חשוב שיש לתת את הדעת על כל היוצא מפיו. מאבקו של דנקן לקבל אוטונומיה על חייו, ויכולת לקבל את בחירותיו בעצמו הוא מאבקו של האדם נגד גורלו המתואר מקדמת דנא. בעקבות חיבורו של הרברט לבודהיזם אין מנוס מלהשוות את גילגולי הר'ולה של דנקן לגילגול הנשמות הנפוץ בבודהיזם והשתחררותו לבסוף לסט'ורי ויציאה מהסמסארה, מעגל הלידות והמיתות. דנקן הוא מורה רוחני, בעוד ששאר הדמויות בספר מלמדות שיעורים (גם אם חשובים) ארציים יותר, דנקן במאבקו לשחרור והתעוררות הוא הגיבור האמיתי של בית הלשכה.

מלבד זאת ישנם הוא מישורים סיפוריים מינוריים יותר אך מרתקים ומשכילים לא פחות. הסברה של לוסילה למטרונה הכבודה הגדולה על דמוקרטיה ואמנות השלטון הם כתב אישום חד ועמוק לאופי הפוליטיקה והדמגוגיה הנפוץ בחברה האנושית בת זמננו. מאבקה של רבקה ברב היהודי להכרה בחשיבות ואוטונומיית התודעה שלה הוא מאבקו של האדם לחופש מהסמכות הדתית זה אלפי שנים. ותיאורה של שיאנה על הנסיון להתחבר לאותו מקום בתוכה ממנו נוצרים יצירות מופת הוא תיאור ממצה ומלא הוד למהות מאבקו של אמן ביצירתו ובתנאים המגבילים אותו.

פרנק הרברט נוגע בספרו בכל פרט בחיים האנושיים, פוליטיקה, אומנות, אהבה, מהי תודעה, מהו להיות אנושי, דבר לא חומק ממנו אך הוא כותב עליהם באגביות שכזו, כל דמות עשויה לומר משפט חד פעמי מלא תובנה כחלק מדו שיח או שיח פנימי ולהמשיך הלאה, ועל הקורא מוטלת המשימה להבחין ולהבין את כל אותם פניני תודעה ללא הסברים מייגעים או מטאפורות מורכבות שלרוב באות לסמן לקורא "תראו אמרתי דבר חכם". הרברט מפגין בספר זה כבוד לקהל הקוראים שלא נתקלתי בספרים אחרים, בוטח ביכולת ההבנה שלהם ובתשומת לבם.

למרות חוסר חיבתי לאמירות מוחלטות שכאלה אאלץ לומר שבית הלשכה חולית הוא הספר הטוב שקראתי בחיי.
8 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
עמיר (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
ככל הנראה הטעם הספרותי שלנו מאד שונה :-)
איקי טרבולסקי (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה עמיר קשה להגדיר יצירת מופת קולקטיבית, יצירה שכזו היא אירוע פרטי המתקיים בין האדם לספרו. לכן הפסקה הראשונה מתייחסת בלעדית לרגשותיי ודעותי בקשר לעולם הספרות. אולי אני קשוח מידי בקריטריונים שאני דורש על מנת להכניס ספר לחברת יצירות המופת אך הסופרים שציינת לא הצליחו להחדיר ולו ספר אחד לאותו מועדון אקסלוסיבי
עמיר (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
סקירה מאד יפה אם כי הפסקה הראשונה קצת תמוהה בעיני. יש כל כך הרבה סופרים שכתבו שתיים או יותר יצירות מופת, קפקא, פרק, נבוקוב, המינגווי ועוד רבים וטובים (וגם רבות וטובות).
איקי טרבולסקי (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה אפרתי זהו הספר השישי והאחרון בסדרת ספרי חולית עליה אני מאמין ששמעת. אבל מאחר וישנם חמישה ספרים עבי כרס שיש לקרוא לפני שניתן להנות מבית הלשכה הוא פחות מוכר ומדובר מספרים אחרים (לראיה אני רק האדם השני שכותב ביקורת על הספר {ואם נהיה כנים הביקורת הראשונה לא תפסה את מהות הספר וכתובה באופן נורא}).
איקי טרבולסקי (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
אנחנו אותו אדם ניסיתי למנוע מעצמי גישה לחשבון בסימניה עקב הזמן הלא הגיוני שביליתי בשוטטות באתר אז שיניתי את הסיסמא של שם המשתמש. אבל לאחר זמן מה הצורך בכתיבה גבר עלי (במובנים רבים הכתיבה והדיבור על ספרים משפרים את חווית הקריאה ומעמיקים את האינטנסיביות שלה, ואין מקום בו ניתן לדון בספרים עם אנשים המתעניינים ומבינים בספרים כמו באתר זה). ולכן השתמשתי בשם העט שלי (רק 33 לא בת גם לאנשים פיקטיביים יש כבוד וגאווה לשמם) ופרסמתי את הביקורת. לאחר שאלוהי האתר החזירו לי את הגישה לחשבון העדפתי לפרסם אותה שוב תחת שמי האמיתי שתהיה לי גישה יעילה אליה ויכולת לענות על תגובות בקלות.
אפרתי (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
איזו ביקורת מעולה. ממש כתיבה משובחת. אני לא מכירה את הספר. אודה ואתוודה.
נוריקוסאן (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
אז מי כתב את הביקורת היפה הזו? איקי בן 32 ממצפה רמון או בת 33 מגבעת שמואל?
איקי טרבולסקי (לפני 5 שנים ו-5 חודשים)
מטצער על הכפילות כתבתי את הביקורת הזו כאשר לא היתה לי גישה אל חשבוני בסימניה ועתה אני מחזיר אותה הביתה.
ביקורות ספרים הן יצורים חברתיים, קשה להן הבדידות ותמיד תעדפנה להצטופף תחת קורת גג אחת.





©2006-2017 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ