ביקורת ספרותית על חרדתו של המלך סלומון - ספריה לעם #264 מאת רומן גארי (אמיל אז'אר)
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 7 בספטמבר, 2011
ע"י Snusmumriken


השעה 01:18, סיימתי לקרוא את הספר הנפלא הזה (לאחר שהסתתר היטב בספרייתי כחודשיים), כוס וויסקי בידי.
מהגיגיו של ה"ארנבון":

"מה שהכי גועלי אצל צ'אק זה איך שהוא מכיר אותך כמו את כף-היד שלו, והוא מושך בכתפיים, עושה ביד תנועה עייפה וממלמל "מקרה קלאסי". הוא, מוציא אותי מהכלים המנוול הזה, עם אוצר הידיעות שלו. הוא מה שקוראים "אנציקלופדיה חיה".

"מה אתה עושה כשאתה כבר לא יכול לסבול יותר את המצב האנושי שלך? אתה מאבד את האנושיות שלך. אתה מתגייס ל"בריגדות האדומות" ולאט לאט נכנס למצב של אי-רגישות".

"התעוררתי עם השמש, עם קפה מחייך, קראוסנים נוצצים משומן ונשיקה על קצה האף. הרגעים הכי טובים הם גם הכי קטנים".

"לילה אחד התעוררתי מצחוק, כי חלמתי שאני עומד בכניסה למטרו ומחלק כרטיסי-אושר".

ולסיום, המשפט ששבה אותי:"חיה היום ואל תמתין למחר, קטוף עוד היום את ורדי-החיים".
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Snusmumriken (לפני 14 שנים ו-1 חודשים)
נחמד לדעת :-)
יותם (לפני 14 שנים ו-1 חודשים)
המשפט האחרון הוא כמובן פראפראזה על המשפט הלטיני הידוע "קרפה דיאם" של המשורר הורציוס. http://he.wikipedia.org/wiki %D7%A7%D7%A8%D7%A4%D7%94_%D7%93%D7%99%D7%90%D7%9D



3 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ