ספר עצום! דימויים ספרותיים יפים ויותר חשוב, אולי, תיאור פסיכולוגי מדויק ומזעזע של אדם שהיה מעורב בסיפור מלוכלך כלשהו שלא ארחיב עליו בשביל לא להרוס לכם. הסגנון של בולאניו מהפנט, עם העולם השחור משחור שהוא יוצר כבר מהעמוד הראשון. הנושא של הספר הוא אולי האימפוטנציה של הספרות, חוסר היכולת של הספרות להפוך אותנו לאנשים טובים מבחינה מוסרית. (במובן הזה הספר הזה דומה לנוטות החסד של ג'ונתן ליטל שיצא כמה שנים אחריו). זה ספר דחוס מאוד, למרות שהוא נראה דק הוא למעשה קשה לקריאה בגלל הדחיסות שלו ובגלל שהעלילה שלו נמרחת כמו מסטיק עד שמגיעה ההתרה, אבל הסגנון של בולאניו והאמירה שלו על העולם פשוט מכשפים.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
