ביקורת ספרותית על במרחק נגיעה מאת קרטיס סיטנפלד
ספר מעולה

---

ממרום גילי, ספר ורדרד שנסוב סביב חיי נערה מתבגרת אינו בחירה מובנת מאליה. אין הרבה ספרים טובים שמטפלים בתקופה הרגישה של ההתבגרות, ימי התיכון החמקמקים. יש הרבה ספרים לבני הנעורים, אבל לא לזה אני מתכוון. "במרחק נגיעה" נוגע בצורה ישירה בתחושת המגושמות של המתבגר, והכמיהה העצומה לקבלה, הקבלה החברתית וגם הקבלה העצמית. הספר טוב בגלל שהוא מבצע זאת בכזאת עדינות, רגישות וכנות לא מתריסה ובעיקר – מה שהופך אותו לשונה מספרים לבני נעורים ומסדרות טלויזיה דומות - הוא אמין עד כאב, בעיקר כשהוא מטפל בנושאים שמעוררים אי נוחות.

לי פיורה היתה נערה מצטיינת ממשפחה מתחתית מעמד הביניים במערב התיכון, ובהגיעה לכיתה ט' היא עוברת לפנימיה אליטיסטית (בעזרת מלגת מימון), שם היא הופכת מייד למישהי רגילה, לא חכמה ולא טיפשה, לא יפה ולא מכוערת. מישהי שלא שמים אליה לב. שונותה המעמדית ואופיה הופכים אותה לאאוטסיידרית, מישהי שמעדיפה להשקיף ממרחק בטוח, אבל שונותה לא סותרת את רצונה הנואש להשתייך, להיפך – הרצון הזה הוא זה שהופך אותה למעט מוזרה, והוא נולד ממנגנונים פסיכולוגיים ברורים. הבלבול המאפיין את הגיל הזה בא לידי ביטוי מאלף באבחנות הדקות כל כך של לי את האנשים סביבה ושל עצמה שדרים בכפיפה אחת עם עיוורונה העצמי, והכל כתוב בצורה נהדרת ורבת כישרון.

לא כולם יאהבו את הספר. יש מי שיוטעו לחשוב שמדובר בספר קלישאתי, בו המתבגרת היא גירסה אידיאלית יותר של הסופר, או הקורא. אלה ימצאו את הספר משעמם. לא ולא, לי היא לא נערה מהעולם ההוליוודי, היא לא תמיד עושה את הדבר הנכון, אתם לא תמיד תאהבו אותה (האם תמיד אהבתם את עצמכם המתבגר?), בעיני זו הסיבה שההזדהות שהיא מעוררת בי היא מוחלטת, גם כשרציתי לנער אותה זה בא מהמקום שנוגע כל כך ללב, היכן שכואב. אחרים אולי לא יתחברו מכיוון שתקופת ההתבגרות שלהם היא משהו שזכור להם לטוב בעיקר. אבל למי שפעם היו פצעים מהתקופה, אני לחלוטין ממליץ על הספר- לאלה אני רק אוסיף, תקראו אותו בזהירות כי האותנטיות והדיוק בכתיבה של קרטיס יכולים להחיות זיכרונות לא כל כך נעימים. לאו דווקא את אותם זיכרונות של לי עצמה, אלא כאלה שנולדים מאותם מאפיינים – לנתח ולפרש בצורה כפייתית כל תגובה והערה מהסביבה החברתית, להסתפק בהרבה פחות ממה שאתה ראוי לו, לתת פחות לאחרים ממה שהם ראויים לו ולהיפך – לתת הרבה למי שלא, התעסקות אובססיבית בפרטים זניחים ובעיקר - הנטיה לקריאה בין השורות כשהשורות עצמן כל כך ברורות...

» ביקורות נוספות של מיליו
» ביקורות נוספות על במרחק נגיעה