ביקורת ספרותית על ואדם אין מאת שירה סטופל
ספר טוב

---

זהו ספרה השני של המחברת הצעירה, ומשמח לראות שהיא ממשיכה בכתיבה. הספר מתאר את חייהם של אנשים שלוש שנים לאחר הגירוש מגוש קטיף (כפי שרואה זאת משפחת גאולי) או הפינוי מגוש קטיף (כפי שרואים אותו החיילים אדם וענבל). הראשונים נעקרו מביתם ומאדמתם במושב והאחרונים היו אז חיילים מן הכוחות המפנים.
לפי תיאורה של סטופל חייהם של כל הנוגעים בדבר מלווים בכאב וביאוש. איש איש מנסה להתמודד עם העבר בדרכו ולא בהצלחה יתרה. לפי הספר, גם החיילים אינם מצליחים להתאושש מהחוויה שחוו.
הספר כתוב בשפה קולחת והדמויות מעניינות. עם זאת, "הספר" על מה שאירע עדיין לא נכתב, ואולי מוקדם מדי שייכתב, והניסיון של סטופל ראוי לציון.
אחכה גם לספרה הבא.

» ביקורות נוספות של נוריקוסאן
» ביקורות נוספות על ואדם אין