• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
גטסבי הגדול

גטסבי הגדול

מאת פרנסיס סקוט פיצג'רלד

הביקורת של גוטי

תמונה של גוטי
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
5.0
ביקורת נבחרת
גטסבי הגדול

גטסבי הגדול

מאת פרנסיס סקוט פיצג'רלד

הביקורת של גוטי

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
ביקורת נבחרת
תמונה של גוטי
הוצאה לאור:הספריה החדשה
0
קטגוריה:ספרות קלאסית
הקודמת
Regi
לפני 12 שנים

“רק רומנטיקן חסר תקנה, מסוגל להניח בצד את עצם קיומו בשם האהבה. רק בשנות העשרים של המאה העשרים הדשא ה”

9/24
ביקורות על גטסבי הגדול
הבאה
רובי
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
לפני 14 שנים

“סיפור קטן, קצת מתוק אך בעיקר מריר, על הצביעות והרדידות באופיו של האדם. אף אחד לא יוצא טוב בסיפור הזה”

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 14 שנים•1 דקות קריאה

זהו סיפורו של ג'ימי גטץ, או בשמו הנוצץ - "גטסבי הגדול", בחור צעיר שהוא למעשה התגלמות מימושו של החלום האמרקני. הוא חי בבית מפואר בלונג איילנד, ני-יורק ובביתו המפואר מתקיימות מסיבות נוצצות רבות. המשתתפים הם כל המי ומי בחברה האמריקנית של ראשית המאה העשרים [שנות העשרים העליזות "דור הג'ז"]. אלא שלמעשה איש אינו מכיר באמת את גטסבי הגדול. איש אינו יודע מיהו, מה סוד עושרו, במה הוא עוסק, מניין בא ולאן הוא הולך.

סקוט פיצג'ראלד מותח ביקורת נוקבת על "החלום האמריקני" שמביא לנטישת הערכים היישנים, בעיקר החום והרגש לטובת אותו "חלום אמריקני" שאינו מביא עימו דבר זולת ריקנות וקהות חושים. הוא צוחק על הרדיפה אחר הכסף שאינו מביא לאושר כלל וכלל.

זהו ספר רב קסם, אינטיליגנטי, סוחף, פילוסופי. סופו מותיר מקום למחשבות ולתהיות רבות. אהבתי את הספר מאוד, מאוד, ממליצה בחום.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של זרש קרש
זרש קרש
תמונה של michal_84
michal_84
תמונה של יקירוביץ'
יקירוביץ'
תמונה של קוראת הכל
קוראת הכל
תמונה של קפה לאטה
קפה לאטה
תמונה של רוזי
רוזי
תמונה של מיס מאניפני
מיס מאניפני
תמונה של יעל
יעל
15קוראים|גיל ממוצע46|73%נשים

על המבקרת

תמונה של גוטי

גוטי

ותיקה
חברה מזה 16 שנים
141 ביקורות•4 נבחרות•1,279 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•מדע בדיוני ופנטזיה
תמונה של גוטי
גוטי
ותיקה
חברה באתר מזה 16 שנים
ביקורות141
ביקורות נבחרות4
לייקים שקיבלה1,279
דירוג ממוצע4.4 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת87ספרות מקורית16מדע בדיוני ופנטזיה4

דיון על הביקורת

2 תגובות
ס.א.איש
ס.א.איש•לפני 13 שנים
דיסקליימר: ראיתי את הסרט ולא קראתי את הספר. א. זה עניין של הגדרות, אבל 'החלום האמריקני' (כינוי גנאי שאני ש-ו-נ-א) מוצג באופן חיובי, מה שמוצג באופן שלילי זה החומרניות. ב. ההצגה השלילית של החומרניות היא בשום אופן לא הנושא המרכזי של הספר - שהוא דיכויו של החלום האמריקני, של אנשים כמו גטסבי, על ידי החברה - אלא מין תוספת לביקורת על התרבות. --מכיל ספויילרים-- להגיד שהתדמית של גטסבי הגדול היא התגלמות מימושו של החלום האמריקני זה פשוט לא נכון לדעתי - התדמית שהוא יצר לעצמו היא של נסיך מזרח תיכוני שנולד עשיר. זה שבאופי האמיתי שלו הוא באמת התממשות של החלום האמריקני - זה בנפרד לתדמית ולמסיבות החומרניות. את אלה הוא קיים כי הוא הרגיש מחוייב, בעקבות הדיכוי שאותו הספר מבקר, להרשים את דייזי מעמדית.
שין שין
שין שין•לפני 13 שנים

מסוג הביקורות שעושות לך חשק לרוץ ולהשיג את הספר.

2 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של גוטי

להרוג את הכלב השני

להרוג את הכלב השני

מארק חלאסקו

מארק חלאסקו, ג'יימס דין הפולני, כותב שני סיפורים על צעיר פולני שנקלע לארץ ישראל של סוף שנות החמישים. זה כשלעצמו מרתק ומעניין מאוד. ראשית, מה עושה אינטלקטואל פולני צעיר ולא יהודי בתל-אביב של שנות החמישים. שנית, כיצד נראית ארץ ישראל או תל-אביב של אותם ימים בעיני זר לחלוטין.
אז חלאסקו מתאר את תל-אביב מהחצר האחורית שלה ואת הארץ גם כן מנקודת ראותם של העולים החדשים או הזרים שזה מקרוב באו.

תל-אביב של חלאסקו רווית עוני ואלימות, הוא מתגורר בגאולה פינת אלנבי או בצריף רעוע בהרצליה על הים, הרחק מהעושר של הבתים הפרטיים. הוא מתאר צעיר שמנסה להרוויח מעט כסף בדרכים לא מאוד הגונות כאשר הוא מצוי בלב החברה הפולנית הענייה של תל-אביב דאז אותה הוא מכנה "שיקאגו של ניצולי השואה".

חלאסקו מתאר את סיפוריו בסביבה שנתונה בחמסינים בלתי נגמרים ובאבטלה וחוסר כל, דבר שלא מפריע לו כלל לתאר את ישראל באהבה אין סופית, לנופים, לחופש, לאנשים שסביבו. "אהבתי את הארץ הזו מבלי שידעתי. ואף פעם לא אפסיק לאהוב אותה...אני מאמין ששם נמצא אלוהים ושהוא אף פעם לא עזב את המקום הזה."
בעיניו התיירים העשירים מניו-יורק הם צעקניים ומעיקים בעוד ה"צברים" האידיאליסטיים היו "נשים וגברים יפי תואר, אתלטיים,רציניים וצנועים והם עבדו קשה, ידעו להשתעשע כמו ילדים ומתו בשקט בכל הגבולות של ישראל".

אך אם אני מתייחסת לסיפור בלבד, הרי שמדובר בספר שמתאר את עולם התחתון של אותה תקופה, עולם של הזונות והסרסורים, עולם אפל רווי אלכוהול ואלימות, רמאות וקומבינות.

הספר מעניין ונקרא בקלות רבה למרות שהעלילות מתבהרות רק בסוף. מצד אחד זהו מסמך הסטורי מרתק שמתאר את האווירה של ראשית המדינה לאו דווקא מהמחוזות המרנינים שלה וזה מאוד יפה. ומצד שני יש בו בספר תיאורים של אלימות ופשע שעבורי זה היה מעט מרתיע.
סך הכל ספר טוב, מעניין ומומלץ.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•גוטי
הברלינאי האחרון

הברלינאי האחרון

יורם קניוק

צר לי על יורם קניוק,כבר ממבט על שם הספר,
אני חשה רחמים כלפיו, בנסיונו לחוש את הדופק של העם הגרמני לאחר השואה, מנסה למצוא מצפון גרמני דרך מצפונו היהודי.
אלא, שהוא מוצא גרמנים שחשים געגוע לימי התום ההיטלראי; למדים, לסמלים, למגפיים המבריקים, לגאווה הלאומית המתחדשת, לכוח.
קניוק מחפש את אותם הילדים שלוו את חבריהם לכיתה במבטיהם דרך חלונותיהם המבהיקים, בעוד אלה, היהודים, צועדים בסך "עדויים" בטלאים צהובים ובמבטי אימה ופחד. הוא נוטה לשכוח שעבור הגרמנים היינו ואולי גם עודנו בבחינת אותו מקק שאנו זורקים לעברו נעל - האם אנו חשים רחמים כלפיו? עבורם יהודי אינו שווה ל"אדם" ובודאי אינו שווה ל"גרמני" ולעולם לא ישווה לו.

קניוק בא חשבון עם הגרמנים, אך מנקודת מבט מלאה ברגשי נחיתות. ולא יעזור לו שהיה פלמ"חניק, כלום לא יעזור.
הוא מביט ביחסי אהבה כלפי רולף עדן, אותו חבר לנשק שחזר לגרמניה והפך למעין יו הפנר נוסח גרמניה, ש"דופק" כמה שיותר גרמניות צעירות. ובאהבה ואף חמלה על הילדה שרם, בתו של הנאצי אלברט שפר, ששיחקה בילדותה עם ילדי מרטין בורמן וגבלס וזוכרת ילדות נהדרת.
הוא אינו מוכן לקבל את העובדה שאביו, יליד גרמניה, לעולם לא יהיה שווה מעמד או ערך לשכניו. לא רק שהגרמנים אותם הוא פוגש אינם חשים בושה או חרטה על מעללי עמם, אלא אפילו זועמים בכל פעם שהשואה מוזכרת. החומה הברלינאית שהייתה מעין עונש, עבור הגרמנים זה היה עונש חמור מדי ולא ראוי.

הוא חש כלפי הגרמנים יחסי אהבה שנאה ואילו הם, מחזירים לו - ריחוק, זרות. רק בקרב מתי מעט ואנרכיסטים משונים, הוא מוצא מעט שלוה.

הסופר קניוק יוצא למסע ברחבי גרמניה בכדי למצוא גרמניה אחרת, בא לבחון את ברלין מנקודת מוצא עילית, פוגש גרמנים שמתייחסים אליו כ"יהודי". ממש כפי שהתייחסו לגדולי הספרות הגרמנית בלילות המדורות הענקיות שם שרפו את כתביהם ותרבותם ה.... יהודית.

זהו בעיקר ספר עצוב, כי דרכו ניתן להבין שמה שהיה הוא שיהיה והעולם כמנהגו נוהג.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גוטי
שלך, סנדרו

שלך, סנדרו

צבי ינאי

ספר שכולו געגוע.
ספר זיכרון מיוחד במינו של אדם הקרוע בין עולמות.
מאותם סיפורים שבונים את אנשי הארץ הזאת.
סיפורו של סנדרו טוט, ילד איטלקי בן להורים הונגרים שנקלע לאיטליה הפשיסטית ולכנפי הנצרות המגוננות מפני מוראות המלחמה האיומה שפקדה את אירופה. סנדרו הוא בן רביעי במשפחה שהוריו האמנים זנחו את אחיו רומולו אותו ילדה האם באחד הכפרים באיטליה בעת סיבוב הופעות. לימים בדרך לא דרך מוצא סנדרו את אחיו האבוד כששניהם כבר אנשים מבוגרים ודרך צרור מכתבים שמגיעים לידיו מתאר לאחיו את קורות המשפחה.

את צבי ינאי הייתי רואה ברחוב ג'ורג' אליוט לעיתים מזומנות. בשכונה קראו לו "המדען". תמיד מכונס בתוך עצמו, שקט וצנוע עובר בשכונה כרואה ואינו נראה אך תמיד עם מן חיוך ספק מתנשא ספק מתנצל. מאחר והיה מבוגר ממני שנות דור, לא התייחסתי אליו במיוחד למעט העובדה שהוא תמיד נראה בעיני אדם קר, כמו מן איש מהחלל החיצון, מסתורי וצופן איזה שהוא סוד כמוס.

ספרו האוטוביוגרפי מגלה את שנסתר ממני לראות. בספרו הנפלא, המעניין והמרתק מגולל צבי ינאי את סיפור חייו המופלא. הוא מתגלה כאדם סקרן ומשכיל, מעניין, ערכי מאוד ומלא רגש. בעיקר מתגלה מתוכו הילד הקטן שקרוע בין עולמות כה רבים. עולם הנצרות מול עולם היהדות, הפשיסטים מול בעלות הברית, אמונה מול אטאיזם צרוף, גלותיות מול צבריות מחוספסת, משפחתיות מול התבודדות ומכל אלה נשאר לעולם אותו ילד קטן, סנדרו טוט, שתמיד מתגעגע.

כל כך אהבתי את הספר הזה. כי זהו ספר מיוחד, שנכתב על ידי אדם מיוחד במינו,

מומלץ בחום לכל מי שיש אהבה בליבו.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גוטי
צייד בודד הוא הלב - מחודש

צייד בודד הוא הלב - מחודש

קארסון מקאלרס

בעיירה קטנה בדרום ארצות הברית חיים להם כל גיבורי הספר הזה:
סינגר - החירש וחברו אנטונופולוס שאף הוא חירש
ביף ברנון - בעל בית המרזח המקומי
דוקטור קופלנד - הרופא שחום העור ומשפחתו
גייק - השיכור
מיק - הילדה המתוקה שדרך עיניה מתנהל לו סיפורה של העיירה הדרומית בעצלתיים, וכמובן משפחתה

וממש כשמו של הספר לכל דמות יש את הלב שעסוק בצייד.

נושאים רבים מועלים בסיפור: יחסי שחורים ולבנים, היחס לשונה, דיעות קדומות, מלחמת הקיום והמלחמה בעוני, התבגרות, חברות וכמובן גם אהבה שבלעדיה הרי אי אפשר.

זהו ספר שכתוב בסגנון הישן והטוב, ספר אווירה, אווירת דרום ארצות הברית. אין הרבה אקשן ותזזיתיות אלא הכל מסופר בפרטי פרטים אבל ממש לא בצורה מייגעת אלא מליאה בעניין וברגש. ולמרות האיטיות הסיפור כאילו נבנה ומקבל נפח עד לסופו ורק שם, בסוף, ניתן להבין את הרעיון המקסים שבבסיס הספר.

ספר ארוך שנקרא בקלילות וברצף, מומלץ.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גוטי
לא ארץ לזקנים

לא ארץ לזקנים

קורמאק מקארתי

"No Country for Old Men" וכנראה גם No Book for Old Women :)
מה אני אגיד, ספר שכתוב יפה, ספר קולח, סיפור מעניין מאוד מתחילתו וכמעט עד סופו.
אבל ביחד עם זאת זהו ספר שכאילו מעין תסריט לסרט של טרנטינו או סטון. עם אלימות קיצונית עד לכדי זרה לעיתים קרובות מדי. ובכלל זהו מן ספר שכתב אותו מן "גבר גבר" ולכן אני נהניתי אבל לא במאה אחוז ולכן גם דירגתי אותו ב 4 כוכבים וזהו.

קורמאק מקארתי באמת כותב יפה וקולח וניכר שהוא מאוד אמריקאי שאוהב את אמריקה מאוד מאוד. אלא שהוא מנסה להביא סיפור שבתוכו יש הכל מכל כל.
גם את ההסטוריה של אמריקה בצל המערבונים של המערב הפרוע עם קיד הנער ובוני וקלייד וכל הרוצחים הללו שהפכו לגיבורי על ביחד עם כל תוכניות ה"זואון ריאליתי" רוויות הדם והאלימות, השפה הגסה והקללות. כאשר הוא ממשיך בקו הכל אמריקני של יצירת הילה סביב הפושע בעל הנפש המיוסרת והמסר החינוכי שעובד לא בתמורה לכסף אלא לאידיאולוגיה. וגם שוזר את מלחמת ויאטנאם וגיבורי מלחמת העולם הראשונה או השנייה ומתבל בסיפורי הספר האמריקני וזקני העדה ומקשט כמובן בתפקיד המסורתי של השריף המצפוניסט ובעל האמירות הביקורתיות על החברה האמריקנית על כל תחלואיה.
בקיצור, זהו מן מערבון מודרני, מותח ונחמד, כתוב מאוד יפה וזהו. קלישאה אמרתי?

ממליצה לכל אוהבי קלינט איסטווד, ברוס המלך והמבורגר עם המון קטשופ ומיונז.

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גוטי
חיי נישואים

חיי נישואים

דוד פוגל

ספר מ ר ת ק!!
סיפור על חיי נישואים של גורדוייל, בחור וינאי, יהודי, כנוע ובעל סבלנות יוצאת מן בכלל, עם הברונית תיאה, בחורה מיוחסת במעמדה, מפונקת, נצלנית ואפילו ניתן לתארה כמופקרת.
בעיקר זהו סיפורה של העיר וינה של תחילת המאה העשרים, על רחובותיה, בתי הקפה שבה וחיי היום והלילה של עיר תוססת ויפהפייה.
יש בספר זה מספר אלמנטים מאוד ייחודיים:
ראשית, הספר נכתב בגולה בעברית מהממת ביופייה, ממש כמו שיר ארוך, על ידי הסופר הרוסי/וינאי.
שנית, מצופה מסופר/משורר יהודי שיבליט מאוד את נושא היהדות או אפילו את ההתנגשות התרבותית של בני הזוג בשל הדתות השונות. אך מאומה מזה לא נמצא בספר והעובדה שמדובר בבחור יהודי ובחורה שאינה יהודייה שולי מאוד ואין שום התייחסות לנושא זה.
דוד פוגל מתאר יחסים של זוג נשוי המושתתים על יריבות ועויינות לצד מאזוכיזם ואכזריות. הוא מתאר זאת בצורה כל כך קיצונית ומשכנעת שאי אפשר שלא לנשוך שפתיים ולאגרף כפות ידיים ממש מורט עצבים.
הקצב של הספר מהיר מאוד ודרמאתי וכאילו סופו ידוע מראש.

במהלך הקריאה הזלתי דמעות, הרגשתי כמה וכמה פעמים שבא לי להכניס איזו סטירה הגונה או פשוט לזעזע מישהו על מנת לעורר וגם ראיתי קווים לתחושות והתנהגויות שקיימים אצל זוגות נשואים רבים כמו: שליטה, ניצול, זלזול, כניעה, התרפסות, ויתור, עיוורון למציאות (אהבה עיוורת) וכד'.

זהו ספר כל כך סוחף ומעניין שאני חייבת להמליץ לכל קורא וכן, גם לצעירים שביננו על אף השפה הגבוהה והנהדרת אך הארכאית משהו. ספר נפלא!!

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גוטי
סטונר

סטונר

ג'ון ויליאמס

פשוט ספר נפלא
סיפורו של בן איכרים שהופך למרצה באוניברסיטה. מנעוריו ולאורך כל חייו.
לכאורה סיפור על חיים רגילים של מישהו שעל פניו אמור לשעמם עד מוות. אלא שוויליאמס סוחף ומרתק מהתחלה ועד הסוף.
מאחר ואין לספר עלילה מיוחדת אלא סתם סיפור חיים פשוט אז קשה מאוד לעשות כאן ספויילר אבל כמעט בלתי אפשרי לכתוב ביקורת על הספר מבלי להסגיר את תמציתו. (סליחה באמת)

ברור לי לגמרי שזהו שיר הלל לחיים האמיתיים, למציאות הפשוטה והטובה שמלווה בתשוקה למשהו. לא כל מה שנראה לסביבה הוא המציאות והאמת לעיתים מזומנות רחוקה ממה שרואים והיא ההיפך הגמור. כלומר - אם רואים אדם אפור ושחוח הוא יכול להיות האדם שממצא את חייו ואת תשוקותיו יותר מאותם אנשים שנראים מצליחנים ומאושרים. ואני חושבת שמה שסטונר מראה לנו הוא שגם אם לא הכל הולך ומצליח אבל יש לחיים משמעות במשהו שאוהבים באמת, אז החיים באים ליידי מיצוי מלא.

קרה לי משהו נורא מוזר בעת קריאת סופו של הספר, מצד אחד נכנסתי למן מוד של דכדוך ומצד שני נדבקתי בפרץ של אופטימיות. ויליאם סטונר גורם להסתכלות פנימית ומעין חשבון נפש ולשאלה "האם התממשו תשוקותי"? אז ברור שהתשובה לכך חייבת להיות מורכבת. כי מי לא מימש לפחות תשוקה אחת או מספר תשוקות בחייו ?
וזו למעשה התמצית או הרעיון שעובר כחוט השני לאורך 300 העמודים בספר נפלא זה.

באמת ספר מופתי ומומלץ בחום אש:)

לפני 7 שנים•
★★★★★
•גוטי
קללת הדורות

קללת הדורות

ארנלדור אינדרידאסון

ספר בלשי בינוני למדי.
למעט השמות האקזוטיים והמקום המסקרן והנידח - איסלנד, זהו ספר ממש בינוני.
שוב אותו בלש מבוגר שיש לו צרות משלו, שקוע בפרשת רצח של אדם נאלח ואנס.
אני ממליצה על הספר רק למי שתקוע ברכבת לילה או בטיסה של Long distance.

בקיצור, לא ממש נפילה אבל גם לא יצירת מופת.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•גוטי
ההפוגה

ההפוגה

פרימו לוי

אז מה קרה בעת השחרור?
כל כך הרבה נכתב על השואה, זוועות וסיפורים שעלו על כל דמיון.
מאוד מסקרן מה ארע מיום השחרור. בטוח שהניצולים הוצפו באושר עצום.
אז ככה, לא ממש!
ניתן היה לדמיין כמה טוב אותו רגע, רגע השחרור.
פרימו לוי מתאר את קורות הניצולים שהפכו מיד לפליטים, עקורים.
והיחס של המשחררים הרוסים היה לעיתים רע, רע מאוד. כבר לא היו בלאגר, אבל חיו עדיין במחנות מלווים בפקודות, נהלים נוקשים, לעיתים רעב ובעיקר מחלות של שחרור.
לעיתים המשחררים הציפו את המורעבים באוכל, והאוכל המית והרעיל את מצומקי הקיבה והנפש.

מה שבולט מאוד מסיפורו של לוי לגבי תקופת השחרור היא אווירת הבלבול והתוהו ובוהו ששרר במחנות השורדים. מצב זה לא רק הביא עמו סבל למשוחררים אלא גם מצבים מצחיקים ומשונים. השיבה הביתה לאיטליה הפכה עד מהירה למסע ארוך ומייגע לאורכה ולרוחבה של רוסיה וארצות רבות נוספות. מסע מיותר וארוך ללא קץ. אך המסע הזה שעל פניו נראה מיותר כל כך, דווקא אורכו העביר את השורדים תקופת הכשרה למאבקם האמיתי.. החזרה לחיים הרגילים, לעולם שלא עצר מלכת והוא ממשיך ומתקיים ממש כבעבר ללא התחשבות כלשהי בניצול זה או אחר.

הספר נקרה "ההפוגה" הפוגה בין המלחמה, מלחמת הקיום בלאגר הגיהנומי לבין המלחמה שבפתח, מלחמת הקיום בעולם שאינו מבין או יכול לקבל ולהכיל את פגועי הגוף והנפש, שורדי מחנות ההשמדה.

ספר יפה מאוד, מעשיר ועוסק בתקופה שלפחות עבורי הייתה נסתרת ולא מוכרת.
ממליצה.

לפני 8 שנים•
★★★★★
•גוטי

ביקורות נוספות על "גטסבי הגדול"

גטסבי הגדול

גטסבי הגדול

פרנסיס סקוט פיצג'רלד

מה זה אומר עליי אם כל הספרים שאני כותבת עליהם לאחרונה הם ספרים שאני נדרשת לקרוא בשביל הבגרות? כך או כך, שמחה שהכריחו אותי לקרוא את גטסבי. באופן אישי, אני לגמרי רואה מאיפה מגיעה ההתלהבות על הספר הזה. אז הנה לכם.ן התחלה ברגל ימין- ביקורת חיובית! קוראת, כותבת ונהינת.

אז למה דווקא גטסבי. די זכיתי בלוטו במובן של ספרים לבגרות באנגלית, ציפיתי להיות עוד לבנה בחומה ולקרוא את All My Sons (כמובן שהבעיה היא לא ביצירה, שאני בטוחה שמעולה, אלא בעובדה שזה צפוי וידוע מראש) אבל הופתעתי לקבל את גטסבי הגדול של פ. סקוט פיטסג'ראלד בתחילת השנה. לא ידעתי הרבה על הספר חוץ מהעובדה שהוא מדבר על החלום האמריקני, הוא מתרחש בשנות העשרים ויש סרט עליו עם ליאונרדו דיקפריו וטובי מגוויר.

עתה אכנס לספוילרים בנוגע לסיום הספר. ממליצה לא לקרוא את הסופים של ספרים כמו זו שקראה וכותבת לכם כעת. החיים קצרים וגם הספר הזה! אז קראו את הספר ותהנו ממנו כמו שצריך. (:

אתחיל מהחלק היותר קליל של הניתוח הספרותי. אני אוהבת להוציא את התותחים הכבדים של הביקורת החברתית לקראת הסוף. נתחיל מהאובססיה המוזרה של גאטסבי לעבר ולחזרה בזמן.

זמן…
___
"לא הייתי מגזים בבקשותי אליה," העזתי להגיד. "אתה לא יכול לחזור על העבר."
"לא יכול לחזור על העבר?" הוא קרא בספק, "מה, ברור שאתה יכול." (1)

ברור משלב ראשוני ביותר שלגטסבי יש אובססיה לעבר. כשהוא מבקש מדייזי לעזוב את טום ולהתחתן איתו, הוא לא רוצה שהיא תגיד לטום: "טום, אני מאוהבת במישהו אחר." הוא גם לא מוכן שהיא תגיד לו: "טום, אני לא אוהבת אותך יותר." הוא מתעקש על הניסוח המדויק: "טום, מעולם לא אהבתי אותך".
גטסבי משוכנע שהכל השתבש עבורו בנקודה בה הוא נסע להילחם באירופה, כשנפרד מדייזי לתקופה לא ידועה, חמש שנים לפני אירועי הספר. בחמש השנים האלה, החיים שלה התקדמו בלעדיו; היא התחתנה והביאה ילדה לעולם (חור ענק בעלילה, לגטסבי לא איכפת מהילדה עד כדי כך שאנחנו בתור הקוראים.ות שוכחים שהיא קיימת). למה הוא עושה את זה? למה זה חשוב לו?

זה תלוי אם אתם.ן מאמינים.ות שגטסבי באמת אוהב את דייזי. אדבר על זה עוד בהמשך, אבל כבר אגיד שאם התשובה היא לא - כמו שאני מאמינה- הסיבה שהוא כל כך רוצה לחזור על העבר היא הרצון שלו להגיע למעמד שלה, לעמוד בקצב. הוא רוצה את החיים של העשיריון העליון, והוא רוצה להתחיל את משחק המונופול מ"צא לדרך". אני יכולה להסביר.


…הוא כסף
____
פיטסג'ראלד כתב על גאטסבי ב-1925, אבל הוא לא הפך ללהיט. האהבה התחילה לזרום אל פיטסג'ראלד רק אחרי מלחמת העולם השנייה, לערך. אבל כשהאהבה הגיעה, היא הגיעה ועוד איך; ובכל זאת, זה מה שהיה לפיטסג'ראלד להגיד על זה:

"מכל הביקורות, אפילו האוהדות ביותר, אף אחת מהן לא הבינה על מה הספר". -פ.סקוט פיטסג'ראלד

ולמה?
כי גטסבי זה לא ספר על מסיבות ועל רקדניות פלאפר ואלכוהול. זה גם לא סיפור אהבה רומנטי רומיאו ויוליה סטייל. מעל לכל, גטסבי זה ספר על אנשים שכסף גורם להם לחשוב שהם נעלים על אנשים אחרים.

מהר מאוד בתחילת הספר אנחנו פוגשים את טום ודייזי ביוקנאן, זוג נהנתן, אולטרה-עשיר ולא מאושר. כבר בפגישתו הראשונה עם דייזי מבין ניק, הדובר, שטום מנהל רומן עם מישהי, וזה כל-כך ברור לכולם שזה בקושי סוד. הבחורה שטום מנהל איתה רומן היא מירטל וילסון, אשתו של מכונאי הרכב שלו, ג'ורג' וילסון. מירטל וג'ורג' הם בני המעמד הנמוך וגרים בעמק האפר (2), שכונת העוני. אנחנו לומדים על כך שהם שוכרים דירה ואפילו מאמצים כלב (שאנחנו שומעים עליו רק פעם אחת), אבל עושים כל זאת בסתר.
למעשה, בסצנת המסיבה בדירה אנחנו רואים.ות כמה דברים מעניינים.
אחד, יכול להיות שניק שכב עם מר מקי:"...עמדתי ליד מיטתו והוא ישב בין הסדינים, בתחתוניו, מחזיק פורטפוליו מרהיב בידיו". שאלת הנטייה המינית של ניק (ושל גטסבי) מרתקת, אבל ארוכה ודורשת הסבר מעמיק ולכן אני בוחרת שלא להתמקד בה היום. רק אגיד שזו תיאוריה מוכרת ונכתבו הרבה מאמרים בנושא, ממליצה לקרוא.
השני מדבר על דינמיקת המעמדות שבאה לידי ביטוי בסצנה הזו, באופן ספציפי זו של מירטל וילסון. למקרה ולא הדגשתי את זה; מירטל וילסון ענייה. ענייה על אמת, היא גרה בשכונת עוני שבה "אפר גדל כמו חיטה". אבל באינטראקציה עם המשרתים ועובדי המשק של אותה הדירה, היא מתייחסת אליהם בזילזול וברוע. למה? הרי היינו מצפים שהרקע ממנו מגיעה - מגיעה, לא הגיעה, היא עדיין (!) גרה בשכונת עוני, ומשרתי הדירה נמצאים כל אותו הזמן הזה במעמד זהה לשלה- שתתייחס אליהם בכבוד. אבל לא. היא בוחרת לקחת את מעט הפריווילגיה שכביכול יש לה, ובשביל להרגיש נעלה עליהם, להשתמש בה לרעה.
אבל בואו לא נתבלבל- הפריוולגיה הזו, אם קיימת, אז בקושי. כשניק שואל את חבריה של מירטל למה טום לא עוזב את דייזי ומתחתן איתה, הם עונים לו את השקר שניק עולה עליו מהר מאוד- הם מספרים לו שדייזי קתולית ולכן הם לא יכולים להתגרש. כאמור, זה שקר. אני פה כדי להגיד שהסיבה למה טום לא רוצה להתחתן עם מירטל היא בגלל שהוא לא רואה אותה כשווה לו. נחזור לזה עוד מעט.

דייזי וגטסבי זה סיפור מעניין. אמ;לק- הם נפגשו לפני המלחמה כשהוא היה חייל (3), הוא עזב למלחמה, היא פגשה את טום, הוא קנה לה פנינים, הם התחתנו, גטסבי ערג לה כל השנים האלה.
ניתן להתווכח האם גטסבי אהב את דייזי באמת. נהוג להגיד שהיה מאוהב ברעיון שלה ולא בה בתור בן אדם, ואני מסכימה עם כך. (בתור בן אדם היא בלתי נסבלת, בלי קשר. למה היא כל הזמן לוחשת? מי מדבר ככה?) כסף זה הכל בגטסבי. ולמה? כי גטסבי זה ספר על ה"חלום האמריקני" (שתסלחו לי על השימוש במונח הזה, אני לא אוהבת אותו)- האמונה שאם אתה עובד קשה מספיק, אתה תנצח במשחק הקפיטליזם. דייזי היא המושג הזה בשבילו. האור המנצנץ שמסמל את הכניסה לביתה, האור שהוא מושיט את ידו כדי לגעת בו? זה לא רומנטיקה, אין לזה שום קשר לדייזי בתור בן אדם. הוא מושיט את ידו לעבר האור הירוק, צבע שטרות הכסף.

" ‘יש לה קול לא דיסקרטי,' הערתי, 'הוא מלא…'
'הקול שלה מלא כסף,' אמר [גטסבי] לפתע. וזה היה בדיוק זה."


למשך שנים גטסבי היה "כלומניק" בעייני אנשים כמו דייזי. העושר שלו, העושר החדש (קונספט של אולד מאני מול ניו מאני, העשירים של הירושות מול -לא פעם ולא פעמיים, כמו במקרה של גטסבי שלנו- עשירים חדשים של המאפיה), לא באמת נחשב עושר מבחינת האליטה של דייזי וטום. מבחינתם, כדי להיות עשיר באמת, אתה צריך להיוולד כזה. את צריכה את הדם הכחול שיש לאלה שנולדו עם יותר ספרות בחשבון הבנק.
זה למה דייזי, לדעתי, מעולם לא הייתה עוזבת את טום עבור גטסבי, למה טום לא היה עוזב את דייזי עבור מירטל, וזה למה דייזי וטום הם הנבלים של הספר. והם מנצחים! כל מי שמנסה להפר את המעמדות שאליהם כולם כל כך אובססיביים, נכשל. מי שהתחיל את הסיפור עם כסף נשאר איתו; ומי שלא- מת או מאבד את הכל.
בביקורת הקודמת שכתבתי, על רומיאו ויוליה, דיברתי על הספרים שקראתי לאחרונה והמלצתי על החדש של ג'ון גרין שעדיין (!) לא תורגם לעברית. אחד המאמרים שם הוא בדיוק על זה. גרין מספר על הפעם ההיא שביקר במלון ושודרג לסוויטת "גטסבי הגדול". החדר, הוא מספר, עוצב בהשראת אחוזת ביוקאנאן. הוא, מצידו, תהה לבדו בחדר המלון הבודד- מי שעיצב את החדר, האם הוא יודע? האם הוא יודע שדייזי וטום הם הנבלים?
המסיבות, ה"גלאמור" של שנות העשרים, זה כיף. אבל זה לא גאטסבי. כמו כל ספרות טובה, כזאת שמשאירה חותם, פיטסג'ראלד מסווה בנצנצים, מוזיקה ואלכוהול את הביקורת שלו על השטות שהיא, לדעתו, החלום האמריקני.

יודעים.ות מה המשפט החשוב ביותר בכל הספר? קל למצוא אותו. הוא הראשון שכתוב בו, וגם המשפט שלא קשור מבחינה עלילתית לשאר.

"בשנותיי המוקדמות והפגיעות אבי נתן לי עצה שעליה אני תוהה עד היום. 'בכל פעם שאתה מרגיש את הצורך למתוח ביקורת על מישהו,' הוא אמר לי, 'זכור כי לא לכל האנשים בעולם הזה היו הפריווילגיות שקיימות לך."

זה מה שאבא של ניק אומר לו, או יותר נכון מה שניק אומר לנו שאבא שלו אומר לו. כמובן שניק יכול להיות - למעשה, הוא במאת האחוזים- דובר לא אמין; ניתן להוכיח זאת בקלות כשהוא מעיד על עצמו שהוא אינו שיפוטי וממשיך לשפוט כל אדם, חיה ופריט דומם שבשדה הראייה שלו. אבל עד כמה שהוא מעצבן לעיתים, ובאמת לא הבן-אדם הכי מעניין; יש לי סימפטיה מסוימת עבור ניק, כי הוא מבין את זה.
וכשאני אומרת זה, אני מתכוונת לכך שבסוף הספר (וברפלקציה שהיא תחילתו), הוא מבין את חוסר ההוגנות של הכל. ניתן להגיד שהספר הוא למעשה הרפלקציה האישית שלו על העולם שהוא מגיע ממנו, כשחשוב לזכור ולקחת בחשבון (ובעירבון מוגבל, מפאת העובדה) שהוא מגיע מאותו רקע כמו דייזי. הוא אולד מאני, הוא עשיר.
הציטוט הזה הוא ציטוט מפתח. הוא מסכם כשלעצמו את מה שהספר רוצה להגיד.
זו לא חוכמה גדולה לנצח במירוץ כשקו ההתחלה של היריב שלך מראש הרבה מאחור.





הערות שוליים. מנסה דבר חדש.
(1) כאמור, קראתי את הספר באנגלית, ואין לי עותק בעברית. כך שלצערכם.ן, כל הציטוטים שפה מתורגמים על ידי לא אחרת ממני. סליחה מראש על כל טעויות מביכות כאלה ואחרות. אם יש כאלה, כולי תקווה שהעלו חיוך.
(2) שאלה למי שיש לו את עותק הספר, איך תרגמו את The Valley of Ashes? לא הצלחתי למצוא תשובה באינטרנט ואני סקרנית ביותר.
(3) אנקדוטה מעניינת- הפגישה של פיטסג'ראלד ואשתו זלדה הייתה דומה. אתם.ן יכולים.ות לקרוא על זה כאן: https://lithub.com/behind-the-myths-of-scott-and-zeldas-epic-romance/

לפני 4 שנים•קוראת וכותבת
גטסבי הגדול

גטסבי הגדול

פרנסיס סקוט פיצג'רלד

אני מתחבר לרומנים המספרים אודות "אהבות גדולות מן החיים" – אהבות שאינן מוותרות, אהבות ההולכות ומתגברות ככל שסיכוייהן להתממש קטנים, אהבות ההופכות לדיבוק ולמטרה בפני עצמה, אשר כמעט וניתקות ממושאן. לכן אהבתי את "אהבה בימי כולירה" של מארקס ואת "תעלוליה של ילדה רעה" של ורגס יוסה, וזו גם אחת הסיבות שנהניתי מ"גטסבי הגדול", על אף שסיימתי לקראו בתחושה של דכדוך.

ניק קאראווי הוא איש צעיר העובר לגור בלונג איילנד, בסמוך לאחוזתו של ג'יי גטסבי, נובוריש מסתורי העורך בלילות הקיץ מסיבות ראוותניות שלא היו מביישות שום טייקון: השמפניה זורמת כמים, הבופה עמוס ממיטב הדליקטסים, והאורחים באים בהמוניהם – וביניהם גם כאלו שכלל אינם מכירים את המארח. אבל האורחים, אף שהם נהנים מן האירוח הנדיב, אינם מפרגנים לגטסבי. נהפוך הוא, הם מפריחים בהנאה ספקולציות על מקור עושרו המפוקפק. שכן, זאת יש לדעת – מתעשרים חדשים כדוגמת גטסבי יכולים אמנם לקנות אחוזת ענק בלונג איילנד, אבל ה"כסף החדש" אינו מקנה להם כרטיס כניסה למועדון האקסקלוסיבי של האריסטוקרטיה האמריקאית של אותה תקופה (שנות העשרים של המאה הקודמת): לשם כך נדרש "כסף ישן", ורצוי גם שקורות החיים שלך יכללו לימודים באוקספורד או בייל (העולים הון, אבל זו לא בעיה, mom and dad ישלמו).

בהדרגה מגלה גטסבי את צפונותיו לניק והוא מבין את הסיבה האמיתית להתנהגות האקסטרווגנטית של גטסבי. אף כי הספר זורם לאיטו בתחילה, בנקודה מסוימת העלילה מאיצה והדמויות הפועלות נשאבות לדרמה קאמרית עתירת יצרים, בגידות, אהבות, והחלפות נאמנות. לא אוסיף פרטים למען לא ירבץ על מצפוני חטא הספוילר – הנורא שבחטאים בקהילת "סימניה". הדרמה מטלטלת את חייו של ניק ומשנה לעד את הפרספקטיבה שלו על החברה האמריקאית ועל עולמו.

מעבר לדרמה עצמה, "גטסבי הגדול" מציג את האריסטוקרטיה האמריקאית של שנות העשרים במערומיה, כשטופה בגזענות, יהירות, צביעות ואנוכיות, כאוסף של אנשים חלולים, אשר חייהם הינם מחרוזת אינסופית של מסיבות ראוותניות אפופות אלכוהול וסיגריות: חיים ריקניים, חיי "דור הג'אז" (מונח אותו טבע פיצ'גרלד עצמו). אגב, יש אלמנטים אוטוביוגרפיים רבים בספר – פיצ'גרלד ואשתו היפה זלדה, לה מוקדש הספר, היו מליינים-בליינים לא קטנים בעצמם. ספר קטן, יפה ועצוב, אשר גרם לי למלנכוליה מתוקה שהתפוגגה רק למחרת היום.

נ.ב. – איני יכול לחוות דעה על התרגום העברי שכן קראתי את הספר באנגלית.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•עולם
גטסבי הגדול

גטסבי הגדול

פרנסיס סקוט פיצג'רלד

הרבה פעמים שאני לוקח ליד ספר שאומרים שזה חובה או שזה הספר הכי טוב שכתבו אותו באיזה ארץ מתי שאני קורא את זה אני לא מבין על מה הם עפים. פה זה לא ככה. אני עפתי על הספר הזה מהשורה הראשונה עד שהגעתי לאחרונה ואני חייב להגיד שאפילו קצת פגע לי בפרנסה שהיו כמה נסיעות שדחיתי אותם רק בשביל שאני ימשיך לקרוא. 

אני הייתי חייב ספר כזה במיוחד השבוע. אחרי שאמרו לי מהבית חולים על התופעות לואי של שהתרופה שלי עושה אצלי אני יכול להיות או משותק כל הגוף בלי סרטן או לא משותק בכלל אבל אולי עם סרטן החלטתי שאני הולך על הסרטן. בדמיון שלי לא ראיתי שאני יחשוב שסרטן זה האפשרות הכי טובה שיש לי. האמת באיזה שלב אתה מתחיל לצחוק מהדברים האלה שאין לך ברירה. אחרי שאתה מתרגל על זה אתה קולט שזה באמת מצחיק. אני חושב שזה גם מה שאני אהבתי בגטסבי הזה. שמים לך את כל האפשרויות של מה שיש באמריקה. יש אלה שיש להם הכל שירשו את זה מההורים שלהם ובחיים לא היו צריכים לדאוג על כלום ויש אלה שרודפים אחרי כסף וכבוד וכל הדברים האלה ויש שמשיגים ויש שבחיים לא ישיגו. והגטסבי הזה זה אחד שהתחיל מלמטה ועשה הכל בשביל להשיג את הבחורה שהיה מאוהב בה משהיה קטן והיא בקלאסה של העשירים באמת. הוא עשה את הכסף שלו אולי גם בצורה מלוכלכת. אתה לא יודע בדיוק איך עשה את זה אבל בתוך כל הבלאגן לא אכפת לך אם רימה או עשה משהו מלוכלך כי בין כל האנשים שיש שמה פתאום אתה מוצא שאתה הכי אוהב אותו והלב שלך איתו והוא האפשרות הכי טובה בשבילך עם כל הבעיות שעשה. אני חושב כי בסוף מתי שאתה מוריד את הפלברה זה בנאדם אותנטי יעני אחד שהפה שלו אומר מה שהלב שלו מרגיש ואין לך בעולם משהו שיותר נכנס לך בלב מאנשים כאלה.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•סימנטוב
גטסבי הגדול

גטסבי הגדול

פרנסיס סקוט פיצג'רלד

קראתי ביקורות נלהבות לצערי לא אחזה בי התלהבות מהרומן, הימים שאחרי מלחמת העולם הראשונה העליזים אולי מעניינים אחרים אותי זה לא מעניין ולא מושך. למזלי הספר קצר לכן זכה שאקרא עד הסוף.

לפני שנתיים•
★★★★★
•avner
גטסבי הגדול

גטסבי הגדול

פרנסיס סקוט פיצג'רלד

העלילה מתרחשת בשנות העשרים באמריקה ונסובה סביב אדם עשיר, מסתורי ותוסס בשם ג'יי גטסבי. המספר של הסיפור ניק קארווי זה עתה עבר לגור ב''ווסט אג'', בשכנות ליד אותו אלמוני מסתורי העורך סיבות מפוארות ונדמה שיש לו הכל. ג'יי גטסבי נראה אדם שחסר לו משהו והוא חסר מנוחה, וכיצד מתקבל הדבר בעולמם של העשירים?

גטסבי מאוהב בדייזי הנשואה והמבולבלת אשר פגש בה לפני גיוסו הצבאי ונטילת חלקו במלחמת העולם השנייה. פסק זמן שבמהלכו הוא רכש את הונו באופן מסתורי. רוח הזמן לא חדלה מלחלוף על פני המים, הם נפגשים שוב והפעם בליוויו של ניק בו רואה חבר איש של אמון, גטסבי מנסה לגלות משהו מופלא בנוגע אליו ולדייזי. דייזי שעכשיו נושאת את השם ביוקנן מצידה מראה סימני חיבה לגטסבי, ואז מגיע חדר מלון ניו-יורקי טיפוסי אחד, נערך עימות בין גטסבי ולטום(בעלה המחוספס של דייזי) ולא מסוג קרבות האגרוף הידועים. שני הגברים האלו פונים לכלי רכביהם והאם דייזי תעדיף להישאר עם גטסבי ולגלות את אותו משהו מופלא? החברה המתוארת בספר היא רודפת ממון, פאר, אלכוהול וסיפוקים עד אין-קץ, ובקיצור: חברה אמריקאית במיטבה.

שנות העשרים הסוערות, לכל מאה יש את שנות העשרים שלה. כל העניין בסך הכל מזכיר בקבוק שמפנייה ממולא בנוסטלגיה העומד לרגליהם של ההיסטוריונים והסקרנים העתידים תמיד לבוא אחר כך, וכל תקופה מגיחה את ראשה מעלה ורוצה להיות מתועדת ונחקרת, נחווית. האם האדם החופשי יכול להיות חופשי רק אם יבחר שלא להתחייב לשום אדם בעולם? ספר טוב אשר מעלה את השאלה הזאת בדיוק לסדר היום.

לפני 5 שנים•
★★★★★
•אָמוֹן
גטסבי הגדול

גטסבי הגדול

פרנסיס סקוט פיצג'רלד

עלילתו של הרומן "גטסבי הגדול" שנכתבה בידי הסופר, פרנסיס סקוט פיצג'רלד מתרחשת בשנת 1922, בניו יורק ובלונג איילנד, ומתוארת מנוקדת מבטו של ניק קרווי, ניק קרוויי,מספר הסיפור הוא אדם צעיר שמתחיל קריירה כסוחר באגרות חוב, ועובר להתגורר בסמיכות לעשיר מסתורי בשם ג'יי גטסבי, הנוהג לערוך מסיבות פאר שנמשכות ימים, ומתיידד עמו.

מקור עושרו של גטסבי אינו ידוע ואף האורחים במסיבות, איתם ניק משוחח, אינם יודעים רבות על עברו, כאשר הקונפליקט העיקרי בעלילה הוא מי הוא ג'יי גטסבי המסתורי? מהיכן הגיע?, מהיכן השיג את הונו האגדי? מה הם הגורמים, המניעים אותו לערוך מסיבות פאר בכל ערב?, ישנן שמועות רבות, שכן גטסבי הציג עצמו כאיש אוקספורד, וכבעל מדליות ממלחמת העולם. השמועות אמרו שהיה מרגל גרמני במלחמה, אחרים אמרו שהרג פעם בן אדם, שהוא מבריח משקאות, שהוא משתייך למשפחה מלכותית אירופית...לאט לאט התשובות לכל השאלות הללו ניתנות לנו, דרכו של ניק קרווי המספר. שיחד איתו אנחנו לומדים להכיר את ג'יי גטסבי האמיתי, אשר בניגוד לחזות חייו הנוצצת, מתגלה כאדם ישר כנה ופשוט, שעשה את כל מה שיכול היה לעשות, על מנת להפוך את עצמו לאדם הראוי לדייזיי, נערה עשירה הנשואה לטום ביוקנן מיליונר,בוגדני והפכפך, מכיוון שבניגוד לטום שנולד עם כפית זהב בפה, גטסבי נולד עני, ועקב הבדלי המעמדות הוא לא ייכל להינשא לדייזי, אהבת חייו היחידה.

בעצם הצלחתו להפוך לאיש עשיר גטסבי מהווה למעשה את התגשמותו של החלום האמריקני לעושר ומעמד:

בתחילתו של הרומן מציין ניק קרווי כי בשנותיו הצעירות הפגיעות יותר נתן לו אביו עצה שמאז הוא הופך בה שוב ושוב במוחו, ציטוט "כל פעם שיבוא לך למתוח ביקורת על מישהו פשוט תזכור שלא כל האנשים בעולם זכו ליתרונות שהיו לך". הבדלי המעמדות בחברה הקפיטליסטית בארצות הברית, הגשמתו ושבריריותו של החלום האמריקני, זהו למעשה המוסר של הספר "גטסבי הגדול", עד כמה שגטסבי אהב את דייזי, בגלל שהוא עני והיא עשירה, הוא לא ייכול היה להינשא לה, ואילו טום ביוקנן בעלה של דייזי, שלמרות שמתגלה שהוא בוגד בה, ולא אוהב אותה באמת, הצליח להינשא לה בגלל שהוא עשיר. פשוט כי זוהי דרכו של עולם, הספר "גטסבי הגדול" הוא למעשה טרגדיה, על השפעתו המשחיתה של הממון על ערכיו של האדם המודרני, העדפת בצע הכסף, על פני ערכים נעלים, כמו אהבה, כנות, ויושר.

מותו של גטסבי מסמל את מותו של החלום האמריקני, למרות שהיום מהווה הספר כקלאסיקה כלל עולמית, הספר נשכח בתקופת השפל הגדול ומלחמת העולם השנייה, ורק לאחר הוצאתו מחדש בשנים 1945 וכן ב-1953 זכה לתפוצה רחבה. הוא זכה למעמד של ספר קאנוני, נבחר במשאלים של קוראים ושל גופים תרבותיים לאחד הרומנים החשובים שנכתבו באנגלית במאה ה-20, ומופיע במקום הרביעי ברשימת 100 הספרים הטובים ביותר בכל הזמנים. בתי-ספר תיכון רבים כוללים את הספר כחלק מתוכנית הלימודים למבחני הבגרות בספרות.
הסיבה לכך היא הרלוונטיות הנצחית של הספר, לבעיות ולדילמות הקשות שמציבה מציאות החיים הקפיטליסטית והרכושנית, על מהות ערכיו של האדם המודרני, מהתקופה שבה נכתב דהיינו שנות ה20 הזוהרות של המאה ה20, ועד ימינו שלנו מאה שנים אחרי כן, ולדעתי זהו עיקר כוחו של הספר. הוא חסר אי רלוונטיות,מבחינת הבעיות שהוא מציג, הוא אינו פג תוקף, ותקף גם למאה ה21, ואולי אף לבעיותיה העתידיות של המאה ה22, הרומן "גטסבי הגדול" הוא ספר בעל עלילה ייחודית, דמויות עשירות, וסוף עוצר נשימה.

לפי לדעתי "גטסבי הגדול" בהחלט ראוי ל 5 כוכבים, כי הוא יצירת מופת נצחית.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•נמרוד
גטסבי הגדול

גטסבי הגדול

פרנסיס סקוט פיצג'רלד

וואו.
לקח לי המון זמן לקרוא את הספר, בהתחשב בעובדה שמדובר בסה"כ בכ-170 עמודים.
את הספר הזה קוראים לאט. את הספר הזה קוראים יותר מפעם אחת.
כל משפט ופסקה בספר דורשים קריאה שנייה ושלישית, החל מהמשפט הראשון, הפותח את הרומן המופלא הזה, וכלה במשפט האחרון, החותם אותו.
מעבר לעובדה שמדובר בשפה מעט ארכאית ובעלילה המתרחשת בתקופה ובמקום רחוקים אלפי שנות אור מימינו אנו, יש עומק משמעותי בסיפור שלא משאיר ברירה אלא ללעוס אותו בביסים קטנים, לאט לאט.
לא אהרוס למי שלא קרא בכך שאספר על תחושותי כלפי גטסבי הגדול, שהשתנו מקצה לקצה, תוך שאני מהלכת בשבילי הדפים, מהכריכה הקדמית עד לכריכה האחורית. כן אומר, שזה לא נכון שדברים אינם תמיד כפי שהם נראים. הם כנראה תמיד אינם.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•יעל
גטסבי הגדול

גטסבי הגדול

פרנסיס סקוט פיצג'רלד

תמיד סקרן אותי הספר והסופר, שמתי לב שאנשים נשאלים על הספר גסטבי הגדול, הרוב מחככים בגרונם מבטים קצת בהשתאות ופולטים שבעצם יצא גם סרט כזה, אבל את הספר לא קראו.
אולי הגיע הזמן בעצם. האמת שגם אני לא זכרתי שקראתי, בשביל מה אני צריך לקרוא ספר שנכתב ב1925 כשאני מוקף ברבי מכר במחיר שווה נפש, סקסיים וכתובים קריא לחלוטין
בספריה באזור מגורי שאלתי את הספרנית על גסטבי הגדול ובכלל על סקוט פיצג'ראלד. הספרנית לא התבלבלה, שלפה עותק של הספר, מקושקש ועייף, שמתי לב גם שלא הרבה קראו אותו לפני החלטתי שהגיע זמני.
קראתי קראתי לאט, קראתי יותר לאט, ההתחלה מורכבת, הקורא צריך לחלחל למקום, לזמן. אתה בתנועה, מניח את המילים בראשך,חושב, מתחבר. ספר מדהים ונוקב, רומן ענק, אהבה עצומה לחיים לאמת ולבדיה. אתה נשאב לתוכו. בהתחלה סקרן לגבי גסטבי. מיהו? מהו? מהיכן הגיע בהמשך מתעב את הדמות ובעדינות אתה נכמר אליו, מרחם מזדהה ומלא אמפתיה.
ספר מיוחד. מספר על אופי האדם, הבדידות שבתוכנו, השאיפה למעמד. מצחיק שלפני כמעט 100 שנה ועד היום הכול נשאר אותו דבר. חיים בבועה.
מחשבה ...
אולי צריך להניח קצת את רבי המכר שנמצאים בכול פינה במחיר שווה נפש להתבונן בספרים אחרים, קלסיקות שצריך לאפשר להם להיכנס לקרבנו
לקרוא אותם לאט, להבין להקשיב.
ספר נהדר

לפני 9 שנים•דרור
גטסבי הגדול

גטסבי הגדול

פרנסיס סקוט פיצג'רלד

רק רומנטיקן חסר תקנה, מסוגל להניח בצד את עצם קיומו בשם האהבה. רק בשנות העשרים של המאה העשרים הדשא היה כה רך, השמפניה כל כך נוצצת והצחוק כל כך מתוק. רק באמריקה האשליה כה נוגה ושברירית זוהרת ומאירה את עיני כל, והם בוהים בה כשהיא מתנפצת ומותירה אלפי חלקיקי זכוכית בוהקת.

לפני 12 שנים•Regi