ביקורת ספרותית על קיץ מאת אדית וורטון
ספר טוב

---

איזה מזל שהמציאו כבר את אמצעי המניעה-
זאת המחשבה שליוותה אותי בקריאת ה'מיני טרגדיה' הזו , שסופה די ידוע מראש. זה לא רק זה כמובן. הכבלים הפוריטניים הבלתי נראים מחזיקים את הדמויות באותן ד' אמות של מעמד ומגדר ללא יכולת להינפש קצת בלי לשלם מחיר יקר.
אני לא בטוחה שאכן השתחררנו לגמרי.
קודים מוסכמים של התנהגות קיימים גם בחברות הליברליות לכאורה. יתרה מזאת, שלמותו של קרום הבתולין עדיין תופסת מקום של כבוד בתרבויות רבות (אפילו אצלנו)

ובכל זאת, ישנן המצאות שמשנות בהדרגה את המפה מבחינת מה שנתפס כמוסר , טוב ורע, שכר ועונש. הגלולה היא כנראה אחת מהן ולו היתה מתגלגלת לדורמר- צפון, מקום מושבה של צ'ריטי רויאל, עשוי היה להיות לסיפור סוף קצת שונה. (וכך גם ליצירות אחרות מאותה התקופה).

ולספר-
הזדמן לי לקרוא ספרים רבים מהרגיל בשבועיים האחרונים - רשימה אקלקטית במיוחד. כאילו בסיום כל ספר בחרתי את ניגודו הגמור.
דווקא הספר הזה, שתואר כאן ע"י 'מחשבות' כקטן מכל בחינה, שבה את ליבי בפשטותו המדויקת והבהירה . אופן הכתיבה השמרני, כביכול, מצליח לברוא מבין השורות אישה אמיתית .
למשך זמן הקריאה חזר אלי זמנית האמון בעולמם הפנימי המורכב של אנשים באשר הם (או לפחות של דמויות ספרותיות), תפיסה מוטלת בספק שמשום מה אני מתעקשת להחזיק בה.
שהרי צ'ריטי רויאל, קרתנית, חסרת השכלה שאינה בקיאה בהוויות העולם ולא ניחנה בכשרונות חריגים מקיימת בתוכה קשר יוצא דופן עם הטבע סביבה ומזג עז חופשי ומרדני
קיימת אצלה אפילו מודעות לגבי הכיוון בו היא הולכת והמחיר האפשרי שלו ויחד עם זאת היא צועדת בנתיב ללא יכולת לפנות ימינה או שמאלה במין קונפליקט מתוק - מריר מלכתחילה.
גם עורך הדין רויאל הוא מורכב מן הצפוי.
(לושיוס הארני, הגבר הנאהב, הוא, בעיני, דמות משנית, בבחינת מנוע לעלילה).

לזה מתכוונים כנראה ב"לתת עומק לדמויות" – לא לאפיין אלא ליצור.
צ'ריטי היא לא קולב מרופד בפרטי פרטים ובמחוות. אלא אישה, שנלקחה מצלעה של הסופרת ונוצרה ממילותיה.

ולגבי השערוריתיות של הסיפור- הוא כנראה היה שערוריתי לזמנו מבחינת אופן הטיפול בנושא.
מבחינת התיאורים- סיפור אירוטי? צאו מזה. נראה לי שאפילו העדה החרדית היתה נותנת לו הכשר.

» ביקורות נוספות של dushka
» ביקורות נוספות על קיץ