ביקורת ספרותית על כימים אחדים - ספריה לעם #403 מאת מאיר שלו
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 21 בפברואר, 2019
ע"י אור


כימים אחדים חולפים החיים, בטרם הספקנו לחלום ולהגשים, להרהר ולהסיק, להתחרט ולהחליט. כימים אחדים חולפים החיים, קצרים, קצרים מדי.

הסיפור עוסק בבן ושלושה אבות, ובאמו שהפיחה אהבה בכולם. קורות חייהם מגוללים לאורך מספר דורות בכפר הקטן בעמק יזרעאל.

את שמו, קיבל זיידה כנגד עין הרע, אולם זהו שם שמתגרה בגורל, עד שזה מכריעו (קוטף את אהוביו).

מאיר שלו מחזיר אותי לעצמי, לאהבה היוקדת לשפה העברית ולשלווה שניסכת בי דרכה. לרצון לכתוב, לחוות ולחיות. סגנון כתיבתו ערב לאוזניי כמוזיקה קלאסית נושנה, שטרם פג זמנה, והלוואי ולעולם לא יפוג. כזקן במסבאה, הוא מושבינו מול האח ומספר על עוד עולם שהעצבות, השמחה והאהבה, נמזגים בו כנחל שמתנקז לים ענקי.

שלו הוא מדריך הטבע שלי, זה שמכיר לי אינספור עצים, פרחים וציפורים יפיפיות. הוא מצית את כמיהתי לטבע ומבעיר את יגוני על בורותי העירונית.

"תמונת התמיד" היא תמונה שנצרבת בזיכרון בעליה ומשליכה על חיי אהבתו (וגורלו). עבור שיינפלד, הייתה זו תמונתן של נערות כפרו, רוחצות את בגדיהן בנהר שטוף השמש. שנים אחרי זה, תמונתה של יהודית, חוצה בזוהרה את נהר השיבולים, תסחוף את לבו ותחרוץ את גורלו.

שלו יודע לספר סיפור, דמויותיו נצרבות בנפש, כל אחת ועולמה (ואין דומה לה). התחבבו עלי בעיקר, רחל, רבינוביץ', שיינפלד ופועלו.
הוא בונה את עלילתו טיפין טיפין, וכמותה את הסנטימנטים שנעורים בנו עקב מחוות הטבע או האדם.
מות הנשים ביצירה, היווה מוטיב חוזר. כמו גם יתומים (זיידה, נעמי ורחל).

עם תחילת יצירתו, חושף שלו את סופה, ובתוך כך מזהיר את קוראיו מפני היעדר התכלית הצפוי להם. במידה רבה אזהרתו מוצדקת – הספר אינו טומן בחובו איזה מסר חשוב או עלילה מפתיעה, אלא פשוט מגולל את סיפורה של משפחה.

הספר טוב, אך אינו מתעלה על "רומן רוסי" ו"יונה ונער".

כריכת הספר הפנטה אותי. תוהה אני האם בצלקתו של שיינפלד אני חוזה או שמא בגופה של יהודית טמון בשלג הרך.

לחובבי שלו והשפה העברית,

ארבעה וחצי כוכבים.
24 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ (לפני 3 חודשים)
מקסים - הספר הזה עורר בי געגוע לעמק, כמי שנולד בטבעון בגבעה המשקיפה עליו. אנחנו גדלו בטבע פרעי למחצה בגבעות עקרות לחקלאות ולמטה בעמק היו המרחבים האין סופיים של השדות. ההורים שלנו היו פועלים שעבדו בחיפה, למטה היו מי שחרשו את שדותיהם במו ידיהם. עמק שלי ...
אור (לפני 3 חודשים)
האמת שאני כותב בעיקר פרוזה,

תודה רבה לכולם :)
חני (לפני 3 חודשים)
אחת הסקירות היפות. תיארת בדיוק מה אני מרגישה כשאני קוראת שלו. אהבתי במיוחד את הפיוטיות כשאתה כותב ...
"שלו הוא מדריך הטבע שלי, זה שמכיר לי אינספור עצים, פרחים וציפורים יפיפיות. הוא מצית את כמיהתי לטבע ומבעיר את יגוני על בורותי העירונית."

ארשום לי כי אני זוממת על כל כתביו.
אורית זיתן (לפני 3 חודשים)
אור איזה יופי! במיוחד נגעת בי עם המשפט "מאיר שלו מחזיר אותי לעצמי, לאהבה היוקדת לשפה העברית ולשלווה שניסכת בי דרכה" , ההתענגות הזאת על השפה שהיא שפת האם שלך. אין לזה אח ורע
כרמליטה (לפני 3 חודשים)
סקירה מענגת. תודה אור.
ערגה (לפני 3 חודשים)
חשבתי שאתה כותב רק שירה ;)
גם בפרוזה לא חסר לך...

לא זוכרת אם סיימתי את הספר הזה. גם אם כן, היה לי
איטי יותר מספריו האחרים.
צב השעה (לפני 3 חודשים)
איזה ביקורת פיוטית. מקסים.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ