מכיל ספויילרים!!!:
אין מה לעשות, שספר הוא מעולה אז הוא מעולה.
אני חושבת שהספר הראשון בכלל היה הרבה הרבה הרבה יותר ממעולה, והספר השני אחריו, ולמרות שעורבני חקיין היה הכי פחות מעניין, לדעתי גם הוא ראוי לאין סוף שבחים!
יכול להיות שהוא היה פחות טוב, מפני שכול הקטע ב"משחקי הרעב" הם משחקי הרעב עצמם. כול הקטע ההישרדותי, המחשבה, האנדרנלין שהפחד נותן לנו שכול רגע יכול לקרות משהו בזירה שישנה את כול הספר, זה המשמעות של משחקי הרעב, ופחות המרד והשילטון... ובספר הראשון והשני, באמת העניקו לנו את האנדרנלין הזה, ולמרות שגם בספר הזה היה לא מעט ממנו, עדיין, מה שייחד את הספר היה כול הקטעים האלו...
אל תצפו ליותר מדי, הכול שונה, חוץ מסגנון הכתיבה והתרחשות הדברים, אין זכר אפילו קטנטן למה שהיה בספר הראשון, ולא, לא מבחינה שלהזכיר בסיפור קטעים מהספר הראשון, אלא מהבחינה שזה פשוט יזכיר עלילה אחרת. שונה. כאילו זה לא אותו ספר, והוא רק נכתב על ידי אותה סופרת.
סוף מאכזב אבל לא מאכזב באותו הזמן. אנשים ציפו שקטניס בסופו של דבר תחייה עם כולם באושר (טוב עם מי שהיא אוהבת) והכול יסתדר לה עם גייל ואמא שלה ופרים וכולם, אבל... זה לא היה הסוף, הסוף איכזב כי הוא היה לא צפוי ולא לגמרי שמח. אבל זה מה שעשה את ההבדל בספר. הוא הפתיע אותנו בסוף הלא צפוי שלו, ולמרות שזה עצוב, הספר השאיר אותנו עם עדיין תקווה לעוד. עם עדיין תשוקה לדעת עוד, עם קטניס תספר לילדים שלה על גייל, עם היא פגשה אותו בכלל, עם היא פגשה שוב את אמא שלה, מה קורה עם היימיטץ'... דברים על העתיד שלה שאנחנו רוצים לדעת עליהם עוד פרטים, דמיות מהעבר שלה שאנחנו צמאים לשמוע עליהם עוד. ובנוסף, לא חסר הרגש הזה שתמיד מוערר בנו לדעת קצת יותר איך היא מרגישה עכשיו אחרי עשרים שנה בקשר למוות של פרים, בקשר למוות של רו, לסינה ולפיניק ולכול מי שהיה איתה. אנחנו גם לא יודעים איך הם באמת חיים עכשיו. כמונו? כמו שאנחנו חיים עכשיו? או עדיין יש להם שלטון נוקשה וכו'...???
הרבה סמיני שאלה ומעט מאוד תשובות. ספר מדהים. סופרת מדהימה. עלילה יוצאת מהכלל (למרות שעד ממש העמודים האחרונים אני לא הצלחתי להרגיש עניין והתלהבות כמו שהרגשתי בראשון ובשני) ומה צריך יותר מזה??
עכשיו מחכים לסרט, (מה שמועדד אותי כי עכשיו אני חוזרת לספר הראשון והמוצלח מכולם!)
מומלץ!!!!
















