#
הדת הקתולית – שהיתה שנים רבות הדת הדומיננטית בעולם המערבי – יצרה לא מעט תופעות משונות. אחת המשונות ביותר היא הנזירוּת. אני לא יודעת אם זו הדת היחידה שיצרה את התופעה, כי הידע שלי בדתות אינו רב. אני יודעת שדתות רבות הֵצֵרו צעדיהן של נשים, שהן המיגזר החלש בכל חברה, והן נשלטו גם באמצעות דתיותן. לאיטליה בימי הביניים וגם בתחילת הרנסנס היו מוניטין של ידע מדעי מתקדם (לתקופתו), יחד עם אמונה עמוקה בדת ובמתווכיה.

שרה דוננט מספרת פה סיפור מרתק העוסק במנזר ובנזירות במאה ה-16 בפרארה באיטליה. המנזר הזה הוא מנזר עשיר, שמתקבלות אליו הרבה נשים ממשפחות טובות. הוא משמש עבורן "מסלקה" לבנות שאין אפשרות להשיאן. הסיבה הנפוצה ביותר היא שמחירה של נדוניה האמיר באותה תקופה מאד, ולא עלה בידי משפחות להשיא יותר מבת מבת אחת. אי אפשר, כמובן, להשאיר יותר מאישה אחת לא נשואה שתטפל בהוריה הזקנים, כך שהפיתרון הוא מנזר. היו גם נערות שאי אפשר היה להשיאן – מכוערות, בעלות מום וכו' שהמנזר – שקיבל נדוניה צנועה עבורן – היה פיתרון מושלם. גם נשים בוגרות נכנסו למנזר. חלקן כי הפכו אלמנות, חלקן בגלל חיפוש מקלט מחיי נישואים קשים ומרים. כי אשה הנשואה לבעל אלים אינה יכולה לבקש את עזרתו של איש, פרט לאלוהים.

חלק מהנערות שנכנסו למנזר נכנסו בעל כורחן ועברו תקופה קשה של הסתגלות. החיים במנזר היו קשים – שמונה פעמים ביום ובלילה תפילות, עבודה קשה למדי ופיקוח מחמיר על חייהן, מחשבותיהן ורכושן הדל. הפיקוח הזה לא היה זר לכל נערה ואשה באותה תקופה ולא נתפס כחדירה לרשות הפרט (כי רשות הפרט לא היתה קיימת עבורן). שרה דוננט מספרת פה סיפור מוצלח, שלמרות שהוא לגמרי בדיוני יכול היה (כמעט) להתקיים. הדמויות עליהן היא מספרת בנויות היטב. הרקע ההיסטורי מרגיש אמין מאד כמו גם תיאור חייהן של כמה עשרות נשים, שחייהן מורכבים מסבל המוקדש לאל. האל שלהן זקוק לסבל, עינוי וכפרה כדי לקבל אליו את בנותיו שבלי להתענות ולהסתגף הן חוטאות מגונות שאינן ראויות לרחמיו.

ספר מרתק שחיכה על המדף בסבלנות רבה כמה שנים, והזכיר לי לא להסתכל בקנקן (איכס) ולהתעלם משמות הספרים שבוחרת ההוצאה, כדי למשוך קוראים. שמו של הספר במקור הוא Sacred hearts שהוא גם סוג של משחק מלים על נושא הסיפור. ספר טוב המוכיח שוב שאם יודעים לכתוב ועושים תחקיר טוב, סוגת הרומן ההיסטורי השחוקה יכולה להיות מתגמלת מאד.

נערה צעירה ממשפחה מכובדת מתאהבת בבחור ממעמד נמוך. זוהי איטליה של המאה ה-16 ומשפחתה המזועזעת פותרת את הבעיה בדרך המקובלת, כלומר שולחת אותה למנזר.
בלאו הכי תכננה המשפחה לשלוח את אחת מבנותיה למנזר, שכן כמו משפחות עשירות רבות באותה התקופה, הם לא יכלו להרשות לעצמם לחתן שתי בנות: הנדוניה הנדרשת היתה גבוהה מדי. המנזר דרש נדוניה צנועה יותר כדי לקבל בנות לשורותיו. לאור המצב, המשפחה העדיפה לחתן את האחות הצייתנית ולשלוח למנזר את המרדנית.
וכך מוצאת את עצמה הנערה הצעירה והמפונקת במנזר, על מנהגיו הספרטניים, הבדידות, השתיקה, התפילות הרבות ומנהגי הכפרה האכזריים.
הדמויות המרכזיות בחייה הן אם המנזר, אישה בעלת אישיות חזקה, חכמה, מקושרת היטב לצמרת השלטונית והדתית ובעלת יכולות דיפלומטיות מפותחות. רופאת המנזר, אישה מבוגרת וטובת לב שלמדה רפואה מאביה ולאחר מותו הצטרפה למנזר בלית ברירה, הלוקחת את הצעירה תחת חסותה. אחראית הנזירות הטירוניות, קנאית דתית נלהבת שמטרתה לקרב את הטירוניות שתחת אחריותה לאביהן שבשמים, גם אם הדרך היחידה לעשות זאת היא לדאוג שהן עצמן יגיעו לשמים.
לו היה זה רומן היסטורי-רומנטי סטנדרטי, מהסוג שבו הסופרת ערכה מחקר מינימלי ואז שיבצה בתקופה ההיסטורית דמויות החושבות ומתנהגות כמו בנות ימינו, אחראית הטירוניות היתה מקבלת את תפקיד הנבל הראשי: קנאית דתית היסטרית ומרושעת. אם המנזר הפקחית היתה דמות מרושעת לא פחות, כזו שאינה מאמינה בדבר, נוכלת המשתמשת באמונה ככלי לשליטה בנשים שתחת אחריותה ולהשגת כוח ומותרות. הרופאה טובת הלב היתה זאת שעוזרת לנערה הצעירה לברוח מהמנזר תוך הפרת כל כללי המנזר ללא שמץ של ייסורי מצפון שכן בתוך תוכה היא היתה מאמינה שהיא מבינה טוב יותר את רצון האל ממה שמבינים אנשי הדת הבכירים וממה שכתוב בספרים. או שלא היתה מאמינה בכלל. סופרים בני ימינו מתקשים לדמיין דמות חכמה וחזקה שמאמינה באמת ובתמים בדת ככתבה וכלשונה, כפי שהובנה במאה ה-16. הם משוכנעים שבתוך תוכו, מי שהיה חכם וטוב לב מספיק, ודאי החזיק באמונות משלו, אמונות שתואמות יותר את המאה ה-21.
דמויות משנה שוליות בספר כמו הבישוף החולה והכומר המוודה הזקן והישנוני היו מקבלות מעט יותר מקום. כגברים פריבילגיים הם בוודאי היו מתוארים כמושחתים ושטופי תאווה. ובכלל, היה דגש רב על האופן בו מנזרי הנשים היו עוד דרך של גברים לשלוט בנשים.
הספר היה גדוש מאורעות דרמטיים, מפגשי אהבים סודיים ומלאי תשוקה בין ומחוץ לחומות המנזר, נשיקות וגיפופים, חלקי גוף, לחיים סמוקות, גלימות נזירות קרועות, כיסויי ראש שנמשכים במהירות להסתיר את השיער הסתור.

***

שלא תבינו לא נכון, יש בי חיבה מעטה מאוד לדת הנוצרית ולסבל שהיא הביאה על העולם ועל העם היהודי בפרט, זה לא שדחוף לי לקרוא ספרים שמייפים אותה ומציגים אותה באור חיובי. אבל יש בי גם חיבה מעטה מאוד לסופרים שקוצר דמיונם לא מאפשר להם לכתוב אנשים שתואמים לתקופה בה הם חיו. סופרים שכותבים דמויות בנות ימינו ושותלים אותן בתקופות שונות בהיסטוריה כאילו אנשים נולדים עם אופי, סגנון חשיבה והתנהלות משלהם שאינם מושפעים בשום צורה מהסביבה התרבותית בה גדלו והתחנכו.

***

לכן שמחתי לגלות, שזה לא הספר הזה.
הספר הזה מבוסס על תחקיר מעמיק. ככזה הוא מינורי בהתרחשויות שבו ועושה רושם שהוא משתדל להיות נאמן לתקופה ההיסטורית, לדרך החשיבה של האנשים שחיו בה ולמה שהיה אפשרי בה ולמה שלא. הפיקוח הקפדני אחרי הנזירות, סדר היום הצפוף והחוקים הנוקשים, למשל, הופכים מפגש בין נזירה צעירה לאהוב לבה לכמעט בלתי אפשרי בתקופה ובמקום בהם מתרחש הרומן.
אז אמנם כמעט כל האלמנטים שמניתי למעלה נמצאים בספר, אבל הכל קיים שם בווליום נמוך הרבה יותר: אחראית הטירוניות הקנאית איננה מרושעת, היא פועלת בדרך הנכונה ביותר בעיניה ומאמינה בתום לב בדרכה. אם המנזר דואגת למנזר ולנזירות כמיטב יכולתה. היא נמצאת בצומת בה מתנגשות המחוייבויות המשפחיות שלה, האמונות שלה, רצון האל כפי שהיא מבינה אותו וטובת המנזר והנזירות ומנסה לפלס את הדרך הטובה ביותר בין כל אלו. הרופאה תמצא בסופו של דבר דרך לעזור לצעירה המרדנית לברוח, אבל לא בדרך של התרסה ושבירת החוקים.
המנזר המתואר בספר הוא מיקרוקוסמוס נשי. יש נשים שהוא מהווה עבורן מפלט והצלה: נשים שהיו עלולות להינשא בעל כורחן בנישואים אומללים, אלימים, למות מסיבוכי לידה. נשים שתחום העיסוק שלהן לא היה תחום עיסוק מקובל עבור נשים באותה תקופה: הרופאה, המלחינה, מחברת המחזות. ספק אם יכלו לעסוק בתחום עיסוקן שהוא אהבת חייהן לו חיו מחוץ למנזר.
יש שמוצאות יופי בחיים במנזר, מענה לאמונה היוקדת שלהן.
לעומת זאת יש נשים שהוא מהווה עבורן כלא. מוות בעודן בחיים.
יש בו סבל, ענישה, השגחה קפדנית. חלק מהתיאורים בספר קשים, אך הם אינם נצבעים בצבעים דרמטיים של רשעות טהורה, רצון לשלוט ולפגוע. המציאות מתוארת כפי שהיא, עם שיפוטיות מינימלית: נשים שחיו על פי אמונתן, על פי הכלים שהיו בידן להבין את המציאות.
מעל המיקרוקוסמוס הזה מרחפת סכנה: סכנה של שינוי מדיניות כלפי מנזרי הנשים. החמרת הכללים, צימצום נוסף של החופש המועט שיש לנשים האלו, שלילה של כל רווחה חומרית קטנה שעוד נותרה להן, וחמור יותר מכך - של הרווחה הנפשית שביקורי הקרובים והעיסוק בתחביבים כמו שירה, נגינה והצגה איפשרה.
בסופו של דבר, חייבים לומר, חוזקתו של הספר היא גם חולשתו: ההיצמדות למציאות ההיסטורית יצרה ספר ארוך מאוד, שיש בו הרבה פרטים על אורח חייהן של הנזירות, סדר היום שלהן, אימוני המקהלה, רקיחת התרופות, המחלות, המאכלים, העונשים, החגים, הריהוט, הפסלים, הפוליטיקה. ואילו העלילה מתקדמת בו באיטיות כך שאין מנוס מלהודות שהוא משעמם לפרקים.
בפרט אם אתם, כמוני, בסופו של דבר, רוחשים מעט מאוד חיבה לדת הנוצרית ולמנהגיה והעניין שלכם בה מוגבל.
למרות זאת, בסך הכל נהנתי מהספר, מהאותנטיות, מהווליום הנמוך. מהרצון של הסופרת להביא את ההיסטוריה כפי שהיתה, ולא כמצע לסיפור רומנטי שערורייתי או כפי שהיה יכול להיות נוח לדמיין אותה.

הרקע: פררה, איטליה. נערה מבית מבוסס מוכנסת למנזר נגד רצונה. מסתבר שבשביל לחתן בת באותה תקופה היה צורך בנדוניה נדיבה ביותר, לכן לא כל הבנות זכו בחתונה, במיוחד אם הייתה יותר מבת אחת במשפחה. הבת שלא "זכתה" בחיי משפחה נשלחה למנזר....
ובכן, סרפינה מוכנסת נגד רצונה למנזר, היא מגלה התנגדות עזה ותעשה הכל בשביל לברוח ממנו.
ישנה האחות צואנה (מרפאה), אם המנזר קיארה, אחראית הטירוניות אומיליאנה, לכל אחת סיפור משלה ואינטרסים אישיים.
העלילה מתקדמת תוך כדי גילוי התפקידים השונים שיש במקום הזה, חיי היומיום, שגרה בזמן חגים וגם פוליטיקות ואינטריגות נרקמות. יש שפע של תיאורים ותהייות. העלילה מתקדמת לאט, לקראת הסוף זורמת הרבה יותר.
אהבתי מאוד, היה לי קצת איטי בקטעים מסוימים, אך בהחלט שווה קריאה, במיוחד לקראת הסוף שהיה סוחף ממש...

חשיפה לתקופה ולחיי מנזר נשים באיטליה של המאה ה-16, לא היה לי מוכר וריתק אותי. אורחות חיים מוקפדים, קשוחים ומעניינים. הספר יפה, כתוב היטב, הקצב איטי אך בעלי הסבלנות יזכו ליהנות מסיפור יפה ומעניין

השנה 1570, מונטה קאסינו דרום איטליה. נוף פסטורלי נעים - הרים וגיאיות אגמים ונהרות, חורף קר קיץ חם, עיירות, ערים וכפרים – חיי כפר, חיי עיר... וסדר יום: תפילת הלל עם הנץ החמה; תפילת שחרית בשעה הראשונה לאחר הזריחה; תפילת בוקר – בשעת היום שלישית; שעות עבודה; תפילת צהריים בשעת היום השישית; הפסקת אוכל; תפילת נונה - בשעת היום התשיעית; שעות עבודה; תפילת ערבית לפני השקיעה; הפסקת אוכל; תפילת נעילה לפני השינה; תפילת אשמורת ראשונה בשעה 2 לפנות בוקר, נוכחות חובה – כמאתיים נזירות: אם המנזר, אחראית מקהלה, מרפאה, מבשלת, בנות המקהלה (להנעמת זמנו של הבישוף המקומי ופטרוניו הנדיבים שהרי צריך להתחנף וגם בפוליטיקה פנימית בעולם הקתולי יש לעסוק), משרתות כאלו ואחרות ועוד ועוד נשים. כולן לבושות שחור ולבן להלן נשים צלליות - מנזר סנטה קטרינה.
מנזר בנדקטי(שהוקם בשנת 529 בקירוב), שדיירותיו הנזירותיו נדרו לכל חייהן (לא, לא מדוייק, שהוריהן נדרו בשבילן לכל חייהן עוד בהיותן נערות כבנות 16, ארבעה נדרים נדרו הם בשבילן: פרישות, עוני והימנעות מכל רכוש פרטי, ציות לאב המנזר, יציבות (אסור לעזוב את המנזר ללא רשות) – סוג של כלא. ולא, הן לא הגיעו לשם מתוך אמונה דתית עמוקה, מתוך רצון לקשור את חייהן לנצח במותו של ישו, ולא - רצונן וחלומן בהיותן ילדות בנות 4 או 6 לא היה "להיות נזירה". הן הגיעו לשם כי היו הבנות הפחות מועדפות במשפחה וכי הנדוניה שהוכנה בשבילן ע"י הוריהן הספיקה למכרן רק למנזר וכי האחות האחרת, האחות המועדפת, בדרך כלל הבכורה (שהרי הפחות מועדפת, לרוב נולדה שנייה) היא שזכתה בנדונייה היותר גדולה ובזכות זה נמכרה לגבר כאישה. ויש גם את אותן הנערות שנמכרו למנזר ע"י משפחתן כדי לעקור אותן מסיפור של אהבה אסורה. כגובה הנדוניה שניתנה למנזר – כך נקבע התפקיד שתמלא אותה צללית שחורה למשך יתרת חייה (מבשלת או נזירת מקהלה יוקרתית, משרתת או צללית בלתי נוכחת דומה), ואם את בת מזל - ממש בת מזל - ואת בתו של רופא, הרי שתהפכי למרפאה (ותשקדי מעתה כל חייך במציאת תרופות לסוגי הדכאונות והמלנכוליות ופצעי הלב שפקדו את אותן הצלליות השחורות, ולמציאת טיפול בפצעי גוף חמורים יותר או פחות שהנזירות-צלליות פצעו את עצמן מפעם לפעם וחלקן בכל יום ובאותה שעה (סדר יום נוקשה אמרנו), ובדרך אגב תדרשי גם למציאת מרפא גם למחלות החורף או פגעי הקיץ. אם כך אז יש לנו במצבת כח האדם 60 נזירות מקהלה, 8-9 טירוניות, מספר דומה של קונוורסות להלן המשרתות, מרפאה ברת מזל, מבשלת, מנצחת מקהלה ומגדלת צמחים יוקרתית. ויש להן את החופש שלהן, המון חופש, חופש בחירה והחלטה: החל בהחלטה מה יכלול התפריט שיישלח לבישוף ליום הקדוש הבא (שייך לסעיף החנפנות והפוליטיקה הפנימית) ועד לבחירת מנצחת המקהלה החדשה. ויש שם בסיפור גם קשר מיוחד קשר אנושי חריג שם במנזר שנוצר בין צואנה הנזירה המרפאה הוותיקה והרגישה ובין סרפינה הצעירה והבועטת שנמכרה למנזר בשל אהבה אסורה. קשר אישי אמיתי בתוך המון חוסר קשר אישי סביב.

אז זהו סיפורם (המסופר בקצב איטי. מאוד איטי. איטי מדי ומשהו אפל ונוקשה שזור בו לכל אורכו. משהו בו, בסיפור הזה, קשה לעיכול) של הצלליות השחורות וסיפורה של תקופה. דרכו נערכת היכרות עם חייהן של דיירות המנזר הקתולי הבנדיקטי של המאה השש-עשרה: בנות הדת הקתולית הנוקשה, של נוקשות ללא פשרות ועם הרבה אפלה ופוליטיקה סמויה. היכרות עם סיפורן של אותן נשים אבודות שנשמתן נמכרה (של לבבות כ-200 לבבות, להלן הצלליות שחורות) הן אבודות שם והן חיות שם לכל חייהן - בתוך מבנה גדול ומרשים הכולל כנסייה גדולה ומקהלה מרשימה וקפלות ובוסטן פרי וגינות מטופחות ומפלסים של ערוגות גידול ומטבח וספרייה וחדרי עבודה וחדרי מגורים רבים ואפלים וסביב הכול גדר דרכה לא רואים "את החיים" גדר שהרים סביב לה ונהר שזורם מימין לאורכה.

זהו סיפורה הנוגה של תקופה אפלה בתוך הפסטורליה של מונטה קאסינו דרום איטליה - הרים וגיאיות ואגמים ונהרות, חורף קר קיץ חם, עיירות, ערים וכפרים – חיי כפר, חיי עיר והמנזר ששם על ההר.

ונקודה אחת למחשבה - החיים לעתים קשים או מסובכים– במבט אל תקופה אחרת אל השקפת עולם אחרת – לעתים הפרופורצייה משתנה.

ברגע שראיתי את הספר היה ברור שאני חייבת לקרוא.
שנת 1570 באיטליה,במנזר בשם סנטה קטרינה.
בחורה בת שיש עשרה שאבא שלה מפקיד אותה ביידי הנזירות,
בעל קורחה,הבחורה הולכת לאיבוד בין קותלי המנזר.
ואז נרקם בינה ובין נזירה מין קשר אינושי,שמנסה לעזור לה ,ולהבין לליבה את הסבל שהבחורה עוברת.
ספר נחמד היה לי יותר ציפיות,וכגודל הציפיות קצת התאכזבתי.
כמו כן יש לציין שהתיאורים של הנזירות קצת מוגזם אולי אז בימים ההם היו יותר נוקשות,לעומת הנזירות שאני מכירה ובקשר טוב איתם
מאוד חשוב לציין שהן נשים אינטלגנתיות ובעלי מעמדים ותארים.

באיטליה, ב- 1570 סוקרת המחברת ברומן היסטורי מרתק את הוויתן של נשים אשר בחרו להינשא לישו ולהסתגר במנזר. "בחרו" זה לא בדיוק הפועל הנכון, שכן לרובן לא הייתה ברירה. הן היו מכוערות מדי, טיפשות מדי, חכמות מדי או פשוט שימשו למילוי מטרה פוליטית גרידא (שכן באותה תקופה ועד ימינו אלו לדת היה כוח. הרבה כוח).
הרומן מתמקד במספר דמויות אשר משקפות את המגוון הנשי הרחב שניתן היה למצוא במנזר בנידקטי בתקופה זו. ישנה אם מנזר ששייכת לאחת המשפחות החזקות בעיר ששולטת במנזר ביד רמה והיא פוליטיקאית מחוננת לא פחות מאשר נזירה מסורה. ישנה מרפאה שאביה פתח לה צוהר לעצמאות כאשר לימד אותה לקרוא ולכתוב וכן לרפא, אך עם מותו עצמאותה הסתיימה והיא מצאה עצמה בין כותלי המנזר. וכן, ישנה נערה שאביה החליט שתלך למנזר שכן נישואים עם גבר לא היו אופציה.
העלילה מאוד מעניינת והרומן שזור בעובדות היסטוריות אמתיות אשר שופכות אור על תקופה מרתקת במדינה מרתקת לא פחות.
מומלץ מאוד לאוהבי הזאנר. אציין כי התרגום זרם והספר היה בדיוק באורך המתאים.

10 ביקורות. כידוע לכם חייבת לעצמי לכתוב ביקורת על כול ספר שמסיימת ככה זה בזמן האחרון = תולדות קריאתה של האיורוודית, אהה שמי לא באמת כאן בגלוי , אז אמשיך להיות נסתרת, כמו הנזירות במנזר= כלא הזה- דיכוי נשים- מזלנו שנולדנו עכשיו כאן במאה ה 21 במצב של חופש כזה שאנחנו הנשים רשאיות לעשות, רובנו לפחות, כרצוננו כאוות נפשנו , השבח לאל, ל אלות הגדולות, ליקום הכול יכול, ממש, בהחלט לחלוטין, אז נחזור למה שקראתי בספר המרגש הזה, כול כך שמחתי שהצליחו לעשות לו סופ טוב והפי אנד , פשוט תענוג, לא אעשה ספוילרים, נו כרגיל לא קראתי את הביקורות האחרות כי זה הרבה יותר מדי בשבילי כעת, תאחלס עברתי לספר נשים אחר, אני מספר נשים לספר נשים, פשוט איזה כייףףף לי, רק אסוציאציות מדלגות להן ותכף מחשבות יקטול את הביקורת שלי ויגיב מה זה הבלבול הזה, אז הנזירות גם מופיעות בשם הנזירי שלהן, כדי שתשכחנה את זהותן כמו הסניאסים היום בעידן החדש ניו אייג' בכל המקומות, לא אכתוב כתות מפאת הוצאת דיבה , אז גם שם מקבלים שם נבחר אלוהי, טוב אז לי יש שם כיסוי פה, אתם מבינים ויודעים, ואם תסתכלו בתמונה שלי אז תוכלו לדעת את שמי המפורש, מסתורין, ככה ז החיים גם במינזר, מה שהיה הכי מעניין בשבילי בספר זה העיסוק בצמחי מרפא, הנזירה הרופאה זה פשוט ריגש אותי לקרוא על כל העבודה שלה כמרפאה שירשה מאביה, כיוון שאני כאיורוודית גם אמורה להתעסק בצמחי מרפא, כן כרגע עדיין בחליטות ו ב צמחים כלקיחה יומיומית לריפוי עצמי ו לייעוץ למטופלים ו כ שמנים לעיסוי, מה עוד משך אותי בספר זה העיסוק באמונה בחיבור לאלוהי לאחד לאחת ורעותה הצינעה צניעות התכוונתי ענווה ושבעזרת התפילות הסיגוף התענית השקט יש להן שלוות נפש נו אמורה להיות להן. אז לכו לקרוא קצת לקח על תקופה מהעבר הרחוק, איטטליה , תרבות, נשיות ויחסים וגאולה. סופשבוע קסמרפא שבת שלומבורכת, וואלה לא יודעת למה אי אפשר למצוא את הביקורת ולהגיב לה משחררת להחלפת ספרים ובירה 05/04/2018

רומן היסטורי עם פוטנציאל רב, אשר לדעתי לא באמת מומש.
הרומן מתחיל באופן מבטיח, אבל מתנהל לאט למדי ושזור
בפוליטיקה מייגעת .בקטעים מסוימים הספר היה משעמם כמו המנזר עצמו, בקטעים אחרים העלילה סחפה ולא יכולתי לעצור.

סה"כ ספר נחמד, היו גם רגעי שיא בספר אבל מעטים וציפיתי להרבה יותר מזה.