ביקורת ספרותית על מסע אל תום האלף מאת אברהם ב. יהושע
ספר טוב

---

א.ב. יהושע כותב יפה. זה קודם כל. תנו לו לתאר יום קיץ חם באוגוסט, ומבעד למקלדת שלו ייצא טקסט שיגרום לכם לרצות לנגב את הזיעה גם אם אתם קוראים את זה בפברואר, והטמפרטורה היא חד ספרתית. היכולת התיאורית שלו היא בלתי רגילה. בניגוד למה שקורה לי כשאני קוראת ספרים של הרבה סופרים אחרים, כשאני קוראת ספר של א.ב. יהושע, אני לא מרגישה שאולי גם לי כדאי לכתוב ספר. להיפך. אני מזהירה את עצמי לבל רעיון אידיוטי שכזה יעלה אי פעם במוחי...

וחוץ מזה שהוא כותב יפה, הוא גם מספר סיפור פתלתל וחינני על יהודים ישנים-נושנים שחיו לפני כאלף שנה והסתבכו במה שגם יהודים בני ימינו לעיתים מסתבכים: בשסע שבין דרום לצפון ומזרח למערב. בלעתי את הספר ביומיים. נהניתי מאוד מעושר שפתו, מעומק דמויותיו, ומעלילתו הפתלתלה, שזורת ההומור ושובת הלב.

אבל(!) 'המסע אל תום האלף' משול בעיני למסע לארץ רחוקה וצבעונית, קסומה ומרתקת, אפופת מסתורין שדמיונך קצר מלתאר אותה, אלא שאתה יוצא אל המסע הזה כשאתה נעול בתוך ארגז קרשים ומציץ בין החריצים וכל שנגלה לעיניך מהמרחב הוא פס קטן וצר של מציאות. את כל השאר אתה מפספס. נוסעים בזמן אלף שנה אחורה, וכל מה שאנחנו מקבלים זו מעשייה קטנה על יהודי שנשא לו שתי נשים, וזה לא מצא חן בעיני אשת אחיינו, שאסרה עליו לסחור איתו, והוא שט ממרוקו עד לצרפת כדי לשכנע אותה שהוא ונשותיו מאושרים יחד.

וזאת כשברקע מתרגשת ובאה שנת האלף, ואנו למדים משורה פה ומשפט שם שהנוצרים יוצאים מגדרם מרוב התרגשות וחרדה לקראת חזרתו של הצלוב, תחיית המתים או השד יודע מה שהם חשבו שעומד לרדת עליהם (מזכיר את אותן הכנות קדחתניות שהתרחשו אלף שנה מאוחר יותר, לקראת 'באג 2000'... ). אבל כה מעט אנחנו מקבלים בעניין הזה, ואני נותרתי וחצי תאוותי בידי.

בניגוד לספרים תקופתיים אחרים, ('האפיפיורית יוהנה', 'עלה הארגמן', 'היהודי האחרון', 'פועת') הספר לא ממש פוקח את עיניך, וכמעט לא מגלה לך נסתרות מהווי היום-יום של התקופה הנשכחת אליה הוא צולל. לא גורם לך לחשוב "ואללה... לא ייאמן איך חיו אז!" ולא יצאתי ממנו כשאני יודעת יותר על איך חיו לפני אלף שנה. מטבעו הסיפור הוא סיפור מסע מיוחד וחד-פעמי, ולא סיפור של הווי יומיומי ושגרה, אך יותר מזה, רובו ככולו פלפולים והתחבטויות אישיות של דמויותיו הצבעוניות: הסוחר בן עטר, הרב אלבז, האישה אסתר-מינה והאחיין אבולעפיה. יהושע אולי ממשיל בחוכמה ובהומור את המתח בן אלף השנים שבין עדות ספרד ואשכנז, אך בדרך מוותר על התמונה הכוללת, והתחקיר ההיסטורי הנרחב והמעמיק שמן הסתם נערך על התקופה כדי לכתוב את הספר, ברובו נשאר בחוץ.

במובן הזה, ורק במובן הזה, הספר אכזב אותי קצת.

אבל בסופו של דבר, זה לא הוגן לבקר יצירה על מה שהיא בכלל לא מתכוונת להיות, או על מה שקיוויתי שתהיה... (או במלים אחרות: עם ציפיות עוטפים כריות). בסופו של דבר, זה הסיפור שא.ב. יהושע רצה לספר, ועל אף שלעיתים, למרות השפה העשירה והיפה, הרגשתי שהיה מקום לקצר, והיו רגעים שנמתחו יתר על המידה, בסיכומו של דבר, זה בהחלט סיפור מעניין ונוגע ללב, שמסופר היטב. כדאי לקרוא.

» ביקורות נוספות של קוראת הכל
» ביקורות נוספות על מסע אל תום האלף