נערה צעירה ממשפחה מכובדת מתאהבת בבחור ממעמד נמוך. זוהי איטליה של המאה ה-16 ומשפחתה המזועזעת פותרת את הבעיה בדרך המקובלת, כלומר שולחת אותה למנזר.
בלאו הכי תכננה המשפחה לשלוח את אחת מבנותיה למנזר, שכן כמו משפחות עשירות רבות באותה התקופה, הם לא יכלו להרשות לעצמם לחתן שתי בנות: הנדוניה הנדרשת היתה גבוהה מדי. המנזר דרש נדוניה צנועה יותר כדי לקבל בנות לשורותיו. לאור המצב, המשפחה העדיפה לחתן את האחות הצייתנית ולשלוח למנזר את המרדנית.
וכך מוצאת את עצמה הנערה הצעירה והמפונקת במנזר, על מנהגיו הספרטניים, הבדידות, השתיקה, התפילות הרבות ומנהגי הכפרה האכזריים.
הדמויות המרכזיות בחייה הן אם המנזר, אישה בעלת אישיות חזקה, חכמה, מקושרת היטב לצמרת השלטונית והדתית ובעלת יכולות דיפלומטיות מפותחות. רופאת המנזר, אישה מבוגרת וטובת לב שלמדה רפואה מאביה ולאחר מותו הצטרפה למנזר בלית ברירה, הלוקחת את הצעירה תחת חסותה. אחראית הנזירות הטירוניות, קנאית דתית נלהבת שמטרתה לקרב את הטירוניות שתחת אחריותה לאביהן שבשמים, גם אם הדרך היחידה לעשות זאת היא לדאוג שהן עצמן יגיעו לשמים.
לו היה זה רומן היסטורי-רומנטי סטנדרטי, מהסוג שבו הסופרת ערכה מחקר מינימלי ואז שיבצה בתקופה ההיסטורית דמויות החושבות ומתנהגות כמו בנות ימינו, אחראית הטירוניות היתה מקבלת את תפקיד הנבל הראשי: קנאית דתית היסטרית ומרושעת. אם המנזר הפקחית היתה דמות מרושעת לא פחות, כזו שאינה מאמינה בדבר, נוכלת המשתמשת באמונה ככלי לשליטה בנשים שתחת אחריותה ולהשגת כוח ומותרות. הרופאה טובת הלב היתה זאת שעוזרת לנערה הצעירה לברוח מהמנזר תוך הפרת כל כללי המנזר ללא שמץ של ייסורי מצפון שכן בתוך תוכה היא היתה מאמינה שהיא מבינה טוב יותר את רצון האל ממה שמבינים אנשי הדת הבכירים וממה שכתוב בספרים. או שלא היתה מאמינה בכלל. סופרים בני ימינו מתקשים לדמיין דמות חכמה וחזקה שמאמינה באמת ובתמים בדת ככתבה וכלשונה, כפי שהובנה במאה ה-16. הם משוכנעים שבתוך תוכו, מי שהיה חכם וטוב לב מספיק, ודאי החזיק באמונות משלו, אמונות שתואמות יותר את המאה ה-21.
דמויות משנה שוליות בספר כמו הבישוף החולה והכומר המוודה הזקן והישנוני היו מקבלות מעט יותר מקום. כגברים פריבילגיים הם בוודאי היו מתוארים כמושחתים ושטופי תאווה. ובכלל, היה דגש רב על האופן בו מנזרי הנשים היו עוד דרך של גברים לשלוט בנשים.
הספר היה גדוש מאורעות דרמטיים, מפגשי אהבים סודיים ומלאי תשוקה בין ומחוץ לחומות המנזר, נשיקות וגיפופים, חלקי גוף, לחיים סמוקות, גלימות נזירות קרועות, כיסויי ראש שנמשכים במהירות להסתיר את השיער הסתור.
***
שלא תבינו לא נכון, יש בי חיבה מעטה מאוד לדת הנוצרית ולסבל שהיא הביאה על העולם ועל העם היהודי בפרט, זה לא שדחוף לי לקרוא ספרים שמייפים אותה ומציגים אותה באור חיובי. אבל יש בי גם חיבה מעטה מאוד לסופרים שקוצר דמיונם לא מאפשר להם לכתוב אנשים שתואמים לתקופה בה הם חיו. סופרים שכותבים דמויות בנות ימינו ושותלים אותן בתקופות שונות בהיסטוריה כאילו אנשים נולדים עם אופי, סגנון חשיבה והתנהלות משלהם שאינם מושפעים בשום צורה מהסביבה התרבותית בה גדלו והתחנכו.
***
לכן שמחתי לגלות, שזה לא הספר הזה.
הספר הזה מבוסס על תחקיר מעמיק. ככזה הוא מינורי בהתרחשויות שבו ועושה רושם שהוא משתדל להיות נאמן לתקופה ההיסטורית, לדרך החשיבה של האנשים שחיו בה ולמה שהיה אפשרי בה ולמה שלא. הפיקוח הקפדני אחרי הנזירות, סדר היום הצפוף והחוקים הנוקשים, למשל, הופכים מפגש בין נזירה צעירה לאהוב לבה לכמעט בלתי אפשרי בתקופה ובמקום בהם מתרחש הרומן.
אז אמנם כמעט כל האלמנטים שמניתי למעלה נמצאים בספר, אבל הכל קיים שם בווליום נמוך הרבה יותר: אחראית הטירוניות הקנאית איננה מרושעת, היא פועלת בדרך הנכונה ביותר בעיניה ומאמינה בתום לב בדרכה. אם המנזר דואגת למנזר ולנזירות כמיטב יכולתה. היא נמצאת בצומת בה מתנגשות המחוייבויות המשפחיות שלה, האמונות שלה, רצון האל כפי שהיא מבינה אותו וטובת המנזר והנזירות ומנסה לפלס את הדרך הטובה ביותר בין כל אלו. הרופאה תמצא בסופו של דבר דרך לעזור לצעירה המרדנית לברוח, אבל לא בדרך של התרסה ושבירת החוקים.
המנזר המתואר בספר הוא מיקרוקוסמוס נשי. יש נשים שהוא מהווה עבורן מפלט והצלה: נשים שהיו עלולות להינשא בעל כורחן בנישואים אומללים, אלימים, למות מסיבוכי לידה. נשים שתחום העיסוק שלהן לא היה תחום עיסוק מקובל עבור נשים באותה תקופה: הרופאה, המלחינה, מחברת המחזות. ספק אם יכלו לעסוק בתחום עיסוקן שהוא אהבת חייהן לו חיו מחוץ למנזר.
יש שמוצאות יופי בחיים במנזר, מענה לאמונה היוקדת שלהן.
לעומת זאת יש נשים שהוא מהווה עבורן כלא. מוות בעודן בחיים.
יש בו סבל, ענישה, השגחה קפדנית. חלק מהתיאורים בספר קשים, אך הם אינם נצבעים בצבעים דרמטיים של רשעות טהורה, רצון לשלוט ולפגוע. המציאות מתוארת כפי שהיא, עם שיפוטיות מינימלית: נשים שחיו על פי אמונתן, על פי הכלים שהיו בידן להבין את המציאות.
מעל המיקרוקוסמוס הזה מרחפת סכנה: סכנה של שינוי מדיניות כלפי מנזרי הנשים. החמרת הכללים, צימצום נוסף של החופש המועט שיש לנשים האלו, שלילה של כל רווחה חומרית קטנה שעוד נותרה להן, וחמור יותר מכך - של הרווחה הנפשית שביקורי הקרובים והעיסוק בתחביבים כמו שירה, נגינה והצגה איפשרה.
בסופו של דבר, חייבים לומר, חוזקתו של הספר היא גם חולשתו: ההיצמדות למציאות ההיסטורית יצרה ספר ארוך מאוד, שיש בו הרבה פרטים על אורח חייהן של הנזירות, סדר היום שלהן, אימוני המקהלה, רקיחת התרופות, המחלות, המאכלים, העונשים, החגים, הריהוט, הפסלים, הפוליטיקה. ואילו העלילה מתקדמת בו באיטיות כך שאין מנוס מלהודות שהוא משעמם לפרקים.
בפרט אם אתם, כמוני, בסופו של דבר, רוחשים מעט מאוד חיבה לדת הנוצרית ולמנהגיה והעניין שלכם בה מוגבל.
למרות זאת, בסך הכל נהנתי מהספר, מהאותנטיות, מהווליום הנמוך. מהרצון של הסופרת להביא את ההיסטוריה כפי שהיתה, ולא כמצע לסיפור רומנטי שערורייתי או כפי שהיה יכול להיות נוח לדמיין אותה.
