ביקורת ספרותית על סטונר מאת ג'ון ויליאמס
ספר מעולה

---

בן כפר בתחילת המאה הקודמת, הבא ללמוד באוניברסיטה חקלאות וגומר כפרופסור לספרות נשמע קצת תלוש ולא רציני. אבל סטונר הוא ספר הממחיש את האפשרות הזו בצורה משכנעת לגמרי. למעשה, זה ספר נפלא ותיכף תבינו למה.

ויליאם (וילי, ביל) סטונר הוא בן כפר קטן, בן יחיד לאב ואם חקלאים קשי יום, מסוג החקלאים שהחלו לעבד אדמה דשנה ואילו זו חרבה במשך הזמן והפכה את יכולת ההתפרנסות ממנה לקשה יותר ויותר. האב מחליט להמיר את חסכונותיו לשכר לימוד לבן באוניברסיטת מיזורי. הבן נשלח לגור אצל קרובי משפחה בסמוך לאוניברסיטה. המטרה: ללמוד חקלאות ולשוב לכפר על-מנת ליישם את הידע הנרכש. במסגרת לימודי החובה, שאינם לימודי חקלאות, נחשף ויליאם סטונר ללימודי ספרות, מבין במבוכתו כי רבה עד כמה הוא לא יודע, אבל נמשך לזה בחבלי קסם. כדי לקצר סיפור ארוך, סטונר ממיר את לימודי החקלאות בלימודי ספרות, מסיים את לימודיו בתואר בספרות וממשיך הלאה למגינת לבם של הוריו. הוא לא מביט אחורה באהדה לחייו כחקלאי. הוא כן מביט קדימה לעולם שנפתח לפניו וכלומד ומלמד יסודי הוא מוצא שם (באוניברסיטה) עולם ומלואו.

בגיל 25, בעוד הוא אך עושה צעדיו הראשונים באוניברסיטה כמלמד, הוא נחשף במסיבה הנערכת אצל הדיקן אל נערות הסביבה. אחת מהן, אדית, בתו של בנקאי, כזו שחייה עוברים עליה בנעימים, מלבישים אותה ומאכילים אותה ואין ממנה שום דרישה מעשית, מוצאת חן בעיניו של סטונר. זה נגמר בחתונה, אבל נחת אין בנישואין אלה.

288 עמודים מבטיחים כי יותר מדי להג לא יהיה בספר הזה. להג אכן אין, תאורים מיותרים גם לא, אבל עונג רב בקריאה יש ויש. סטונר נדמה כאדם הנמצא במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון, חי חיי נישואין לא נכונים ובכלל, נדמה שהולך במקביל לחיים שיכלו להיות לו באמת. אלה שזה רק נדמה כך. בחייו האקדמיים הוא משקיע את כל נשמתו, הולך קדימה בתפקידו כמורה, משקיע במחקר, משקיע בתלמידיו ונחשב למורה אהוד. בחיי הנישואין הוא מאבחן כשלון די מהר, אבל לא מפרק את נישואיו. יש קוראים שלא יבינו איך הוא ממשיך כך עם אשה הממררת את חייו, אבל הוא חי בתקופה שחיים ארורים אינם מפורקים סתם כך ואילו האקדמיה ממלאת את כל עולמו.

מתח קבוע נשמר לכל אורך הספר. הקורא רוצה לדעת עוד ועוד, להשתתף בדילמות העוברות על חייו של סטונר, לראות כיצד יגמרו חיים אלה, שייתכן ואור רב אין בהם. גם כשמוצעת פרישה מכובדת בגיל 65 סטונר דווקא מעדיף להמשיך בחיי האקדמיה, אבל תוכניות הן הרי בסיס לכל שינוי.

ספר חם, מענג ומומלץ בכל פה.

» ביקורות נוספות של מורי
» ביקורות נוספות על סטונר