• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
לבבות במנזר

לבבות במנזר

מאת שרה דוננט

הביקורת של מאורית

תמונה של מאורית
דירוגדירוג
הוצאה לאור:כנרת זמורה-ביתן
שנת הוצאה:2011
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
dyona
לפני 14 שנים

“הקריאה בספר זה הייתה עבורי חוויה מהנה ומרתקת. נשאבתי לעולם רחוק ומסתורי – עולמו של מנזר בנדיקטי בעיר”

10/14
ביקורות על לבבות במנזר
הבאה
אבי

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

ספור עצוב ומרתק, איטליה של המאה ה 16, היחס של הקהילה לדת, לנשים כואב ורחוק מלהיות שוויוני...
העלילה מתרחשת במנזר, האשה עברה מחסות אביה לחסות הבעל אם יתמזל מזלה, או לחסות המנזר.
בזכות נזירה אחת עם אהבת אדם אמיתית משתנה עתידה של סרפינה, צעירה בת 16 שהוכנסה למנזר בכפייה.
הספר מראה שלא משנה הזמן והמקום, או באיזה דת אתה מאמין , ישנם סוגים שונים אנשים... ואנחנו לא המצאנו את הגלגל...
מומלץ!!

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של מדברית
מדברית
תמונה של ג'יהאן
ג'יהאן
תמונה של נטעלי
נטעלי
ה
הקיסרית הילדותית
4קוראים|גיל ממוצע50|100%נשים

על המבקרת

תמונה של מאורית

מאורית

ותיקה
חברה מזה 15 שנים
100 ביקורות•583 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של מאורית
מאורית
ותיקה
חברה באתר מזה 15 שנים
ביקורות100
לייקים שקיבלה583
דירוג ממוצע4.3 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת56ספרות מקורית29מתח ריגול והרפתקאות9

דיון על הביקורת

אין תגובות עדיין

אין תגובות עדיין

היה הראשון לשתף את המחשבות שלך על הביקורת

ביקורות נוספות של מאורית

ספינות טרופות

ספינות טרופות

אקירה יושימורה

אתחיל בזה שזהו אחד מהספרים המדהימים/המשפיעים שקראתי.
אינני יודעת מה השפיע עלי יותר. מה טלטל את נימי נפשי ומה השאיר חותם עמוק בליבי....
אני חושבת שכל הספר , מתחילתו ועד סופו עשה זאת.
אני חושבת שמה שתרם לספר הזה להיותו אחד הספרים הטובים היא
הכתיבה המרוחקת של אקירה יושימורה, כתיבה אוביקטיבית ונטולת רגשות , נטולת נקיטת עמדה, נטולת ביקורת.
בנוסף, החיים הקשים של אנשי הכפר, ההתמודדויות עם פגעי החיים ועם הרצון לחיות ככ נוגעים ללב ככ עדינים
בשבריריותם...
אינני יודעת מה אכזרי יותר. הרצון של בני הכפר לבוא או פונה סמה, או למרות שקבלו לידיהם בני הכפר
בגד משומש, נגוע במחלה שמחו שמחה אמיתית, התרגשו כילדים והסתפקו בזה.
במהלך הקריאה שכחתי לרגע שילד בן 9 מספר את הדברים, הבגרות שלו, הרגישות שלו, קנו את ליבי ומוחי
הייתי שבויה בו. כשנזכרתי הסתכלתי בבני, בן 8 וחצי, שהתנהלות חייו שונים ככ מחייו של איסאקו,
ששמחה ועצב היו שזורים זה בזה.
שמחתי שחייו קלים יותר, מלאים באהבה ורגישות. שמחתי שהוא בטח לא צריך לדאוג לבני משפחתו שמא ימותו מרעב.
נעצבתי כי חייו המלאים כל טוב, לא מוערכים מספיק, כי הוא רגיל לקבל הרבה דברים. כי לפעמים הפשטות מופלאה..

נהניתי מאוד. ממליצה באהבה...

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מאורית
נערה מברלין

נערה מברלין

ג'ייק ווליס סימונס

סגרתי את הספר ונשארתי עם תחושה כואבת וקשה...
הרהרתי על רוזה - הנערה מברלין. הרהרתי על ילדי ה ״קינדרטרנספורט״ שנשלחו ללא קרובי משפחה ללונדון כשהמטרה היא להציל אותם.
עצוב. כואב. מעטים ניצלו. רבים מתו.
הספר כתוב בצורה טובה בעיני. מרתק, אמין, מרגש.
כשהתחלתי לקרוא אותו חשבתי לעצמי , עוד ספר על הנושא הכואב. האם ידמה לאחרים?
להפתעתי, הוא נגע בצורה אחרת בנושא. הוא הצליח לרתק אותי, ללמד אותי, והחשוב , לרגש אותי.
ממליצה מאוד.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מאורית
הנסיך הקטן - מהדורה מיוחדת לרגל 70 שנה לצאת הספר

הנסיך הקטן - מהדורה מיוחדת לרגל 70 שנה לצאת הספר

אנטואן דה סנט-אכזיפרי (אכזופרי)

הנסיך הקטן- ספר נצחי. חוגג 70 שנה ותקף ורלוונטי כאילו נכתב אתמול.
כמובטח , על גבי הכריכה כתוב ״בעל תובנות עמוקות ובלתי נשכחות על עולם המבוגרים, על החיים ועל האהבה״.
קניתי את הספר לילדיי, שיספגו קצת ספרות אחרת.... ואני מצאתי את עצמי קוראת בו שוב, מקריאה לקטן ונותנת לגדול לקרוא.
בכל קריאה ישנן תובנות חדשות נוספות.
הדיכוי של המבוגרים לדברים רוחניים כמו ציור, הריצה אחר הדברים הגדולים והתעלמות מהדברים הקטנים החשובים באמת.
אי ראיית המבוגרים את היופי וההנאה מרגעים קטנים, ממחוות קטנות... ועוד ועוד.
מדהים ומומלץ מאוד !!!

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מאורית
שמי מספר ארבע

שמי מספר ארבע

טינג-שינג יה

״מהפיכה תרבותית״ - צמד מילים שלא מסתדר לי. אוקסימורון ממש.
היכולה להיות מהפיכה תרבותית? ניתן להפוך את התרבות על פיה?
ניתן למחוק את התרבות וליצור חדשה? הרי תרבות מתבססת על שכבות, על עברו של עם.
עד כה, לא נתקלתי לצערי בהפיכה תרבותית חיובית. בכל אותן מהפיכות ראיתי רק צער, הרג, אובדן וכאב לב של אותם אנשים, של אותו עם.

טינג שינג יה מספרת על חייה כבת עשרה בזמן המהפכה התרבותית בסין בשנות ה 70.
בגלל המהפכה זכתה טינג שינג לחיי עוני, לחיי עבודה בחוות אסירים רחוק מביתה.
בגלל המהפכה זכתה מספר 4 (רביעית מהאחים במשפחה) בשיעור של השפלה, חוסר נאמנות, בדידות ואבסורדיות.
אבסורדיות כי מה שהיללו אתמול כבר לא רלוונטי היום.
אבסורדיות כי ״נאה דורש נאה מקיים״ לא היה קיים בהתנהלות של המנהיגים בסין.
מה שאנשים נאסרו עליו ונענשו היה מקובל בהתנהלות של המנהיגים. של האחראים. של השומרים.

כאבתי מאוד על חייה של טינג שינג ועל חיי הסינים. הבנתי שצדק לא קיים. (נכון יותר להגיד שצדק לא קיים גם שם)
ניסיתי להבין מה מטרת אותה מהפכה? הרי לבטל מעמדות לא ניתן. תמיד ישנה היררכיה כזו או אחרת. תמיד יהיו מקורבים יותר ומקרובים פחות.
חוץ מכאב, הרג והרס לא יצא שום דבר מאותה מהפכה.

בזמן הקריאה חשבתי על המהפכה בסוריה. מי משלם בסוף את המחיר עבור חילופי השלטון? העם הפשוט הנושא בעול.
עצוב...

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מאורית
אהבת שאול

אהבת שאול

אלי עמיר

היה לי חבר בעבר הרחוק, סמך טית (ספרדי טהור לפי מילון הסלנג. יהודים שחיו בארץ ישראל מאות שנים). ממוצא עירקי היה. ירושלמי.
דרכו הכרתי את ״התרבות הירושלמית״ את המאכלים, מחנה יהודה,את היהדות וחיי המשפחה של הזמן ההוא, הרחוק, של שנות קום המדינה.
הוא הכיר לי את רחובותיה של ירושלים, את מקומות המחבוא שילידי העיר מכירים.
אלי עמיר החזיר אותי לירושלים של אז... לחיים בארץ ישראל של שנות ה 60-70.
אל הציונות ואל אהבת הארץ ללא מרכאות וללא אירוניה.
התרגשתי לא פעם אחת. התרגשתי מהאהבה הצעירה והתמימה. התרגשתי מהכבוד והאהבה שרכשו לארץ ישראל הצעירה. התרגשתי מהיחס והכבוד שנתנו למשפחה, לחברים ולמדינה.
הדברים מתוארים בפשטות וללא ציניות . אהבה אמיתית.
אהבה אמיתית לחברה, לחברים, למשפחה ולארץ ישראל.
עמיר, משכיל לשזור את המצב הישראלי פלשתיני מרגע הכיבוש ועד לרגע שנצטרך לוותר על הרעיון של ישראל השלמה תמורת אי מלחמה.
היופי, שאין הוא מוותר על הציונות ואהבת הארץ לצד השלמה שישראל תיהיה שלמה גם ללא חלק מאדמתה.

לכל מי שרוצה לחוות את ישראל של פעם, לכל מי שחסר לו משהו בישראל של היום.
להכיר את מלח הארץ וגיבורי הדור שעליהם גדלנו.
ממליצה בחום לקרוא.

פשוט תענוג.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מאורית
שחף שחור

שחף שחור

רינת קליין

כשהגיעה העלייה הרוסית לארץ, שרתתי בצבא. בזמן הזה ניסו הורי למכור את ביתם בשכונת נוה שאנן בחיפה.
שנים שגרנו בו. כמעט ולא היתה תחלופת שכנים מסביבנו. ואז הגיעה העליה הרוסית.
עולים שדברו עברית בשגיאות ועם מבטא נוראי, יצאו ממכוניתהם החדשות שנרכשו כהטבה
לעולה חדש. הסתובבו בבית וניסו להוריד במחיר.
פעם אחת בזמן שמשפחה זרה שוטטה לי בבית ולאחר מומ על המחיר ותחינות שיקר להם, יריתי לעברם ״אז לכו תגורו באוטו״ .
הורי הסתכלו עלי בתדהמה, אני, ילדה מנומסת שכזו מפגינה כעס על אנשים שלא עשו דבר.
כן. כעסתי עליהם. כעסתי על כל העולים שעלו וקבלו הטבות בן רגע בעוד שהורי עבדו שנים וחסכו לרכב חדש.
אני מודה כעסתי על המדינה. כעסתי על כולם. כן , ראייתי היתה צרה ואגואיסטית.
באותם רגעים לא חשבתי על הקשיים של העולים החדשים, לא הבנתי את ההרגשה של לעזוב הכל ולעבור לארץ זרה.
כעס ילדותי. אני יודעת ומודעת.
לאחר התקרית המביכה, קלטתי מה בעצם עובר עליהם. לכמה דברים הם צריכים להסתגל.

ב״שחף שחור״ החזירה אותי רינת קליין לאותם רגעים... (לא הכועסים (-: )
לחיפה, לבית ההורים, למראות הארץ ישראלים. לתחושות שליוו אותי לפני ואחרי ״התקרית״.
שמחתי להיוודע לחיים שם, ברוסיה הרחוקה והקרה.
נהניתי מאוד מהספר. מהמתח השזור בו, מהאנושיות ומהמשפחתיות ששוב הוכיחה שאין לה תחליף.
צחקתי על סבתא רוזה, הערצתי את מארק וכאבתי על סשה.

כבר כתבתי שאהבתי ..?

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מאורית
והיום איננו כלה

והיום איננו כלה

צ'ינגיס אייטמטוב

במה אתחיל? קראתי את הספר המדהים והמיוחד בזה.
קראתי את הביקורות והתשבחות של הקוראים.
הזדהיתי עם מה שכתבו, הרגישו, חשבו על הספר.
אז כן. זה ספר מיוחד מאוד. מעטים הספרים שאני אוכל לכנותם ״מיוחד״.
יש בו ככ הרבה... ככ הרבה נושאים הספר מעלה.
ככ הרבה מחשבות הוא פותח.

אייטמטוב סופר גדול. קראתי גם את נמר השלג שלו. יחד עימו חייבים לציין את המתרגמים לעברית
שעשו עבודה נהדרת. השתמשו במילים ובשפה שהאוזן אינה רגילה לה, אך מתאימה להפליא לתקופה.

3 ציטוטים משכו את תשומת ליבי.

1) ״ כמה רב חלקו של אדם בעולם, וכמה מעט״....
כמה ממצה המשפט הזה. נחייה חיים שלמים, נחווה חוויות, קשיים ושמחות.
נעשה דברים, ניצור וניבנה. כמה מעט...

2) ״אם לא נלך בוודאי לא יקבלו. אבל אם נדרוש יקבלו. ועל כל פנים המנהל הגדול בכבודו ובעצמו יוכל לצאת אלינו. הרי הוא לא הר שלא זז ממקומו ״.
איזו ראייה פשוטה ונכונה. אם לא נגיד/ נעשה לא יידעו. וגם האדם הבכיר ביותר בכל ארגון הרי הוא אדם...

3) ״יוצא שאתה חי רק בשביל התחת שלך עצמך.
בדיוק כך. מה חשבת? לך זה פשוט - מי אתה? אפס מאופס. אבל אנחנו צריכים לדאוג קודם כל לתחת שלנו עצמינו כדי שיהיה מתוק בפה״.
מוכר מחיינו העכשוויים?? כמה מצער... הפכנו לחברה כזו.

עם הציטוטים והתובנות האלו מקווה לעולם טוב יותר.
אני אעשה את חלקי בעניין....

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מאורית
הדברים שאני רוצה

הדברים שאני רוצה

גרגואר דלקור

ככ הרבה דברים אני רוצה... לו היו לי כמה מליונים... לו הייתי זוכה בלוטו אפילו בכמה מאות אלפי שקלים זמינים.
הייתי משפצת את הבית ( מחליפה מטבח, אמבטיות , בונה אח בסלון לימי החורף הקרים),
הייתי נוסעת לחו״ל. אמריקה, אפריקה.
הייתי קונה בית (נדלן להשקעה ולילדים)
הייתי שומרת קצת לימי הגיל השלישי...
חשבתם מה אתם הייתם עושים?
לזוסלין זה קרה. היא זכתה בלוטו וכמוני, גם לה היו רצונות. היו חלומות.
ומה עכשיו? השינוי הגדול?

בתחילה הצטייר כספר קליל, אך כשסיימתי אותו חשבתי לעצמי האם הדברים החשובים לנו בחיים זה נושא ״קליל״?
הספר בעצם מדבר על הדברים שגורמים לנו אושר, על הדברים שאנחנו מעריכים.
הוא בעצם קורא לנו לבחון מחדש את רשימת הדברים שאנחנו רוצים... באמת רוצים מהחיים.

הספר הזה נפלא בעיני!!
נקרא במהירות, מובן ופשוט ובעיקר מעורר מחשבה...
והרי ספר המעורר מחשבה שווה שיהיה לו מקום ראוי על מדף הספרים.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מאורית
איפה את, ברנדט

איפה את, ברנדט

מריה סמפל

נשארו לי עוד 5 עמודים. אני מפסיקה את הקריאה. מעיינת שוב בעמודים שקראתי. קוראת שוב
את הכריכה האחורית. מהנהנת בראשי. אכן כל מה שהובטח לי , קויים.
לא רוצה שהספר ייגמר. משהה לעוד כמה רגעים את קריאת הסיום של הספר. המערכה האחרונה.

יש לי וידוי, לא הרגשתי כך כשהתחלתי לקרוא את הספר. עיינתי בו וראיתי שהוא כתוב בצורת מכתבים, מכתבים ומכתבים.
התבאסתי, לא התחשק לי פורמט מוזר. עם הרגשה זו התחלתי את הקריאה בספר. ככל שהתקדמתי בקריאה נהניתי מאוד
מבחירתה של סמפל בתצורה של מכתבים. למדתי על סיטואציה אחת מזוויות שונות. פשוט גאוני.

זהו ספר שנון ומרגש על האופן שבו אנו חיים כיום. מריה סמפל שוחטת את כל הפרות הקדושות בחברה האמריקאית.
היא יורדת על המשפחה האמריקאית המושלמת, הקהילה האמריקאית בשכונה, ההיי טק, קבוצות התמיכה הרבות והתרבות החומרית.
הספר מרגש, מצחיק ומעורר מחשבה.

אני מאוד נהניתי. ספר נהדר.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•מאורית

ביקורות נוספות על "לבבות במנזר"

לבבות במנזר

לבבות במנזר

שרה דוננט

#
הדת הקתולית – שהיתה שנים רבות הדת הדומיננטית בעולם המערבי – יצרה לא מעט תופעות משונות. אחת המשונות ביותר היא הנזירוּת. אני לא יודעת אם זו הדת היחידה שיצרה את התופעה, כי הידע שלי בדתות אינו רב. אני יודעת שדתות רבות הֵצֵרו צעדיהן של נשים, שהן המיגזר החלש בכל חברה, והן נשלטו גם באמצעות דתיותן. לאיטליה בימי הביניים וגם בתחילת הרנסנס היו מוניטין של ידע מדעי מתקדם (לתקופתו), יחד עם אמונה עמוקה בדת ובמתווכיה.

שרה דוננט מספרת פה סיפור מרתק העוסק במנזר ובנזירות במאה ה-16 בפרארה באיטליה. המנזר הזה הוא מנזר עשיר, שמתקבלות אליו הרבה נשים ממשפחות טובות. הוא משמש עבורן "מסלקה" לבנות שאין אפשרות להשיאן. הסיבה הנפוצה ביותר היא שמחירה של נדוניה האמיר באותה תקופה מאד, ולא עלה בידי משפחות להשיא יותר מבת מבת אחת. אי אפשר, כמובן, להשאיר יותר מאישה אחת לא נשואה שתטפל בהוריה הזקנים, כך שהפיתרון הוא מנזר. היו גם נערות שאי אפשר היה להשיאן – מכוערות, בעלות מום וכו' שהמנזר – שקיבל נדוניה צנועה עבורן – היה פיתרון מושלם. גם נשים בוגרות נכנסו למנזר. חלקן כי הפכו אלמנות, חלקן בגלל חיפוש מקלט מחיי נישואים קשים ומרים. כי אשה הנשואה לבעל אלים אינה יכולה לבקש את עזרתו של איש, פרט לאלוהים.

חלק מהנערות שנכנסו למנזר נכנסו בעל כורחן ועברו תקופה קשה של הסתגלות. החיים במנזר היו קשים – שמונה פעמים ביום ובלילה תפילות, עבודה קשה למדי ופיקוח מחמיר על חייהן, מחשבותיהן ורכושן הדל. הפיקוח הזה לא היה זר לכל נערה ואשה באותה תקופה ולא נתפס כחדירה לרשות הפרט (כי רשות הפרט לא היתה קיימת עבורן). שרה דוננט מספרת פה סיפור מוצלח, שלמרות שהוא לגמרי בדיוני יכול היה (כמעט) להתקיים. הדמויות עליהן היא מספרת בנויות היטב. הרקע ההיסטורי מרגיש אמין מאד כמו גם תיאור חייהן של כמה עשרות נשים, שחייהן מורכבים מסבל המוקדש לאל. האל שלהן זקוק לסבל, עינוי וכפרה כדי לקבל אליו את בנותיו שבלי להתענות ולהסתגף הן חוטאות מגונות שאינן ראויות לרחמיו.

ספר מרתק שחיכה על המדף בסבלנות רבה כמה שנים, והזכיר לי לא להסתכל בקנקן (איכס) ולהתעלם משמות הספרים שבוחרת ההוצאה, כדי למשוך קוראים. שמו של הספר במקור הוא Sacred hearts שהוא גם סוג של משחק מלים על נושא הסיפור. ספר טוב המוכיח שוב שאם יודעים לכתוב ועושים תחקיר טוב, סוגת הרומן ההיסטורי השחוקה יכולה להיות מתגמלת מאד.

לפני 3 שנים•
★★★★★
•yaelhar
לבבות במנזר

לבבות במנזר

שרה דוננט

נערה צעירה ממשפחה מכובדת מתאהבת בבחור ממעמד נמוך. זוהי איטליה של המאה ה-16 ומשפחתה המזועזעת פותרת את הבעיה בדרך המקובלת, כלומר שולחת אותה למנזר.
בלאו הכי תכננה המשפחה לשלוח את אחת מבנותיה למנזר, שכן כמו משפחות עשירות רבות באותה התקופה, הם לא יכלו להרשות לעצמם לחתן שתי בנות: הנדוניה הנדרשת היתה גבוהה מדי. המנזר דרש נדוניה צנועה יותר כדי לקבל בנות לשורותיו. לאור המצב, המשפחה העדיפה לחתן את האחות הצייתנית ולשלוח למנזר את המרדנית.
וכך מוצאת את עצמה הנערה הצעירה והמפונקת במנזר, על מנהגיו הספרטניים, הבדידות, השתיקה, התפילות הרבות ומנהגי הכפרה האכזריים.
הדמויות המרכזיות בחייה הן אם המנזר, אישה בעלת אישיות חזקה, חכמה, מקושרת היטב לצמרת השלטונית והדתית ובעלת יכולות דיפלומטיות מפותחות. רופאת המנזר, אישה מבוגרת וטובת לב שלמדה רפואה מאביה ולאחר מותו הצטרפה למנזר בלית ברירה, הלוקחת את הצעירה תחת חסותה. אחראית הנזירות הטירוניות, קנאית דתית נלהבת שמטרתה לקרב את הטירוניות שתחת אחריותה לאביהן שבשמים, גם אם הדרך היחידה לעשות זאת היא לדאוג שהן עצמן יגיעו לשמים.
לו היה זה רומן היסטורי-רומנטי סטנדרטי, מהסוג שבו הסופרת ערכה מחקר מינימלי ואז שיבצה בתקופה ההיסטורית דמויות החושבות ומתנהגות כמו בנות ימינו, אחראית הטירוניות היתה מקבלת את תפקיד הנבל הראשי: קנאית דתית היסטרית ומרושעת. אם המנזר הפקחית היתה דמות מרושעת לא פחות, כזו שאינה מאמינה בדבר, נוכלת המשתמשת באמונה ככלי לשליטה בנשים שתחת אחריותה ולהשגת כוח ומותרות. הרופאה טובת הלב היתה זאת שעוזרת לנערה הצעירה לברוח מהמנזר תוך הפרת כל כללי המנזר ללא שמץ של ייסורי מצפון שכן בתוך תוכה היא היתה מאמינה שהיא מבינה טוב יותר את רצון האל ממה שמבינים אנשי הדת הבכירים וממה שכתוב בספרים. או שלא היתה מאמינה בכלל. סופרים בני ימינו מתקשים לדמיין דמות חכמה וחזקה שמאמינה באמת ובתמים בדת ככתבה וכלשונה, כפי שהובנה במאה ה-16. הם משוכנעים שבתוך תוכו, מי שהיה חכם וטוב לב מספיק, ודאי החזיק באמונות משלו, אמונות שתואמות יותר את המאה ה-21.
דמויות משנה שוליות בספר כמו הבישוף החולה והכומר המוודה הזקן והישנוני היו מקבלות מעט יותר מקום. כגברים פריבילגיים הם בוודאי היו מתוארים כמושחתים ושטופי תאווה. ובכלל, היה דגש רב על האופן בו מנזרי הנשים היו עוד דרך של גברים לשלוט בנשים.
הספר היה גדוש מאורעות דרמטיים, מפגשי אהבים סודיים ומלאי תשוקה בין ומחוץ לחומות המנזר, נשיקות וגיפופים, חלקי גוף, לחיים סמוקות, גלימות נזירות קרועות, כיסויי ראש שנמשכים במהירות להסתיר את השיער הסתור.

***

שלא תבינו לא נכון, יש בי חיבה מעטה מאוד לדת הנוצרית ולסבל שהיא הביאה על העולם ועל העם היהודי בפרט, זה לא שדחוף לי לקרוא ספרים שמייפים אותה ומציגים אותה באור חיובי. אבל יש בי גם חיבה מעטה מאוד לסופרים שקוצר דמיונם לא מאפשר להם לכתוב אנשים שתואמים לתקופה בה הם חיו. סופרים שכותבים דמויות בנות ימינו ושותלים אותן בתקופות שונות בהיסטוריה כאילו אנשים נולדים עם אופי, סגנון חשיבה והתנהלות משלהם שאינם מושפעים בשום צורה מהסביבה התרבותית בה גדלו והתחנכו.

***

לכן שמחתי לגלות, שזה לא הספר הזה.
הספר הזה מבוסס על תחקיר מעמיק. ככזה הוא מינורי בהתרחשויות שבו ועושה רושם שהוא משתדל להיות נאמן לתקופה ההיסטורית, לדרך החשיבה של האנשים שחיו בה ולמה שהיה אפשרי בה ולמה שלא. הפיקוח הקפדני אחרי הנזירות, סדר היום הצפוף והחוקים הנוקשים, למשל, הופכים מפגש בין נזירה צעירה לאהוב לבה לכמעט בלתי אפשרי בתקופה ובמקום בהם מתרחש הרומן.
אז אמנם כמעט כל האלמנטים שמניתי למעלה נמצאים בספר, אבל הכל קיים שם בווליום נמוך הרבה יותר: אחראית הטירוניות הקנאית איננה מרושעת, היא פועלת בדרך הנכונה ביותר בעיניה ומאמינה בתום לב בדרכה. אם המנזר דואגת למנזר ולנזירות כמיטב יכולתה. היא נמצאת בצומת בה מתנגשות המחוייבויות המשפחיות שלה, האמונות שלה, רצון האל כפי שהיא מבינה אותו וטובת המנזר והנזירות ומנסה לפלס את הדרך הטובה ביותר בין כל אלו. הרופאה תמצא בסופו של דבר דרך לעזור לצעירה המרדנית לברוח, אבל לא בדרך של התרסה ושבירת החוקים.
המנזר המתואר בספר הוא מיקרוקוסמוס נשי. יש נשים שהוא מהווה עבורן מפלט והצלה: נשים שהיו עלולות להינשא בעל כורחן בנישואים אומללים, אלימים, למות מסיבוכי לידה. נשים שתחום העיסוק שלהן לא היה תחום עיסוק מקובל עבור נשים באותה תקופה: הרופאה, המלחינה, מחברת המחזות. ספק אם יכלו לעסוק בתחום עיסוקן שהוא אהבת חייהן לו חיו מחוץ למנזר.
יש שמוצאות יופי בחיים במנזר, מענה לאמונה היוקדת שלהן.
לעומת זאת יש נשים שהוא מהווה עבורן כלא. מוות בעודן בחיים.
יש בו סבל, ענישה, השגחה קפדנית. חלק מהתיאורים בספר קשים, אך הם אינם נצבעים בצבעים דרמטיים של רשעות טהורה, רצון לשלוט ולפגוע. המציאות מתוארת כפי שהיא, עם שיפוטיות מינימלית: נשים שחיו על פי אמונתן, על פי הכלים שהיו בידן להבין את המציאות.
מעל המיקרוקוסמוס הזה מרחפת סכנה: סכנה של שינוי מדיניות כלפי מנזרי הנשים. החמרת הכללים, צימצום נוסף של החופש המועט שיש לנשים האלו, שלילה של כל רווחה חומרית קטנה שעוד נותרה להן, וחמור יותר מכך - של הרווחה הנפשית שביקורי הקרובים והעיסוק בתחביבים כמו שירה, נגינה והצגה איפשרה.
בסופו של דבר, חייבים לומר, חוזקתו של הספר היא גם חולשתו: ההיצמדות למציאות ההיסטורית יצרה ספר ארוך מאוד, שיש בו הרבה פרטים על אורח חייהן של הנזירות, סדר היום שלהן, אימוני המקהלה, רקיחת התרופות, המחלות, המאכלים, העונשים, החגים, הריהוט, הפסלים, הפוליטיקה. ואילו העלילה מתקדמת בו באיטיות כך שאין מנוס מלהודות שהוא משעמם לפרקים.
בפרט אם אתם, כמוני, בסופו של דבר, רוחשים מעט מאוד חיבה לדת הנוצרית ולמנהגיה והעניין שלכם בה מוגבל.
למרות זאת, בסך הכל נהנתי מהספר, מהאותנטיות, מהווליום הנמוך. מהרצון של הסופרת להביא את ההיסטוריה כפי שהיתה, ולא כמצע לסיפור רומנטי שערורייתי או כפי שהיה יכול להיות נוח לדמיין אותה.

לפני שנה•
★★★★★
•רויטל ק.
לבבות במנזר

לבבות במנזר

שרה דוננט

חשיפה לתקופה ולחיי מנזר נשים באיטליה של המאה ה-16, לא היה לי מוכר וריתק אותי. אורחות חיים מוקפדים, קשוחים ומעניינים. הספר יפה, כתוב היטב, הקצב איטי אך בעלי הסבלנות יזכו ליהנות מסיפור יפה ומעניין

לפני שנה•
★★★★★
•נאלה
לבבות במנזר

לבבות במנזר

שרה דוננט

השנה 1570, מונטה קאסינו דרום איטליה. נוף פסטורלי נעים - הרים וגיאיות אגמים ונהרות, חורף קר קיץ חם, עיירות, ערים וכפרים – חיי כפר, חיי עיר... וסדר יום: תפילת הלל עם הנץ החמה; תפילת שחרית בשעה הראשונה לאחר הזריחה; תפילת בוקר – בשעת היום שלישית; שעות עבודה; תפילת צהריים בשעת היום השישית; הפסקת אוכל; תפילת נונה - בשעת היום התשיעית; שעות עבודה; תפילת ערבית לפני השקיעה; הפסקת אוכל; תפילת נעילה לפני השינה; תפילת אשמורת ראשונה בשעה 2 לפנות בוקר, נוכחות חובה – כמאתיים נזירות: אם המנזר, אחראית מקהלה, מרפאה, מבשלת, בנות המקהלה (להנעמת זמנו של הבישוף המקומי ופטרוניו הנדיבים שהרי צריך להתחנף וגם בפוליטיקה פנימית בעולם הקתולי יש לעסוק), משרתות כאלו ואחרות ועוד ועוד נשים. כולן לבושות שחור ולבן להלן נשים צלליות - מנזר סנטה קטרינה.
מנזר בנדקטי(שהוקם בשנת 529 בקירוב), שדיירותיו הנזירותיו נדרו לכל חייהן (לא, לא מדוייק, שהוריהן נדרו בשבילן לכל חייהן עוד בהיותן נערות כבנות 16, ארבעה נדרים נדרו הם בשבילן: פרישות, עוני והימנעות מכל רכוש פרטי, ציות לאב המנזר, יציבות (אסור לעזוב את המנזר ללא רשות) – סוג של כלא. ולא, הן לא הגיעו לשם מתוך אמונה דתית עמוקה, מתוך רצון לקשור את חייהן לנצח במותו של ישו, ולא - רצונן וחלומן בהיותן ילדות בנות 4 או 6 לא היה "להיות נזירה". הן הגיעו לשם כי היו הבנות הפחות מועדפות במשפחה וכי הנדוניה שהוכנה בשבילן ע"י הוריהן הספיקה למכרן רק למנזר וכי האחות האחרת, האחות המועדפת, בדרך כלל הבכורה (שהרי הפחות מועדפת, לרוב נולדה שנייה) היא שזכתה בנדונייה היותר גדולה ובזכות זה נמכרה לגבר כאישה. ויש גם את אותן הנערות שנמכרו למנזר ע"י משפחתן כדי לעקור אותן מסיפור של אהבה אסורה. כגובה הנדוניה שניתנה למנזר – כך נקבע התפקיד שתמלא אותה צללית שחורה למשך יתרת חייה (מבשלת או נזירת מקהלה יוקרתית, משרתת או צללית בלתי נוכחת דומה), ואם את בת מזל - ממש בת מזל - ואת בתו של רופא, הרי שתהפכי למרפאה (ותשקדי מעתה כל חייך במציאת תרופות לסוגי הדכאונות והמלנכוליות ופצעי הלב שפקדו את אותן הצלליות השחורות, ולמציאת טיפול בפצעי גוף חמורים יותר או פחות שהנזירות-צלליות פצעו את עצמן מפעם לפעם וחלקן בכל יום ובאותה שעה (סדר יום נוקשה אמרנו), ובדרך אגב תדרשי גם למציאת מרפא גם למחלות החורף או פגעי הקיץ. אם כך אז יש לנו במצבת כח האדם 60 נזירות מקהלה, 8-9 טירוניות, מספר דומה של קונוורסות להלן המשרתות, מרפאה ברת מזל, מבשלת, מנצחת מקהלה ומגדלת צמחים יוקרתית. ויש להן את החופש שלהן, המון חופש, חופש בחירה והחלטה: החל בהחלטה מה יכלול התפריט שיישלח לבישוף ליום הקדוש הבא (שייך לסעיף החנפנות והפוליטיקה הפנימית) ועד לבחירת מנצחת המקהלה החדשה. ויש שם בסיפור גם קשר מיוחד קשר אנושי חריג שם במנזר שנוצר בין צואנה הנזירה המרפאה הוותיקה והרגישה ובין סרפינה הצעירה והבועטת שנמכרה למנזר בשל אהבה אסורה. קשר אישי אמיתי בתוך המון חוסר קשר אישי סביב.

אז זהו סיפורם (המסופר בקצב איטי. מאוד איטי. איטי מדי ומשהו אפל ונוקשה שזור בו לכל אורכו. משהו בו, בסיפור הזה, קשה לעיכול) של הצלליות השחורות וסיפורה של תקופה. דרכו נערכת היכרות עם חייהן של דיירות המנזר הקתולי הבנדיקטי של המאה השש-עשרה: בנות הדת הקתולית הנוקשה, של נוקשות ללא פשרות ועם הרבה אפלה ופוליטיקה סמויה. היכרות עם סיפורן של אותן נשים אבודות שנשמתן נמכרה (של לבבות כ-200 לבבות, להלן הצלליות שחורות) הן אבודות שם והן חיות שם לכל חייהן - בתוך מבנה גדול ומרשים הכולל כנסייה גדולה ומקהלה מרשימה וקפלות ובוסטן פרי וגינות מטופחות ומפלסים של ערוגות גידול ומטבח וספרייה וחדרי עבודה וחדרי מגורים רבים ואפלים וסביב הכול גדר דרכה לא רואים "את החיים" גדר שהרים סביב לה ונהר שזורם מימין לאורכה.

זהו סיפורה הנוגה של תקופה אפלה בתוך הפסטורליה של מונטה קאסינו דרום איטליה - הרים וגיאיות ואגמים ונהרות, חורף קר קיץ חם, עיירות, ערים וכפרים – חיי כפר, חיי עיר והמנזר ששם על ההר.

ונקודה אחת למחשבה - החיים לעתים קשים או מסובכים– במבט אל תקופה אחרת אל השקפת עולם אחרת – לעתים הפרופורצייה משתנה.

לפני 12 שנים•
★★★★★
•
לבבות במנזר

לבבות במנזר

שרה דוננט

ברגע שראיתי את הספר היה ברור שאני חייבת לקרוא.
שנת 1570 באיטליה,במנזר בשם סנטה קטרינה.
בחורה בת שיש עשרה שאבא שלה מפקיד אותה ביידי הנזירות,
בעל קורחה,הבחורה הולכת לאיבוד בין קותלי המנזר.
ואז נרקם בינה ובין נזירה מין קשר אינושי,שמנסה לעזור לה ,ולהבין לליבה את הסבל שהבחורה עוברת.
ספר נחמד היה לי יותר ציפיות,וכגודל הציפיות קצת התאכזבתי.
כמו כן יש לציין שהתיאורים של הנזירות קצת מוגזם אולי אז בימים ההם היו יותר נוקשות,לעומת הנזירות שאני מכירה ובקשר טוב איתם
מאוד חשוב לציין שהן נשים אינטלגנתיות ובעלי מעמדים ותארים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•ג'יהאן
לבבות במנזר

לבבות במנזר

שרה דוננט

באיטליה, ב- 1570 סוקרת המחברת ברומן היסטורי מרתק את הוויתן של נשים אשר בחרו להינשא לישו ולהסתגר במנזר. "בחרו" זה לא בדיוק הפועל הנכון, שכן לרובן לא הייתה ברירה. הן היו מכוערות מדי, טיפשות מדי, חכמות מדי או פשוט שימשו למילוי מטרה פוליטית גרידא (שכן באותה תקופה ועד ימינו אלו לדת היה כוח. הרבה כוח).
הרומן מתמקד במספר דמויות אשר משקפות את המגוון הנשי הרחב שניתן היה למצוא במנזר בנידקטי בתקופה זו. ישנה אם מנזר ששייכת לאחת המשפחות החזקות בעיר ששולטת במנזר ביד רמה והיא פוליטיקאית מחוננת לא פחות מאשר נזירה מסורה. ישנה מרפאה שאביה פתח לה צוהר לעצמאות כאשר לימד אותה לקרוא ולכתוב וכן לרפא, אך עם מותו עצמאותה הסתיימה והיא מצאה עצמה בין כותלי המנזר. וכן, ישנה נערה שאביה החליט שתלך למנזר שכן נישואים עם גבר לא היו אופציה.
העלילה מאוד מעניינת והרומן שזור בעובדות היסטוריות אמתיות אשר שופכות אור על תקופה מרתקת במדינה מרתקת לא פחות.
מומלץ מאוד לאוהבי הזאנר. אציין כי התרגום זרם והספר היה בדיוק באורך המתאים.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•yuli
לבבות במנזר

לבבות במנזר

שרה דוננט

10 ביקורות. כידוע לכם חייבת לעצמי לכתוב ביקורת על כול ספר שמסיימת ככה זה בזמן האחרון = תולדות קריאתה של האיורוודית, אהה שמי לא באמת כאן בגלוי , אז אמשיך להיות נסתרת, כמו הנזירות במנזר= כלא הזה- דיכוי נשים- מזלנו שנולדנו עכשיו כאן במאה ה 21 במצב של חופש כזה שאנחנו הנשים רשאיות לעשות, רובנו לפחות, כרצוננו כאוות נפשנו , השבח לאל, ל אלות הגדולות, ליקום הכול יכול, ממש, בהחלט לחלוטין, אז נחזור למה שקראתי בספר המרגש הזה, כול כך שמחתי שהצליחו לעשות לו סופ טוב והפי אנד , פשוט תענוג, לא אעשה ספוילרים, נו כרגיל לא קראתי את הביקורות האחרות כי זה הרבה יותר מדי בשבילי כעת, תאחלס עברתי לספר נשים אחר, אני מספר נשים לספר נשים, פשוט איזה כייףףף לי, רק אסוציאציות מדלגות להן ותכף מחשבות יקטול את הביקורת שלי ויגיב מה זה הבלבול הזה, אז הנזירות גם מופיעות בשם הנזירי שלהן, כדי שתשכחנה את זהותן כמו הסניאסים היום בעידן החדש ניו אייג' בכל המקומות, לא אכתוב כתות מפאת הוצאת דיבה , אז גם שם מקבלים שם נבחר אלוהי, טוב אז לי יש שם כיסוי פה, אתם מבינים ויודעים, ואם תסתכלו בתמונה שלי אז תוכלו לדעת את שמי המפורש, מסתורין, ככה ז החיים גם במינזר, מה שהיה הכי מעניין בשבילי בספר זה העיסוק בצמחי מרפא, הנזירה הרופאה זה פשוט ריגש אותי לקרוא על כל העבודה שלה כמרפאה שירשה מאביה, כיוון שאני כאיורוודית גם אמורה להתעסק בצמחי מרפא, כן כרגע עדיין בחליטות ו ב צמחים כלקיחה יומיומית לריפוי עצמי ו לייעוץ למטופלים ו כ שמנים לעיסוי, מה עוד משך אותי בספר זה העיסוק באמונה בחיבור לאלוהי לאחד לאחת ורעותה הצינעה צניעות התכוונתי ענווה ושבעזרת התפילות הסיגוף התענית השקט יש להן שלוות נפש נו אמורה להיות להן. אז לכו לקרוא קצת לקח על תקופה מהעבר הרחוק, איטטליה , תרבות, נשיות ויחסים וגאולה. סופשבוע קסמרפא שבת שלומבורכת, וואלה לא יודעת למה אי אפשר למצוא את הביקורת ולהגיב לה משחררת להחלפת ספרים ובירה 05/04/2018

לפני 7 שנים•
★★★★★
•איור וודה
לבבות במנזר

לבבות במנזר

שרה דוננט

ספר מעניין ומיוחד, המתאר בצורה מוחשית ואותנטית את אורח חייהן הקשים והסגפניים של נזירות באיטליה במאה ה-16. הספר לא מתאים לכל אחד, שכן יש בו תיאורים רבים של יסורי גוף ונפש והפרשות גוף. היו פעמים שמאסתי ונגעלתי מהתיאורים הללו, אך שווה לקרוא את הספר עם תומו, כדי להגיע לסופו המפתיע.

לפני 12 שנים•יסמין
לבבות במנזר

לבבות במנזר

שרה דוננט

רומן היסטורי עם פוטנציאל רב, אשר לדעתי לא באמת מומש.
הרומן מתחיל באופן מבטיח, אבל מתנהל לאט למדי ושזור
בפוליטיקה מייגעת .בקטעים מסוימים הספר היה משעמם כמו המנזר עצמו, בקטעים אחרים העלילה סחפה ולא יכולתי לעצור.

סה"כ ספר נחמד, היו גם רגעי שיא בספר אבל מעטים וציפיתי להרבה יותר מזה.

לפני 13 שנים•
★★★★★
•marina_st
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
לבבות במנזר

לבבות במנזר

מאת שרה דוננט

הביקורת של מאורית

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של מאורית
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
לפני 13 שנים

“ספר נחמד ומהנה, טוב לקריאה, למרות שלא כ"כ זורם וקולח בהתחלה ורק בהמשך נהיה יותר טוב מבחינה זו. צע”