ביקורת ספרותית על דבקות מאת יוהן וולפגנג גתה
ספר טוב

---

שגעון האהבה.
בספר זה ממשיך גיתה במידה מסוימת את הקו של יסורי ורתר ועוסק באהבה שלא יכולה להתגשם. לאהבה מפריעים גורמים רבים – כללי ההתנהגות המקובלים, מוסר, נישואים, אמונות טפלות, נדרים שמשיתים על עצמם האוהבים ואפילו סתם אירועים של יום יום.
בסיפור שלפנינו אדוארד ושרלוטה הם זוג אצילים, אהובי נעורים שהצליחו לממש את אהבתם בנישואים בגיל מאוחר – אלה נישואים שניים לשניהם. הם מכניסים לעולם שני ידידם הזקוקים לעזרה – ה"סרן" ידידו של אדוארד אשר מתקשה למצוא עבודה ואויטילה, בת חסותה של שרלוטה, אשר לא מתאקלמת בפנימיה אליה נשלחה. הצירוף של שני האורחים מכניס רוח חדשה לטירה של בני הזוג – שיפוצים, אירועים, נגינה ושיחה בחברותא אך גם משבש לחלוטין את עולמם הרגשי. התאהבות הופכת לשיגעון ושורה של אירועים טרגיים רודפת את הגיבורים.
השפה של גיתה, בתרגומו הנושן של אבי שאול, יפה, קלאסית, ואני חושב שהתרגום עושה עימה חסד כראוי. הכתיבה משלבת באופן נבון קטעי יומן ומכתבים הפותחים מבט נוסף, אחר על הדמויות המעורבות.

"כמה קשה לאדם, שישקול בדעתו כהלכה, מה עליו להקריב בעד היתרון העתיד ליפול בחלקו! כמה קשה לרצות במטרה ולא לזלזל באמצעים! רבים אף מחליפים זה בזה את האמצעי ואת המטרה, יעלוץ לבם על זה, מבלי שתהיה זו לנגד עיניהם. מבקשים שיירפא כל נגע במקומו, במקום אשר ייראה לעיניים, ואין נותנים את הדעת על הנקודה, שבה יימצא למעשה מקורו, שממנו פעולתו."

» ביקורות נוספות של omriqo
» ביקורות נוספות על דבקות