ביקורת ספרותית על אלוהים לא מרשה מאת חנוך דאום
בזבוז של זמן

---

זה הספר השני של חנוך דאום שאני קוראת (קראתי גם את "רב הנסתר"), הייתי חייבת לדרג בכוכב אחד (אם היה פחות מזה הייתי שוקלת גם את זה!)
אז ממה אתחיל? קודם כל מהפן הטכני- הספר מחולק כביכול לארבעה מכתבים שונים. לא מצאתי את הקשר המדוייק בין כל תוכן לנמען. במיוחד באחרון שמיועד לאשתו, נראה כאילו סתם זה מיועד לה, בתוכן זה לא באמת מתקשר אליה ישירות. לדעתי.
הספר כתוב בצורה שחוזרת על עצמה ונמרחת, עד שכבר נמאס לקרוא את זה. הטון בכייני ומלאה.
גילוי נאות #1- אני דתייה לאומית מבית.
גילוי נאות #2- ניגשתי לספרים של דאום בלי שמץ של ביקורת מגזרית, ולמען האמת רק שמעתי על השם של הסופר, אף פעם לא התעמקתי או ירדתי לסוף דעתו/אישיותו/הכרזותיו. גם כשקראתי- הוצאתי את עצמי (עד כמה שאפשר) מהתבניות או מהחשיבה המקובעת.
אני לא רואה בספר שום מונולוג חושפני, אני רואה בזה חפרנות, תוכן מלאה, פרטים שלא מעניינים אותי ולא אמורים לעניין את הציבור.
במשך כל קריאת הספר ממש היה בא לי להגיד לחנוך- גבר, ממילא כל חייך עשית מה שנראה לך, תמשיך לעשות מה שנראה לך, אתה לא צריך להסביר את עצמך כל כך הרבה ל"מגזר" שאתה מתעקש כ"כ לאהוב ולהרגיש שייך ומחובר אליו ובאותה נשימה כמעט להמציא לך דת משלך. קרא לזה עצלנות, קרא לזה דתי לייט, קרא לזה חילוניות- למי אכפת? מה שבא לך תעשה, מה שלא בא לך אל תעשה, אבל תפסיק לשחק את הקדוש המעונה, למען השם. אלו דברים שבינך לבין המקום. לא בינך לבין הציבור. תפסיק להצטדק, להתנצל, להוכיח שאתה כל הזמן נדפקת, שהחיים שלך נדפקו, שכולם דפקו אותך, שפספסת, שלא יודעת מה! זה הכל בראש שלך.
גם כל מה שנכתב בספר על האוננות שלך- למה זכות הציבור לדעת? תעשה מה שבא לך! למה אתה צריך לתרץ, לנמק, להסביר כל פסיק בהתנהגות שלך? זה נראה כמו שכנוע עצמי, זה נראה כאילו אתה בכוח מנסה להפוך למותר מה שלא נוח לך שאסור. ואני בכלל לא נכנסת לפינה הזאת, לא רק כי אני יכולה להבין את הצורך הזה שלך או של גברים אחרים, אלא כי אני לא באמת מאמינה (או יותר נכון לא מאמינה בכלל!) שכל מי שמציג את עצמו כצדיק הוא אכן כזה.
את המכתב לאשתך אתה היית צריך לדעתי לכתוב לה בארבע עיניים. במיוחד אם אתה חושב שזה נושא כל כך טעון ורגיש. בדיוק כמו שזוגות לא צריכים "להימרח אחד על השני" וירטואלית בפייסבוק (סתם דוג' נגדית שעלתה לי בראש). למי ולמה זה טוב?
התחברתי למה שנכתב בגדול על השיפוטיות של המגזר וקבלת השונה. זה דבר שלדעתי באמת חייב להשתנות בו.
ספר מאכזב. לא הבנתי מה באמת ניסה להשיג בו, אבל מקווה בשבילו שלפחות השיג.
חשבתי לקרוא את הספרים הנוספים של חנוך, עכשיו אשקול זאת שוב, או לפחות אוריד אותם לתחתית רשימת ה- "רוצה לקרוא" שלי...

» ביקורות נוספות של גילת
» ביקורות נוספות על אלוהים לא מרשה