“יותר מארבעים שנה עברו בין קריאה ראשונה ומרשימה בספר הזה לקריאה שניה. הפעם זו גם קריאה וגם סקירה, אבל ראנד אינה רק סופרת, כי אם גם פילוסופית. לסכם את כל פילוסופיית האובייקטיביזם על רגל אחת, עדיף בפסקה אחת, ייראה כך: "אובייקטיביזם היא תורה פילוסופית אותה הגתה הסופרת האמריקנית-יהודייה, איין ראנד. האובייקטיביזם היא פילוסופיה הדוגלת בקיום מציאות אובייקטיבית שאותה על האדם לגלות על ידי שימוש בשכל, ב"אגוא”

“כשקראתי אותו לראשונה הייתי בגיל המתאים והוא עשה עלי רושם עז. דומה שזה ספר שצריך לקרוא בגיל נעורים, כמו שאמרו על קומוניזם - מי שאינו קומוניסט עד גיל 18 אין לו לב, ומי שהוא קומוניסט מעל גיל 18 אין לו שכל... איין ראנד כנראה מתהפכת בקברה על ההשוואה לקמוניזם שנוא נפשה, אבל מתבונן חד עין יבחין בדמיון בין האובייקטיביזם של ראנד לבין הקומוניזם. לא בתוכן כמובן, אלא בחוסר הספקנות, בחוסר הסובלנות, בשיפוטיות ו”

“אני נהנית תמיד לקרוא את איין ראנד. אחרונת הסופרים המגוייסים. איפה יש עוד ספרים כאלה, שמניחים לגיבור לשאת פמפלט בן שבעה עמודים, מפני שלא הגיבור חשוב ולא העלילה, אלא הפמפלט? יש לי חולשה לאידיאולוגיה. לאידיאולוגים, אם לדייק. אני נהנית להסתכל על הטוטאליות שבאמונה, על הניצוץ שבעיניים, על הלהט שבדיבור, על המסירות שבמעשים. כמעט לא משנה מהם המעשים, אם אני בעדם או נגדם. כך או כך יש בזה משהו מרשים. מעורר ה”

“לפני כחודש גזרתי על עצמי נתק מחבר אהוב שהכרתי מעל דפי אתר סימניה. קרוב לשנתיים המילה הכתובה, בכל צורותיה האלקטרוניות, שימשה לנו צוהר זה לעולמו של זה. חלקנו רעיונות, תובנות, שירים וסתם הגיגים. המילים היו גם המיתרים שתמכו בגשר שהצבנו מעל התהום האידאולוגית הפעורה בינינו. על הגשר הזה ניהלנו הרבה דיונים מרים-מתוקים. מרים, כי המחשבה שהאדם שאתה מוקיר ומעריך בחר בדרך שלדעתך היא טעות איומה מתסכלת וכואבת.”

“יותר מארבעים שנה עברו בין קריאה ראשונה ומרשימה בספר הזה לקריאה שניה. הפעם זו גם קריאה וגם סקירה, אבל ראנד אינה רק סופרת, כי אם גם פילוסופית. לסכם את כל פילוסופיית האובייקטיביזם על רגל אחת, עדיף בפסקה אחת, ייראה כך: "אובייקטיביזם היא תורה פילוסופית אותה הגתה הסופרת האמריקנית-יהודייה, איין ראנד. האובייקטיביזם היא פילוסופיה הדוגלת בקיום מציאות אובייקטיבית שאותה על האדם לגלות על ידי שימוש בשכל, ב"אגוא”

“כשקראתי אותו לראשונה הייתי בגיל המתאים והוא עשה עלי רושם עז. דומה שזה ספר שצריך לקרוא בגיל נעורים, כמו שאמרו על קומוניזם - מי שאינו קומוניסט עד גיל 18 אין לו לב, ומי שהוא קומוניסט מעל גיל 18 אין לו שכל... איין ראנד כנראה מתהפכת בקברה על ההשוואה לקמוניזם שנוא נפשה, אבל מתבונן חד עין יבחין בדמיון בין האובייקטיביזם של ראנד לבין הקומוניזם. לא בתוכן כמובן, אלא בחוסר הספקנות, בחוסר הסובלנות, בשיפוטיות ו”

“אני נהנית תמיד לקרוא את איין ראנד. אחרונת הסופרים המגוייסים. איפה יש עוד ספרים כאלה, שמניחים לגיבור לשאת פמפלט בן שבעה עמודים, מפני שלא הגיבור חשוב ולא העלילה, אלא הפמפלט? יש לי חולשה לאידיאולוגיה. לאידיאולוגים, אם לדייק. אני נהנית להסתכל על הטוטאליות שבאמונה, על הניצוץ שבעיניים, על הלהט שבדיבור, על המסירות שבמעשים. כמעט לא משנה מהם המעשים, אם אני בעדם או נגדם. כך או כך יש בזה משהו מרשים. מעורר ה”

“לפני כחודש גזרתי על עצמי נתק מחבר אהוב שהכרתי מעל דפי אתר סימניה. קרוב לשנתיים המילה הכתובה, בכל צורותיה האלקטרוניות, שימשה לנו צוהר זה לעולמו של זה. חלקנו רעיונות, תובנות, שירים וסתם הגיגים. המילים היו גם המיתרים שתמכו בגשר שהצבנו מעל התהום האידאולוגית הפעורה בינינו. על הגשר הזה ניהלנו הרבה דיונים מרים-מתוקים. מרים, כי המחשבה שהאדם שאתה מוקיר ומעריך בחר בדרך שלדעתך היא טעות איומה מתסכלת וכואבת.”