את עוברת כרגע תקופה קשה, כפי שהרבה אנשים עוברים. דיכאון הוא מחלה. בשביל להירפא את צריכה עזרה מקצועית ותמיכה מהאנשים הנכונים. אני רואה במה שכתבת את הנכונות להתגבר ואני מאמינה שתעשי זאת בשבילך ובשביל בנך. נגעת לי בלב.

גם כתיבה, דרך אגב, היא סוג של תרפיה.

מאחלת לך המון הצלחה ובריאות 3>

עוד קצת. אולי הוא יחזור. אולי הוא שכח משהו. אולי, אם הבחורה תפרוץ בבכי עכשיו, הוא יכנס ויראה אותה ככה: שיער מסולסל שלא טופל כראוי לאחר מי הכלור של הבריכה, עיניים אדומות, מוטרפות, אף מנוזל, דמעות שלא מפסיקות ויבבות, וברגע שהיא תתחיל, היא לא תוכל להפסיק,והיא תצעק עליו שילך. היא תעשה הכל כדי להבריח אותו, כי היא לא תוכל לסבול את המחשבה שהוא יהיה איתה וינסה לעזור. היא תצרח ותכה בו ותפגע בו.

זה התחיל מהמחשבות, הטירוף הזה. מחשבות שמזינות את הפחדים והחששות והפגמים בביטחון. מחשבות שצוברות תאוצה עם כל רגע שעובר. הגוף לא מתפקד כראוי. הראייה מטושטשת. היה כל כך קשה להעמיד פנים. לחייך אליו, לומר, "אני פשוט עייפה."

היא פורצת בבכי עכשיו. קוברת את פניה בידיה ומרגישה באצבעות קרות מלטפות את הריק בבטנה. היא ממהרת לחדר האמבטיה. מסרקת את שיערה בעודה מייבבת. מנסה להיראות יפה ככל שמצבה מאפשר לה. כעבור שניה היא מוותרת. פניה נפוחות ואדומות. היא רצה אל דלת החדר במלון. נועלת. אם ידפוק בדלת, יהיו לה כמה שניות לנגב את פניה וללבוש חיוך לא אמין.

עכשיו היא חופשיה. להישכב על הרצפה ולמרר ולתת לדמעות המלוחות כמו הים לנזול אל פיה.

אני מרגיש כאילו הבטן שלי היא בור ללא תחתית. אני מדמיין שאני מחדיר את ידי פנימה, אל תוך הריקנות המעיקה הזו, ועורי נחתך מהאוויר הקר. אני במיטה. שוכב מתחת לשמיכה וחושב על כל הפעמים בהם אמרו לי לא. לא, אני לא מעוניין במערכת יחסים. רק דבר אחד אני רוצה ממך. זה כל מה שתקבל.

כי אני אמנם בחור יפה, גאה לתפארת, אבל אני אף פעם לא מספיק. לא מספיק מעניין. לא מספיק בטוח בעצמו. לא מספיק שפוי. אני בסך הכל גוף ופנים יפות ועיניים עצובות שלא מזיזות לאף אחד.