ביקורת ספרותית על אפלה מוחלטת, אין כוכבים מאת סטיבן קינג

---

טוב, אז כבר ציינתי בביקורת האחרונה שיש לי קטע עם הספרים של סטיבן קינג. לפחות עם הישנים.

הספר האחרון שלו שקראתי היה מר מרצדס.
את הספר הזה קראתי לפני שנתיים או שלוש.

למעריצים יש נטייה להאדיר.
אז כשהמפלה הראשונה מגיעה, הם מפתחים מן פיצול אישיות כזה, שמצד אחד הם קצת "יורדים" על האמן, אבל בכל זאת מרגישים צורך כזה להתנצל, אז הם גם מגנים עליו, אומרים שזאת הייתה נפילה חד פעמית.

לפעמים הם צודקים.
לפעמים לא.

אני לא בטוחה מה אני חושבת על הספר הזה.

אני מרגישה שיש לי המון לבטים לגביו.
הוא טוב, על זה אני לא יכולה להטיל ספק.
השאלה היא אם הוא טוב ביחס לסיפורי אימה, כל סיפור אימה באשר הוא?
או שהוא טוב ביחס לספרים הישנים של סטיבן קינג?

הסיפור הראשון 1922-
"אני מאמין שבתוך כל אדם שוכן לו אדם אחר, אדם זר...” כותב וילפרד לילנד ג‘יימס בעמודים הראשונים של וידויו המצמרר. ג‘יימס הוא גיבור הסיפור “ 1922”, הפותח את אסופת הסיפורים המהפנטים ורבי התהפוכות שלפניכם.
אצל ג‘יימס, הזר הזה מתעורר לחיים כשאשתו, ארלט, מבקשת למכור את רכוש המשפחה ולעבור לאומהה, ומניעה בכך רצף אירועים מבעית של מעשי רצח וטירוף."

האמת היא שלמרות שיצא לי לקרוא אותו יותר מפעם אחת, פחות אהבתי אותו.
אני לא בטוחה למה.
הסיפור היה בסדר בסופו של דבר, אבל כשהוא כל הזמן מנסה לדחוף זעזוע ואימה, זה כבר מאבד מאפקט הזעזוע.

הסיפור השני-
"בסיפור הבא, “ביג דרייבר”, נתקלת טס, כותבת ספרי מתח קלילים, באדם זר בכביש צדדי במסצ‘וסטס, כשהיא בוחרת בקיצור דרך בדרכה הביתה מהרצאה במועדון קריאה. לאחר שעברה התעללות קשה וננטשה למוות, טס רוקחת נקמה שתאלץ אותה להישיר מבט אל זרה אחרת: זו שבתוכה."
אתם תהיו מופתעים אולי, אבל יצא לי לסיים אותו רק לפני שבוע.
כן, קראתי את הספר לפני שנתיים, ואת הסיפור הזה סיימתי רק עכשיו. זה ממש מוזר, אבל אני חושבת שאולי כי יש לו קצב משלו.
ההתחלה הייתה מבטיחה, אבל ההתפתחות הייתה טיפה ארוכה והיו כמה קטעים קצת מייגעים. הוא לא רע, אבל היה לו פוטנציאל שלא ממוש עד הסוף.

הסיפור השלישי-
"הקצר שבין הסיפורים, אולי המרושע מכולם, וללא ספק המצחיק ביותר, הוא “תוספת הוגנת”. עסקה שעורך הארי סטריטר עם השטן לא רק מצילה אותו מסרטן קטלני, אלא גם מעניקה לו פיצוי הולם על טינה שנאגרה בו במשך כל חייו."

אז כן, אני מסכימה עם התקציר עליו. הוא באמת היה הכי מרושע. אפילו היו בו באמת קטעים משעשעים.

היה נחמד בסופו של דבר, אבל לא הרגיש כאילו הזר שבהארי באמת יוצא משם.
זה היה סיפור דיי פסיבי, גם אם טוב.

הסיפור האחרון-
"בסיפור האחרון, המסחרר מכולם, בעלה של דארסי אנדרסון זה עשרים ושבע שנים נמצא בעוד אחת מנסיעות העסקים שלו, והיא מחפשת סוללות לשַלט של הטלוויזיה. במהלך חיפושיה היא נתקלת בארגז קרטון שמונח מתחת למשטח העבודה המסודר, ומגלה את הזר שמסתתר בתוך בעלה. התגלית המחרידה נחשפת לעיניה בעוצמה מסמרת שיער, ומביאה אל סופם נישואים שקטים וטובים."
הוא היה חביב וזהו.

אז בשורה התחתונה, האם אני ממליצה על הספר?
כן, אבל לא בהתלהבות יתרה.
אילו סיפורי אימה חביבים שמעבירים את הזמן,
אבל לא מתקרבים לספרים הישנים והטובים של סטיבן קינג.

» ביקורות נוספות של שרון
» ביקורות נוספות על אפלה מוחלטת, אין כוכבים