ביקורת ספרותית על לבבות במנזר מאת שרה דוננט

---

הקריאה בספר זה הייתה עבורי חוויה מהנה ומרתקת. נשאבתי לעולם רחוק ומסתורי – עולמו של מנזר בנדיקטי בעיר פראדה שבאיטליה במאה השש-עשרה.

בפתיחת הספר יש הערה היסטורית שנאמר בה כך :
"במחצית השנייה של המאה ה-16 האמיר מחירה של נדוניה באירופה הקתולית במהירות כזו שרוב משפחות האצילים לא יכלו להרשות לעצמן להשיא יותר מבת אחת, שאר הצעירות נשלחו – במחיר נמוך הרבה יותר – למנזרים. לא כולן הלכו ברצון..."

אז גיבורת הסיפור היא סרפינה בת השש-עשרה אשר משפחתה מנתקת אותה מסיפור אהבה אסור ומכניסה אותה למנזר בעל-כורחה. סרפינה מנסה להתמרד אך עד מהרה מגלה שחוקי המנזר הנוקשים יכניעו אותה.

הגיבורות הנוספות של הסיפור הן צואנה, אחראית המרפאה המלומדת אשר יוצרת קשר חם וחזק עם סרפינה למרות השוני העצום ביניהן, מדונה קיארה – אם המנזר החכמה ורבת העצה והתחבולה ואחראית הטירוניות, האחות אומיליאנה האדוקה והנוקשה. כמובן שברקע יש דמויות משנה נוספות : נזירות מקהלה, משרתות, הבישוף, אהובה של סרפינה ועוד.

למדתי רבות על אורח חייהן של הנזירות, סדר יומן הנוקשה והקפדני והחובות המוטלים עליהן. אביא כאן דוגמה אחת שממש זעזעה אותי : נזירה שחטאה בעבירה על אחד מחוקי המקום (דברים שלאדם חילוני בימינו נראים שוליים, פעוטי ערך וחסרי חשיבות), חייבת להתוודות ומקבלת על זה עונש של כפרת עוונות. העונש הוא שבוע של כליאה בתאה כאשר מסופקים לה לחם ומים בלבד. בתום השבוע עליה להצטרף לחברותיה בחדר האוכל אולם המנה שלה היא שיירי הארוחה מעורבים באפר ולענה. עליה לסיים ללעוס את כל המנה. לאחר מכן עליה לשכב על מפתן דלת הכניסה וכל הנזירות עוברות ודורכות עליה. לאחר טקס משפיל זה היא נחשבת למטוהרת מן החטא. היא מצטרפת לשאר הנזירות בסדר יומן הרגיל ואסור לדבר איתה על הנושא או לשאול לרגשותיה במהלך שבוע כפרת העוונות.

למדתי מן הספר הרבה מאוד על צמחי מרפא והתפעלתי מן הידע הרב בתחום. בסוף הספר בדף התודות קראתי את תודתה של המחברת לפרופסורית להיסטוריה של הרפואה מאוניברסיטה בלונדון אשר סייעה לה רבות בתחום. ניכר שהסופרת ערכה תחקיר רציני על עולמן של נזירות הרנסנס האיטלקי ועל המוסיקה המנזרית ומורכבותה.

מסתבר שגם במקום סגור ובעל חוקים נוקשים כמנזר יש הרבה פוליטיקה, שמועות מגיעות מבחוץ ומשפיעות על הנעשה בתוך החומות, היצרים קיימים (על אף כל הניסיונות להדבירם ולהדחיקם) ומפעילים את הדמויות.

למרות מרחק השנים והבדלי התרבויות חשתי חמלה כלפי הנשים הצעירות אשר נכלאו במנזר בניגוד לרצונן, הנשים להן הקדישה הסופרת את ספרה.

» ביקורות נוספות של dyona
» ביקורות נוספות על לבבות במנזר