כיצד אמור להרגיש יהודי לאחר חמש שנות שבי? לאחר שאשתו, וילדיו וקהילתו נטבחה ברוע בל יתואר? עדיין לעבוד את אלוהיו? עדיין להאמין בו?

יעקב, יהודי אדוק, נמכר לעבדות לאחר שכל משפחתו נספתה. הוא מוצא עצמו שבוי בכפר עוין ורווי עבודה זרה, נאבק לקיים את מצוותיו. יצר הרע מחל לאתגר את יעקב, כשהוא מתאהב בוואנדה ומבקש לגייר אותה ולקיים איתה אורח חיים יהודי. הסיפור מגולל את תלאותיהם של השניים בעוד עידן שכוח אל.

בשביס זינגר כותב בדיוק וברוך, בשפה גבוהה ומענגת. הטבע ביצירתו שליו וקוסם, ובא בניגוד גמור לגורל האדם. המיסטיקה טבועה בכתיבתו בתיאורו את ייסורי הקהילה היהודית לאחר פרעות ת"ח-ת"ט.

היצירה היא לפני הכול, כתב תביעה מאלוהים להבין מדוע הוא מתעלל בעמו הנבחר – האם כה מורכב היה להתקין עולם בו תינוקות אינם נרצחים והמושלים הם רוצחיהם? עולם הוגן בו צדיקים אינם מתייסרים בפני רשעים? לאן מופנים רחמיו של בעל הרחמים?

המחבר מביע את ביקורתו גם כלפי אחיו היהודים, שמתפארים בקיום מצוות בין האדם למקום, מבלי להבין בכלל כיצד הזלזול בקיום המצוות בין האדם וחברו הוא שממיט עליהם חורבן.
הספר גדוש בהגיגים פילוסופיים שדנים בנושאים כמו זהות ושייכות, בחירה חופשית, שבירת מוסכמות, חירות, משמעות וטבע האדם. כולם פרט לצמחונות אולי, הולמים את התקופה המתוארת, בדומה להיום.

העולם הפך לבית קברות אחד, נראה שהיהודים התרגלו, אבל בשביס זינגר לא התרגל. הוא מוחה כנגד העוולות שדור אחרי דור כופה הבורא על עמו הנבחר ועל הבריות ככלל.

קשה שלא לקשר לשביעי באוקטובר,
מופת.

אחרי טבח חמלינסקי במאה השבע-עשרה, יעקב, עבד ורועה פרות בכפר פולני גבוה בהרים, מתאהב בבתו של אדונו. אבל הוא גם יהודי מאמין ומקיים את המצוות הדתיות. הוא קורא את התלמוד מזכרונו, כיון שהמאורעות לקחו ממנו את הטלית, והתפילין. הוא צדיק החי בין גויים.
מאוחר יותר, כאשר משלמים כופר והוא מוחזר לכפר שלו, יעקב חושב על אהובתו, שנמצאת רחוק. הוא מאמין, שהיא ביטוי של השטן, אבל הוא לא יכול להפסיק לחשוב עליה. יעקב מנסה להתמקד ביהודים מסביבו שנפגעו ונכוו על ידי הקוזקים, אך בהכרח מחשבותיו נסחפות אליה. לבסוף הוא נכנע, נוסע חזרה לכפר בו היה עבד ולוקח אותה איתו.
הם משתלבים בכפר חדש שלאחר פוגרום. וונדה היא עכשיו שרה טיפשה, מעמידה פנים שהיא אילמת, ובהריון. יעקב מלמד בבית הספר ובונה בית. באופן טבעי, תושבי הכפר מנסים להבין את סיפורם. בני הזוג חוששים מחשיפה יותר מכל דבר אחר.
"נוכחותה של שרה בפיליץ סיכנה את העיירה. אם לרשויות הפולניות היו נודע שנערה נוצרייה התפתתה ליהדות, היו פעולות תגמול. אלוהים יודע אילו האשמות יועלו. הכוהנים רצו רק תואנה. ואם היה ברור ליהודים, הזקנים יחקרו מיד את נסיבות הגיור והיו מנחשים נכון את היותה של שרה ........"
סיפור מותח מאוד. ויש בוהכל מהכל: תיאור מזעזע של חיי היהודים בפולין באותה תקופה והזוועות מהם הם סובלים. תמונה של המנהגים, החיים, הפילוסופיה היהודית וכדומה. התייחסויות רבות והשוואה לתנ"ך ולדמויות בתנ"ך.וסיפור אהבה....
אחד הנושאים המרכזיים בספר (כך להבנתי האישית...) הוא ביקורת על המוסר הכפול של הקהילה היהודית.
מצד אחד הם אדוקים מאוד ביחס לכללים הדתיים הנוגעים ליחסים בין אדם לאלוהים. הם ממציאים אילוצים חדשים ועושים מהומה גדולה על כל מקרה של שבירת האילוצים הללו.
מצד שני, המנהיגים (אזרחים ודתיים כאחד) מושחתים, הם מרמים וגונבים ומשקרים. הם מתעשרים מניצול האנשים העניים וכמעט לא עושים דבר כדי לתמוך בקורבנות הטבח.
אבל הסיפור בגדול הוא סיפור של תקווה. יעקב לא מאבד תקווה באלוהים. וונדה הופכת ליותר מאובייקט של תשוקה. ויעקב מבין שיש יד אלוהית פועלת, במיוחד בשיבה לוונדה. נושא התקווה היה חזק במיוחד לקראת סוף הסיפור, כאשר יעקב חייב להמשיך לבדו.
וכמובן סיפור אהבה : היופי טמון במורכבות האהבה שלהם. ההקרבה מהצד של וונדה שהותירה מאחוריה הרבה מהעצמי י שלה כדי להתאחד עם יעקב, אולם בהינתן תפקידו הרם של יעקב בקהילה שלו, גם הוא הקריב. מין סיפור אהבה שמתעלה מעבר לזמן והמקום. עם מעין סדר אלוהי המוגדר נגד הזמן האכזרי המסוים של פולין של המאה ה-17.
יש רבים שבוכים במהלך קריאת הספר. הוא באמת ספר טוב מאוד (למי שלא מכיר). ואפשר לקרוא אותו גם פעם בכמה שנים ולהנות. 5 כוכבים

#
הספרים שהוציאה "הוצאת פועלים" לאור התיימרו להיות סוג של סמן תרבות. סימן היכר - גודל קטן, כריכות אומנותיות וחוסר מוחלט בניסיון לפתות את הקורא לקרוא אותם. הדבר הראשון אליו שמתי לב כשהתחלתי לקרוא את אסופי-הספסל הזה, הוא כמה קשה פיזית לקרוא אותו. הפעלת הכוח הדרושה כדי לפתוח אותו ולראות את המלים בתחילת או בסוף השורה, משאירה אותך עם כאב-שרירים עמום. הם לא הקלו על קוראיהם, הוצאת פועלים. נראה שלדעתם המאמץ טוב לקריאה איכותית. חיים קלים (פונט סביר, שוליים ראויים לשמם, אפשרות קלה לדפדוף) זה לחלשים לא לקוראי ספרי ההוצאה.

הספר קריא ומעניין מאד. הוא מתורגם מאידיש על ידי אחד חיים פלג, ששמר על מקצב שפה ייחודי, קרוב לזהו שנכתב כנראה. ניכר בסופר שהוא מספר-סיפורים מלידה ואולי זה מה שצריך להיות כשנולדת לקהילה, שסיפורים הם הדרך בה היא מעבירה הלכות ועקרונות, והתפשטות הסיפורים האלה מהירה יותר מגלי האתר שטרם התגלו בתקופה עליה מדובר.

יעקב, שנולד וחי במאה ה-17 בפולין, נשבה באחת הפרעות שנעשו שם בישובי היהודים על ידי כנופיות פורעים ונמכר כעבד לכפרי אחד, מרחק רב מאד מיישובו. חייו בקרב הכפריים מתוארים בצבעי שחור/לבן: הכפריים אינם רחוקים מהבהמות עליהם מופקד יעקב. הם מלוכלכים, שטופים באמונות טפלות, עובדי אלילים, מקיימים יחסי-מין (גם אונס) בתוך ומחוץ למשפחה, עושים את צרכיהם בפרהסייה. הם שיכורים, אכזריים ו... יש עוד הרבה אבל עדיף לקרוא את תאוריו של זינגר. היהודי, מהצד השני הוא טוב, חכם, מנסה לשמור מצוות גם בתנאים בלתי אפשריים, דואג לניקיון, מקפיד על תפילות, מטפל היטב בבהמות. בתוך כל הסחי והמיאוס של הכפר הפולני יש אחת שהיא בתו של אדונו. בניגוד לשאר הבנות היא יפה ונבונה, מקפידה על מעשיה ודואגת לכלכל את העבד במזון (כשר, כמובן. היא מבינה שהוא לא יכול לאכול בשר ודואגת להביא לו ביצה, בצל וחלב)
הסיפור כולל הרבה פולקלור עממי ומוכיח שוב עד כמה פרקטיים היו האנשים שחייהם קשים ועוניים מרוד: העובדה שהם מאמינים באל אחד אין פירושה שעליהם להימנע מקמיעות, לחשים ו"תרופות" אליל – וכמה שיותר יותר טוב. אם אלה לא יועילו בוודאי לא יזיקו, לא ככה? והם כמובן נזהרים מכל מיני שדים ומזיקים המשוטטים בלילה לגנוב את נפש התמימים.

הסיפור – 210 עמודים קטנים בסך הכל – מחולק לשלושה חלקים. שני החלקים הראשונים טובים יותר מהחלק האחרון, המנסה לסגור את כל הקצוות בסיפור ועדיף, לטעמי, שלא היה כלול בסיפור.
אקפיץ אתכם ישר למוסר ההשכל:
* למרות הפוגרומים, ההשמדה והעינויים שעברו היהודים באותה תקופה (ולפניה, ואחריה...) הם לא הפכו רחומים כלפי חלשים וסובלים אחרים: אם התגלו לפניהם כאלה הם התעללו בהם בהתלהבות. שתי אפיזודות קצרות בסיפור מתארות אדם שחמל על חלש – בשני המקרים זה לא היה יהודי...
* למרות הדתיות המוקפדת בה נקטו היהודים וממנה לא סרו בדרך כלל – כולל במצבים של חרב המונחת על צוואר - הם לא הקפידו במיוחד על הדיבר שכלל דאגה לגֵר "... וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יָנוּחַ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ כָּמוֹךָ " ופעלו בדומה למעניהם: השתררו על החלש ונכנעו לחזק.

רלוונטי להפליא. נראה שמה שהיה הוא שיהיה, ככתוב.

שמה נפשי בכפי ומתחילה לכתוב סקירה, בתקווה שלא יהיה גורלה כגורל הסקירה הקודמת, ולא תיבלע על ידי מפלצת הסקירות. זה ספר שיושב אצלי בארון הספרים והוא חלק מסדרת "לקרוא או למסור" כדי שלא יצטבר יותר מדי אבק על חפצים שאינם בשימוש. ממה שזכור לי קראתי את הספר הזה לראשונה בגיל מאוד מאוד צעיר, צעיר מדי כנראה, משום שרבתי עם הספרייה - לא הסכימו להשאיל לי ספרים שמותאמים לשתי כיתות מעל מה שהייתי, ולכן קראתי ספרי מבוגרים הארד קור ממה שהיה בבית, בהחלט עזר לספרניות הניסיון שלהן לחנך. אמנם על הספר מוזכרת זכייתו של בשביס זינגר בפרס נובל לספרות בשנת 1978, והוא יצא כנראה בשנות התשעים שבהם כבר הייתי בוגרת, אבל יש גירסה מוקדמת יותר של הספר, ואותה כנראה קראתי, להערכתי בגיל שתים עשרה או קצת יותר, שזה לחלוטין מוקדם מדי עבור הספר הזה.

בשביס -זינגר הכניס את שמה של אמו בת שבע לשם משפחתו, בתור כבוד והוקרה. הוא היה בן של דיין, כלומר שופט ומגשר קהילתי בפולין. הוא כתב בעיקר ביידיש ואת נאום הזכייה שלו בנובל הוא התחיל ביידיש והמשיך באנגלית. את הספר הזה תרגם חיים פלג, שאינו קרוב משפחה שלי על אף השם הזהה.

העלילה מתרחשת בפולין במאה השבע עשרה, לאחר הפרעות שנודעו בשם "פרעות ת"ח ות"ט", כלומר השנים הן 1648-1649. "העבד" הוא יעקב, שריד מפוגרום בכפר שנמכר לעבדות, או שמא נלקח בשבי, והוא עובד אצל גוי כפרי בהרים בשמירה על הרפת ועל הפרות. ואנדה ביתו של הכפרי, מתאהבת בו, ועל אף שיעקב מנסה לשמור תורה ומצוות, וגם את זזכר אשתו וילדיו ההרוגים, הוא בסוף נענה לה. הוא "מגייר" אותה, על אף האיסור החוקי, והם מתגלגלים יחד לקהילה יהודי, בה ואנדה מעמידה פנים ששמה שרה ושהיא אילמת. האילמות נדרשת משום שהיידיש של ואנדה-שרה עילגת ותסגיר את מוצאה הגויי, מה שיסכן אותה ואת כל הקהילה. מעבר לסיפור האהבה, יש כאן סיפור היסטורי שאני לא יודעת עד כמה הוא מבוסס עובדתית והאם בשביס זינגר עשה תחקיר, וכן ביקורת חברתית עזה על הקהילה היהודית שעסוקה עד מאוד בדיני שמיים לדקדוקיהם, אבל מזניחה את עניי אדם לחברו, בגניבה, גזל, לעג, זלזול בעניים ובחלשים ועוד ועוד.

הספר מתחבר לספרים נוספים על התקופה - ברקאי שכתבה נעמי פרנקל ונחמיה שכתב צבי בן מאיר, ובכולם מתחברת העליבות של חיי היהודים בפולין של חמלניצקי יחד עם הדהודי שבתאי בם צבי, הרצון לגאולה, למשיח ולתיקון העולם שיכול להתרחש רק בארץ ישראל. העברית המתורגמת מתנגנת יידישאית, תיאורי הטבע מפעימים ביופיים, ועומדים בניגוד לתיאורים האנושיים הפחות יפים. אני חושבת שהספר מומלץ, אבל לא בגיל 12.

קורות חייו של יעקב ניצול פרעות חמלניצקי. במקור יעקב הוא בן העיירה היהודית יוזפוב אבל אחרי הפרעות שנערכו ביהודים יעקב נשבה ונהפך להיות עבד בידי איכרים פולנים ומוטלות עליו עבודות המשק כגון חליבת הפרות. שם בפולין, בין ההרים, בלי משפחה, בלי יהודים ובלי ספרים הוא משתדל לשמור על יהדותו בין הפולנים שמתקלסים בו. האדם היחיד שהוא מתחבר אליו היא ואנדה והיא זו שמעניקה לו חברה ונותנת לו אוכל ודואגת לו. ואנדה מעריכה אותו ואוהבת אותו וגם יעקב אוהב אותה בהמשך יעקב גם מלמד אותה יהדות ומצוות אבל ידוע שבאותה התקופה הוטל דין מוות על כל נוצרי שרצה להמיר דתו או על יהודי שהמיר נוצרים ליהדות. החשק של יעקב כלפי ואנדה מתעלה על האיסורים הקיימים ביהדות והפחד מהעונש הנוראי שהוטל באותה תקופה על המרת דת אבל לאט לאט מתמוטטות החומות שהוא הקים סביבו בהיותו צדיק בסדום. הרצון של שניהם להיות ביחד על אף ההבדלים התרבותיים נגע לי ללב וגרם לי להמשיך לקרוא. היו כאן שני אנשים שפשוט רצו להיות מאושרים אבל המכשולים שעמדו בפניהם היו גדולים מהחיים.

זהו סיפור עצוב בסך הכל, מדובר כאן הרבה על היחסים בין יהודים ללא-יהודים, על האכזריות של הלא-יהודים כלפי היהודים, על הגלות, על ההשגחה העליונה והרוע הנמצא בעולם, וגם על כך שהיהודים בעצמם לא מושלמים גם ביניהם יש סכסוכים רדיפת כבוד ומעמד והזנחת ואהבת לרעך כמוך. כמה טוב שיצחק בשביס זינגר בעצמו עזב את פולין באמצע שנות השלושים לארצות הברית ממש לפני שפולין עצמה חוותה פרעות וסגרה חשבונות עם היהודים של עצמה ונמסרה מיד ליד לידי הרוסים והגרמנים והפכה לעוד יוזפוב, לעוד עיירה יהודית שהושמדה. כי הרי ככה זה היה בכל הדורות שהיהודים נרדפו. התרגום מצויין לדעתי זאת היא יצירת מופת אפלה ומעוררת מחשבה.

"העבד" מספר את סיפורו של יעקב, יהודי מיוזפוב, הנמכר כעבד לפולני יאן בז'יק. הרקע לסיפור הוא גזירות ת"ח ות"ט (1648), שבהן קוזאקים וטטארים, בראשות בוגדן חמלניצקי, טבחו בפולנים וביהודים. רבים מהיהודים ניהלו את האחוזות עבור הפולנים ונחשבו כמשתפי פעולה עם האצילים שהתעמרו באוכלוסיה. הזוועות האלה מתוארות בכמה משפטים בתחילת הספר:

"ביוזפוב ובערים אחרות התיזו ההיידאמאקים ראשי יהודים יראי־שמים, העלום על עמודי־תליה, דנום בחנק, והוקיעום על כלונסאות משוננים. רטשו כרסן של נשים יהודיות כשרות וכלאו בהן חתולים. תינוקות שלא ידעו טעמו של חטא נקברו חיים."

תיאורי זוועות אלה ככל הנראה מבוססים על ספרו של הרב נתן נטע הנובר יוון מצולה (פרק ד').

יעקב שנמלט מפני הפורעים, לא היה עד לזוועות ולא ידע מה עלה בגורלם של בני משפחתו. הוא נלכד ע"י פולנים ונמכר לעבדות.

בשביס זינגר מתאר את יעקב כאדם מורכב; מצד אחד - יהודי מאמין המשתדל להחזיק באמונתו הדתית, גם לנוכח המאורעות הקשים ולנוכח תשוקתו לואנדה, בתו של אדונו הפולני, ומצד שני - אדם חושב המנסה להבין מדוע קרו הדברים כפי שקרו, ומתעוררות בו ספקות לעיתים לגבי קיומו של האל. הסתירות בין האמונה לספקנות מלוות את יעקב לכל אורך הסיפור.

בסיפור אנו חווים את העולם דרך עיניו של יעקב ושותפים לתהליך העובר עליו;
בתחילה רואים את הפולנים הגויים כעלובים החיים בין עכברים, מכונמים, מאמינים באמונות טפלות, בשדים ורוחות, מקיימים יחסי מין בחופשיות גם בתוך המשפחה וכו'. יעקב מציג את היהדות כאידאלית, טהורה, משכילה ונעלה מעל הגויים הבורים והנחותים.
אט אט מתרחשים שינויים אצל יעקב - נראה שחושיו מתחדדים בשל השהיה המרובה בטבע, והדבר בא לידי ביטוי לא רק ברגישותו הרבה לריחות, למזג האויר, לצמחיה וכו', אלא גם בתחומים אחרים - הוא מתחיל לראות שגם היהודים אינם מושלמים, כפי שתפש אותם בעבר.

בשביס זינגר מפליא לתאר את הן סביבת הגויים והן את סביבתם של היהודים, והוא משתמש ביעקב כדי למתוח ביקורת חריפה על צביעותם של היהודים המדקדקים במצוות ובתפילות מחד, אך מרמים, עושקים, הולכים רכיל ופוגעים זה בזה מאידך.

הבחירה בשמות יעקב ושרה (שם עברי שניתן לואנדה) היא סמלית ומרמזת על הקבלה לדמויות במקרא - יעקב, אשר נשא את רחל שהיתה בתו של עובד אלילים, ושרה, שהיתה בעצמה גויה אשר הצטרפה לעם ישראל. בשביס זינגר מעביר מסר של ליברליזם, חשיבה עצמאית, הומניזם וקבלת האדם באשר הוא אדם; הוא מעלה על נס את החשיבה העצמאית ואת אי-ההליכה בתלם יחד עם שאר העדר.

אפשר לראות את העמדה הליבראלית־הומניסטית בדבריו של יעקב העורך השוואה בין שרה (ואנדה) לבין היהודים ומתריס כנגד האל:
"היא אשה כשרה, צדקת, אלף מונים טובה מהם ! ... היש בחירה ברחם אם ? אם אשה כמותה עתידה להיצלות בגיהינום, אין מידת־יושר אפילו בבית־דין של מעלה..."

התרסה נוספת כנגד האל מובאת בשיחה בין וצלאב, הבעלים של המעבורת, לבין יעקב:

"- ודאי רעב אתה, הא ?
- אין לי במה לשלם.
- פרוסת־לחם מגיעה לכל אדם. אפילו אסירים בצינוק זוכים ללחם צר ומים לחץ פעם ביום...
טול ואכול....
- ראוי אתה לתודה, אך תחילה יש להודות לאלוהים.
- אף אחד אינו זכאי לתודה, לא אני ולא האל. כשיש לי אני פורס מלחמי. אין לי אני מחזר על הפתחים. האלוהים יש לו הכל,
והוא נותן משלו לעשירים, ולא לעניים."


שם הספר כולל לא רק את מושג העבדות הפיזית, אלא גם את העבדות הרוחנית לתשוקות הגוף, לקיבעון המחשבתי, לכללים החברתיים הכובלים. בשביס זינגר כותב באופן מרתק ומתאר בשפה נפלאה את החיים בפולין בתקופה האמורה ואת סיפור האהבה המתפתח לאיטו בין יעקב לואנדה.

אסיים בקטע פסטורלי:

"היום נטה לערוב. פשטו הדמדומים. נשר נישא במרומים. אט־אט ובגאון רחף, כספינת־מפרשים שמימית. בעוד השמים אורים וזכים, כבר היו ערפלים מתקבצים במדרוני היערות, לבנים כחלב. נתקרזלו, נתפתלו, ביקשו לעצב דמות...
שעה שניצב ליד הרפת היה נועץ עיניו במרחבים רחוקים. ההרים היו שוממים מאדם, כביום בריאת העולם. היערות עלו זה על־גבי זה, מעשה מדרגות: תחילה עצי עלים, אחריהם עצי האורן והאשוח, ומעליהם נזדקרו צוקי־הסלעים החשופים. על הגבוהות שבפסגות נח השלג. ממנו נתגוללו וירדו יריעות אפורות שפשטו על מעברי היער, כעומדים לעטוף את היקום בתכריכי־חורף."

הספר מומלץ לכל אוהב ספרות. בשביס זינגר במיטבו.

הרבה זמן חיכיתי לסיים את העבד, וזה ששמעתי אותו בכל הקשר של ב''ז, לא תרם לתחושה הזאת.

אליבא דאמת לא ציפיתי להרבה, פשוט כי לא הגעתי עם ציפיות מיוחדות והשלכתי את התפקיד על ב''ז שיסחוף אותי.

בגדול, תוכן טוב ואיכותי, אבל הרגשתי קצת משהו רגיל מדי, בלי איזו תכונה יוצאת דופן שהייתי רואה לנכון להדגיש אם היו שואלים אותי.
ולא יודע, אני רגיל ממנו לקצת יותר ג'וסיות בכל הקשור למצב היהודי ושבתי צבי והכל ופה זה במינון הנורמלי והנכון.

ניכר קצת שהספר בעיקר קלאסיקה, מהסוג הנלמד בבתי ספר ולא בכדי, הוא לא בוטה ולא קיצוני.

אבל אין זה ברעת הספר כלל.

מה שכן, ההבדל בין התרגום הנוכחי להיותר חדש- בולט, ואני אומר את זה כי יצא לי לזפזפ בין הספר הזה, לשני, ועדיף לקרוא את התרגום הנוכחי, כי הוא הבגד המתאים ביותר לגוף הסיפור, לדעתי (ולדעת כמה מפה שהמליצו לי בתגובות, ותודה פרפ''צ).

ספר מרתק.
(נ''ב: לכשעצמו, כל שכתבתי הוא מה שהרגשתי אחרי ההנחה והידיעה שהספר מרתק, ומעבר ההסתכלות היבשה, העדפתי לכתוב מה שהרגשתי מעבר להתלהבות)

ספר מאד יפה. כתוב היטב ומעלה שאלות חשובות והתחבטויות נפש- מומלץ בחום למי שאוהב כתיבה יפה בסגנון ש"י עגנון. בהחלט ראוי לפרס נובל (בשונה מאחרים שזכו)

וואו ענק!

אילו ראיתי את הספר סתם כך בספרייה הציבורית, לא הייתי אפילו חושבת להרים אותו. גודלו הקטן וכריכתו המיושנת והמשעממת אינם מושכים במיוחד, והכיתוב "חתן פרס נובל 1978" היה אולי מגרה את סקרנותי לרגע, אבל רק לרגע - כי מיד הייתי אומרת לעצמי שהספר מן הסתם כתוב בשפה משמימה שאבד עליה הכלח.
אז כמה טוב ששמעתי על הספר הזה! ולא פעם אחת, ולא פעמיים ולא שלוש. שמעתי עליו כל כך הרבה, שכבר הייתי מוכרחה לקרוא אותו. אז הלכתי לספרייה ושלפתי את העותק הזה והבטתי עליו מעט בספקנות, אך לקחתי אותו.

השורה התחתונה: קראתי אותו בשקיקה, והוא ניתר לטופ 5 של ספריי האהובים ביותר. ספר מדהים. אין ספר מושלם, אבל הוא כל כך קרוב לזה.