ביקורת ספרותית על על העיוורון מאת ז'וזה סאראמאגו
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 20 באוקטובר, 2011
ע"י Solipsism


פעמים רבות השתעשעתי במחשבה של מה היה קורה אם הייתי מאבד את חוש הראייה. עצם העובדה שהשתעשעתי מזה כנראה מעידה על דברים לא יותר מדי חיוביים לגבי, אבל עזבו.
מחשבה משעשעת אף יותר היא המחשבה על שיקוי העלמות. גדול עלי כרגע להסביר איך חומר כימי שמעוכל על ידי הגוף יכול ליצור השפעה של אי-נראות פיזית מוחלטת, אבל עזבו.

בכל מקרה, תשובתי תמיד הייתה זהה: אני מוכן לוותר על כל ארבעת החושים מלבד חוש השמיעה. האהבה למוזיקה עשתה את הבחירה לקלה מדי באופן פזיז. נראה לי שהקלט הויזואלי שלי מופעל הרבה יותר מחוש השמיעה.

והנה הגיע הספר הזה והראה לי שאני טמבל (אבל אם לא לזה נועדו ספרים, אז מי יעשה את זה- מורים?) הרעיון הבסיסי של מגפת עיוורון כלל עולמית הוא גאוני בביצועו. בכלל, כל האופנה הזו של ספרות נורמלית ולא ספרי-זומבים שלא מפחדת לגעת בספקולטיבי ("הדרך" של מקארתי- עוד דוגמא לא רעה) היא מדהימה.
הספר מזעזע. הוא מזעזע כי הוא מתאר דברים לא אנושיים. לא פעם מצאתי את עצמי חושב על ספרות שואה. הוא מזכיר ספרות שואה גם בחמלה שמדי פעם ניבטת ממנו, מה שמוביל אותי למסקנה פזיזה גם כן שאולי סאראמאגו הוא לא האנטישמי הנוראי שעשו ממנו בשביל שנוכל לצקצק ביחד ולומר שלא נקנה את הספרים שלו יותר.

בניגוד לשאר הספרים נטולי התקווה שאני מחבב במיוחד, הספר הזה לוקח אותך בקרקפת, מטביע אותך, ושנייה לפני שאתה מפסיק להתנגד מעלה אותך חזרה.

וזה, בעיניי, משמעו של ספר טוב.
18 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
בלייזר זה עיתון משובח ביותר בניגוד לתדמית הסליזית שאיכשהו מקובלת. לפעמים הם קצת מתאמצים מדי להיות שנונים, אבל לרוב הכול מצחיק שם.
עוד לגבי האידיוטים השימושיים, מסתבר שגם גדעון לוי כתב בדיוק אותו דבר בסוף השבוע ב"הארץ", כשהוא נותן ללא לאות במה ללוחמי החופש המסכנים שרוצים רק לשוב הביתה, בעודו טועה אפילו בשם החייל שרצח אחד מהם.
שין שין (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
אין ספק שבלייזר עיתון גאוני וגם טיים אאוט לא רע.
Solipsism (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
בזה אתה צודק. אני מתכוון, כל הקטע של הגארדיאן. כשראיתי את ההפגנות נגד ישראל עם דגלי החיזבאללה גילגלתי עיניים ועוד חלקיק תקווה לגבי עתיד האנושות אבד מליבי לנצח.

זה עניין של אופנה. בדיוק כמו שבן כספית כתב בכל מקום שצריך לשחרר את שליט, וכשהוא שוחרר הוא לא הפסיק לכתוב נגד העסקה.

אני מניח שהם לא ממש יודעים על התנאים של אסירי חמאס כאן ואני מניח שלא אכפת להם. אבל זו עיתונאות וזו גם הסיבה שמילות העיתונאות היחידות שאני קורא זה מגזיני מדע ובלייזר.

עסק מלוכלך, כל הדבר הזה.
אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
*בכיסאם=העיסקה
אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
טוב, הוא עדיין קקה אנטישמי - אידיוט שימושי, גם אם יש לו ניצוצות של חמלה והוא גם חפרן לא קטן. למרות זאת, על העיוורון מרשים גם כרעיון וגם, כמובן, כאלגוריה. סרמאגו מגשים לך באיזהו מקום את המשאלה הזאת של בלתי נראות על ידי דמות המספר הכל יכול שלו, אבל בספרים אחרים שלו זה פשוט עולה על העצבים לדעתי, בייחוד בספר המזעזע על ישו שהוא פשוט סיוט מתמשך. עוד לגבי האידיוטים השימושיים, התפלצתי לקרוא ב״גארדיאן״ את דעות כמה מהכותבים לגבי עסקת שליט. לא משנה בכיסאם, אם היא טובה או לא, שם הם תוהים כיצד למערב איכפת כל כך מחייל ישראלי יחיד, אבל מתעלמים לחלוטין מיותר מאלף לוחמים חסרי פנים ושם שמוחלפים בכיסאם, ושראוי היה שגם להם תהיה במה. סרמאגו מחזיק בדעות דומות. וגם הנינג מנקל, למשל. לכן נשבעתי לעצמי שלא לקנות אף ספר חדש שלהם. בשני המקרים לא בא לי ממש גם ספר משומש. סרמאגו מעייף אותי, ומנקל מטופש.  
אנקה (לפני 7 שנים ו-7 חודשים)
שוב אהבתי את חוות דעתך על הספר.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ