ביקורת ספרותית על נופל מחוץ לזמן - סיפור בקולות - הספריה החדשה # מאת דויד גרוסמן

---

בספר הזה אין זמן, אין מקום וגם אין בעצם עלילה אחת שמתחילה ונגמרת.
יש לו הרבה התחלות ואין לו סוף. כי ההתחלה של כל סיפור בו היא הרגע שבו אדם מאבד את ילדו ולדבר כזה אין, ולא יכול להיות סוף.
זוהי מין קינה אוניברסלית של הורים ששכלו את ילדיהם – במלחמה, בטביעה, ממחלה או בכל אסון אחר. הנסיבות לא משנות. מה שמשנה הוא התחושות שאיתן נשארים ההורים השכולים, שאותן מנסה גרוסמן להעביר בספר הזה: השאלות, הגעגועים, הכעס, ההפיכה לאדם אחר, האחרי שלעולם לא יהיה כמו הלפני. עולם שלם של רגשות, מחשבות והתנהגויות של אנשים שחוו את השכול הנורא מכל.
למרות שהסיפור לא מעוגן במציאות, זמן או מקום ספציפיים, זרועים בו כמה אזכורים המעידים על כך שיש בו מן האוטוביוגרפי ושמעגנים אותו לרגעים בהוויה הישראלית.
לדרג את הספר הזה יהיה מבחינתי סוג של עירוב קודש בחול, זילות של הניסיון הקשה הזה לדבר את האבל מהסוג הכי לא טבעי והכי מפלצתי.
גם להמליץ עליו קשה, כי זה לא מסוג הספרים שאתה קורא במתח ובהשתוקקות לדעת מה יקרה, וגם לא כזה שמסכמים בכמה סופרלטיבים וסוגרים עניין. ממש לא. זו חוויית קריאה שונה לגמרי מכל מה שהכרתי.
כשקראתי אותו הרגשתי כאילו גרוסמן פותח דלת ונותן לי להיכנס למחוזות הכי אינטימיים שלו, הכי עירומים, פגיעים וחשופים. ואת מה שמצאתי שם מילים לא יכולות לתאר.

» ביקורות נוספות של ציפי
» ביקורות נוספות על נופל מחוץ לזמן - סיפור בקולות - הספריה החדשה #