ביקורת ספרותית על ברלין, אלכסנדרפלאץ מאת אלפרד דֶבלין
ספר מעולה

---

רוברטו בולאניו מזכיר את הספר הזה באחד הרואמנים הארוכים שלו (נדמה לי שזה ''2666'') אבל הוא לא אומר משהו בעל חשיבות עליו. אבל אם הייתי צריך לנחש, הייתי אומר שהוא אוהב מאוד את הספר הזה. בעיניי לספר הזה יש משמעות אחת, מעבר להכל, וזה בסגנון ובקדחתנות שלו.הוא זז קדימה כל הזמן בקצב של העיר הגדולה והעמוסה, בקצב של החשמליות, של הרכבות, של כותרות העיתונים, של מירוצי הסוסים, ולא עוצר כמעט לשנייה. הגיבור שלו, פרנץ ביברקופף, הוא אידיוט. פשוט אידיוט, שלא מתכנן דברים מראש ותמיד יעשה, באופן דטרמיניסטי, פעולות מטופשות שיובילו אותו לצרות. הוא פרוע, טיפש אבל גם חזק וחביב. לאורך רוב שלבי הרומאן נדמה שדבלין מלגלג עליו אבל גם מרחם עליו. במקרים בודדים התיאורים הופכים להיות מזוויעים, לדעתי באופן שחושף את הביקורת של דבלין על הפשעים שמתוארים ברומאן. אם כי לדעתי העיקר בספר הוא לא בראייה המוסרנית אלא במומנטום הנפלא, הבלתי פוסק של העיר. דבלין מחקה את שקשוקי הרכבת, את המוסיקה של רעש הרחוב ומכניס אותם לספר, ואיכשהו הם מתאימים מצוין. פרנץ הוא התוצר של העיר, של הגירויים הבלתי פוסקים ושל חוסר היכולת לפתח דעה עצמאית. המגרעות שלו מוצגות כך שגם הנפילה שלו היא בלתי נמנעת והכרחית, אבל הסיפור הוא לא פסימי אלא שוטף, ומאפשר לקורא, לפחות במידה מסוימת, להבין איך דברים היו יכולים להיות אחרת.

» ביקורות נוספות של Salvatore_P
» ביקורות נוספות על ברלין, אלכסנדרפלאץ