ביקורת ספרותית על אלוהים לא מרשה מאת חנוך דאום

---

אהבתי מאוד את טוריו של דאום בידיעות, וההשתפכות והחונפה ומצד שני המאבקים הפנימיים שלו עם הדת היו נהדרים. בספר הרגשתי שיאיר לפיד כותב ולא חנוך דאום.
רק כשסיימתי לקרוא ראיתי שהעורך הוא לא אחר מיאיר לפיד.
שניהם כותבי טורים, כל אחד בסיגנונו, והייתי רוצה שהספר ישאר באופן בו מפליא חנוך דאום לכתוב. זה לא הלך...
גם מכתבי ההתנצלות לא עשו לי את זה בכלל.
העלאת נקודות מסוימות היתה במקום, ועצוב היה לחשוב על הבדידות ורצון הקירבה לאבא, לתצומת הלב, והעמדות הפנים הרבות.
בכל זאת- רציתי להפליק לו בכל פעם שדברים ומשפטים חזרו על עצמם.
אם זה היה הוא בלבד מפיו ובמילים שלו מספר על הטיקים, על האוננות, על ההתנסות ההומוסקסואלית, על יחסו לריבוי ילדים... מילא.
אבל זה היה בשפה של יאיר לפיד וזה שני עולמות שונים.
נהרס לי ספר ואני לא בדרך לקרוא שוב את חנוך דאום מעבר לטוריו ומאמריו.

» ביקורות נוספות של דובה
» ביקורות נוספות על אלוהים לא מרשה