ספר על יופי צריך להיות יפה. ואכן הספר של <mark>אומברטו אקו</mark> יפה להפליא וגם נעים למגע. וזה הרגע לווידוי קטן, אני אוהבת לגעת ולמשש ספרים. גם את הכריכות וגם את הדפים, זו ממש בוקופיליה. והספר של אקו מזמין חווית מישוש מענגת ביותר.
ובתוך הכריכה מסתתר אוצר מרהיב של יצירות אמנות יפהפיות שפשוט מזמינות דפדוף, התפעלות ואנחות התרגשות.

מלבד ההנאה החושית שהספר מזמן ראוי להתייחס גם לתוכנו. אקו סוקר בספר את מושג היו

הסגידה ליופי

אפתח בוידוי אישי, <mark>אומברטו אקו</mark> שהלך לעולמו לפני כחודש, הוא עבורי אתגר בלתי ממומש ומתסכל, בגלל העובדה שהוא סופר מעורר השראה, כמי שכתב רומנים היסטוריים כעבודת חקר אקדמית, שבהם שלובים רעיונות פילוסופיים המבטאים את רוח התקופה, כמו השיח על ספריית מנזר בימי הביניים האוצרת את ספרייה כחסויים לבני אדם, כפי שמבטאת עלילת הסרט שם הורד אותו ראיתי בעבר, בעקבותיו ניסית לקרוא את הספר, אך כשלתי ונט

וואו, פשוט וואו!
ספר מרהיב,
אני מניחה שצריך להתעניין במיוחד בתחום בקורת הספרות או ספרים על ספרים , או מיתוסים ואגדות כדי ליהנות מהספר האנציקלופדי הזה.
אין ספק , הוא כבד. גם בתוכנו גם בחיצוניותו , מה שאפשר לי קריאה רק בבית ,רק על השולחן,
זו אחת הסיבות שלקח לי 4 חודשים לסיים אותו,
הוא לא מאד ארוך (480 עמוד כולל ביבליוגרפיה ומפתחות ) אבל קשה לקרוא ברצף .
<mark>אומברטו אקו</mark> מגיש לנו מחקר מקיף על "מקומו

האם בכיעור טמון יופי ?

את יולי הכרתי כסטודנט לתואר שני. היא ישבה מולי בקפיטריה, בתחילה ראיתי את פרופיל פניה, ממנו נבטה צדודית גסה וכעורה. לאחר רגע, היא הסבה את פניה והביטה אל תוך עיניי, הרגשתי שנשמתי נעתקה מיופייה. משהו הסעיר וריגש אותי, אולי היה זה מבע עיניה, או השוני הקיצוני בין שתי זוויות המבט. מראה פניה נחרת בעומק נשמתי לשנים רבות. האם הרושם המסעיר הזה, הוא תוצאה של שתי תכונות אנושיות קוטב

נראה כאילו <mark>אומברטו אקו</mark> מאד נהנה כשהוא כתב את זה, גם כל הזמן עלו בו עוד ועוד רעיונות, כמו אחד שמבשל ולהוט להראות את כל מה שהוא יודע, להוסיף עוד משהו, ויש איזה פחד אצל זה שעתיד לאכול שאולי זה לא יתאים או יהיה קצת יותר מידי ככה שכל ההבטחה שיש שם תיהרס. הוא די מצליח להשתלט על הכל, אקו, תוך שהוא עושה לא מעט פליק פלאקים ספרותיים, העניין הוא שיש איזה גבול ליכולת שלי להתפעל מוירטואוזיות. עם כל כמה שהתמסרת

<mark>אומברטו אקו</mark> הוא תמיד נורה אדומה בשבילי, שניים מספריו ננטשו באמצע וגם את ספר זה הרהרתי לא פעם לנטוש. מדוע? כי אקו טרחני, חוזר על עצמו, מנסה להתחכם יתר על המידה. מצד שני הכתיבה נפלאה, חכמה, מושקעת ומעשירה. זה רומן עם 50! עמודים של מראי מקום והסברים בסוף הספר, את ההסברים כתב המתרגם ומזל שכך, בלעדיהם כנראה הייתי נוטש מהר מאוד. אקו בעצם מספר את ההיסטוריה של אירופה והאנטישמיות בסוף המאה ה-19, כל המידע ו

<mark>אומברטו אקו</mark> יוצא במסע לחקור את שורשי האנטישמיות ועיקרם הפרוטוקולים של זיקני ציון.
הבחירה של הסופר להציג את האנטישמיות באמצעות דמות פיקטיבית אחת, סימונה סימוניני, נוכל, אופורטיוניסט, שרלטן, תחבולן ואיש קנוניות, זייפן של מסמכים ועובדות, המזהה בכל מצב כיצד להחלץ ממנו ולהפיק את התועלת המירבית.( נדמה לי שתיארתי( חוץ מזייפן כי לזה צריך כישרון), ח"כ מסוג מסויים או שר ואולי למעלה מזה? לא זו סתם הערה מש

מתקפת השבעה באוקטובר והמלחמה שבעקבותיה הציפו גם תופעה נוספת. מכל הבורות והחורים קמה ועלתה האנטישמיות, כאילו רק ישבה שם במחילות וחיכתה להזדמנות. במפתיע בטיעונים שנגלים במדיה וברשתות החברתיות אין הרבה חדש, הכל יוצא מתוך הסיפורים הישנים של ימי הביניים והמאות ה-18 וה-19. או שאולי זה לא כזה מפתיע. הדימויים אותם דימויים, הקריקטורות נראות אותו הדבר, המיתוסים נשארו אותם מיתוסים, כאילו מישהו פתח את העותק ה

את 'תולדות היופי' קיבלתי לאחר שדפדפתי בו בסטימצקי והבעתי את חיבתי הרבה אליו.
ומאחר שקראתי ביקורות מצוינות הגעתי למסקנה שאין באפשרותי לכתוב עליו ברמה הנאותה.
והנה יצא 'תולדות הכיעור' ובתי הצעירה חפצה בו בכל לבה..
ואני כמובן פניתי למלכת החיפושים כדי שתצוד למעני ספר שאינו נוקב חור בכיס..
לאחר מסע חיפושים וירטואלי ארוך בעזרתה האדיבה של בלשית האינטרנט החביבה עלי, ולאחר מסע קצר באוטובוס הגיע אלינו