דמיינו לעצמכם שלצורך העניין, מוניתם לתפקיד של פסיכולוג. אתם יושבים כביכול בקליניקה שלכם ומזמינים את המטופל הבא לשכב על ספת הטיפולים ולספר לכם מה מטריד אותו... אז זהו! שה"מטופל הבא", נקרא חנוך דאום ואנחנו דווקא מכירים אותו כעיתונאי מצליח וכקומיקאי משעשע. אבל כשקוראים את הספר הזה מקבלים פתאום פן נוסף, בלתי ידוע לנו לגביו.
כי דאום פותח בארבעה מונולוגים, שהוא קורא להם "מכתבים" (טכנית הם מחלקים גם את הספר לפרקים) שמופנים כביכול: לאביו, ל"מגזר", לאלוהים ולרעייתו... ומספר לנו הכל אבל ממש הכל! כולל ענייני-סקס ודברים שהצנעה יפה להם ושמספרים אותם אולי לפסיכולוג בזמן שעת-טיפול, אבל כאן הוא מפרסם אותם לציבור, בקול תרועה רמה והוא רוצה שכולם - שכל העולם ואישתו ידעו מהו ומיהו. דאום הוא דתל"ש ומתנחל לשעבר, שגדל בחיק "המגזר", שממנו צמח ובמידה מסוימת מרגיש אליו חיבור עד היום. מצד שני הוא כבר איננו דתי על פי ההגדרות המקובלות. היום הוא "מישהו אחר"...
העניין הוא שכשקראתי את הספר הזה, האמנתי לכל מילה שהוא מספר לנו! ובעצם מדובר פה בסוג של וידוי! כלומר, זהו המצב עצמו כפי שהוא מנסה להסביר אותו ולחלוטין איננו סיפור מדומיין... אך לכתוב מין וידוי כזה נדרש אומץ עצום. אז מדוע הוא עושה זאת?
אולי התשובה טמונה בכך שדאום סובל (ע"פ עדותו שלו) מהפרעה נפשית של מחשבות מטרידות שנקראת "או.סי.די” (Obsessive Compulsive Disorder)
הוא גם נעזר בכדורים פסיכיאטריים שעוזרים לו לייצב את עצמו (וזוהי עוד עובדה שאנשים בדרך כלל אינם רוצים שיידעו זאת עליהם...) יתכן שעצם פרסום הספר הוא עוד שלב ב"שיחרור עצמי" ושעוזר לו נפשית. על כל פנים הספר הבלתי-רגיל הזה ממש מרתק בעיניי!
ואני ממליץ עליו מאוד.

דמיינו לעצמכם שלצורך העניין, מוניתם לתפקיד של פסיכולוג. אתם יושבים כביכול בקליניקה שלכם ומזמינים את המטופל הבא לשכב על ספת הטיפולים ולספר לכם מה מטריד אותו... אז זהו! שה"מטופל הבא", נקרא חנוך דאום ואנחנו דווקא מכירים אותו כעיתונאי מצליח וכקומיקאי משעשע. אבל כשקוראים את הספר הזה מקבלים פתאום פן נוסף, בלתי ידוע לנו לגביו.
כי דאום פותח בארבעה מונולוגים, שהוא קורא להם "מכתבים" (טכנית הם מחלקים גם את הספר לפרקים) שמופנים כביכול: לאביו, ל"מגזר", לאלוהים ולרעייתו... ומספר לנו הכל אבל ממש הכל! כולל ענייני-סקס ודברים שהצנעה יפה להם ושמספרים אותם אולי לפסיכולוג בזמן שעת-טיפול, אבל כאן הוא מפרסם אותם לציבור, בקול תרועה רמה והוא רוצה שכולם - שכל העולם ואישתו ידעו מהו ומיהו. דאום הוא דתל"ש ומתנחל לשעבר, שגדל בחיק "המגזר", שממנו צמח ובמידה מסוימת מרגיש אליו חיבור עד היום. מצד שני הוא כבר איננו דתי על פי ההגדרות המקובלות. היום הוא "מישהו אחר"...
העניין הוא שכשקראתי את הספר הזה, האמנתי לכל מילה שהוא מספר לנו! ובעצם מדובר פה בסוג של וידוי! כלומר, זהו המצב עצמו כפי שהוא מנסה להסביר אותו ולחלוטין איננו סיפור מדומיין... אך לכתוב מין וידוי כזה נדרש אומץ עצום. אז מדוע הוא עושה זאת?
אולי התשובה טמונה בכך שדאום סובל (ע"פ עדותו שלו) מהפרעה נפשית של מחשבות מטרידות שנקראת "או.סי.די” (Obsessive Compulsive Disorder)
הוא גם נעזר בכדורים פסיכיאטריים שעוזרים לו לייצב את עצמו (וזוהי עוד עובדה שאנשים בדרך כלל אינם רוצים שיידעו זאת עליהם...) יתכן שעצם פרסום הספר הוא עוד שלב ב"שיחרור עצמי" ושעוזר לו נפשית. על כל פנים הספר הבלתי-רגיל הזה ממש מרתק בעיניי!
ואני ממליץ עליו מאוד.