ביקורת ספרותית על ישמעאל - הרפתקה של המוח והרוח מאת דניאל קווין
בזבוז של זמן

---

זהו הספר הכי משעמם שקראתי מאז הנזיר שמכר את הפרארי שלו, רק שבניגוד לנזיר- במקרה הזה מדובר בדיאלוג מחשבתי בין אדם לגורילה, אבל מה אפשר לצפות מאדם שמחפש מורה רוחני ממודעה בעיתון?
וגרוע מזה- מה אפשר לצפות מהסופר שעשה את הספר כל כך עלוב בתיכנונו ובמסר שלו?
נכון, לא הצלחתי לסיים ובכל זאת אני שופטת... יש גבול לכמות הבולשיט שניתן להתמודד איתו.
נתחיל בשימוש בשואה כגימיק, כמו שה11 בספמבר הפך למה שאוטומטית יקבל תצומת לב הקורא, כך הסופר השתמש במלחמת העולם השנייה כדבר שימשוך את העין ויזעזע מיד את הקוראים.
ואללה, היטלר דיבר על היהודים וזהו, כנראה...
שום דבר אחר לא עלה על שפתיו, על זה מדינות העולם נלחמו, זה מה שהעמיד את הנאציזם על הרגלים, היטלר לא אהב יהודים.
מסקנה שאין לי מילים להגדיר אותה, אולי אמצא שימפנזה שתעשה זאת עבורי.
נמשיך במסקנות אותן מסיק הסופר ומשוכנע שהקורא יבין את מסקנתו הנאורה.
מי שאי פעם עילעל בחוברות הכתות השונות שמשכנעות אותך שישו הוא המשיך, שבשר זה רצח, שגן עדן מובטח לשומרי שבת וצנועים בלבד מבין למה הקריאה הרתיחה אותי.
לא, אני לא שומעת את המדיה מתארת כיצד "כבשנו" יעד נוסף, כיצד האדם "שולט" על כדור ארץ.
כשהגורילה מייעצת לאדם "לחשוב" וכשהוא מגיע למסקנתו להעביר לנו תחושה שחשבנו על בעצמנו אני קוראת "מכירת חרא עטוף יפה".
כל דבר שהפתיע במסקנות אותו בחור שמשוחח עם גורילה גרם לי לגרד בראשי ולתהות אם האנושות מטומטמת יותר מהקופים.
למעשה מעולם לא חשבתי על עליונות האדם אלא על אפסותו וחוסר שליטתו.
חשבתי על יכולת הטבע להתנהל מצויין עם או בלי האדם, מפני שבניגוד לאדם בטבע אין חסד, ויש טורף ונטרף בלי רחמים למטרת הישרדות.
אבל לא נורא! יש לבני האדם נטייה לרצוח משיעמום ולאנוס מתוך יצר שאינו ניתן לשליטה. חיות ללא ספק. גורילות, לא?
אם הספר קורא לעולם ירוק יותר אני אומרת "לא! אל תקשיבו לדניאל קווין! הוא שמוק!!!"
הדינוזאורים נכחדו כשלא היה אדם, כלומר האדם אינו אשם בכל ההרס שנעשה ביקום ולא בהכרח ישאר חלק ממנו כשיעלם מפני הכוכב.
אם ברצונו להביא את העולם להרס- יאללה. זו האבולוציה. סליחה, הקנוניה...
הרס טוב שיהיה לכם.

» ביקורות נוספות של דובה
» ביקורות נוספות על ישמעאל - הרפתקה של המוח והרוח