למען האמת, עבר הרבה זמן מאז שקראתי את הספר. אבל אני עדיין זוכרת קטעים מסוימים, ואני זוכרת במיוחד את תחושת ההזדהות הנוראית שגרמה לי הגיבורה הראשית. כשקראתי את הספר, הייתי בת שבע עשרה כשקראתי אותו לראשונה, הרגשתי כאילו אני מסתכלת במראה. ושנאתי את מה שראיתי. לי, הגיבורה הראשית, היא אכן רגישה, אך היא רגישה בעיקר לעצמה. היא אנוכית, היא פוגעת ואדישה לאחרים. וזה טבעי, במיוחד לנערה בודדה ומיוסרת בגיל ההתבגרות.
נהניתי וכאבתי מהספר הזה, בגלל שהרגשתי שהסופרת, קרטיס סיטנפלד הנהדרת, מתארת במדויק רגשות ומחשבות, חוויות ודרכי התנהגות שהם גם שלי. הספר הזה גרם לי להיות קצת יותר מודעת לעצמי.
אני ממליצה על הספר בחום, במיוחד לנשים. אני חושבת שכל אחת תוכל להזדהות עם הרומן, ואולי גם ללמוד על עצמה דברים חדשים.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
