ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שני, 30 בינואר, 2012
ע"י Salvatore_P
ע"י Salvatore_P
יותר מ-60 שנה עברו מאז שבדרכים יצא, ונדמה שהוא לא התיישן בכלל. העמודים הראשונים שלו רומזים לכיוון שבו ינוע כל הרומאן- קרואק מספר על מערכת יחסים שנגמרה, עליה הוא לא רוצה לדבר, ומייד מתפנה לכתוב על דין מוריארטי, הגיבור האמיתי, הפרוע והייצרי כל כך של בדרכים, שנדמה שכל שורה שקרואק כותב כאן קשורה אליו.
העלילה היא פשוט תיאור של כמה מסעות בארה"ב (וגם קצת במקסיקו), אבל זה לא ספר מסעות רגיל, כי קרואק לוקח יחד איתו את השדים שלו, את האפילה שלו. קראתי את בדרכים משהו כמו 3 פעמים ואני עדיין לא יודע בדיוק אילו שדים אלו. אני חושב שקרואק לא בדיוק כותב עליהם בספר הזה, הם יותר תקועים ברקע, בתיאורים של הבדידות ושל העצב. בספרים אחרים שלו כתוב על התמכרות לאלכוהול, על חוסר יכולת לאהוב, אבל קרואק של בדרכים הוא צעיר יותר והוא לא מדבר באופן מפורש על הדברים האלו. בדרכים הוא יותר רומאן של גאולה. המסע של קרואק לגאולה דרך נסיעה נגד כיוון התנועה במהירות של 80 מייל לשעה, או בטיפוס על הרי הרוקי בזמן הזריחה. וכמובן דין מוריארטי, שהוא התגלמות ההרפתקנות ואחלה דרך להשיג את אותה גאולה. ומה שיפה בספר הוא שהוא פשוט יפה מדי בשביל להכניס אותו לתוך קטגוריות כאלו של חיפוש אחרי גאולה, ספר מסעות או קטגוריה אחרת. הוא פשוט עומד בפני עצמו. התיאורים היפים כל כך , והטון הכללי שנע בין עצב להתלהבות ילדותית מטורפת (שנראית דווקא הגיונית כל כך לפעמים, באופן מדהים!) יוצרים יצירה אדירה שעומדת בפני עצמה. ואני באמת חושב שהטון והתיאורים חזקים יותר מכל קריאה "פרשנית" של הרומאן הזה, ובהחלט אפשר לעשות לו פרשנות קתולית (כמו שקרואק עצמו עשה) או פרשנות הומואית (קראתי בכמה מקומות שדין מוריארטי וקרואק היו למעשה בני זוג. זה לא ממש מפתיע). בקיצור, לדעתי זה ספר נדיר, יפהפה, של אדם פסימי אבל תמים עם הרבה אומץ. אולי לא ספר שמתאים לכולם, אני תמיד חושב שקרואק כותב בשביל אנשים שהם קצת כמוהו. אז אם אתם לפחות קצת כאלו, תקראו את זה.
14 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
Salvatore_P
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
תודה לכולכם
זה מאוד יפה:
http://www.youtube.com/watch?v=QzCF6hgEfto וכאן יש תמלול של זה: http://www.bookbytes.net/all-reflection-bookbytes/item/127-jack-kerouac-i-think-of-dean-moriarty והשורות האהובות עליי: Anyway I wrote the book because we're all going to die. In the loneliness of my life, my father dead, my brother dead, my mother far away, my sister and my wife far away, nothing here but my own tragic hands that once were guarded by a world, a sweet attention, that now are left to guide and disappear their own way into the common dark of all our death, sleeping in me raw bed, alone and stupid with just this one pride and consolation. My heart broke in the general despair and opened up inwards to the lord. I made a supplication in this dream |
|
|
רוזי
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מסקרנת ונהדרת
התמימות תמיד מתקשרת לי עם אופטימיות ושמחת חיים, התלהבות ילדותית מטורפת תמיד שובה אותי :-) אז ממש מסקרן אותי לקרוא איך כל הניגודים לכאורה הללו נרקמים יחד. תודה על ההפנייה לעוד יצירה אדירה שכדאי שאכיר...
|
|
|
שין שין
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
אהבתי את הביקורת.
כתיבתך יפה להפליא.
|
|
|
הקיסרית הילדותית
(לפני 13 שנים ו-8 חודשים)
|
14 הקוראים שאהבו את הביקורת
