|
|
» דירגה 0 ספרים » כתבה 0 ביקורות » יש ברשותה 0 ספרים » מוכרת 0 ספרים » נרשמה לסימניה לפני 14 שנים ו-6 חודשים » ביקרה לאחרונה בסימניה לפני 9 שנים ו-9 חודשים » כל ההתכתבות שהיתה ביניכם » סופרים מועדפים |
|
|
» רשימת הסופרים של עדי
|
ביקורות ספרים:
מוצגות 2 הביקורות האהובות האחרונות. הצג את כל הביקורות האהובות
בספר הזה אין זמן, אין מקום וגם אין בעצם עלילה אחת שמתחילה ונגמרת.
יש לו הרבה התחלות ואין לו סוף. כי ההתחלה של כל סיפור בו הי... המשך לקרוא
10 קוראים אהבו את הביקורתאהבת? 
|
|
יצירת מופת.
לא יכולתי להניח את הספר מידיי מהרגע שהתחלתי לקוראו ועד שסיימתי,וזאת על אף שהופך את הקרביים.
ספק בעיניי אם אי ... המשך לקרוא
7 קוראים אהבו את הביקורתאהבת?
|
מתוך הפורומים:
מוצגות ההודעות האחרונות בלבד. הצג את כל ההודעות
לפני 9 שנים ו-9 חודשים
»
שחור על גבי לבן / מאת עדנה חצרוני מחזה עפ"י אותלו כיתת תאטרון בישראל 2015
(סיפור שכתבתי)
|
פינת היצירה:
מוצגים הסיפורים והשירים האחרונים בלבד. הצג את כל הסיפורים והשירים
1
שחור על גבי לבן / עדנה חצרוני
דרמטורגייה: מורן רגב ויהל פרידולד
הדמויות:
1.מספרת )תלמידה שנה מאוחר יותר(
2.איתי )משחק בהפקה את אותלו(
3.גיא )משחק בהפקה את יאגו(
4.אסי )משחק בהפקה את קאסיו(
5.דריה )משחקת בהפקה תפקיד משני(
6.רונה )מורה חדשה לתיאטרון, אמא של גיא(
7.רחל )מנהלת בית ספר(
8.דנה )משחקת בהפקה את דסדמונה(
9.איימי )משחקת בהפקה את אמילי(
11 .סימי )תלמידה מוכרת סמים(
)חדר תיאטרון, מעט מבולגן. רונה נמצאת על הבמה, מסדרת מחזות בתוך ארגז. המספרת
נכנסת(
רונה: אוי יופי שמישהו הגיע!!
מספרת: רגע אין שיעור עכשיו?
רונה: לא. זאת מערכת חדשה לשנה חדשה. אנחנו מתחילים בשעה שניה, אין לכם שעה
ראשונה איתי.
מספרת: אהה אז אני מתחילה שעה שניה בכלל )מתכוונת לצאת(
רונה: אבל ביקשתי מכולם להגיע מוקדם כדי לעזור לי, ואני מאוד מעריכה את זה שאת
הגעת. היחידה מכל תלמידי תיאטרון בשכבת י"ב. כל הכבוד לך.
מספרת: בטח. התכוונתי לבוא לעזור לך. זה לא נורמלי איך שכל פעם התאטרון עובר דירה.
רונה: מה זה קורה כאן הרבה? לא סיפרו לי על זה. טוב, בואי תתחילי לעזור לי להכניס את
כל הדברים חזרה לקופסאות. )מספרת עושה זאת בחוסר רצון מוחלט(
מספרת )רואה טקסט של אותלו(: "אותלו" וויליאם שייקספיר. זה מה שהייתם צריכים
להעלות שנה שעברה לא? )רונה מהנהנת( מה קרה עם זה באמת? )רונה שותקת( זה
מחזה ממש יפה, וגם מאד אקטואלי )רונה עדיין שותקת(אז למה זה לא עלה בסוף? )שמה
לב שרונה מרגישה לא בנוח( הכול בסדר?
רונה: כן, כן כמובן. הכול בסדר, זה סיפור ארוך פשוט.טוב, אני צריכה ללכת רגע לדבר עם
רחל המנהלת. את יכולה להעביר את קופסת המחזות למחסן בבקשה.
מספרת: כן בכיף )רונה מסתכלת סביב החדר במעין געגועים, יוצאת(
)המספרת מעבירה ארגז אחד והוא נופל לה. היא מרימה את המחזות ומתחילה לסדרם. היא
מסתכלת עליהם ובוחנת אותם עד היא שמה לב לספר שונה מהשאר( מה זה? ) מניחה
הכול בצד, מתיישבת לבדוק מהו הספר( "היומן של דנה שופמן" דנה שופמן .. אהה היא
2
הייתה שמיניסטית שנה שעברה. יפה כזאת. איך היא איבדה את היומן שלה. אהה רגע. זאת
לא דנה ש.... אוי.
)דנה עולה לבמה. יושבת על הבמה כותבת ביומן( דנה ומספרת קוראות בו זמנית)?(: "איזו
התרגשות. היום אנחנו מתחילים את הצגת התאטרון שלנו עם מורה חדשה. בשנה שעברה
הבטיחו לנו שנעלה הצגה. מתלבטת למה לצפות ,לקומדיה קורעת או לטרגדיה מלאת
דמעות? כמובן שאני סקרנית איזה תפקיד אקבל.אני יודעת שאשקיע את כולי בכל תפקיד.
מספרת )ממשיכה לקרוא לבד מהיומן( :המורה נכנסה עם המחזות )המורה והתלמידים
נכנסים לבמה(
המנהלת: שלום לכם, אני רוצה להציג לכם את המורה החדשה לתאטרון רונה, שהיא
במקרה גם אמא של גיא. )כולם מוחאים כפיים, גיא משתחווה ( אמרתי לך שזו כיתה
דרמטית? רונה היא גם במאית תאטרון ,ואני בטוחה שתהיה לכם שנה מרתקת. בהצלחה
תלמידים, בהצלחה רונה. )יוצאת(
המורה: וואו, מתרגשת בדיוק כמוכם לקראת השנה החדשה. הבנתי מרחל שהבטיחו לכם
להעלות הצגה .
דריה: איזה מחזה?
המורה רונה: "אותלו" של וויליאם שקספיר.
)פריז על הבמה, כולם קופאים. המספרת קוראת(
מספרת: כשהמורה אמרה "אותלו" וויליאם שקספיר, לא הייתי צריכה לבדוק בגוגל.אני יודעת
עליו הכל. שייקספיר חי במאה ה 16 ,מחזאי ומשורר אנגלי. הוא נחשב בעיני רבים לגדול
הכותבים בשפה האנגלית ובתרבות המערב. מחזותיו מעולם לא איבדו את כוחם למשוך את
קהל צופי התיאטרון.מדי שנה, ביום הולדתו, מוחלפת הנוצה שביד הפסל מעל קברו של
שייקספיר נוצה ככלי כתיבה? הרבה השתנה בעולם במשך כמעט 511 שנה. טוב אם
מסתכלים בגדול, העולם השתנה, האנשים לא.אני לא מאמינה שנעשה את אותלו, זה ממש
מרגש אותי, אבל התגובות בכיתה היו שונות... )יוצאים מפריז, חוזרים לנוע(
אסי: אוףף שקספיר? זה לא כבד מידי?
דנה: די נו הוא מחזאי גדול.למה אתם כאלה שליליים.
המורה: זה לא יהיה קשה זה יהיה אתגר. זה אחד המחזות היפים ביותר של שייקספיר. –
איימי: על מה זה בכלל?
גיא: אותלו זה הבחור השחור שהורג את חברתו היפה הלבנה "דזדמונה".
איימי: איך אתה תמיד יודע הכל.
דנה: גם אני ידעתי את זה.
רונה: אותלו, הדמות הראשית, הוא מוסלמי צפון אפריקאי אציל, שמפקד על צבא בקפריסין.
דסדמונה היא אשתו הטרייה. השליש הבוגדני של אותלו, יאגו, משכנע את אותלו שדסדמונה
בגדה בו עם קאסיו. ואז, אותלו בקנאתו הורג את דסדמונה ומתאבד
3
איתי: אז יהיה רצח? אהבתי.
גיא: רצח בחניקה. לא סתם. זה היופי בטרגדיה. )מדגים חניקה על איימי שלידו(
דריה: די נו תהיו רציניים.
אסי: סתם עושים צחוקים, מה הקטע שלך ?
מספרת )קוראת ביומן(: " איימי אמרה למורה שהיא רוצה את התפקיד של דזדמונה.
המורה הסתכלה עליה במין מבט של : "תמשיכי לחלום" ואז כתבה על הלוח:
" Type casting " ושאלה:
המורה: מי מכיר את המושג הזה?
מספרת: כמובן שגיא, החכמולוג של הכיתה ענה.
גיא: קאסטינג זה ללהק שחקנים וקאסט זה הלהקת שחקנים.
המורה: בדיוק גיא. וטייפ קאסטינג זה ללהק שחקן בהתאמה לדמות.
מספרת: ואז איתי אמר:
איתי )במרמור(: טוב ברור מי יהיה השחור... )כולם צוחקים(
המורה: די להתעסק בזה, בואו נתחיל.
מספרת )קוראת ודנה מסתכלת לקהל(: "די בהתחלה ידעתי שהתפקיד של דסדמונה יהיה
שלי. אני פשוט תפורה לתפקיד. בלונדינית עם עיניים כחולות. אבל הבעיה בתאטרון שיש
את אלה שתמיד יקבלו את התפקידים הטובים, ואז מתחילה הקנאה, ומתחילים התככים. אני
החלטתי שלא אכפת לי. התפקיד מתאים לי. שיקנאו. אני הולכת ליהנות בשנה הבאה. כמובן
שרונה אמרה לכולם את המשפט הכי מעצבן של מורים לתיאטרון: ''אין תפקידים קטנים
ישנם רק שחקנים קטנים". בכל מקרה, הרגשתי שזו לא תהיה הצגה רגילה כזאת, שהקהל
יושב בחושך ונרדם. ממה שהספקתי לקרוא, שייקספיר אהב לגרום לקהל לחשוב. מהתחלה
התחברתי." )מדברת מחוץ ליומן( טוב מה שקרה לכיתה שלהם מאז זה באמת משהו
לחשוב עליו. )ממשיכה לקרוא( " אהה ומהרגע שקראתי על שייקספיר ,החלטתי לאסוף
ביומן משפטים חכמים שלו. אני אסמן אותם במרקר, ואולי גם אבקש מאיימי המוכשרת
לקשט איתם את הכיתה. אני מאושרת. אה ושכחתי לציין את הפרט הכי חשוב: איתי, המתוק
שלי, נבחר כמובן להיות אותלו.
חושך אור: ההצגה מתחילה. הקדמה: מוסיקת מתח
איתי )מתעצבן ממש(: תגידי למי את קוראת אידיוט?
דנה )צועקת(: לך! נדפק לך המוח!
)איתי מתקרב לדנה בעצבים ומתחיל לחנוק אותה...המוסיקה מתעצמת כולם נכנסים
ומושכים את איתי ממנה. היא בהלם...בוכה...איימי ניגשת אליה ומחבקת אותה ...גיא עומד
וצופה מהצד...איתי נראה כאילו לא מבין מה עשה...המוסיקה ממש חזקה. כולם יוצאים.
חושך.(
4
תמונה 1: רונה ,מנהלת, וכיתת התיאטרון חדר חזרות להצגה -
מנהלת: שלום , באתי לראות איך אתם מתקדמים.
רונה: היו לנו כבר כמה חזרות. זאת קבוצה רצינית מאד.
גיא: חכי חכי את עוד לא מכירה אותנו.
מנהלת )בשקט לרונה(: אני מקווה שזאת לא בעיה שגיא הבן שלך.
מורה: אל דאגה רחל אנחנו נסתדר מצוין. נכון גיא?
גיא )בציניות( : בטח בטח ממש כמו בבית...
מנהלת )מתעלמת(: הבנתי שבחרתם להעלות את אותלו של שייקספיר. אתגר רציני ביותר.
גיא )ממלמל( : מעניין למה דווקא את אותלו.
מורה: מה אמרת גיא?
גיא: כלום.
מורה: אני חושבת שיש לי כאן קאסט נפלא.
מנהלת: אני בטוחה בכך. בהצלחה לכם .אז יש לך כבר את אותלו?
מורה: כמובן. איתי שלנו יהיה אותלו. )כולם מוחאים כפיים חוץ מגיא(
לא סתם הוא זכה בפרס השחקן המצטיין בשנה שעברה.
מנהלת: אני מאד גאה באיתי שלנו. הוא הביא הרבה כבוד לבית הספר.
גיא)בצחוק(: אמא שלי אימצה אותו כבר, אותו נכון אמא?
מורה: )מחייכת( : ואם כן? טובים השניים מן האחד...
מנהלת: טוב אני לא רוצה להפריע. אם אתם צריכים משהו אני לרשותכם.
מורה: אני מאד מודה לך. אני כבר מרגישה בבית. )מנהלת יוצאת(
טוב, נתחיל. גיא תאמר בבקשה את השורות של יאגו.
גיא)קם ומשחק(: "נו אין ברירה זו הקללה של השירות .קידום בא מקשרים והמלצות ולא
מוותק. אז אדוני תשפוט לבד אם יש לי גם סיבה אחת לאהוב את השחור. ואם כן ...." מה
זאת השפה הזאת?
מורה)קוטעת את גיא(: גיא, זה שייקספיר. תגיד את זה שוב והפעם שנרגיש את המרמור.
גיא)מתעצבן(: איך אפשר להתחבר למילים האלה? מי מדבר ככה? אני לא מבין מה את
רוצה.. )פונה לקבוצה( מה לא הרגשתם את זה? )במלמול( אני ממורמר לגמרי...
5
מורה: גיא ,אני הבמאית ואני מבקשת ממך שתאמר שוב את השורות.
גיא: טוב. אמא. )מדבר במהירות וכעס( "נו אין ברירה זו הקללה של השירות. קידום בא
מקשרים והמלצות ולא...." )המורה מפסיקה אותו(
מורה)מיואשת(: זה לא עובד!תצטרך לעבוד על זה בבית. יש לנו כאן זמן קצוב. נעבור
למונולוג של אותלו. איתי בבקשה.)צלצול( טוב לא ממש הספקנו הרבה היום. תלמדו טוב את
התמונות שעברנו עליהם. דנה ואיתי תתרגלו זה לזה יש לכם הרבה סצנות ביחד.
גיא: אל תדאגי, הם מסתדרים נהדר. נכון דנה?
דנה: גיא סתום את הפה. זה לא עניינך.
איתי )מרגיע(: די דנה אל תדברי אליו ככה, הוא החבר טוב שלי.
דנה )לאיתי(: לא סובלת את הציניות שלו.
גיא: אם את עדיין איתו, את צריכה לסבול גם אותי.
רונה: גיא תישאר איתי, אני רוצה לדבר אתך. אתם יכולים ללכת, נגמר השיעור.
גיא: מה שתגידי )כולם יוצאים גיא ואמו נשארים(
רונה : גיא! אני מצפה ממך ליותר, כשאני הייתי בגילך ידעתי לתת שואו אמיתי...
גיא )מתבשל בכעסו(: אני לא מבין מה את רוצה ממני. את אף פעם לא מרוצה. כל הזמן יש
לך טענות אליי !! אני עושה את המקסימום.
רונה: אז זהו שלא! אתה ממש לא עושה את המקסימום!
גיא: אז תחליפי אותי! אין לי כוח לביקורת הזאת כל פעם... )יוצא בכעס(
מספרת )קוראת ביומן(: " ספטמבר, השבוע השלישי לחזרות: "למצוא בכל דבר פגם -
יש בזה טעם נפגם . " מהומה רבה על לא דבר מאת וויליאם שייקספיר.
הערב התקיימה מסיבת תחילת שנה. תמיד במסיבות כאלה אנחנו מוצאים את עצמנו
ביחד.קבוצה מגובשת...זה מה שעושה התאטרון.
תמונה 2 מסיבה כיתתית איתי רוקד עם דנה. גיא ואסי מדברים בצד. דריה , איימי -
והמספרת בצד שני.
אסי )מסתכל כל דנה ואיתי, שצמודים(: אני לא מבין, הם לא נפרדו?
גיא: ככה הם כל הזמן, נפרדים חוזרים נפרדים חוזרים. אבל זה שהם משחקים זוג ב"אותלו"
חיבר ביניהם שוב. )מוחא כפיים בצניות( כל הכבוד לאמא שלי.
אסי )מתקרב לגיא(: הבטחת לסדר לי אותה .
גיא: בסדר זה לא כזה פשוט...צריך סבלנות.
6
אסי: בעצם, למה אתה כזה מניאק? אתה ואיתי חברים הכי טובים לא?
גיא: אני אסביר לך אחר כך. עכשיו אני חייב לשחק אתו. יש לי תוכנית.
אסי: למה מה קורה?
גיא: מה קורה?! אמא שלי מאוהבת בו. זה משגע אותי. היא בחרה את המחזה הזה, רק
בגלל שהוא שחור ורצתה לתת לו תפקיד ראשי. ואני קרעתי את התחת שנה שעברה ומי
קיבל פרס השחקן המצטיין? איתי. קוראים לזה העדפה מתקנת אסי, וממש נמאס לי מכל
הקטע הזה. למי אכפת שהוא שחור דפוק, ולמה אני צריך לסבול מזה?
אסי: וואו תרגיע, אתם חברים מהגן בערך לא? חשבתי שאתה אוהב אותו.
גיא: נראה לך? אולי פעם, עכשיו נמאס לי ממנו ומאיך שכולם מתחנפים אליו. טוב בוא נעבור
נושא. הבטחתי לסדר לך את דנה.
דריה )נדחפת לשיחה( : תגידו מה אתם מסתודדים לכם? דברו גם איתי )בעיקר לאסי(
אסי: נווו מה באת עכשיו, תעופי מפה.
גיא: עזוב אותה אסי. )מסתכל על איתי ודנה( תראו אותם איזה זוג מגעיל.
דריה: דווקא הם זוג ממש יפה בעיני.
גיא )מתעצבן(: מי דיבר אלייך ?! בכלל לא בטוח שהם באמת זוג.
אסי: היא צריכה להיות שלי.
דריה: מה?! )קצת נעלבת( נראה לי כדאי לך למצוא מישהי שאין לה חבר!
גיא: הם נפרדו כבר מזמן. רק ההצגה המזדיינת חיברה אותם שוב.
דריה: איך אתה מדבר? אתה החבר הכי טוב של איתי, אתה אמור להיות בצד שלו.
אסי: )לדריה( לא נראה לי שאת מבינה. אבל בכל מקרה אני חושב שלא כדאי לאף אחד
מאתנו להתעסק עם הרומנים של הבת של ראש העיר .
גיא: ולמה לאיתי מותר?
אסי )בחיוך(: העדפה מתקנת לא?
גיא: טוב נראה לי שאלך לאיימי. היא בטח כבר עצבנית עלי.
אסי: כן לך אליה. היא נראית מבואסת.
)גיא ניגש לאיימי שעומדת בצד. המספרת מקשיבה לשיחה מעכשיו בחצי אוזן(
גיא : מה קורה?
איימי: מה קרה לך היום? התנהגת ממש דוחה היום בשיעור תיאטרון.
7
גיא: מה את רוצה היא נטפלה אלי.
איימי: היא לא. באמת לא היית טוב היום.
גיא: מה את אומרת? מי שאל אותך?
איימי: אתה צריך להפנים שאמא שלך מקצוענית, והיא הבמאית.
גיא: אהה, ואני לא מקצוען?
איימי: אתה לפעמים לא מספיק בדמות.
גיא: הבנתי אותך. טוב בואי לא נדבר על זה עכשיו. בואי נהנה מהמסיבה.
איימי: איך אני יכולה ליהנות כשאתה ככה?
גיא: להביא לך משהו לשתות?
איימי: תביא. אבל זה לא אומר שסלחתי לך.. )גיא הולך למזוג שתיה(
דריה )ניגשת לאיימי(: ראיתי שממש התעצבנת על גיא.. אתם עדיין ביחד?
איימי: דריה זה לא עניינך. אהה ורק שתדעי שאני חולה עליו. פשוט הוא נורא מוטרד
מהתפקיד שלו ומאמא שלו וכל העניין הזה עם איתי.
דריה: אני לא מבינה מה יש לכולם נגד איתי צריך לקבל אותו כמו שהוא. חוץ מזה הוא –
באמת מוכשר.
איימי: גיא הרבה יותר )דנה מגיעה וגוררת את איימי לרחבת ריקודים. דריה עוקבת אחריהן(
איימי: נו דנה לא בא לי לרקוד עכשיו.
דנה : מה עובר עליך?! זה שיר כל כך טוב !! אני תמיד צריכה להכריח את איתי לרקוד איתי,
שאני לא אצטרך להכריח גם אותך .. )איתי מגיע מאחורי דנה, מחבק אותה(
איתי: אני שמח שמצאת מישהו לרקוד איתו, עכשיו אני אוכל סוף סוף לשבת קצת עם כולם.
דנה: אל תדאג, עוד מעט אני אחזור אליך )איתי הולך מהן אל הבנים, הבנות רוקדות(
המספרת: )קוראת( "אחרי המסיבה איימי סיפרה לי על מה התרגזה. היא ממש צודקת.
האמת ,אני לא יודעת מי מוכשר יותר אבל כולנו לא אוהבים אנשים מוכשרים במיוחד. כמו
ששייקספיר אמר: "אל תפחד מן הגדולה: יש שנולדים גדולים, יש שמשיגים גדולה, ויש
שהגדולה נכפית עליהם . " הלילה השניים עשר. כנראה שהוויכוח השפיע. בחזרה הבאה, -
הכל התחיל קצת ברגל שמאל. "
תמונה 3: חדר תיאטרון כלם יושבים ביחד בצד, גיא ורונה מדברים ביניהם. –
מורה: גיא אתה זוכר מה שדיברנו?
גיא: אני לא מבין מה את רוצה. אני ממש משתדל. )נכנסת המנהלת(
8
מנהלת: גיא אתה יכול להשאיר אותנו לרגע לבד? )גיא הולך לקבוצה(
רונה : רחל קרה משהו?
מנהלת: כן, ראש העיר התקשר אליי.
רונה: בקשר למה?
מנהלת: בקשר לדנה. הוא אמר שקיבל טלפון אנונימי שמסר כי איתי כופה את עצמו עליה.
רונה: מה? זה לא יתכן. אני איתם המון שעות. הם מסתדרים נפלא.אין סיכוי שזה נכון.
מנהלת: זה מה שאמרו לו, והוא רותח.
רונה: חייבים לדבר עם איתי, ולברר.
מנהלת: אם זה יתפרסם זה יפגע בשמו הטוב של בית הספר.
רונה: אל תדאגי. אני אבטל את החזרה ונדבר עם איתי.
מנהלת: אוקי. זה די דחוף. ראש העיר רוצה תשובות.
רונה: אני מיד מביאה אותו אליך )פונה לתלמידים( חברים, אני נאלצת לבטל את החזרה.
איתי תישאר כאן )גיא מחייך בשביעות רצון לאסי, החושד. הקבוצה מתפזרת(
דנה )לאיתי(: תבוא אליי אחרי בית ספר?
איתי: ברור, מה את חושבת? לא היינו לבד כבר הרבה זמן.
)כולם יוצאים, רונה המנהלת ואיתי נשארים(
איתי)לרונה(: קרה משהו המורה?
רונה: הואשמת באשמה מאד חמורה.
איתי: מה?
רונה: ראש העיר קיבל טלפון שאתה כופה את עצמך על דנה.
איתי: מה?! בחיים לא שמעתי דבר כזה מגוחך. דנה ואני ביחד כבר הרבה זמן ואין שום מצב
שאני אפגע בה. אני אוהב אותה.
מספרת )מהיומן(: " "אם זו אהבה, אמור לי מה גודלה . " אנטוניוס וקליאופטריה. " יפה. –
איתי: )למספרת( זה לא הזמן עכשיו!! )לרונה( מה לעשות?
רונה: זה גם מה שאני יודעת. בוא נשאל את רחל. )עושה סימן למנהלת שעומדת מעט בצד(
מנהלת: תגיד איתי, הסתבכת פעם עם המשטרה?
9
איתי: מה?
מנהלת: לחזור על השאלה?
איתי: לא לא אני פשוט בהלם. מה פתאום אף פעם לא.
מנהלת: זה לא מה ששמעתי. ראש העיר היה מאוד משוכנע.
איתי: אני לא מבין. אתן מכירות אותי, אתן יודעות מי אני. אני בחיים לא אעשה את זה.
מנהלת: נכון, אתה בהחלט ילד מוצלח אבל...
רונה: רגע רגע בואו נעשה סדר. איתי, מה אתה אומר על ההאשמה?
איתי: אני לא הייתי עושה דבר כזה. לכפות את עצמי עליה? זה הזוי.
מנהלת: אם עשית לה משהו שהיא לא רצתה, זו אשמה חמורה מאד. זו כפיה.
איתי: אני יודע מה זה מישהו מנסה להפליל אותי. אם דנה תאמר שזה נכון, אני נשבע -
שאני עוזב את בית הספר מחר.
מנהלת: טוב, רונה תקראי לדנה. )רונה יוצאת לקרוא לדנה(
איתי: יופי, היא תגיד לכם שזה שקר.
דנה )נכנסת עם רונה(: קרה משהו?
מנהלת: בואי חמודה בואי. היכנסי. )דנה מתיישבת ליד איתי לא מבינה מה קורה (התקבלה
תלונה שאיתי פוגע בך. האם אי פעם, איתי אילץ אותך לעשות משהו בניגוד לרצונך?
דנה: מה?! מה פתאום. מאיפה הבאתם את זה ?
רונה)בעדינות(: האם איתי פגע בך פיזית באיזושהי צורה?
מנהלת: רונה תני לי לשאול את השאלות כאן!! )באותו טון ( האם איתי פגע בך פיזית
באיזשהי צורה?
דנה: מה זאת אומרת? מה זה החקירה הזאת? מה שביני לבין איתי זה בינינו.
איתי: דנה את יכולה להגיד להן הכול. זה בסדר.
דנה: אוקי. מעולם איתי לא פגע בי. הוא גם לא היה חושב לפגוע בי.
מנהלת: חשוב שתאמרי את כל האמת.
דנה: אני אומרת! אני ואיתי ביחד, אנחנו אוהבים ויש ביננו קשר נפלא.
איתי: מאשר כל מילה. )שם עליה יד(
מנהלת: אז איך אתם מסבירים את העובדה שאבא שלך, דנה, קיבל טלפון
11
שאיתי כופה את עצמו עליך?
דנה: אין לי מושג זה כנראה מישהו ש"אוהב" את שנינו מאד...
איתי: או מישהו שמת על שחורים.
דנה: וואי, איתי לאף אחד לא אכפת מזה, תפסיק כבר.
רונה)למנהלת(: אני מכירה את שניהם. אפשר לסמוך עליהם.
מנהלת: את מורה חדשה,עם כל הכבוד. ראש העיר בקש ממני לנהל את העניין בכובד ראש.
דנה: איתי הוא גם הבן זוג שלי וגם החבר הכי טוב שלי מספיק עם השטויות. –
איתי: אני לא מבין... מי יכול היה להתקשר?
מנהלת: טוב. זהו בינתיים אני אדווח לאביך ונראה מה יהיה.
דנה: תודה רבה אני גם אדבר אתו.
רונה: מחר חזרה כרגיל. אל תשתפו אף אחד בנושא.
איתי: נתראה מחר. בואי דנה )הם יוצאים(
מנהלת: מאד מוזר לא?
רונה: מאד. והם נראים דוברי אמת לחלוטין. לא?
מנהלת: גם אני התרשמתי כך. רק חסר לי להסתבך עם ראש העיר עכשיו.
בדיוק לפני השיפוצים!
מספרת: "אבא שלי נפל על הראש. איך הוא יכול להאמין לשקרים כאלה? בטח בתוך תוכו
שמח. הוא אף פעם לא סבל את איתי. מתיימר להיות עם ראש פתוח, לקבל את השונה,
עושה פרויקטים בעיר נגד גזענות. חתיכת צבוע. היום, אחרי ההלם ממה שקרה בכיתה,
מצאתי עוד משפט טוב : " דרכה של אהבת אמת מעולם לא הייתה קלה". חלום ליל קיץ. –
קשה לדעת בעולם היום מה אמת ומה שקר. איתי ואני הבטחנו אחד לשני לא לדבר על
ההאשמה השקרית הזאת, אבל למחרת בחזרה איתי היה חייב לנסות ולמצוא את האשם..."
תמונה 4: הבנות בחדר תיאטרון איתי נכנס בתקיפות ואסי אחריו –
איתי: תגידי דריה יש לך קשר לזה?
דריה: למה? אין לי מושג על מה אתה מדבר.
דנה )קמה ומנסה להרגיע(: איתי עזוב אותה ביקשו מאתנו לא לדבר על זה.
איתי: נראה לך שאני אשתוק? זה בדוק מישהו מכאן.
דריה: מה הוא רוצה ממני דנה? )איתי מתקרב לדריה בעצבים(
11
איתי: זה שאין לך חברים זה לא אשמתנו! אם את קשורה לזה...
דנה: איתי די!
איתי: מה די דנה? אנחנו חייבים לגלות מי התקשר לאבא שלך. )כולם מתעניינים(
איימי: מה? דנה מה קרה?
דנה: כלום, איימי זה כלום .סתם שטות שאיתי מנפח.
אסי )מנסה להלהיט את כולם(: אז תשתפו, אנחנו חברים לא?
איימי: דנה?
דנה: תעזבו את זה עכשיו, זה באמת כלום.
איתי )בשקט לדנה(: כלום שיכול להרוס לי ולך את החיים דנה.
דריה )לאיתי(: אני מתה על דנה. למה שאני אעשה לה משהו רע?
היא היחידה פה שבאמת מתייחסת אלי... )נכנסת רונה כולם שותקים(
רונה: שלום כולם, אני רוצה להתקדם היום בחזרה. איפה גיא?
איתי: אין לי מושג. באמת איפה הוא? הוא גם לא ענה לי להודעות בוואטסאפ.
רונה: הוא יצא איתי בבוקר. אני משתגעת ממנו.
מעבר מקום תמונה 5: בחצר בית הספר, גיא וסימי, מוכרת הסמים. -
סימי: אתה בטוח שאתה רוצה להמשיך עם החרא הזה?
גיא: את לא אמורה לשכנע אותי לקנות?
סימי: בדרך כלל כן. במקרה שלך נראה לי שאתה מגזים. כל פעם אתה קונה יותר ויותר.
גיא: מה את מתייפייפת לי. תמכרי וזהו. זה עוזר לי להתרכז בחזרות.
סימי: איך שאתה רוצה. בכמה אתה רוצה לקנות?
גיא: 411 שקלים. )המספרת עושה רעש "וואווווווווווו" (
סימי: וואו זה הרבה כדורים. אתה בטוח שיש לך את הכסף?
גיא: כן,אני מסתדר. זה חומר מצוין, עוזר לי לזכור טקסטים.
סימי: מוזר. זה לא בדיוק אמור לעזור לזיכרון..
גיא: את רואה? יש הפתעות בחיים.
סימי: קח ושלא תמות לי מזה. תשתה הרבה מים.
12
גיא)ציני(: תודה דוקטור סימי.
סימי: תבין, לי יש אינטרס למכור, אבל אם תמות, אני אהיה בכלא!
גיא: את חברה טובה סימי. אני אדאג לך לקליינטים.
סימי: תודה מאמי. תתקשר אליי. )יוצאת(
תמונה 6: חדר תיאטרון
מספרת: "החזרות המשיכו והתקדמו, וככה גם השמועות עלינו." )מדברת מחוץ ליומן(
נכון... עכשיו אני זוכרת את זה, איתי ודנה מי"ב 7 . הבחור השחור שפגע בחברה שלו..
"החלטתי להתמקד בהצגה ובתפקיד ושזה לא ישפיע עלי. אבל זה ממש קשה. אחת החזרות
שהתחילה רגיל, הסתיימה על הפנים."
דנה: איפה כולם?
איימי: יגיעו עוד מעט.
דנה: לא אמרת שזה בשמונה היום?
איימי: לא זוכרת אבל בכל מקרה זה מסתדר, רציתי לדבר אתך לפניי.
דנה: על מה?
איימי: דיברתי עם גיא.
דנה : עם גיא? על מה דיברת?
איימי: על כל העניין הזה עם התלונה.
דנה: למה ממשיכים לדבר על זה ? כולם יודעים שזה סתם שקר.
איימי: נראה לי גיא ממש לקח את זה קשה. הוא התנהג מוזר.
דנה: הוא תמיד מוזר. אופס . מצטערת.
איימי: אני יודעת שהוא קצת...אבל אני אוהבת אותו. מה עם איתי?
דנה: גם הוא מוזר עכשיו.
איימי: אבל אותו כולם אוהבים. לא כמו את גיא. אתם פשוט לא מכירים אותו כמוני.
דנה: אולי, את איתי כולם אוהבים יותר מדי. אין לו בכלל אויבים. בגלל זה אני לא מבינה מה
זה היה השיחה הזאת לאבא שלי.
מספרת : "השיחה עם איימי לפני החזרה עשתה לי רע. אני לא מבינה מה היא מוצאת בגיא
הזה. זה כל כך מסובך שהוא הבן של המורה. אבל הרגשתי שההצגה חייבת להמשך. כמו
13
ששיקספיר אומר : 'העולם כולו במה וכולנו שחקנים...' "
דווקא נחמד הגאג משפטים האלה שלה ...
איימי: איך אבא שלך האמין לזה? )איתי נכנס(
איתי: מה קורה? שיחת בנות?
דנה: כן כרגיל. מה שלומך? למדת את המונולוג?
איתי: היה לי קצת קשה להתרכז... הבאתי לך מתנה.
דנה: מתנה?
איימי : יואוו איזה מאמי.
איתי : תודה איימי. הנה קחי )מגיש לה מתנה עטופה(
דנה: איזה צעיף יפה.
איתי: הוא היה של אמא שלי. היא נתנה לי אותו לפני שהיא נפטרה .
דנה: אני לא יכולה לקבל את זה, זה יותר מדי.
איתי: אני רוצה שזה יהיה שלך. גם היא הייתה רוצה.
דנה: וואו הוא ממשי...מדהים. תראי איימי.
איימי: ממש יפה וגם הצבע מתאים לך ממש.
איתי: זה יכול להיות הקמיע שלך מעכשיו.
דנה )צוחקת(: סיפרתי לך איך הוא התחיל איתי? )פריז(
מספרת)מהיומן(: "תמיד שאני נזכרת בזה זה נראה לי כמו מהסרטים.בלי קשר לזה שרציתי
אותו כבר הרבה זמן לפני. אבל לא אמרתי לו את זה גם אחרי שהתחלנו לצאת. הרגשתי
מובכת לומר לו. אבל הוא? הוא פשוט בא יום אחד, התיישב לידי ושאל..."
דנה )יוצאת מפריז וממשיכה(: ישר ולעניין אם יש לי חבר.
איתי: ככה אני. ישר ולעניין. בגלל זה אנחנו כל כך טובים ביחד )שם עליה יד( אבל האמת
שפחדתי שלא תסכימי.
איימי: למה? אתה חתיך וחכם ורומנטי ושחקן מוכשר.
איתי )צוחק(: ושחור!
דנה: נו באמת )מגלגלת עיינים(, זה כל היופי!
איתי: אהה אז זה הצבע שעשה לך את זה?
14
איימי: תמצאו חדר )גיא נכנס בכעס(
מספרת)היומן(: " וכאן התחיל האקשן. "
גיא: איתי מה הקטע שלך?
איתי: איזה קטע? מה קרה?
גיא: מה קרה ?! מה אתה מאשים אותי ככה ?!
איתי )מופתע( : במה ? על מה אתה מדבר?
גיא: על זה שהחבר הכי טוב שלי אומר לכולם שאני מפיץ עליו שמועות לראש העיר.
איתי: על מה אתה מדבר? אתה כמו אח שלי. אני יודע שבחיים לא תעשה את זה.
גיא: אתה ממש לא אח שלי יא חתיכת שחור.
איתי )מתעצבן(: למי קראת שחור חתיכת מסומם?!
גיא: אני שונא אותך בן זונה )מתנפל עליו, מתחילים לריב מכות, דוחף אותו איתי נתקל
בשולחן ויורד לו דם(
דנה: אתה נורמאלי?! שברת לו את האף.
גיא: מה זה אכפת לי הוא מניאק.
דנה: איימי תתקשרי לאמבולנס.
איימי )לגיא(: אני לא מאמינה שעשית לו את זה. התחרפנת לגמרי.
דנה: תתקשרי כבר לאמבולנס!! הוא מדמם!!!
מספרת: וואו. "היום היה יום מלא דרמות. זה נשמע כמעט כמו מחזה. איתי נפצע היום מגיא
הפסיכופט. הוא אשכרה שבר לו את האף. מפלצת. אני קיבלתי מאיתי מתנה צעיף אדום,
ממש כמו המטפחת שאותלו נתן לדסדמונה. האירוניה.
המשפט שהכי מסכם את היום הוא: 'מי שמתחיל לעשות את הרע מתבוסס עליו' מקבת'." –
) חושך מוזיקה(
תמונה 7 חדר תיאטרון , דנה יושבת בכיתה וכותבת ביומן, המספרת קוראת בקול –
מספרת: "אחרי כל הבלגן היום, איתי עבר את הלילה במיון. בגלל שאמא שלו נפטרה ואבא
שלו בקושי נמצא בבית בגלל העבודה שלו, רונה באה. היא ישבה ליד מיטתו והסיעה אותו
הביתה בלילה. איזה אישה מדהימה היא בשבילו, אני ממש שמחה שיש לו אותה. אבל גיא
הדפוק ישן בבית ריק. ממש לא ריחמתי עליו. אני עדיין דואגת לאיתי. קשה לי לא לחשוב
עליו, מה לעשות אני פשוט חולה עליו" )איתי נכנס( איזה חמודה היא. –
דנה: הי מאמי !! )מחבקת אותו בחוזקה, הוא נרתע מעט בגלל הכאב( איך עבר עליך
הלילה? האף כאב?
15
איתי )חבוש באף( :כאב קצת, אבל רונה ממש עזרה לי. את יודעת ... בגלל אבא שלי וכל
הקטע איתו אני הרבה פעמים לבד ... וזה עוזר שיש מישהי כמוה בחיים שלי.
דנה )מחייכת לעצמה(: כן אני יודעת .. )מביטה על היומן שלה(
איתי: את יודעת דנה .. כשהייתי אתמול בבית חולים זה גרם לי לחשוב.
דנה: על מה ?
איתי: חשבתי איך החיים שלי יהיו בלעדיך.
דנה: ומה חשבת לעצמך?
איתי: שהם יהיו ממש גרועים.
דנה: ממש גרועים?
איתי: ממש! )מתקרב אליה(
דנה: אל תדאג, גם איתי הם יכולים להיות די גרועים )עושה סימן על האף שלו(
איתי: אהה כן.)מגחכים( אבל ברצינות רגע. אני רוצה שתדעי, שאני אוהב אותך. באמת.
דנה: אל תדאג איתי, אני יודעת. וגם אני אוהבת אותך. באמת.
איתי: באמת?
דנה)עם מעט צחוק(: באמת באמת. )חושך מעבר מוזיקה(
תמונה 8: חדר תיאטרון, מנהלת ואיתי
מנהלת: גיא מה זה היה צריך להיות?
גיא: הוא עצבן אותי.
מנהלת: אז כל מי שמעצבן אותך, אתה שובר לו את האף?
גיא: לא התכוונתי... אבל מי הוא שיפיץ עליי שקרים?!
מנהלת: אתה מושעה מההצגה. להיות בסדנה זה פרס שלא מגיע לכל אחד.
אלימות זה לא משהו שאפשרי במוסד הזה!
גיא: מה?! )נכנסת רונה(
גיא: אמא תעשי משהו, היא מעיפה אותי מההצגה !!!
רונה: מה אתה רוצה שאני אעשה? זה עונש הולם.
גיא: אבל אמא..
16
רונה: בלי אבל אמא. אתה עושה לי בושות. וגם ככה אתה לא מספיק משקיע!
גיא: אני לא משקיע? אני משקיע את בחיים בסדנא ואת בכלל לא רואה את זה!! את בחרת
באותלו, דווקא, כדי שהוא יקבל את התפקיד הראשי ואת כל הזמן יורדת עלי ולא עליו, גם
כשהוא גרוע. במקום ש...
רונה : במקום ש...מה?! נתתי לך את התפקיד של יאגו דמות מאתגרת ומדהימה. אתה –
חרבשת את לכולם הכל. )למנהלת( אני מתנצלת. )לגיא( כפוי טובה שכמותך. הולך ושובר
את האף לשחקן הכי טוב שלי.
גיא: את רואה? היא כל הזמן עושה את זה. פשוט תאמצי אותו וזהו החברה תסגוד לך. –
מנהלת: אתה מושעה. סוף סיפור.
גיא: "השחקן הכי טוב שלי, השחקן הכי טוב שלי". ומה אני? כלום. אפס.
רונה: אל תדאגי רחל, אני אחפש לו מחליף. )גיא הולך ומתיישב בעצבים(
מנהלת: אני מצטערת רונה. זה לא פשוט שאמא ובן ככה. זו היתה טעות מהתחלה.
רונה: את צודקת. אני מתביישת. אולי לא הייתי צריכה להגיע למצב הזה.
מנהלת: אני מקווה שתרגיעי אותו.
רונה: אל דאגה. הוא לא ישבור יותר אפים )המנהלת יוצאת(
גיא: אמא רציתי להגיד לך שאני...
רונה: אתה מה? מצטער?
גיא: מה היה קורה אם זה היה ההיפך?
רונה: מה היה ההיפך?
גיא: אם איתי היה שובר לי את האף?
רונה: איתי לא היה עושה את זה. איתי הוא נפש עדינה, הוא יותר בוגר ממך.
גיא: ואם הוא כן? היית בעד להשעות אותו? אפילו לא נלחמת עלי הבן שלך. -
רונה: אני כל כך מתביישת שהבן שלי מתנהג ככה.
גיא: את לא ענית לי. אם זה היה ההיפך, היית משעה אותו?
רונה: לך הביתה גיא. תחשוב על מה שעשית. יש לך הרבה זמן עכשיו.
גיא: כן. יש לי הרבה זמן לחשוב. על הרבה דברים. ) גיא ממשיך ללכת(
מספרת)מהיומן(: " איימי סיפרה לי שגיא אמר לה על השיחה שהייתה לו עם אמא שלו. היא
תמיד אומרת לי שהוא מרגיש שאמא שלו אוהבת את איתי יותר ממנו. אני לא חושבת שזה
17
הגיוני היא אמא שלו. והיא ממש נחמדה, ומורה טובה. וגם אם היא אוהבת את איתי זה לא –
אומר שהיא לא אוהבת את גיא. הוא תמיד כל כך מגזים. אבל מצד שני, אני לא באמת יודעת
מה קרה להם במשפחה מאז הקטע עם אבא של גיא.."
רגע ... רונה גרושה? תמיד נראה לי שהיא האמא במשפחה מושלמת. טוב, מה אני יודעת,
רק התחלתי ללמוד איתה )ממשיכה מהיומן( "איתי אומר שגיא לא אוהב לדבר על זה. על
כך נאמר: 'משהו רקוב בממלכת דנמרק' – המלט." מוזיקה חושך.
תמונה 9: בחצר בית הספר , סימי וגיא, מספרת בצד.
גיא: אני רוצה מנה כפולה.
סימי: אתה בטוח?
גיא: תפסיקי לעשות את עצמך כאילו אכפת לך ממני תמכרי לי את החומר וזהו.
סימי: להזכיר לך לא שילמת על הפעם הקודמת.
גיא: נו סימי את יודעת שאני תמיד משלם. כסף זו לא בעיה אצלי.
סימי: למה? אמאל'ה נותנת לך?
גיא: זה לא עניינך. אני אשיג את הכסף. תביאי את המנה ...את רוצה שאתחנן?
סימי: שמעתי שהשעו אותך מההצגה.
גיא: נו זו לא סיבה טובה לחגוג?
סימי )נותנת לו שקית(: רק אל תשכח את החוב.
גיא: זה חומר טוב?
סימי: הכי טוב. זה יעיף אותך.
גיא: כבר העיפו אותי פעם אחת היום.
סימי: השמיים הם הגבול.
גיא)בציניות(: והדרך דרך ארץ !! )הולך(
סימי: תביא לי ת'כסף!
תמונה 10 : גיא אסי דריה בחדר תיאטרון מספרת בצד.
מספרת)מהיומן(: "לאחר שגיא הושעה מההצגה, הוא הלך והתבשל במיץ של עצמו. הוא
נהיה כועס יותר וזועם יותר על הכול ועל כולם. וזה ברור הרי שהוא לוקח משהו. גם ראיתי
אותו אתמול אחרי בית ספר בחצר עם סימי הפריקית הזאת." אהה אני מכירה אותה.
"אני לא יודעת מה הוא לוקח סמים, אלכוהול, מה זה משנה? הכול אותו חרא. וזה דופק –
את איתי הוא ממש דואג לו, אומר שהוא מגזים. ואני דואגת לאיתי, אז אולי בעקיפין אני -
דואגת לגיא .... מוזר מה עושים בשביל מישהו שאוהבים........" )הולכת הצידה יותר(
18
גיא )נכנס(: מה קורה?
אסי: עכשיו סיימנו חזרה, זה שהשעו אותך תקע את ההצגה.
דריה: כן אנחנו מזה תקועים במקום.
גיא: מה עם איתי? ודנה?
דריה: הם בסדר גמור. זוג מושלם.
אסי )בשקט לגיא(: אני עוד מחכה שתסדר לי אותה.
גיא: זה לא בלתי אפשרי.
דריה: בחייך הם כמו זוג יונים.
אסי: הסיפור האחרון רק חיזק אותם. שמעתי שהוא נתן לה את הצעיף של אמא שלו שמתה.
גיא )מכריז(: חברים יקרים לי יש תוכנית.
אסי: אתה שוב מתחיל עם השטויות שלך? ראית לאן הובילה השיחת טלפון.
דריה )מתחילה להבין(: איזה שיחת טלפון? לראש העיר?!
אסי )לגיא בהתנשאות(: אנחנו מדברים איתה?
גיא: היא יכולה אולי לעזור, דנה אוהבת אותה.
דריה: על מה אתם מדברים ?!
אסי: קודם תשבעי שלא תספרי לאף אחד מה שאנחנו הולכים להגיד לך.
דריה: נשבעת.
גיא: אנחנו מתכננים להפריד ביניהם. בין איתי ודנה.
דריה: אבל למה ?! הם זוג כזה חמוד.. )פריז(
מספרת )ממשיכה את היומן(: " אני מרגישה שאיתי בזמן האחרון עצוב. לא טוב לו המשבר
הזה עם גיא, החבר הכי טוב שלו, במיוחד שגיא נמצא הרבה עם אסי מה הקשר אסי? וגם –
דריה הזאת שתמיד נדבקת אליו. ברור שהיא רוצה אותו. זה לא שאכפת לי ,אבל היא פשוט
נדחפת לכל מקום.אני מנסה לדבר עם איתי, והוא מתרחק ומתחמק. לא יודעת איך לעזור לו,
ולא מבינה איך ולמה בכלל הגענו למצב הנורא הזה".
)יוצאים מפריז( אסי: את איתנו או לא?! תחליטי !
דריה)מנסה לשכנע את עצמה(: טוב אולי באמת יהיה לדנה יותר טוב אתך ... גם ככה
מציקים לה על זה שאיתי שחור... אבל עדיין ... לא נראה לי שאתם כאלה מתאימי...
גיא)קוטע אותה(: יופי אז את איתנו. נמשיך, אסי אתה תלך לדנה ותגיד לה לדבר עם איתי.
19
אסי: לדבר עם איתי? על מה?
גיא: סתם, לך תגיד לה שיש לך משהו חשוב לספר לה. לכו הצידה ותדברו, שאיתי יראה.
אסי: למה אתה חותר? )גיא מקרב את שניהם ולוחש להם את התוכנית שלו(
מספרת )ממשיכה מהיומן(:" ... אני אוהבת את אסי, הוא ידיד קרוב שלי ואני לא רוצה שהוא
ידרדר בגלל גיא הזה. כמו ששייקספיר כתב: 'אל נא תעמיד במבחן אדם מיואש' ריצרד
השלישי. הוא תמיד יודע לכתוב את מה שאני מרגישה הרבה יותר יפה, כנראה בגלל זה הוא
המחזאי האהוב עליי."
דריה: אני לא בטוחה שכל העסק הזה נראה לי.
אסי: ידעתי שתהרסי לנו, לא היינו צריכים לספר לך.
דריה )מתקרבת לאסי(: אני פשוט חושבת .. יש הרבה בנות חוץ מדנה .. אתה יכול למצוא
מישהי אחרת.. שאין לה חבר ..
גיא: נו אל תשתפנו לי עכשיו. אסי רוצה את דנה ואנחנו נעזור לו.
דריה: לא בכל מחיר.
גיא: וואי אתם שני אפסים. למה אני חבר שלכם בכלל...
דריה: אתם בטוחים שזה לא יעשה יותר מדי בלגאן?
אסי: תירגעי. אני אנסה לדבר איתה בסדנה, נראה מה יצא מזה.
גיא: תמסור ד"ש לאמא שלי. )אסי יוצא, דריה הולכת אחריו( שני המפגרים האלה מאמינים
לכל מה שאני אומר. כל כך קל לשחק איתם. בעזרתם אני אגרום לאיתי ודנה לריב ולהיפרד,
ואז איתי יהיה עצוב ועצבני. בדיוק כמוני. חושך מוזיקה
תמונה 11 : בחזרת תיאטרון, כולם חוץ מאיתי וגיא, מתכוננים לשיעור.
דנה: הי אסי מה נשמע?)מתחבקים( תגיד מה עם גיא הוא בסדר?
אסי: הוא ממש עצבני על כל העניין, במיוחד על אמא שלו שלא תמכה בו.
דנה: כן מהתחלה זה לא היה טוב שהיא המורה שלו )איימי ודריה נכנסות ביחד ומתווכחות(
איימי: דנה נכון שאותלו לא באמת אהב את דסדמונה במחזה?
דריה: נו באמת, ברור שהוא אהב אותה? קראת את הסצנה הראשונה בכלל?
איימי: אבל הוא לא היה הורג אותה אם הוא באמת אהב אותה.למה הוא האמין ליאגו?
דריה: אז מה את אומרת דנה?
דנה: תקשיבו, אני חושבת ש.. )איתי נכנס(
21
איתי: היי כולם!! איפה רונה? למה לא התחלנו?
אסי: היא עדיין לא הגיעה. תקשיבו בחיים "אותלו" לא יהיה מוכן בזמן להראות לקהל.
איתי: היא תיכף תיכנס. בואו נעשה חימום לפחות )בקול לכולם(...
אסי: נחכה לרונה.
איימי: למה לחכות לה? קדימה, קחו טקסטים ונקרא, נחמם קצת את הגרון. איפה הפסקנו
בפעם הקודמת?
דנה: מערכה 1 תמונה 3. ו כולם ביחד: -
)כולם קוראים בקול רם, איתי מפסיק באמצע( "אישים כבודים, רבים תבונה וכוח, מושלי
האצילים והטובים. אמת כי בתו של זה האיש השב לקחתי לי. האמת כי היא אישתי. זו
אשמתי כולה כמו שהיא, מראש עד סוף"
איתי: היי! זה התפקיד שלי.
איימי: בסדר זה רק חימום קולי.
איתי) צוחק במבוכה(: זה פשוט היה נשמע כאילו כולכם רוצים לקחת לי את התפקיד.
דריה : נו באמת, אף אחד לא נגדך פה.
אסי: נו מי יכול לקחת לך את התפקיד? אתה רואה פה עוד שחורים ?
איתי )נותן לו כאפה(: אסי סתום ת'פה.
רונה )נכנסת(: מה קורה חבר'ה?
דריה: חיממנו את הגרון איפה שהפסקנו בפעם הקודמת.
רונה: יפה מאוד, אז איתי תמשיך לקרוא.
איתי )משחק את הטקסט טוב(: "עשו נא חסד. קראו לדסדמונה בפונדק החץ היא – –
ותענה בי פה לפני אביה. אם תמצאו על פיה כי אשמתי, לא המשרה והאמון בלבד אשיב
לכם. יקח נא המשפט גם את נפשי"
רונה : איתי אתה פשוט נפלא. מתי הספקת ללמוד את זה?
איתי: בין טיפול לטיפול )מצביע על האף(. עשיתי חזרות עם האחות )קורץ לדנה(
דנה )נבוכה(: לא מצחיק... )איתי חוזר למקום, דנה מצחקקת עם אסי(
אסי )בשקט לדנה(: אני צריך לדבר איתך אחרי זה.
דנה: זה רציני?
אסי: חצי קלאץ'.
21
איימי )צועקת(: טוב אפשר להמשיך בחזרה?
דריה )מסתכלת בטלפון(: איתי, גיא שלח לי שהוא רוצה לדבר אתך.
איתי: איפה הוא?
דריה: בחוץ מחכה.
רונה: אסור לו להיות כאן. הוא מושעה. ודריה מה פתאום טלפון בחזרות?
איתי: טוב בואו נמשיך.
רונה )ממלמלת(: אני לא מאמינה שהוא פה, הוא מרותק.
איימי: אולי תיגשי אליו את המורה?
רונה: אין זמן, חייבים להמשיך בחזרה.
איתי: אני אדבר אתו בהפסקה. זה בטח לא כזה דחו.....)צלצול(
רונה: תצאו להפסקה קצרה. היום תצטרכו להישאר קצת יותר... )איתי יוצא לחצר(
תמונה 12 : בחצר גיא ואיתי.
גיא: מה העניינים? אתה עוד כועס?
איתי: לא כל כך. אנחנו בסדר.
גיא: אתה יודע שאתה כמו אח בשבילי?
איתי: נו ברור, דברים כאלה קורים. עבר.
גיא: אחלה )מתחבקים( אז תגיד לי... מה קורה בהצגה שלנו?
איתי: אתה יודע, מתקדמים. עדיין אין לנו יאגו אבל אני ודנה זוכרים את הרוב בעל פה,
ואסי גם ממש משתפר מכל פעם.
גיא: אה אסי, אתה סומך עליו?
איתי: הוא חבר טוב. למה?
גיא: לא יודע אמרו לי שהוא ודנה...
איתי: שטויות. הם ידידים טובים. הוא הכיר בינינו שכחת?
גיא: ואיך בחזרות? הוא לא נצמד אליה מידי?
איתי: אתה נורמאלי? הוא פרטנר מעולה בהצגה, וזהו.
22
גיא: טוב. לא אמרתי כלום.
איתי: אם יש לך משהו לומר , דבר!
גיא: לא לא, זה סתם בגלל האופי שלי אני רואה דברים ושומע ומסיק מסקנות.
אתה לא טיפוס קנאי. אני כבר הייתי מתחרפן.
איתי: ממה? לא הבנתי!
גיא: כלום נו, פשוט אני מציע שתשמור על החברה שלך. אל תבטח באף אחד.
שמעתי שהם יותר מידי ביחד.
איתי: אני לא מאמין שזה מה שבאת להגיד לי. חשבתי שאתה רוצה להתנצל .
גיא: התנצלתי. אני מצטער. תשכח ממה שאמרתי. אסי בחור טוב.
וגם דנה. פשוט היא קצת .... בלונדינית.
איתי: בלונדינית ? מה הקשר? ואני שחור, אז מה ?!
גיא: אתה כזה תמים!! אני לא מאמין. היא הרי יודעת לשקר נפלא...
איתי: מה?
גיא: תחשוב איך היא עבדה על ההורים שלה כשהתחלתם לצאת, היא הרי
חשבה שהם בחיים לא יסכימו שתצאו.
איתי: נו וזה ממש לא קרה. הם מתים עלי. אני כמו משפחה אצלה, הם ממש אימצו אותי
כשאמא שלי מתה.
גיא: כן אבל בהתחלה היא הסתירה ומי שיודעת להסתיר פעם אחת...
איתי: אתה מגזים אתה יודע?
גיא: אתה יודע מה בוא נדבר עם איימי, היא החברה הכי טובה שלה.
איתי: מה זאת אומרת? מה אתה רוצה שנרגל אחריה? אין מצב.
גיא: טוב אז לא אמרתי כלום. תמשיך להיות תמים. )יוצא, איתי חוזר לכיתה(
המספרת )מהיומן(: "דיברתי עם אסי בהפסקה מהחזרות. הוא סיפר לי על איך שקשה לגיא
וכמה שהוא מסכן. אני לא כל כך מאמינה לזה. וגם באמת שלא כזה אכפת לי.מעניין מי יחליף
אותו בתפקיד של יאגו, הוא דוקא מתאים בול. יהיה קשה למצוא."
תמונה 13 : )המשך חזרות איתי עצבני כתוצאה מהשיחה דנה מצחקקת עם אסי(
)איתי חוזר מודאג, מסתכל על דנה ואסי(
איתי: מה אתם מסתודדים לכם?
23
דנה: עזוב, לא חשוב. )חוזרת לדבר עם אסי(
דריה: איפה רונה? )רונה נכנסת( חבל שלא דיברתי על מיליון דולר.
רונה: סליחה שאיחרתי. איתי תחזור שוב על הטקסט שאמרת קודם.
איתי: אני לא מרגיש טוב. תמשיכו לקטע הבא.
אסי: קרה משהו?
איתי: לא לא פשוט כואב לי הראש.
דנה )ניגשת אליו( : איתי אולי זה בגלל האף?
איתי )תוקפן אליה(: אולי באמת.
דנה: מה עובר עליך?
אסי: מה דיברת עם גיא בחצר?
איתי: זה לא עסק שלך. אל תתערב.
רונה: תגידו השתגעתם? מה קורה לכם? אי אפשר לעבוד באווירה כזאת.
אסי: פשוט ניתן להם להירגע. אפשר לעשות את הקטע שלי ושל דנה עכשיו.
דנה: נכון. איתי תצא לשתות אולי?
איתי: אני צריך לדבר אתך. איפה הצעיף?
דנה: אני לא לובשת צעיפים בחזרות.
איתי: את בטוחה שזאת הסיבה?
רונה: מספיק עם הפטפוטים. דנה ואיימי תתחילו בדיאלוג.
)הן מתמקמות. צלצול( טוב נמשיך מפה בחזרה הבאה )כולם יוצאים איתי ודנה נשארים(
דנה: מה קרה לך? אני לא מכירה אצלך התנהגות כזאת.
איתי: מה הולך בינך ובין אסי? יצאת אתו פעם? לפני?
דנה: השתגעת? הוא החבר הכי טוב שלי אחרי איימי.
איתי: חשבתי שאני החבר הכי טוב שלך.
דנה: אתה יודע למה התכוונתי. מה עובר עלייך היום?
איתי: איפה הצעיף?
24
דנה )מוציאה את הצעיף מהתיק שלה( : הצעיף אצלי. הוא תמיד בתיק.
איתי: סליחה, נלחצתי.
דנה: ממה?
איתי: סתם, עזבי. בואי נלך. )פריז(
מספרת)דנה עם הפנים לקהל(: "אחרי החזרה, אני ואיתי הלכנו ביחד. לא היה נעים, הוא
היה עצבני. אני לא מבינה מה קרה לו, הוא אף פעם לא ככה .." )הם יוצאים. דנה שוכחת את
הצעיף, איימי לוקחת אותו( מוסיקה.
תמונה 14 : גיא דריה וסימי בחצר בית הספר
סימי: הבאת את הכסף?
גיא: דריה, תשלמי לה.
דריה: אבל גיא...
גיא: תשלמי לה נו...זה רק 511 . אמרת שאת איתנו. וגם כולנו יודעים שאת טחונה מהתחת.
דריה: אבל מה זה קשור לכסף?
גיא: אני צריך את זה, אז זה קשור. אל תבאסי עכשיו נו...אני אחזיר לך. גם אסי ממש יעריך
את זה ..
דריה )מוציאה 500 ₪( : טוב נו .. קחי.
סימי: תודה חברים. תענוג לעשות אתכם עסקים. )הולכת(
גיא: מה את דואגת תקבלי הכל חזרה.
דריה: אני דואגת לך.
גיא: יש לי תוכנית!אין לך מה לדאוג. )איימי מגיעה(
גיא: מה את עושה פה?
איימי: שלום גם לך. מה עובר עליך?
גיא: כלום. פשוט אף אחד לא הזמין אותך.
איימי: וואו אתה כזה מגעיל...שמת לב איך הוא מדבר אלי?
דריה: גם אלי. הוא לא משהו היום.
גיא: דריה תשאירי אותנו לבד טוב?
דריה: בסדר. אבל אל תעשה משהו שאני לא הייתי עושה...
25
גיא: שמעתי אותך.עופי מפה. )דריה הולכת( איזה בן אדם מעצבן.חנפנית. אני שונא את זה.
איימי: ואתה לא מעצבן?
גיא: ברור שכן.
איימי: חשבתי לשמח אותך.
גיא: מה זאת אומרת?
איימי: חשבתי שתרצה את זה...)מוציאה את הצעיף(
גיא: רגע זה לא הצ.... וואו איימי !! את מדהימה!!
איימי: חבל שאתה לא.
גיא: את יודעת שאני מת עליך.
איימי: לא כל כך הראית לי את זה בזמן האחרון...
גיא: אני פשוט עסוק יש לי המון על הראש. איך ידעת?
איימי: אני כבר מכירה אותך, שכחת? אני לא מבינה אבל למה אתה צריך את זה.
גיא: נוו סתם מתיחה קטנה על איתי ודנה. בשביל הצחוקים.
איימי: אני מקווה שזו סתם מתיחה ושאתה לא מתכנן לפגוע בה.
גיא: ברור שלא, זה סתם. בא לי להשתעשע קצת. משעמם לי בגלל ההשעיה.
איימי: אתה מודע לזה שהיא תחפש את הצעיף והיא תתחרפן מזה?
גיא: מה הייתי עושה בלעדייך?
איימי: או סוף סוף אני זוכה לתשומת לב ממך )מחבקת אותו( מה אתה הולך לעשות איתו?
גיא: זה סוד. אבל אל תדאגי.
איימי: אני דואגת. בזמן האחרון אתה לא נראה לי אותו דבר.
גיא )מחבק אותה(: יהיה בסדר תסמכי עלי טיפה... )חושך מוזיקה(
תמונה 15 : דנה ואיתי בחדר תיאטרון
מספרת)מהיומן(: "קרה לי היום משהו ממש מוזר עם איתי" מה זאת אומרת?
איתי: חשבתי הרבה ואני רוצה לתת לך משהו )מוציא טבעת(
דנה: מה אתה עושה? קיבלת מכה גם בראש ?
26
איתי: אני מרגיש שזה הזמן הנכון.
דנה )משועשעת(: זה לא קצת מוקדם מידי? אנחנו עדיין בבית ספר.
איתי: נוו זה לא חתונה, אני פשוט רוצה שתהיי שלי.
דנה )בתקיפות(: אבל אני שלך.
איתי: לגמרי שלי.
דנה: אתה קצת מגזים איתי.. אנחנו כולה בתיכון.
איתי: אז מה...זה סמלי...כמו באותלו! )דנה נראית מודאגת(
מספרת)ממשיכה לקרוא(: "זאת באמת טבעת יפה אבל כשהוא אמר את זה הדבר הראשון
שעלה לי לראש זה אם הוא קרא בכלל את סוף המחזה...?" )מספרת מגחכת(
דנה)עונדת את הטבעת(: הנה הטבעת. על האצבע שלי.
איתי: יופי. זה מתאים לך. )שם עליה יד.פאוזה( את אוהבת אותי?
דנה: ברור שכן, אני חברה שלך.
איתי )מצמיד אותה חזק(: שלי ורק שלי?
דנה: אתה מכאיב לי.
איתי: אבל את שלי? רק שלי? אני רק רוצה שתגידי את זה. )איתי מבין שהוא מחזיק אותה
חזק מדי, ומשחרר מעט(
דנה: מה עובר עליך? חושך
תמונה 16 : בחצר איתי גיא מדברים
גיא: איך החזרות?
איתי: מצוינות.
גיא: מסתדרים בלעדי הה?
איתי: עוד לא מצאנו יאגו...זה לא קל...
גיא: סמוך על אמא שלי היא תמצא גם אם תצטרך להביא מבית ספר אחר.
)מסתכל מסביב שאף אחד לא בא( תגיד נתת פעם לדנה צעיף מתנה?
איתי : כן, למה?
גיא: לא סתם, כי.... נראה לי ... ראיתי אותו אצל אסי... אולי ..
איתי: מה? זה לא יכול להיות!
27
גיא: כנראה שטעיתי. לא משנה.
איתי: רגע אבל ..
גיא: תמסור לכולם ד"ש.
איתי: אני אמסור. אולי אמא שלך תסלח לך בקרוב מי יודע.
גיא: אין סיכוי.
איתי: זה היה כזה מיותר.
גיא: לא נורא. אני מסתדר. לא משעמם לי. )הולך(
איתי: רגע ... מה אמרת בקשר לצעיף??
מספרת )מהיומן(: "החזרות עוברות לנו מצוין. אני מרגישה שאני ממש טובה בתור
דסדמונה. וגם אסי מעולה וגם איימי השתפרה. בכלל ההצגה ממש נבנית ואני כל כך
מתרגשת. זה עוזר לי להפסיק לחשוב על מה שקרה עם איתי. הוא תמיד קצת תלותי אבל
הוא מתחיל להגזים. עדיין אין לנו יאגו וזה מטריד "
תמונה 17 : בחזרות
איימי: אז מה הוא ממש הכאיב לך?
דנה: כן. זה אף פעם לא קרה. הוא מתנהג ממש מוזר...
איימי: זה היה ממש אלימות? או שאת סתם מגזימה?
דנה: אני לא מגזימה, הוא אף פעם לא היה אלים כלפי.הוא החזיק אותי ממש חזק וזה כאב.
איימי: נו מה את מגזימה? כאילו אנס אותך, מי ישמע.
דנה: מה יש לך? זה לא היה לי נעים. ככה חבר לא מתייחס לחברה שלו.
איימי: תרגיעי אתם מאוהבים. מה זה משנה, סתם היה לו יום רע.
איימי: פעם אחת מספיקה. )נכנס איתי הן משתתקות(
איתי )בתוקפנות( דנה איפה הצעיף שנתתי לך?
דנה: מה עובר עליך? זה כבר איזה פעם עשירית שאתה שואל עליו.
איתי: הוא בתיק שלך או לא? תעני לי.
דנה: נו איתי אין לי כוח לזה עכשיו.
איימי: נו הוא בתיק שלך. תראי לו ודי מה אכפת לך?
דנה: אל תתערבי.
28
איימי: סתם חשבתי שזה ויכוח מיותר. הוא תמיד בתיק שלך.
דנה )מחפשת את הצעיף בתיק(: דווקא היום הוא לא.
איתי: זה היה של אמא ש
שחור על גבי לבן / עדנה חצרוני
דרמטורגייה: מורן רגב ויהל פרידולד
הדמויות:
1.מספרת )תלמידה שנה מאוחר יותר(
2.איתי )משחק בהפקה את אותלו(
3.גיא )משחק בהפקה את יאגו(
4.אסי )משחק בהפקה את קאסיו(
5.דריה )משחקת בהפקה תפקיד משני(
6.רונה )מורה חדשה לתיאטרון, אמא של גיא(
7.רחל )מנהלת בית ספר(
8.דנה )משחקת בהפקה את דסדמונה(
9.איימי )משחקת בהפקה את אמילי(
11 .סימי )תלמידה מוכרת סמים(
)חדר תיאטרון, מעט מבולגן. רונה נמצאת על הבמה, מסדרת מחזות בתוך ארגז. המספרת
נכנסת(
רונה: אוי יופי שמישהו הגיע!!
מספרת: רגע אין שיעור עכשיו?
רונה: לא. זאת מערכת חדשה לשנה חדשה. אנחנו מתחילים בשעה שניה, אין לכם שעה
ראשונה איתי.
מספרת: אהה אז אני מתחילה שעה שניה בכלל )מתכוונת לצאת(
רונה: אבל ביקשתי מכולם להגיע מוקדם כדי לעזור לי, ואני מאוד מעריכה את זה שאת
הגעת. היחידה מכל תלמידי תיאטרון בשכבת י"ב. כל הכבוד לך.
מספרת: בטח. התכוונתי לבוא לעזור לך. זה לא נורמלי איך שכל פעם התאטרון עובר דירה.
רונה: מה זה קורה כאן הרבה? לא סיפרו לי על זה. טוב, בואי תתחילי לעזור לי להכניס את
כל הדברים חזרה לקופסאות. )מספרת עושה זאת בחוסר רצון מוחלט(
מספרת )רואה טקסט של אותלו(: "אותלו" וויליאם שייקספיר. זה מה שהייתם צריכים
להעלות שנה שעברה לא? )רונה מהנהנת( מה קרה עם זה באמת? )רונה שותקת( זה
מחזה ממש יפה, וגם מאד אקטואלי )רונה עדיין שותקת(אז למה זה לא עלה בסוף? )שמה
לב שרונה מרגישה לא בנוח( הכול בסדר?
רונה: כן, כן כמובן. הכול בסדר, זה סיפור ארוך פשוט.טוב, אני צריכה ללכת רגע לדבר עם
רחל המנהלת. את יכולה להעביר את קופסת המחזות למחסן בבקשה.
מספרת: כן בכיף )רונה מסתכלת סביב החדר במעין געגועים, יוצאת(
)המספרת מעבירה ארגז אחד והוא נופל לה. היא מרימה את המחזות ומתחילה לסדרם. היא
מסתכלת עליהם ובוחנת אותם עד היא שמה לב לספר שונה מהשאר( מה זה? ) מניחה
הכול בצד, מתיישבת לבדוק מהו הספר( "היומן של דנה שופמן" דנה שופמן .. אהה היא
2
הייתה שמיניסטית שנה שעברה. יפה כזאת. איך היא איבדה את היומן שלה. אהה רגע. זאת
לא דנה ש.... אוי.
)דנה עולה לבמה. יושבת על הבמה כותבת ביומן( דנה ומספרת קוראות בו זמנית)?(: "איזו
התרגשות. היום אנחנו מתחילים את הצגת התאטרון שלנו עם מורה חדשה. בשנה שעברה
הבטיחו לנו שנעלה הצגה. מתלבטת למה לצפות ,לקומדיה קורעת או לטרגדיה מלאת
דמעות? כמובן שאני סקרנית איזה תפקיד אקבל.אני יודעת שאשקיע את כולי בכל תפקיד.
מספרת )ממשיכה לקרוא לבד מהיומן( :המורה נכנסה עם המחזות )המורה והתלמידים
נכנסים לבמה(
המנהלת: שלום לכם, אני רוצה להציג לכם את המורה החדשה לתאטרון רונה, שהיא
במקרה גם אמא של גיא. )כולם מוחאים כפיים, גיא משתחווה ( אמרתי לך שזו כיתה
דרמטית? רונה היא גם במאית תאטרון ,ואני בטוחה שתהיה לכם שנה מרתקת. בהצלחה
תלמידים, בהצלחה רונה. )יוצאת(
המורה: וואו, מתרגשת בדיוק כמוכם לקראת השנה החדשה. הבנתי מרחל שהבטיחו לכם
להעלות הצגה .
דריה: איזה מחזה?
המורה רונה: "אותלו" של וויליאם שקספיר.
)פריז על הבמה, כולם קופאים. המספרת קוראת(
מספרת: כשהמורה אמרה "אותלו" וויליאם שקספיר, לא הייתי צריכה לבדוק בגוגל.אני יודעת
עליו הכל. שייקספיר חי במאה ה 16 ,מחזאי ומשורר אנגלי. הוא נחשב בעיני רבים לגדול
הכותבים בשפה האנגלית ובתרבות המערב. מחזותיו מעולם לא איבדו את כוחם למשוך את
קהל צופי התיאטרון.מדי שנה, ביום הולדתו, מוחלפת הנוצה שביד הפסל מעל קברו של
שייקספיר נוצה ככלי כתיבה? הרבה השתנה בעולם במשך כמעט 511 שנה. טוב אם
מסתכלים בגדול, העולם השתנה, האנשים לא.אני לא מאמינה שנעשה את אותלו, זה ממש
מרגש אותי, אבל התגובות בכיתה היו שונות... )יוצאים מפריז, חוזרים לנוע(
אסי: אוףף שקספיר? זה לא כבד מידי?
דנה: די נו הוא מחזאי גדול.למה אתם כאלה שליליים.
המורה: זה לא יהיה קשה זה יהיה אתגר. זה אחד המחזות היפים ביותר של שייקספיר. –
איימי: על מה זה בכלל?
גיא: אותלו זה הבחור השחור שהורג את חברתו היפה הלבנה "דזדמונה".
איימי: איך אתה תמיד יודע הכל.
דנה: גם אני ידעתי את זה.
רונה: אותלו, הדמות הראשית, הוא מוסלמי צפון אפריקאי אציל, שמפקד על צבא בקפריסין.
דסדמונה היא אשתו הטרייה. השליש הבוגדני של אותלו, יאגו, משכנע את אותלו שדסדמונה
בגדה בו עם קאסיו. ואז, אותלו בקנאתו הורג את דסדמונה ומתאבד
3
איתי: אז יהיה רצח? אהבתי.
גיא: רצח בחניקה. לא סתם. זה היופי בטרגדיה. )מדגים חניקה על איימי שלידו(
דריה: די נו תהיו רציניים.
אסי: סתם עושים צחוקים, מה הקטע שלך ?
מספרת )קוראת ביומן(: " איימי אמרה למורה שהיא רוצה את התפקיד של דזדמונה.
המורה הסתכלה עליה במין מבט של : "תמשיכי לחלום" ואז כתבה על הלוח:
" Type casting " ושאלה:
המורה: מי מכיר את המושג הזה?
מספרת: כמובן שגיא, החכמולוג של הכיתה ענה.
גיא: קאסטינג זה ללהק שחקנים וקאסט זה הלהקת שחקנים.
המורה: בדיוק גיא. וטייפ קאסטינג זה ללהק שחקן בהתאמה לדמות.
מספרת: ואז איתי אמר:
איתי )במרמור(: טוב ברור מי יהיה השחור... )כולם צוחקים(
המורה: די להתעסק בזה, בואו נתחיל.
מספרת )קוראת ודנה מסתכלת לקהל(: "די בהתחלה ידעתי שהתפקיד של דסדמונה יהיה
שלי. אני פשוט תפורה לתפקיד. בלונדינית עם עיניים כחולות. אבל הבעיה בתאטרון שיש
את אלה שתמיד יקבלו את התפקידים הטובים, ואז מתחילה הקנאה, ומתחילים התככים. אני
החלטתי שלא אכפת לי. התפקיד מתאים לי. שיקנאו. אני הולכת ליהנות בשנה הבאה. כמובן
שרונה אמרה לכולם את המשפט הכי מעצבן של מורים לתיאטרון: ''אין תפקידים קטנים
ישנם רק שחקנים קטנים". בכל מקרה, הרגשתי שזו לא תהיה הצגה רגילה כזאת, שהקהל
יושב בחושך ונרדם. ממה שהספקתי לקרוא, שייקספיר אהב לגרום לקהל לחשוב. מהתחלה
התחברתי." )מדברת מחוץ ליומן( טוב מה שקרה לכיתה שלהם מאז זה באמת משהו
לחשוב עליו. )ממשיכה לקרוא( " אהה ומהרגע שקראתי על שייקספיר ,החלטתי לאסוף
ביומן משפטים חכמים שלו. אני אסמן אותם במרקר, ואולי גם אבקש מאיימי המוכשרת
לקשט איתם את הכיתה. אני מאושרת. אה ושכחתי לציין את הפרט הכי חשוב: איתי, המתוק
שלי, נבחר כמובן להיות אותלו.
חושך אור: ההצגה מתחילה. הקדמה: מוסיקת מתח
איתי )מתעצבן ממש(: תגידי למי את קוראת אידיוט?
דנה )צועקת(: לך! נדפק לך המוח!
)איתי מתקרב לדנה בעצבים ומתחיל לחנוק אותה...המוסיקה מתעצמת כולם נכנסים
ומושכים את איתי ממנה. היא בהלם...בוכה...איימי ניגשת אליה ומחבקת אותה ...גיא עומד
וצופה מהצד...איתי נראה כאילו לא מבין מה עשה...המוסיקה ממש חזקה. כולם יוצאים.
חושך.(
4
תמונה 1: רונה ,מנהלת, וכיתת התיאטרון חדר חזרות להצגה -
מנהלת: שלום , באתי לראות איך אתם מתקדמים.
רונה: היו לנו כבר כמה חזרות. זאת קבוצה רצינית מאד.
גיא: חכי חכי את עוד לא מכירה אותנו.
מנהלת )בשקט לרונה(: אני מקווה שזאת לא בעיה שגיא הבן שלך.
מורה: אל דאגה רחל אנחנו נסתדר מצוין. נכון גיא?
גיא )בציניות( : בטח בטח ממש כמו בבית...
מנהלת )מתעלמת(: הבנתי שבחרתם להעלות את אותלו של שייקספיר. אתגר רציני ביותר.
גיא )ממלמל( : מעניין למה דווקא את אותלו.
מורה: מה אמרת גיא?
גיא: כלום.
מורה: אני חושבת שיש לי כאן קאסט נפלא.
מנהלת: אני בטוחה בכך. בהצלחה לכם .אז יש לך כבר את אותלו?
מורה: כמובן. איתי שלנו יהיה אותלו. )כולם מוחאים כפיים חוץ מגיא(
לא סתם הוא זכה בפרס השחקן המצטיין בשנה שעברה.
מנהלת: אני מאד גאה באיתי שלנו. הוא הביא הרבה כבוד לבית הספר.
גיא)בצחוק(: אמא שלי אימצה אותו כבר, אותו נכון אמא?
מורה: )מחייכת( : ואם כן? טובים השניים מן האחד...
מנהלת: טוב אני לא רוצה להפריע. אם אתם צריכים משהו אני לרשותכם.
מורה: אני מאד מודה לך. אני כבר מרגישה בבית. )מנהלת יוצאת(
טוב, נתחיל. גיא תאמר בבקשה את השורות של יאגו.
גיא)קם ומשחק(: "נו אין ברירה זו הקללה של השירות .קידום בא מקשרים והמלצות ולא
מוותק. אז אדוני תשפוט לבד אם יש לי גם סיבה אחת לאהוב את השחור. ואם כן ...." מה
זאת השפה הזאת?
מורה)קוטעת את גיא(: גיא, זה שייקספיר. תגיד את זה שוב והפעם שנרגיש את המרמור.
גיא)מתעצבן(: איך אפשר להתחבר למילים האלה? מי מדבר ככה? אני לא מבין מה את
רוצה.. )פונה לקבוצה( מה לא הרגשתם את זה? )במלמול( אני ממורמר לגמרי...
5
מורה: גיא ,אני הבמאית ואני מבקשת ממך שתאמר שוב את השורות.
גיא: טוב. אמא. )מדבר במהירות וכעס( "נו אין ברירה זו הקללה של השירות. קידום בא
מקשרים והמלצות ולא...." )המורה מפסיקה אותו(
מורה)מיואשת(: זה לא עובד!תצטרך לעבוד על זה בבית. יש לנו כאן זמן קצוב. נעבור
למונולוג של אותלו. איתי בבקשה.)צלצול( טוב לא ממש הספקנו הרבה היום. תלמדו טוב את
התמונות שעברנו עליהם. דנה ואיתי תתרגלו זה לזה יש לכם הרבה סצנות ביחד.
גיא: אל תדאגי, הם מסתדרים נהדר. נכון דנה?
דנה: גיא סתום את הפה. זה לא עניינך.
איתי )מרגיע(: די דנה אל תדברי אליו ככה, הוא החבר טוב שלי.
דנה )לאיתי(: לא סובלת את הציניות שלו.
גיא: אם את עדיין איתו, את צריכה לסבול גם אותי.
רונה: גיא תישאר איתי, אני רוצה לדבר אתך. אתם יכולים ללכת, נגמר השיעור.
גיא: מה שתגידי )כולם יוצאים גיא ואמו נשארים(
רונה : גיא! אני מצפה ממך ליותר, כשאני הייתי בגילך ידעתי לתת שואו אמיתי...
גיא )מתבשל בכעסו(: אני לא מבין מה את רוצה ממני. את אף פעם לא מרוצה. כל הזמן יש
לך טענות אליי !! אני עושה את המקסימום.
רונה: אז זהו שלא! אתה ממש לא עושה את המקסימום!
גיא: אז תחליפי אותי! אין לי כוח לביקורת הזאת כל פעם... )יוצא בכעס(
מספרת )קוראת ביומן(: " ספטמבר, השבוע השלישי לחזרות: "למצוא בכל דבר פגם -
יש בזה טעם נפגם . " מהומה רבה על לא דבר מאת וויליאם שייקספיר.
הערב התקיימה מסיבת תחילת שנה. תמיד במסיבות כאלה אנחנו מוצאים את עצמנו
ביחד.קבוצה מגובשת...זה מה שעושה התאטרון.
תמונה 2 מסיבה כיתתית איתי רוקד עם דנה. גיא ואסי מדברים בצד. דריה , איימי -
והמספרת בצד שני.
אסי )מסתכל כל דנה ואיתי, שצמודים(: אני לא מבין, הם לא נפרדו?
גיא: ככה הם כל הזמן, נפרדים חוזרים נפרדים חוזרים. אבל זה שהם משחקים זוג ב"אותלו"
חיבר ביניהם שוב. )מוחא כפיים בצניות( כל הכבוד לאמא שלי.
אסי )מתקרב לגיא(: הבטחת לסדר לי אותה .
גיא: בסדר זה לא כזה פשוט...צריך סבלנות.
6
אסי: בעצם, למה אתה כזה מניאק? אתה ואיתי חברים הכי טובים לא?
גיא: אני אסביר לך אחר כך. עכשיו אני חייב לשחק אתו. יש לי תוכנית.
אסי: למה מה קורה?
גיא: מה קורה?! אמא שלי מאוהבת בו. זה משגע אותי. היא בחרה את המחזה הזה, רק
בגלל שהוא שחור ורצתה לתת לו תפקיד ראשי. ואני קרעתי את התחת שנה שעברה ומי
קיבל פרס השחקן המצטיין? איתי. קוראים לזה העדפה מתקנת אסי, וממש נמאס לי מכל
הקטע הזה. למי אכפת שהוא שחור דפוק, ולמה אני צריך לסבול מזה?
אסי: וואו תרגיע, אתם חברים מהגן בערך לא? חשבתי שאתה אוהב אותו.
גיא: נראה לך? אולי פעם, עכשיו נמאס לי ממנו ומאיך שכולם מתחנפים אליו. טוב בוא נעבור
נושא. הבטחתי לסדר לך את דנה.
דריה )נדחפת לשיחה( : תגידו מה אתם מסתודדים לכם? דברו גם איתי )בעיקר לאסי(
אסי: נווו מה באת עכשיו, תעופי מפה.
גיא: עזוב אותה אסי. )מסתכל על איתי ודנה( תראו אותם איזה זוג מגעיל.
דריה: דווקא הם זוג ממש יפה בעיני.
גיא )מתעצבן(: מי דיבר אלייך ?! בכלל לא בטוח שהם באמת זוג.
אסי: היא צריכה להיות שלי.
דריה: מה?! )קצת נעלבת( נראה לי כדאי לך למצוא מישהי שאין לה חבר!
גיא: הם נפרדו כבר מזמן. רק ההצגה המזדיינת חיברה אותם שוב.
דריה: איך אתה מדבר? אתה החבר הכי טוב של איתי, אתה אמור להיות בצד שלו.
אסי: )לדריה( לא נראה לי שאת מבינה. אבל בכל מקרה אני חושב שלא כדאי לאף אחד
מאתנו להתעסק עם הרומנים של הבת של ראש העיר .
גיא: ולמה לאיתי מותר?
אסי )בחיוך(: העדפה מתקנת לא?
גיא: טוב נראה לי שאלך לאיימי. היא בטח כבר עצבנית עלי.
אסי: כן לך אליה. היא נראית מבואסת.
)גיא ניגש לאיימי שעומדת בצד. המספרת מקשיבה לשיחה מעכשיו בחצי אוזן(
גיא : מה קורה?
איימי: מה קרה לך היום? התנהגת ממש דוחה היום בשיעור תיאטרון.
7
גיא: מה את רוצה היא נטפלה אלי.
איימי: היא לא. באמת לא היית טוב היום.
גיא: מה את אומרת? מי שאל אותך?
איימי: אתה צריך להפנים שאמא שלך מקצוענית, והיא הבמאית.
גיא: אהה, ואני לא מקצוען?
איימי: אתה לפעמים לא מספיק בדמות.
גיא: הבנתי אותך. טוב בואי לא נדבר על זה עכשיו. בואי נהנה מהמסיבה.
איימי: איך אני יכולה ליהנות כשאתה ככה?
גיא: להביא לך משהו לשתות?
איימי: תביא. אבל זה לא אומר שסלחתי לך.. )גיא הולך למזוג שתיה(
דריה )ניגשת לאיימי(: ראיתי שממש התעצבנת על גיא.. אתם עדיין ביחד?
איימי: דריה זה לא עניינך. אהה ורק שתדעי שאני חולה עליו. פשוט הוא נורא מוטרד
מהתפקיד שלו ומאמא שלו וכל העניין הזה עם איתי.
דריה: אני לא מבינה מה יש לכולם נגד איתי צריך לקבל אותו כמו שהוא. חוץ מזה הוא –
באמת מוכשר.
איימי: גיא הרבה יותר )דנה מגיעה וגוררת את איימי לרחבת ריקודים. דריה עוקבת אחריהן(
איימי: נו דנה לא בא לי לרקוד עכשיו.
דנה : מה עובר עליך?! זה שיר כל כך טוב !! אני תמיד צריכה להכריח את איתי לרקוד איתי,
שאני לא אצטרך להכריח גם אותך .. )איתי מגיע מאחורי דנה, מחבק אותה(
איתי: אני שמח שמצאת מישהו לרקוד איתו, עכשיו אני אוכל סוף סוף לשבת קצת עם כולם.
דנה: אל תדאג, עוד מעט אני אחזור אליך )איתי הולך מהן אל הבנים, הבנות רוקדות(
המספרת: )קוראת( "אחרי המסיבה איימי סיפרה לי על מה התרגזה. היא ממש צודקת.
האמת ,אני לא יודעת מי מוכשר יותר אבל כולנו לא אוהבים אנשים מוכשרים במיוחד. כמו
ששייקספיר אמר: "אל תפחד מן הגדולה: יש שנולדים גדולים, יש שמשיגים גדולה, ויש
שהגדולה נכפית עליהם . " הלילה השניים עשר. כנראה שהוויכוח השפיע. בחזרה הבאה, -
הכל התחיל קצת ברגל שמאל. "
תמונה 3: חדר תיאטרון כלם יושבים ביחד בצד, גיא ורונה מדברים ביניהם. –
מורה: גיא אתה זוכר מה שדיברנו?
גיא: אני לא מבין מה את רוצה. אני ממש משתדל. )נכנסת המנהלת(
8
מנהלת: גיא אתה יכול להשאיר אותנו לרגע לבד? )גיא הולך לקבוצה(
רונה : רחל קרה משהו?
מנהלת: כן, ראש העיר התקשר אליי.
רונה: בקשר למה?
מנהלת: בקשר לדנה. הוא אמר שקיבל טלפון אנונימי שמסר כי איתי כופה את עצמו עליה.
רונה: מה? זה לא יתכן. אני איתם המון שעות. הם מסתדרים נפלא.אין סיכוי שזה נכון.
מנהלת: זה מה שאמרו לו, והוא רותח.
רונה: חייבים לדבר עם איתי, ולברר.
מנהלת: אם זה יתפרסם זה יפגע בשמו הטוב של בית הספר.
רונה: אל תדאגי. אני אבטל את החזרה ונדבר עם איתי.
מנהלת: אוקי. זה די דחוף. ראש העיר רוצה תשובות.
רונה: אני מיד מביאה אותו אליך )פונה לתלמידים( חברים, אני נאלצת לבטל את החזרה.
איתי תישאר כאן )גיא מחייך בשביעות רצון לאסי, החושד. הקבוצה מתפזרת(
דנה )לאיתי(: תבוא אליי אחרי בית ספר?
איתי: ברור, מה את חושבת? לא היינו לבד כבר הרבה זמן.
)כולם יוצאים, רונה המנהלת ואיתי נשארים(
איתי)לרונה(: קרה משהו המורה?
רונה: הואשמת באשמה מאד חמורה.
איתי: מה?
רונה: ראש העיר קיבל טלפון שאתה כופה את עצמך על דנה.
איתי: מה?! בחיים לא שמעתי דבר כזה מגוחך. דנה ואני ביחד כבר הרבה זמן ואין שום מצב
שאני אפגע בה. אני אוהב אותה.
מספרת )מהיומן(: " "אם זו אהבה, אמור לי מה גודלה . " אנטוניוס וקליאופטריה. " יפה. –
איתי: )למספרת( זה לא הזמן עכשיו!! )לרונה( מה לעשות?
רונה: זה גם מה שאני יודעת. בוא נשאל את רחל. )עושה סימן למנהלת שעומדת מעט בצד(
מנהלת: תגיד איתי, הסתבכת פעם עם המשטרה?
9
איתי: מה?
מנהלת: לחזור על השאלה?
איתי: לא לא אני פשוט בהלם. מה פתאום אף פעם לא.
מנהלת: זה לא מה ששמעתי. ראש העיר היה מאוד משוכנע.
איתי: אני לא מבין. אתן מכירות אותי, אתן יודעות מי אני. אני בחיים לא אעשה את זה.
מנהלת: נכון, אתה בהחלט ילד מוצלח אבל...
רונה: רגע רגע בואו נעשה סדר. איתי, מה אתה אומר על ההאשמה?
איתי: אני לא הייתי עושה דבר כזה. לכפות את עצמי עליה? זה הזוי.
מנהלת: אם עשית לה משהו שהיא לא רצתה, זו אשמה חמורה מאד. זו כפיה.
איתי: אני יודע מה זה מישהו מנסה להפליל אותי. אם דנה תאמר שזה נכון, אני נשבע -
שאני עוזב את בית הספר מחר.
מנהלת: טוב, רונה תקראי לדנה. )רונה יוצאת לקרוא לדנה(
איתי: יופי, היא תגיד לכם שזה שקר.
דנה )נכנסת עם רונה(: קרה משהו?
מנהלת: בואי חמודה בואי. היכנסי. )דנה מתיישבת ליד איתי לא מבינה מה קורה (התקבלה
תלונה שאיתי פוגע בך. האם אי פעם, איתי אילץ אותך לעשות משהו בניגוד לרצונך?
דנה: מה?! מה פתאום. מאיפה הבאתם את זה ?
רונה)בעדינות(: האם איתי פגע בך פיזית באיזושהי צורה?
מנהלת: רונה תני לי לשאול את השאלות כאן!! )באותו טון ( האם איתי פגע בך פיזית
באיזשהי צורה?
דנה: מה זאת אומרת? מה זה החקירה הזאת? מה שביני לבין איתי זה בינינו.
איתי: דנה את יכולה להגיד להן הכול. זה בסדר.
דנה: אוקי. מעולם איתי לא פגע בי. הוא גם לא היה חושב לפגוע בי.
מנהלת: חשוב שתאמרי את כל האמת.
דנה: אני אומרת! אני ואיתי ביחד, אנחנו אוהבים ויש ביננו קשר נפלא.
איתי: מאשר כל מילה. )שם עליה יד(
מנהלת: אז איך אתם מסבירים את העובדה שאבא שלך, דנה, קיבל טלפון
11
שאיתי כופה את עצמו עליך?
דנה: אין לי מושג זה כנראה מישהו ש"אוהב" את שנינו מאד...
איתי: או מישהו שמת על שחורים.
דנה: וואי, איתי לאף אחד לא אכפת מזה, תפסיק כבר.
רונה)למנהלת(: אני מכירה את שניהם. אפשר לסמוך עליהם.
מנהלת: את מורה חדשה,עם כל הכבוד. ראש העיר בקש ממני לנהל את העניין בכובד ראש.
דנה: איתי הוא גם הבן זוג שלי וגם החבר הכי טוב שלי מספיק עם השטויות. –
איתי: אני לא מבין... מי יכול היה להתקשר?
מנהלת: טוב. זהו בינתיים אני אדווח לאביך ונראה מה יהיה.
דנה: תודה רבה אני גם אדבר אתו.
רונה: מחר חזרה כרגיל. אל תשתפו אף אחד בנושא.
איתי: נתראה מחר. בואי דנה )הם יוצאים(
מנהלת: מאד מוזר לא?
רונה: מאד. והם נראים דוברי אמת לחלוטין. לא?
מנהלת: גם אני התרשמתי כך. רק חסר לי להסתבך עם ראש העיר עכשיו.
בדיוק לפני השיפוצים!
מספרת: "אבא שלי נפל על הראש. איך הוא יכול להאמין לשקרים כאלה? בטח בתוך תוכו
שמח. הוא אף פעם לא סבל את איתי. מתיימר להיות עם ראש פתוח, לקבל את השונה,
עושה פרויקטים בעיר נגד גזענות. חתיכת צבוע. היום, אחרי ההלם ממה שקרה בכיתה,
מצאתי עוד משפט טוב : " דרכה של אהבת אמת מעולם לא הייתה קלה". חלום ליל קיץ. –
קשה לדעת בעולם היום מה אמת ומה שקר. איתי ואני הבטחנו אחד לשני לא לדבר על
ההאשמה השקרית הזאת, אבל למחרת בחזרה איתי היה חייב לנסות ולמצוא את האשם..."
תמונה 4: הבנות בחדר תיאטרון איתי נכנס בתקיפות ואסי אחריו –
איתי: תגידי דריה יש לך קשר לזה?
דריה: למה? אין לי מושג על מה אתה מדבר.
דנה )קמה ומנסה להרגיע(: איתי עזוב אותה ביקשו מאתנו לא לדבר על זה.
איתי: נראה לך שאני אשתוק? זה בדוק מישהו מכאן.
דריה: מה הוא רוצה ממני דנה? )איתי מתקרב לדריה בעצבים(
11
איתי: זה שאין לך חברים זה לא אשמתנו! אם את קשורה לזה...
דנה: איתי די!
איתי: מה די דנה? אנחנו חייבים לגלות מי התקשר לאבא שלך. )כולם מתעניינים(
איימי: מה? דנה מה קרה?
דנה: כלום, איימי זה כלום .סתם שטות שאיתי מנפח.
אסי )מנסה להלהיט את כולם(: אז תשתפו, אנחנו חברים לא?
איימי: דנה?
דנה: תעזבו את זה עכשיו, זה באמת כלום.
איתי )בשקט לדנה(: כלום שיכול להרוס לי ולך את החיים דנה.
דריה )לאיתי(: אני מתה על דנה. למה שאני אעשה לה משהו רע?
היא היחידה פה שבאמת מתייחסת אלי... )נכנסת רונה כולם שותקים(
רונה: שלום כולם, אני רוצה להתקדם היום בחזרה. איפה גיא?
איתי: אין לי מושג. באמת איפה הוא? הוא גם לא ענה לי להודעות בוואטסאפ.
רונה: הוא יצא איתי בבוקר. אני משתגעת ממנו.
מעבר מקום תמונה 5: בחצר בית הספר, גיא וסימי, מוכרת הסמים. -
סימי: אתה בטוח שאתה רוצה להמשיך עם החרא הזה?
גיא: את לא אמורה לשכנע אותי לקנות?
סימי: בדרך כלל כן. במקרה שלך נראה לי שאתה מגזים. כל פעם אתה קונה יותר ויותר.
גיא: מה את מתייפייפת לי. תמכרי וזהו. זה עוזר לי להתרכז בחזרות.
סימי: איך שאתה רוצה. בכמה אתה רוצה לקנות?
גיא: 411 שקלים. )המספרת עושה רעש "וואווווווווווו" (
סימי: וואו זה הרבה כדורים. אתה בטוח שיש לך את הכסף?
גיא: כן,אני מסתדר. זה חומר מצוין, עוזר לי לזכור טקסטים.
סימי: מוזר. זה לא בדיוק אמור לעזור לזיכרון..
גיא: את רואה? יש הפתעות בחיים.
סימי: קח ושלא תמות לי מזה. תשתה הרבה מים.
12
גיא)ציני(: תודה דוקטור סימי.
סימי: תבין, לי יש אינטרס למכור, אבל אם תמות, אני אהיה בכלא!
גיא: את חברה טובה סימי. אני אדאג לך לקליינטים.
סימי: תודה מאמי. תתקשר אליי. )יוצאת(
תמונה 6: חדר תיאטרון
מספרת: "החזרות המשיכו והתקדמו, וככה גם השמועות עלינו." )מדברת מחוץ ליומן(
נכון... עכשיו אני זוכרת את זה, איתי ודנה מי"ב 7 . הבחור השחור שפגע בחברה שלו..
"החלטתי להתמקד בהצגה ובתפקיד ושזה לא ישפיע עלי. אבל זה ממש קשה. אחת החזרות
שהתחילה רגיל, הסתיימה על הפנים."
דנה: איפה כולם?
איימי: יגיעו עוד מעט.
דנה: לא אמרת שזה בשמונה היום?
איימי: לא זוכרת אבל בכל מקרה זה מסתדר, רציתי לדבר אתך לפניי.
דנה: על מה?
איימי: דיברתי עם גיא.
דנה : עם גיא? על מה דיברת?
איימי: על כל העניין הזה עם התלונה.
דנה: למה ממשיכים לדבר על זה ? כולם יודעים שזה סתם שקר.
איימי: נראה לי גיא ממש לקח את זה קשה. הוא התנהג מוזר.
דנה: הוא תמיד מוזר. אופס . מצטערת.
איימי: אני יודעת שהוא קצת...אבל אני אוהבת אותו. מה עם איתי?
דנה: גם הוא מוזר עכשיו.
איימי: אבל אותו כולם אוהבים. לא כמו את גיא. אתם פשוט לא מכירים אותו כמוני.
דנה: אולי, את איתי כולם אוהבים יותר מדי. אין לו בכלל אויבים. בגלל זה אני לא מבינה מה
זה היה השיחה הזאת לאבא שלי.
מספרת : "השיחה עם איימי לפני החזרה עשתה לי רע. אני לא מבינה מה היא מוצאת בגיא
הזה. זה כל כך מסובך שהוא הבן של המורה. אבל הרגשתי שההצגה חייבת להמשך. כמו
13
ששיקספיר אומר : 'העולם כולו במה וכולנו שחקנים...' "
דווקא נחמד הגאג משפטים האלה שלה ...
איימי: איך אבא שלך האמין לזה? )איתי נכנס(
איתי: מה קורה? שיחת בנות?
דנה: כן כרגיל. מה שלומך? למדת את המונולוג?
איתי: היה לי קצת קשה להתרכז... הבאתי לך מתנה.
דנה: מתנה?
איימי : יואוו איזה מאמי.
איתי : תודה איימי. הנה קחי )מגיש לה מתנה עטופה(
דנה: איזה צעיף יפה.
איתי: הוא היה של אמא שלי. היא נתנה לי אותו לפני שהיא נפטרה .
דנה: אני לא יכולה לקבל את זה, זה יותר מדי.
איתי: אני רוצה שזה יהיה שלך. גם היא הייתה רוצה.
דנה: וואו הוא ממשי...מדהים. תראי איימי.
איימי: ממש יפה וגם הצבע מתאים לך ממש.
איתי: זה יכול להיות הקמיע שלך מעכשיו.
דנה )צוחקת(: סיפרתי לך איך הוא התחיל איתי? )פריז(
מספרת)מהיומן(: "תמיד שאני נזכרת בזה זה נראה לי כמו מהסרטים.בלי קשר לזה שרציתי
אותו כבר הרבה זמן לפני. אבל לא אמרתי לו את זה גם אחרי שהתחלנו לצאת. הרגשתי
מובכת לומר לו. אבל הוא? הוא פשוט בא יום אחד, התיישב לידי ושאל..."
דנה )יוצאת מפריז וממשיכה(: ישר ולעניין אם יש לי חבר.
איתי: ככה אני. ישר ולעניין. בגלל זה אנחנו כל כך טובים ביחד )שם עליה יד( אבל האמת
שפחדתי שלא תסכימי.
איימי: למה? אתה חתיך וחכם ורומנטי ושחקן מוכשר.
איתי )צוחק(: ושחור!
דנה: נו באמת )מגלגלת עיינים(, זה כל היופי!
איתי: אהה אז זה הצבע שעשה לך את זה?
14
איימי: תמצאו חדר )גיא נכנס בכעס(
מספרת)היומן(: " וכאן התחיל האקשן. "
גיא: איתי מה הקטע שלך?
איתי: איזה קטע? מה קרה?
גיא: מה קרה ?! מה אתה מאשים אותי ככה ?!
איתי )מופתע( : במה ? על מה אתה מדבר?
גיא: על זה שהחבר הכי טוב שלי אומר לכולם שאני מפיץ עליו שמועות לראש העיר.
איתי: על מה אתה מדבר? אתה כמו אח שלי. אני יודע שבחיים לא תעשה את זה.
גיא: אתה ממש לא אח שלי יא חתיכת שחור.
איתי )מתעצבן(: למי קראת שחור חתיכת מסומם?!
גיא: אני שונא אותך בן זונה )מתנפל עליו, מתחילים לריב מכות, דוחף אותו איתי נתקל
בשולחן ויורד לו דם(
דנה: אתה נורמאלי?! שברת לו את האף.
גיא: מה זה אכפת לי הוא מניאק.
דנה: איימי תתקשרי לאמבולנס.
איימי )לגיא(: אני לא מאמינה שעשית לו את זה. התחרפנת לגמרי.
דנה: תתקשרי כבר לאמבולנס!! הוא מדמם!!!
מספרת: וואו. "היום היה יום מלא דרמות. זה נשמע כמעט כמו מחזה. איתי נפצע היום מגיא
הפסיכופט. הוא אשכרה שבר לו את האף. מפלצת. אני קיבלתי מאיתי מתנה צעיף אדום,
ממש כמו המטפחת שאותלו נתן לדסדמונה. האירוניה.
המשפט שהכי מסכם את היום הוא: 'מי שמתחיל לעשות את הרע מתבוסס עליו' מקבת'." –
) חושך מוזיקה(
תמונה 7 חדר תיאטרון , דנה יושבת בכיתה וכותבת ביומן, המספרת קוראת בקול –
מספרת: "אחרי כל הבלגן היום, איתי עבר את הלילה במיון. בגלל שאמא שלו נפטרה ואבא
שלו בקושי נמצא בבית בגלל העבודה שלו, רונה באה. היא ישבה ליד מיטתו והסיעה אותו
הביתה בלילה. איזה אישה מדהימה היא בשבילו, אני ממש שמחה שיש לו אותה. אבל גיא
הדפוק ישן בבית ריק. ממש לא ריחמתי עליו. אני עדיין דואגת לאיתי. קשה לי לא לחשוב
עליו, מה לעשות אני פשוט חולה עליו" )איתי נכנס( איזה חמודה היא. –
דנה: הי מאמי !! )מחבקת אותו בחוזקה, הוא נרתע מעט בגלל הכאב( איך עבר עליך
הלילה? האף כאב?
15
איתי )חבוש באף( :כאב קצת, אבל רונה ממש עזרה לי. את יודעת ... בגלל אבא שלי וכל
הקטע איתו אני הרבה פעמים לבד ... וזה עוזר שיש מישהי כמוה בחיים שלי.
דנה )מחייכת לעצמה(: כן אני יודעת .. )מביטה על היומן שלה(
איתי: את יודעת דנה .. כשהייתי אתמול בבית חולים זה גרם לי לחשוב.
דנה: על מה ?
איתי: חשבתי איך החיים שלי יהיו בלעדיך.
דנה: ומה חשבת לעצמך?
איתי: שהם יהיו ממש גרועים.
דנה: ממש גרועים?
איתי: ממש! )מתקרב אליה(
דנה: אל תדאג, גם איתי הם יכולים להיות די גרועים )עושה סימן על האף שלו(
איתי: אהה כן.)מגחכים( אבל ברצינות רגע. אני רוצה שתדעי, שאני אוהב אותך. באמת.
דנה: אל תדאג איתי, אני יודעת. וגם אני אוהבת אותך. באמת.
איתי: באמת?
דנה)עם מעט צחוק(: באמת באמת. )חושך מעבר מוזיקה(
תמונה 8: חדר תיאטרון, מנהלת ואיתי
מנהלת: גיא מה זה היה צריך להיות?
גיא: הוא עצבן אותי.
מנהלת: אז כל מי שמעצבן אותך, אתה שובר לו את האף?
גיא: לא התכוונתי... אבל מי הוא שיפיץ עליי שקרים?!
מנהלת: אתה מושעה מההצגה. להיות בסדנה זה פרס שלא מגיע לכל אחד.
אלימות זה לא משהו שאפשרי במוסד הזה!
גיא: מה?! )נכנסת רונה(
גיא: אמא תעשי משהו, היא מעיפה אותי מההצגה !!!
רונה: מה אתה רוצה שאני אעשה? זה עונש הולם.
גיא: אבל אמא..
16
רונה: בלי אבל אמא. אתה עושה לי בושות. וגם ככה אתה לא מספיק משקיע!
גיא: אני לא משקיע? אני משקיע את בחיים בסדנא ואת בכלל לא רואה את זה!! את בחרת
באותלו, דווקא, כדי שהוא יקבל את התפקיד הראשי ואת כל הזמן יורדת עלי ולא עליו, גם
כשהוא גרוע. במקום ש...
רונה : במקום ש...מה?! נתתי לך את התפקיד של יאגו דמות מאתגרת ומדהימה. אתה –
חרבשת את לכולם הכל. )למנהלת( אני מתנצלת. )לגיא( כפוי טובה שכמותך. הולך ושובר
את האף לשחקן הכי טוב שלי.
גיא: את רואה? היא כל הזמן עושה את זה. פשוט תאמצי אותו וזהו החברה תסגוד לך. –
מנהלת: אתה מושעה. סוף סיפור.
גיא: "השחקן הכי טוב שלי, השחקן הכי טוב שלי". ומה אני? כלום. אפס.
רונה: אל תדאגי רחל, אני אחפש לו מחליף. )גיא הולך ומתיישב בעצבים(
מנהלת: אני מצטערת רונה. זה לא פשוט שאמא ובן ככה. זו היתה טעות מהתחלה.
רונה: את צודקת. אני מתביישת. אולי לא הייתי צריכה להגיע למצב הזה.
מנהלת: אני מקווה שתרגיעי אותו.
רונה: אל דאגה. הוא לא ישבור יותר אפים )המנהלת יוצאת(
גיא: אמא רציתי להגיד לך שאני...
רונה: אתה מה? מצטער?
גיא: מה היה קורה אם זה היה ההיפך?
רונה: מה היה ההיפך?
גיא: אם איתי היה שובר לי את האף?
רונה: איתי לא היה עושה את זה. איתי הוא נפש עדינה, הוא יותר בוגר ממך.
גיא: ואם הוא כן? היית בעד להשעות אותו? אפילו לא נלחמת עלי הבן שלך. -
רונה: אני כל כך מתביישת שהבן שלי מתנהג ככה.
גיא: את לא ענית לי. אם זה היה ההיפך, היית משעה אותו?
רונה: לך הביתה גיא. תחשוב על מה שעשית. יש לך הרבה זמן עכשיו.
גיא: כן. יש לי הרבה זמן לחשוב. על הרבה דברים. ) גיא ממשיך ללכת(
מספרת)מהיומן(: " איימי סיפרה לי שגיא אמר לה על השיחה שהייתה לו עם אמא שלו. היא
תמיד אומרת לי שהוא מרגיש שאמא שלו אוהבת את איתי יותר ממנו. אני לא חושבת שזה
17
הגיוני היא אמא שלו. והיא ממש נחמדה, ומורה טובה. וגם אם היא אוהבת את איתי זה לא –
אומר שהיא לא אוהבת את גיא. הוא תמיד כל כך מגזים. אבל מצד שני, אני לא באמת יודעת
מה קרה להם במשפחה מאז הקטע עם אבא של גיא.."
רגע ... רונה גרושה? תמיד נראה לי שהיא האמא במשפחה מושלמת. טוב, מה אני יודעת,
רק התחלתי ללמוד איתה )ממשיכה מהיומן( "איתי אומר שגיא לא אוהב לדבר על זה. על
כך נאמר: 'משהו רקוב בממלכת דנמרק' – המלט." מוזיקה חושך.
תמונה 9: בחצר בית הספר , סימי וגיא, מספרת בצד.
גיא: אני רוצה מנה כפולה.
סימי: אתה בטוח?
גיא: תפסיקי לעשות את עצמך כאילו אכפת לך ממני תמכרי לי את החומר וזהו.
סימי: להזכיר לך לא שילמת על הפעם הקודמת.
גיא: נו סימי את יודעת שאני תמיד משלם. כסף זו לא בעיה אצלי.
סימי: למה? אמאל'ה נותנת לך?
גיא: זה לא עניינך. אני אשיג את הכסף. תביאי את המנה ...את רוצה שאתחנן?
סימי: שמעתי שהשעו אותך מההצגה.
גיא: נו זו לא סיבה טובה לחגוג?
סימי )נותנת לו שקית(: רק אל תשכח את החוב.
גיא: זה חומר טוב?
סימי: הכי טוב. זה יעיף אותך.
גיא: כבר העיפו אותי פעם אחת היום.
סימי: השמיים הם הגבול.
גיא)בציניות(: והדרך דרך ארץ !! )הולך(
סימי: תביא לי ת'כסף!
תמונה 10 : גיא אסי דריה בחדר תיאטרון מספרת בצד.
מספרת)מהיומן(: "לאחר שגיא הושעה מההצגה, הוא הלך והתבשל במיץ של עצמו. הוא
נהיה כועס יותר וזועם יותר על הכול ועל כולם. וזה ברור הרי שהוא לוקח משהו. גם ראיתי
אותו אתמול אחרי בית ספר בחצר עם סימי הפריקית הזאת." אהה אני מכירה אותה.
"אני לא יודעת מה הוא לוקח סמים, אלכוהול, מה זה משנה? הכול אותו חרא. וזה דופק –
את איתי הוא ממש דואג לו, אומר שהוא מגזים. ואני דואגת לאיתי, אז אולי בעקיפין אני -
דואגת לגיא .... מוזר מה עושים בשביל מישהו שאוהבים........" )הולכת הצידה יותר(
18
גיא )נכנס(: מה קורה?
אסי: עכשיו סיימנו חזרה, זה שהשעו אותך תקע את ההצגה.
דריה: כן אנחנו מזה תקועים במקום.
גיא: מה עם איתי? ודנה?
דריה: הם בסדר גמור. זוג מושלם.
אסי )בשקט לגיא(: אני עוד מחכה שתסדר לי אותה.
גיא: זה לא בלתי אפשרי.
דריה: בחייך הם כמו זוג יונים.
אסי: הסיפור האחרון רק חיזק אותם. שמעתי שהוא נתן לה את הצעיף של אמא שלו שמתה.
גיא )מכריז(: חברים יקרים לי יש תוכנית.
אסי: אתה שוב מתחיל עם השטויות שלך? ראית לאן הובילה השיחת טלפון.
דריה )מתחילה להבין(: איזה שיחת טלפון? לראש העיר?!
אסי )לגיא בהתנשאות(: אנחנו מדברים איתה?
גיא: היא יכולה אולי לעזור, דנה אוהבת אותה.
דריה: על מה אתם מדברים ?!
אסי: קודם תשבעי שלא תספרי לאף אחד מה שאנחנו הולכים להגיד לך.
דריה: נשבעת.
גיא: אנחנו מתכננים להפריד ביניהם. בין איתי ודנה.
דריה: אבל למה ?! הם זוג כזה חמוד.. )פריז(
מספרת )ממשיכה את היומן(: " אני מרגישה שאיתי בזמן האחרון עצוב. לא טוב לו המשבר
הזה עם גיא, החבר הכי טוב שלו, במיוחד שגיא נמצא הרבה עם אסי מה הקשר אסי? וגם –
דריה הזאת שתמיד נדבקת אליו. ברור שהיא רוצה אותו. זה לא שאכפת לי ,אבל היא פשוט
נדחפת לכל מקום.אני מנסה לדבר עם איתי, והוא מתרחק ומתחמק. לא יודעת איך לעזור לו,
ולא מבינה איך ולמה בכלל הגענו למצב הנורא הזה".
)יוצאים מפריז( אסי: את איתנו או לא?! תחליטי !
דריה)מנסה לשכנע את עצמה(: טוב אולי באמת יהיה לדנה יותר טוב אתך ... גם ככה
מציקים לה על זה שאיתי שחור... אבל עדיין ... לא נראה לי שאתם כאלה מתאימי...
גיא)קוטע אותה(: יופי אז את איתנו. נמשיך, אסי אתה תלך לדנה ותגיד לה לדבר עם איתי.
19
אסי: לדבר עם איתי? על מה?
גיא: סתם, לך תגיד לה שיש לך משהו חשוב לספר לה. לכו הצידה ותדברו, שאיתי יראה.
אסי: למה אתה חותר? )גיא מקרב את שניהם ולוחש להם את התוכנית שלו(
מספרת )ממשיכה מהיומן(:" ... אני אוהבת את אסי, הוא ידיד קרוב שלי ואני לא רוצה שהוא
ידרדר בגלל גיא הזה. כמו ששייקספיר כתב: 'אל נא תעמיד במבחן אדם מיואש' ריצרד
השלישי. הוא תמיד יודע לכתוב את מה שאני מרגישה הרבה יותר יפה, כנראה בגלל זה הוא
המחזאי האהוב עליי."
דריה: אני לא בטוחה שכל העסק הזה נראה לי.
אסי: ידעתי שתהרסי לנו, לא היינו צריכים לספר לך.
דריה )מתקרבת לאסי(: אני פשוט חושבת .. יש הרבה בנות חוץ מדנה .. אתה יכול למצוא
מישהי אחרת.. שאין לה חבר ..
גיא: נו אל תשתפנו לי עכשיו. אסי רוצה את דנה ואנחנו נעזור לו.
דריה: לא בכל מחיר.
גיא: וואי אתם שני אפסים. למה אני חבר שלכם בכלל...
דריה: אתם בטוחים שזה לא יעשה יותר מדי בלגאן?
אסי: תירגעי. אני אנסה לדבר איתה בסדנה, נראה מה יצא מזה.
גיא: תמסור ד"ש לאמא שלי. )אסי יוצא, דריה הולכת אחריו( שני המפגרים האלה מאמינים
לכל מה שאני אומר. כל כך קל לשחק איתם. בעזרתם אני אגרום לאיתי ודנה לריב ולהיפרד,
ואז איתי יהיה עצוב ועצבני. בדיוק כמוני. חושך מוזיקה
תמונה 11 : בחזרת תיאטרון, כולם חוץ מאיתי וגיא, מתכוננים לשיעור.
דנה: הי אסי מה נשמע?)מתחבקים( תגיד מה עם גיא הוא בסדר?
אסי: הוא ממש עצבני על כל העניין, במיוחד על אמא שלו שלא תמכה בו.
דנה: כן מהתחלה זה לא היה טוב שהיא המורה שלו )איימי ודריה נכנסות ביחד ומתווכחות(
איימי: דנה נכון שאותלו לא באמת אהב את דסדמונה במחזה?
דריה: נו באמת, ברור שהוא אהב אותה? קראת את הסצנה הראשונה בכלל?
איימי: אבל הוא לא היה הורג אותה אם הוא באמת אהב אותה.למה הוא האמין ליאגו?
דריה: אז מה את אומרת דנה?
דנה: תקשיבו, אני חושבת ש.. )איתי נכנס(
21
איתי: היי כולם!! איפה רונה? למה לא התחלנו?
אסי: היא עדיין לא הגיעה. תקשיבו בחיים "אותלו" לא יהיה מוכן בזמן להראות לקהל.
איתי: היא תיכף תיכנס. בואו נעשה חימום לפחות )בקול לכולם(...
אסי: נחכה לרונה.
איימי: למה לחכות לה? קדימה, קחו טקסטים ונקרא, נחמם קצת את הגרון. איפה הפסקנו
בפעם הקודמת?
דנה: מערכה 1 תמונה 3. ו כולם ביחד: -
)כולם קוראים בקול רם, איתי מפסיק באמצע( "אישים כבודים, רבים תבונה וכוח, מושלי
האצילים והטובים. אמת כי בתו של זה האיש השב לקחתי לי. האמת כי היא אישתי. זו
אשמתי כולה כמו שהיא, מראש עד סוף"
איתי: היי! זה התפקיד שלי.
איימי: בסדר זה רק חימום קולי.
איתי) צוחק במבוכה(: זה פשוט היה נשמע כאילו כולכם רוצים לקחת לי את התפקיד.
דריה : נו באמת, אף אחד לא נגדך פה.
אסי: נו מי יכול לקחת לך את התפקיד? אתה רואה פה עוד שחורים ?
איתי )נותן לו כאפה(: אסי סתום ת'פה.
רונה )נכנסת(: מה קורה חבר'ה?
דריה: חיממנו את הגרון איפה שהפסקנו בפעם הקודמת.
רונה: יפה מאוד, אז איתי תמשיך לקרוא.
איתי )משחק את הטקסט טוב(: "עשו נא חסד. קראו לדסדמונה בפונדק החץ היא – –
ותענה בי פה לפני אביה. אם תמצאו על פיה כי אשמתי, לא המשרה והאמון בלבד אשיב
לכם. יקח נא המשפט גם את נפשי"
רונה : איתי אתה פשוט נפלא. מתי הספקת ללמוד את זה?
איתי: בין טיפול לטיפול )מצביע על האף(. עשיתי חזרות עם האחות )קורץ לדנה(
דנה )נבוכה(: לא מצחיק... )איתי חוזר למקום, דנה מצחקקת עם אסי(
אסי )בשקט לדנה(: אני צריך לדבר איתך אחרי זה.
דנה: זה רציני?
אסי: חצי קלאץ'.
21
איימי )צועקת(: טוב אפשר להמשיך בחזרה?
דריה )מסתכלת בטלפון(: איתי, גיא שלח לי שהוא רוצה לדבר אתך.
איתי: איפה הוא?
דריה: בחוץ מחכה.
רונה: אסור לו להיות כאן. הוא מושעה. ודריה מה פתאום טלפון בחזרות?
איתי: טוב בואו נמשיך.
רונה )ממלמלת(: אני לא מאמינה שהוא פה, הוא מרותק.
איימי: אולי תיגשי אליו את המורה?
רונה: אין זמן, חייבים להמשיך בחזרה.
איתי: אני אדבר אתו בהפסקה. זה בטח לא כזה דחו.....)צלצול(
רונה: תצאו להפסקה קצרה. היום תצטרכו להישאר קצת יותר... )איתי יוצא לחצר(
תמונה 12 : בחצר גיא ואיתי.
גיא: מה העניינים? אתה עוד כועס?
איתי: לא כל כך. אנחנו בסדר.
גיא: אתה יודע שאתה כמו אח בשבילי?
איתי: נו ברור, דברים כאלה קורים. עבר.
גיא: אחלה )מתחבקים( אז תגיד לי... מה קורה בהצגה שלנו?
איתי: אתה יודע, מתקדמים. עדיין אין לנו יאגו אבל אני ודנה זוכרים את הרוב בעל פה,
ואסי גם ממש משתפר מכל פעם.
גיא: אה אסי, אתה סומך עליו?
איתי: הוא חבר טוב. למה?
גיא: לא יודע אמרו לי שהוא ודנה...
איתי: שטויות. הם ידידים טובים. הוא הכיר בינינו שכחת?
גיא: ואיך בחזרות? הוא לא נצמד אליה מידי?
איתי: אתה נורמאלי? הוא פרטנר מעולה בהצגה, וזהו.
22
גיא: טוב. לא אמרתי כלום.
איתי: אם יש לך משהו לומר , דבר!
גיא: לא לא, זה סתם בגלל האופי שלי אני רואה דברים ושומע ומסיק מסקנות.
אתה לא טיפוס קנאי. אני כבר הייתי מתחרפן.
איתי: ממה? לא הבנתי!
גיא: כלום נו, פשוט אני מציע שתשמור על החברה שלך. אל תבטח באף אחד.
שמעתי שהם יותר מידי ביחד.
איתי: אני לא מאמין שזה מה שבאת להגיד לי. חשבתי שאתה רוצה להתנצל .
גיא: התנצלתי. אני מצטער. תשכח ממה שאמרתי. אסי בחור טוב.
וגם דנה. פשוט היא קצת .... בלונדינית.
איתי: בלונדינית ? מה הקשר? ואני שחור, אז מה ?!
גיא: אתה כזה תמים!! אני לא מאמין. היא הרי יודעת לשקר נפלא...
איתי: מה?
גיא: תחשוב איך היא עבדה על ההורים שלה כשהתחלתם לצאת, היא הרי
חשבה שהם בחיים לא יסכימו שתצאו.
איתי: נו וזה ממש לא קרה. הם מתים עלי. אני כמו משפחה אצלה, הם ממש אימצו אותי
כשאמא שלי מתה.
גיא: כן אבל בהתחלה היא הסתירה ומי שיודעת להסתיר פעם אחת...
איתי: אתה מגזים אתה יודע?
גיא: אתה יודע מה בוא נדבר עם איימי, היא החברה הכי טובה שלה.
איתי: מה זאת אומרת? מה אתה רוצה שנרגל אחריה? אין מצב.
גיא: טוב אז לא אמרתי כלום. תמשיך להיות תמים. )יוצא, איתי חוזר לכיתה(
המספרת )מהיומן(: "דיברתי עם אסי בהפסקה מהחזרות. הוא סיפר לי על איך שקשה לגיא
וכמה שהוא מסכן. אני לא כל כך מאמינה לזה. וגם באמת שלא כזה אכפת לי.מעניין מי יחליף
אותו בתפקיד של יאגו, הוא דוקא מתאים בול. יהיה קשה למצוא."
תמונה 13 : )המשך חזרות איתי עצבני כתוצאה מהשיחה דנה מצחקקת עם אסי(
)איתי חוזר מודאג, מסתכל על דנה ואסי(
איתי: מה אתם מסתודדים לכם?
23
דנה: עזוב, לא חשוב. )חוזרת לדבר עם אסי(
דריה: איפה רונה? )רונה נכנסת( חבל שלא דיברתי על מיליון דולר.
רונה: סליחה שאיחרתי. איתי תחזור שוב על הטקסט שאמרת קודם.
איתי: אני לא מרגיש טוב. תמשיכו לקטע הבא.
אסי: קרה משהו?
איתי: לא לא פשוט כואב לי הראש.
דנה )ניגשת אליו( : איתי אולי זה בגלל האף?
איתי )תוקפן אליה(: אולי באמת.
דנה: מה עובר עליך?
אסי: מה דיברת עם גיא בחצר?
איתי: זה לא עסק שלך. אל תתערב.
רונה: תגידו השתגעתם? מה קורה לכם? אי אפשר לעבוד באווירה כזאת.
אסי: פשוט ניתן להם להירגע. אפשר לעשות את הקטע שלי ושל דנה עכשיו.
דנה: נכון. איתי תצא לשתות אולי?
איתי: אני צריך לדבר אתך. איפה הצעיף?
דנה: אני לא לובשת צעיפים בחזרות.
איתי: את בטוחה שזאת הסיבה?
רונה: מספיק עם הפטפוטים. דנה ואיימי תתחילו בדיאלוג.
)הן מתמקמות. צלצול( טוב נמשיך מפה בחזרה הבאה )כולם יוצאים איתי ודנה נשארים(
דנה: מה קרה לך? אני לא מכירה אצלך התנהגות כזאת.
איתי: מה הולך בינך ובין אסי? יצאת אתו פעם? לפני?
דנה: השתגעת? הוא החבר הכי טוב שלי אחרי איימי.
איתי: חשבתי שאני החבר הכי טוב שלך.
דנה: אתה יודע למה התכוונתי. מה עובר עלייך היום?
איתי: איפה הצעיף?
24
דנה )מוציאה את הצעיף מהתיק שלה( : הצעיף אצלי. הוא תמיד בתיק.
איתי: סליחה, נלחצתי.
דנה: ממה?
איתי: סתם, עזבי. בואי נלך. )פריז(
מספרת)דנה עם הפנים לקהל(: "אחרי החזרה, אני ואיתי הלכנו ביחד. לא היה נעים, הוא
היה עצבני. אני לא מבינה מה קרה לו, הוא אף פעם לא ככה .." )הם יוצאים. דנה שוכחת את
הצעיף, איימי לוקחת אותו( מוסיקה.
תמונה 14 : גיא דריה וסימי בחצר בית הספר
סימי: הבאת את הכסף?
גיא: דריה, תשלמי לה.
דריה: אבל גיא...
גיא: תשלמי לה נו...זה רק 511 . אמרת שאת איתנו. וגם כולנו יודעים שאת טחונה מהתחת.
דריה: אבל מה זה קשור לכסף?
גיא: אני צריך את זה, אז זה קשור. אל תבאסי עכשיו נו...אני אחזיר לך. גם אסי ממש יעריך
את זה ..
דריה )מוציאה 500 ₪( : טוב נו .. קחי.
סימי: תודה חברים. תענוג לעשות אתכם עסקים. )הולכת(
גיא: מה את דואגת תקבלי הכל חזרה.
דריה: אני דואגת לך.
גיא: יש לי תוכנית!אין לך מה לדאוג. )איימי מגיעה(
גיא: מה את עושה פה?
איימי: שלום גם לך. מה עובר עליך?
גיא: כלום. פשוט אף אחד לא הזמין אותך.
איימי: וואו אתה כזה מגעיל...שמת לב איך הוא מדבר אלי?
דריה: גם אלי. הוא לא משהו היום.
גיא: דריה תשאירי אותנו לבד טוב?
דריה: בסדר. אבל אל תעשה משהו שאני לא הייתי עושה...
25
גיא: שמעתי אותך.עופי מפה. )דריה הולכת( איזה בן אדם מעצבן.חנפנית. אני שונא את זה.
איימי: ואתה לא מעצבן?
גיא: ברור שכן.
איימי: חשבתי לשמח אותך.
גיא: מה זאת אומרת?
איימי: חשבתי שתרצה את זה...)מוציאה את הצעיף(
גיא: רגע זה לא הצ.... וואו איימי !! את מדהימה!!
איימי: חבל שאתה לא.
גיא: את יודעת שאני מת עליך.
איימי: לא כל כך הראית לי את זה בזמן האחרון...
גיא: אני פשוט עסוק יש לי המון על הראש. איך ידעת?
איימי: אני כבר מכירה אותך, שכחת? אני לא מבינה אבל למה אתה צריך את זה.
גיא: נוו סתם מתיחה קטנה על איתי ודנה. בשביל הצחוקים.
איימי: אני מקווה שזו סתם מתיחה ושאתה לא מתכנן לפגוע בה.
גיא: ברור שלא, זה סתם. בא לי להשתעשע קצת. משעמם לי בגלל ההשעיה.
איימי: אתה מודע לזה שהיא תחפש את הצעיף והיא תתחרפן מזה?
גיא: מה הייתי עושה בלעדייך?
איימי: או סוף סוף אני זוכה לתשומת לב ממך )מחבקת אותו( מה אתה הולך לעשות איתו?
גיא: זה סוד. אבל אל תדאגי.
איימי: אני דואגת. בזמן האחרון אתה לא נראה לי אותו דבר.
גיא )מחבק אותה(: יהיה בסדר תסמכי עלי טיפה... )חושך מוזיקה(
תמונה 15 : דנה ואיתי בחדר תיאטרון
מספרת)מהיומן(: "קרה לי היום משהו ממש מוזר עם איתי" מה זאת אומרת?
איתי: חשבתי הרבה ואני רוצה לתת לך משהו )מוציא טבעת(
דנה: מה אתה עושה? קיבלת מכה גם בראש ?
26
איתי: אני מרגיש שזה הזמן הנכון.
דנה )משועשעת(: זה לא קצת מוקדם מידי? אנחנו עדיין בבית ספר.
איתי: נוו זה לא חתונה, אני פשוט רוצה שתהיי שלי.
דנה )בתקיפות(: אבל אני שלך.
איתי: לגמרי שלי.
דנה: אתה קצת מגזים איתי.. אנחנו כולה בתיכון.
איתי: אז מה...זה סמלי...כמו באותלו! )דנה נראית מודאגת(
מספרת)ממשיכה לקרוא(: "זאת באמת טבעת יפה אבל כשהוא אמר את זה הדבר הראשון
שעלה לי לראש זה אם הוא קרא בכלל את סוף המחזה...?" )מספרת מגחכת(
דנה)עונדת את הטבעת(: הנה הטבעת. על האצבע שלי.
איתי: יופי. זה מתאים לך. )שם עליה יד.פאוזה( את אוהבת אותי?
דנה: ברור שכן, אני חברה שלך.
איתי )מצמיד אותה חזק(: שלי ורק שלי?
דנה: אתה מכאיב לי.
איתי: אבל את שלי? רק שלי? אני רק רוצה שתגידי את זה. )איתי מבין שהוא מחזיק אותה
חזק מדי, ומשחרר מעט(
דנה: מה עובר עליך? חושך
תמונה 16 : בחצר איתי גיא מדברים
גיא: איך החזרות?
איתי: מצוינות.
גיא: מסתדרים בלעדי הה?
איתי: עוד לא מצאנו יאגו...זה לא קל...
גיא: סמוך על אמא שלי היא תמצא גם אם תצטרך להביא מבית ספר אחר.
)מסתכל מסביב שאף אחד לא בא( תגיד נתת פעם לדנה צעיף מתנה?
איתי : כן, למה?
גיא: לא סתם, כי.... נראה לי ... ראיתי אותו אצל אסי... אולי ..
איתי: מה? זה לא יכול להיות!
27
גיא: כנראה שטעיתי. לא משנה.
איתי: רגע אבל ..
גיא: תמסור לכולם ד"ש.
איתי: אני אמסור. אולי אמא שלך תסלח לך בקרוב מי יודע.
גיא: אין סיכוי.
איתי: זה היה כזה מיותר.
גיא: לא נורא. אני מסתדר. לא משעמם לי. )הולך(
איתי: רגע ... מה אמרת בקשר לצעיף??
מספרת )מהיומן(: "החזרות עוברות לנו מצוין. אני מרגישה שאני ממש טובה בתור
דסדמונה. וגם אסי מעולה וגם איימי השתפרה. בכלל ההצגה ממש נבנית ואני כל כך
מתרגשת. זה עוזר לי להפסיק לחשוב על מה שקרה עם איתי. הוא תמיד קצת תלותי אבל
הוא מתחיל להגזים. עדיין אין לנו יאגו וזה מטריד "
תמונה 17 : בחזרות
איימי: אז מה הוא ממש הכאיב לך?
דנה: כן. זה אף פעם לא קרה. הוא מתנהג ממש מוזר...
איימי: זה היה ממש אלימות? או שאת סתם מגזימה?
דנה: אני לא מגזימה, הוא אף פעם לא היה אלים כלפי.הוא החזיק אותי ממש חזק וזה כאב.
איימי: נו מה את מגזימה? כאילו אנס אותך, מי ישמע.
דנה: מה יש לך? זה לא היה לי נעים. ככה חבר לא מתייחס לחברה שלו.
איימי: תרגיעי אתם מאוהבים. מה זה משנה, סתם היה לו יום רע.
איימי: פעם אחת מספיקה. )נכנס איתי הן משתתקות(
איתי )בתוקפנות( דנה איפה הצעיף שנתתי לך?
דנה: מה עובר עליך? זה כבר איזה פעם עשירית שאתה שואל עליו.
איתי: הוא בתיק שלך או לא? תעני לי.
דנה: נו איתי אין לי כוח לזה עכשיו.
איימי: נו הוא בתיק שלך. תראי לו ודי מה אכפת לך?
דנה: אל תתערבי.
28
איימי: סתם חשבתי שזה ויכוח מיותר. הוא תמיד בתיק שלך.
דנה )מחפשת את הצעיף בתיק(: דווקא היום הוא לא.
איתי: זה היה של אמא ש
נכתב לפני 9 שנים ו-9 חודשים
1
אם דרך
מאת: עדנה חצרוני
כל הזכויות שמורות
אין להתחיל חזרות ללא אישור המחזאית
0545342031 עדנה
2
כל הזכויות שמורות לעדנה חצרוני 0545342031
הדמויות:
אמה גונן פסיכולוגית
אבי גונן בעלה עורך דין
ארז גונן בנם סטודנט
גל חברתו אמנית
אור זך הנאשם נער בן 18
רז אחיו הבכור בן 25
נעה חברה של אור בת 17
חוקר משטרתי
חיים מטופל מאבטח לשעבר בן 28
עדן הנדרסת בת 18
הקדמה: מוסיקת מתח. עדן נכנסת ומסתובבת על במה מלאה בטסות.
אוספת אותן אחת אחת עם המוסיקה ונעלמת.
תמונה 1 : פלשבק: בבית: אמה אבי
חדשות: בתאונת פגע וברח שארעה בשעות הבוקר המוקדמות בצומת יגור
נפצעה קשה נערה בת 18 . שמה טרם הותר לפרסום.המשטרה חוקרת.
)אמה יושבת בסלון חפוית ראש, עצובה ודואבת,אור קטן, נכנס אבי עם
פרחים(
אבי: שלום יפה שלי. למה את יושבת בחושך? )מדליק אור גדול(
)אמה לא עונה(
אבי: מה קורה? עשית את זה?
אמה: )לוחשת( כן.
3
אבי: הבאתי לך פרחים.
אמה: אתה יכול לזרוק אותם.
אבי: אל תדברי ככה.
אמה: אני לא רוצה את הפרחים שלך. מה פרחים עכשיו? במקום לבוא איתי
אתה קונה לי פרחים?
אבי: תפסיקי...אל תדברי ככה )נגש רוצה לחבק אותה, היא הודפת אותו(
אבי: תקשיבי... מבחינה משפטית זה אפילו לא...אנחנו נעבור את זה ביחד
אמה. תפסיקי ...די. עוד שנה שנתיים נעשה חדש...
אמה: נעשה חדש? נעשה חדש? איך אתה מדבר?אין לך מושג נכון? אין לך
מושג...אני לא מכירה אותך...
אבי: אל תתיפייפי לי עכשיו...זאת היתה החלטה משותפת. נעבור
את זה ביחד.
אמה: אני מתייפית? זה לא אתה שנכנסת לפה עם זר פרחים? תעשה לי
טובה אבי, זו היתה החלטה שלך, ואל תנסה להתחמק מזה.
אבי: אני לא מנסה להתחמק. בניגוד אליך אני זה שמנסה להתמודד...
אמה: אתה לא עברת את זה כמוני!
אבי: בסדר. אז אני אשם. בכל מקרה אין דרך חזרה.
אמה: מכל הבחינות.
אבי: מה זאת אומרת?
אמה: אתה עורך דין עוד מעט....סומכת עליך שהבנת.
אבי: ממש לא. די אמה, אני אוהב אותך.לכי לנוח. יהיה בסדר.
אמה: כל הגוף כואב לי...
אבי: זה יעבור. הזמן מרפא הכל. את תתמקדי בעבודה עכשיו וגם אני ועוד
4
שנה שנתיים אלהים גדול.
אמה: אתה כל כך הגיוני שזה מפחיד...
אבי: ככה זה כשלומדים משפטים )מחייך( אפשר חיבוק?
אמה: אני לא מסוגלת עכשיו. אני רוצה להיות לבד.
אבי: את בטוחה?
אמה: כן.
אבי: סולחת? )אבי יוצא אמה שמה לעצמה מוסיקה מרגיעה(
תמונה 2: במשטרה: חוקר/ת אור רז נעה
) האור מתחלף ורואים חדר חקירות אור וחוקר/ת יושבים זה מול זה(
חוקר: אני מבקש לידע אותך שהחקירה כולה מוקלטת החל מרגע זה.
)מדליק מכשיר הקלטה( תאמר בבקשה את שמך המלא וגילך.
. אור: אור זך, בן 17
חוקר: תודה. כעת ספר היכן היית בתאריך 31.12 בשעה שלוש לפנות בוקר.
אור: הייתי במועדון .
חוקר: מה שם המועדון?
אור:אולטרסאונד
חוקר: מה עשית שם?
אור )לוחש( : רקדתי, שתיתי, כמו כולם.
חוקר: לא שמעתי טוב. תחזור בבקשה.
אור: רקדתי.
חוקר: מה עוד?
5
אור: שתיתי.
חוקר: מתי יצאת מהמועדון?
אור: בשלוש וחצי.
חוקר: האם נהגת?
אור )לוחש( : כן.
חוקר: תגביר את קולך בבקשה.
אור )מתפרץ( : כן!!!
חוקר: ספר מה אתה זוכר מהרגע שנכנסת לנהיגה?
אור: הייתי קצת מטושטש.
חוקר: קצת? או שיכור לגמרי?
אור: אני לא ממש זוכר.
חוקר: כדאי מאד שתנסה להזכר. מדובר בפגיעה חמורה.
אור: אני לא זוכר כלום. אני רק זוכר שעצרו אותי.
חוקר: אתה זוכר מה היתה השעה?
)לחדר רז אחיו של אור, ניגש לאור ומחבק אותו(
רז : אחי ...מה עניינים?
אור: לא משהו.
חוקר: מי אתה?
רז: מי אתה?
חוקר: חוקר משטרתי. אתה מפריע לחקירה. מי נתן לך להיכנס?
רז: השוטרת בחוץ הפנתה אותי.
חוקר תסלחו לי רגע.)מטלפן( שושי? מה קורה? את נתת
6
לבחור )פונה לדר( מה שמך?
להיכנס? את לא יודעת שאני באמצע חקירה? אוקי. עכשיו?
טוב אני אעשה הפסקה. תגידי לו שאני כבר מגיע.
)לאור ורז( : יש לכם מזל שצריכים אותי במטה. )לאור( עוד נדבר.
אתה צריך עורך דין. המצב שלך לא טוב בכלל. )יוצא(
רז: קשוח הבחור...
אור: רז אני אבוד.
רז: אתה לא. אין להם הוכחות שעשית את זה.
אור: מה זה משנה אין לי גם הוכחות שלא. אני לא ממש זוכר.בא לי למות.
רז: אל תדבר ככה. ככה מדברים המיואשים.
אור: אני מותש רז.
רז: אני מבין לגמרי.
אור: אין לי סיכוי .
רז: מה הוא שאל? מקווה שלא דיברת יותר מידי.
אור: הוא לא הספיק הרבה.
רז: אתה חייב עורך דין טוב.
אור: יש לך רעיון מי?
רז: אנסה לברר . בינתיים תחזיק מעמד.
אור: כואב לי הראש.
רז: לא פלא. הסתבכת אחי.
אור: לגמרי. )מתחיל לבכות(
רז : בחייך אור אתה מתנהג כמו ילד קטן.
7
אור: כי אני לא יודע...אני לא יודע אם עשיתי את זה אתה מבין...
ואם כן דרסתי?
רז: אתה לא. תפרו לך תיק. זה הכי נוח. צעיר, קצת שתה, סוגרים את
התיק , הורסים חיים והלאה למי אכפת...
אור:אתה תעזור לי רז, נכון? אני לא עשיתי את זה נכון?
רז : אני בטוח שלא. ותעשה לי טובה אל תדבר עם אף אחד.אני רוצה
שתבטיח לי שתשתוק בינתיים.
אור: ואף מילה לאמא על כל זה.יש לה מספיק צרות. מה שלומה באמת?
רז: לא משהו.
אור: אסור שהיא תדע עלי.
רז )שותק(
אור:אתה סיפרת לה...
רז: מה חשבת? אמהות מרגישות דברים כאלה.
אור:איך היא הגיבה?
רז: כמו אמא.
אור: אם אני יוצא מהסיפור הזה אני נשבע לך ש...
רז: אני אוציא אותך מפה. אני אברר מה אני יכול לעשות.
)נכנסת נעה, בת 18 חברה של אור נגשת לאור מחבקת אותו(
נעה: אור, רק עכשיו שמעתי...מה זה הסיוט הזה?
אור: )מחבק אותה חזרה( את רואה? היית צריכה לבוא איתי למסיבה
הזאת.
8
נעה: כל פעם שאני לא לידך אתה מסתבך. כמו ילד קטן.
רז: סוף סוף מישהי שמבינה אותי.
אור: אז החלטתם לרדת עלי שניכם?
נעה: תסביר לי מה קרה? למה בכלל עצרו אותך?
אור: אני בקושי זוכר משהו. זאת הבעיה.
נעה:בסדר אבל מה קרה , דרסת אותה או לא?
אור: שמעתי בום גדול , אמבולנס מכוניות משטרה ואז עוצרים אותי.
נעה: רז, איך זה יכול להיות? משהו לא נראה לי בסיפור הזה.
רז: אולי היא היתה כבר על הכביש...
אור: מה שמעצבן שאף אחד לא ראה. היה איזה ארבע בבוקר.
נעה: איך , איך יש לך כשרון להסתבכויות האלה. רק אני זזה ממנו...
רז: נעה זה לא ממש יעזור לו עכשיו הגישה הזאת.
אור: בדיוק. את לא ממש עוזרת , אם באת לעצבן את יכולה ללכת.
רז: טוב אני זז. לא אפריע בין אוהבים.
אור: אל תשכח לדבר עם עורך הדין
)רז יוצא(
נעה: אז מה עכשיו?
אור: עכשיו אני צריך להוכיח שאין לי אחות.את יכולה כמו
כולם להאשים אותי ולהתנתק.
נעה: אתה יודע טוב מאד שאני לא כמו כולם. אבל אתה צריך להבין שזה
מתסכל אותי. במיוחד תחושת חוסר האונים הזאת שאני רוצה לעזור ולא
יודעת איך.
9
אור: זה לא נראה ככה.
נעה: מה?
אור: שאת רוצה לעזור.
נעה: אז למה באתי אתה חושב?
אור: לא יודע.
נעה: לא יודע? לא יודע? כי אולי אכפת לי ממך יותר ממה שלך אכפת ?
אם היה לך טיפה אכפת מעצמך וממני היית חושב פעמיים לפני ש...
אור: די נעה לכי. לא מתאים לי עכשיו ההרצאות האימהיות האלה שלך.
נעה: אולי אתה צודק. מצטערת.
אור: את יודעת נעה...את יותר מידי מצטערת...שמעתי פעם משפט חכם
נדמה לי מהסרט "love story" ...לאהוב זה לא לומר אף פעם אני מצטער..
נעה: באתי לעזור.אני אוהבת אותך.
אור: אז את מראה את זה בדרך משונה...
נעה: )מתקרבת אליו רוצה לחבק אותו אור הודף אותה מעליו(
אור: לא מתאים עכשיו נעה. לכי...אני רוצה להיות לבד.
נעה: אני אחפש קשרים. אתה תצא מזה. יהיה טוב.
אור: או שלא... )נעה יוצאת, אור מתכנס בתוך עצמו ,שם אוזניות עם
מוסיקה (
תמונה 3: בקליניקה : אמה חיים
אמה: מה שלומך?
חיים: הרבה יותר טוב, אבל אני סובל במפגשים האלה שהמלצת לי עליהם.
אמה: ספר לי על זה.
11
חיים: אין הרבה מה לספר. הצרות של אנשים אחרים ממש לא מעניינות
אותי. מתי מישהו הקשיב לי?
אמה: מי לא הקשיב לך?
חיים: נו את יודעת מי ...אמא שלי.
אמה: אז יכול להיות שמפני שאמא לא הקשיבה לך אתה לא פנוי להקשיב?
חיים: אמא שלי דפקה לי את החיים.
אמה: ובגלל זה אתה מאד כועס עליה.
חיים: כן. ואין לי סבלנות להקשיב להם.
אמה: ספר לי עוד למה אתה חוזר על המשפט הזה עם אמא. ניסית לדבר
על זה בקבוצה?
חיים: לא הגעתי לזה . הם מקשקשים ומקשקשים ומשגעים ת'שכל. ואף
פעם זה לא מגיע אלי.
אמה: מה היית רוצה לומר להם?
חיים: כלום. אמרתי לך הם לא מעניינים אותי.אנשים מייללים ומתבכיינים על
הסבל שלהם. מה זה מעניין אותי בכלל?
גם להם לא אכפת שאמא שלי נטשה אותי.
אמה: אתה מאד כועס עליה.
חיים: ברור. היא לא כמוך.
אמה: יש הרבה סוגים של אמהות. חשבת שאולי היתה לה סיבה? המוות
של אבא למשל.
חיים: אז עכשיו את מגנה עליה? אני לא מאמין.
11
אמה: אתה צודק. לא הייתי צריכה לומר את זה.
חיים: אני שונא אותה.
אמה: אני מבינה.
חיים: מה את מבינה?
אמה: שנעזבת בדיוק כשכל כך היית צריך אותה.
חיים: הלואי והיתה לי אמא כמוך.
אמה )שותקת(
חיים:את בטח לא היית עוזבת את הילד שלך. את לא היית עושה כזאת
טעות.
אמה: כולם טועים לפעמים.
חיים: אולי, אבל לא כמו אמא שלי. אמא צריכה להיות חזקה...כמוך.
אמה: אתה לא יכול לדעת מאיזו סיבה היא עזבה. בטח היה לה קשה.
חיים: שוב את מגנה עליה?אמא שלי היתה חלשה לא ידעה להתמודד עם
כלום ועלי היא פשוט לא שמה.. כשאבא מת היא ראתה רק את עצמה
וכשהתחילו אצלי הבעיות היא נטשה ומאז הן רק התעצמו. לא אכפת לי
מאיזו סיבה. אני שונא אותה.
כל הדברים הרעים קרו לי אחרי שעזבה.
מתי תחתמי לי על המסמך מתי? כבר היו לנו יותר מ 20 מפגשים. -
אמה: מה מביא אותך לדבר על זה עכשיו? מה מדאיג אותך?
חיים )מתפרץ( :אני דואג כי אני לא מתפרנס. אני חייב חתימה שלך כדי
לקבל את העבודה שלי בחזרה. אני עושה כל מה שאת אומרת לי ואת
מתחמקת.אם לא תחתמי לי לעולם לא אחזור לחברת האבטחה.
12
אמה: אני מבינה שזה שאני מעכבת את ההחלטה משפיע עליך. אבל כרגע
אני עדיין לא יכולה להחליט.
חיים: את מבינה שבלי החתימה אין לי חיים. את חושבת שאני לא מוכן?
אמה: ברור שאני מבינה אבל אתה חשוב שתבין שמוטלת עלי אחריות
מקצועית. אני ממש מתקשה לקבוע כרגע.
חיים: שוב את מנפנפת באחריות הזאת שלך. את יודעת מה הבעיה שלך?
אמה: מה הבעיה שלי?
חיים: לא משנה ,עזבי.
אמה: מה מציק לך?
חיים: לפעמים יש לי הרגשה שמה שחשוב לך באמת, זה הצ'ק בסוף.
אני לא יודע אם אני אמשיך לבוא לכאן. את מאכזבת . בדיוק כמו אמא
שלי. אנחנו לא מתקדמים ואת בחיים לא תחתמי לי על המסמך הארור.
את מכשפה ומעצבנת אותי.יושבת לך פה כאילו שאת אלהים...חורצת
גורלות! אני לא מבין מה אני עושה פה.
אמה: אני לא אכריח אותך. זאת בחירה שלך. צריך סבלנות וזמן
אמרתי לך את זה מהתחלה.
חיים )מתפרץ שוב צועק(: סבלנות וזמן זה בדיוק מה שאין לי.
אמה )כועסת( : אתה רואה בגלל ההתפרצויות האילו החתימה מתעכבת.
)תופסת את עצמה( סליחה לא הייתי צריכה לומר את זה.אני מצטערת.
חיים: אמא שלי בחיים לא אמרה לי את זה.
אמה: מה?
חיים )בעצבות( : שהיא מצטערת . את לא גרועה כמו שחשבתי.
13
אולי בכל זאת אתן צ'אנס לקבוצה הזאת.
אמה: אני שמחה שהגעת לתובנה הזאת.
חיים: אז מתי תחתמי לי?
אמה: תאמין לי שאני רוצה בכך לא פחות ממך .
חיים:אני מאמין לך. אני מקנא בבן שלך.
אמה )מחייכת( שבוע הבא אותה שעה?
חיים: יש לי ברירה?
אמה: תלוי בך.)חיים יוצא .חושך(
תמונה 4: בבית: אמה ארז גל
חדשות: בתאונת פגע וברח שארעה בשעות הבוקר המוקדמות בצומת יגור
נפצעה קשה נערה בת 17 ש טרם הותר לפרסום.המשטרה חוקרת.
ארז: אני חייב לצלצל למשטרה.
אמה : אתה לא חייב כלום.
ארז: אמא, אני דרסתי אותה.
אמה: מה אתה מקשקש אתה גמור לגמרי מהמסיבה הזאת . לך תתקלח.
ארז: את מוכנה לא לנהל לי את החיים? אני מתקשר למשטרה!
גל )נגשת אליו(: ארז חכה שנייה, תקשיב לאמא שלך. אולי זה לא אתה
אני...
ארז: )צועק( אני לא מאמין , את אומרת לי להקשיב לאמא שלי? הרי את לא
סובלת שהיא מתערבת או אומרת לי מה לעשות...
גל: נכון . אבל הפעם היא צודקת.
ארז: את משגעת אותי את יודעת? מה נסגר איתך?את אמורה לדעת
14
שדרסתי. את שמעת את הבום הנוראי הזה. את היית איתי במכונית.איך את
לא זוכרת? הכל התחיל בגללך...)דוחף אותה(
גל: הכל בגללי? אמה את ראית את זה?
אמה: ארז תפסיק. תירגע ...ככה לא מחליטים דברים. לך להתקלח ונדבר.
גל: )בציניות( בדיוק ארז תעשה מה שאמא אומרת...
ארז: גל באמת שאני לא מבין: תקשיב לאמא שלך, אל תקשיב לאמא שלך
תלך למשטרה אל תלך...טוב אמא ,אני הולך להתקלח.. אבל המקלחת לא
תשנה את העובדות.
אמה: לפחות תירגע קצת. זה הכי חשוב עכשיו.
ארז: למה תמיד נדמה לך שאת יכולה לסדר הכל?
אמה )נגשת אליו ומנסה ללטף אותו ארז מתחמק ממנה(: כי אני אמא שלך.
ארז: את לא חייבת. ואת גם לא יכולה.
אמה : אני יכולה תאמין לי.
)ארז יוצא להתקלח, אמה מתיישבת בחוסר נחת, גל נגשת אליה(
תמונה 5: אמה גל
גל: אמה, הוא דרס אותה.
אמה: אוף תשתקי. כשחזרתם אמרת שהתעלפת ושאת לא זוכרת כלום.
גל: אבל ארז זה שברח. הוא זוכר הכל.
אמה: תגידי את קולטת מה קורה פה? אתם מתחתנים עוד חודש.
גל: תאמיני לי שאני קולטת. את זאת שלא קולטת.
אמה: שכחת מי אני? שכחת מה אני עושה בחיים? בכמה מקרים טיפלתי?
15
אסור לו להודות. הוא לא עשה את זה!!!
גל: עד מתי אמה? עד מתי תסדרי לו את החיים? לא נמאס לך?
אמה: איך את מעזה לבקר אותי? את שמעת מה שהוא אמר? הכל
בגללך.אני מכירה את הבן שלי. הוא בטח היה עסוק בלטפל בך.
גל: או הנה זה יוצא. הכל בגללי. ברור.זה הכי קל.
אמה: די עדיף שתשתקי.
גל: לא אמה הפעם אני לא אשתוק וגם ארז לא.ותפסיקי כבר לגונן
עליו הוא לא ילד קטן.
אמה: הוא הילד שלי אם לא אכפת לך, אני לא אתן לו או לך להרוס את
החיים של כולנו. כשיהיו לך ילדים את תביני.
גל: עוד לא התחתנתי את כבר תוקעת לי ת'ילדים....
אמה: כי ככה זה . מתחתנים ואז באים ילדים. ככה זה היה גם אצלנו. בכלל
חשבתי לעצמי שבטח את בהריון. אחרת לא הייתם עושים לי נחת ומחליטים
להתחתן.
גל: תגידי את שומעת את עצמך? עוד מעט תגידי לי שרציתי להפיל את הבן
שלך בפח.
אמה: את זה לא אמרתי.
גל: אבל היית קרובה....
אמה: גל, את צריכה להיות מאושרת שקיבלנו אותך אלינו כמו בת.אפילו
שאת לא למדת כלום ואת רק...
גל: לא למדתי כלום? לא למדתי כלום? אני אומנית אמה, אומנית!!!
16
אני מלמדת אחרים לעשות אומנות.אני לא מאמינה שאנחנו מקיימות את
השיחה הזאת.
אמה: דווקא אני כן מאמינה. כבר מזמן רציתי להגיד לך שעם אומנות לא
הולכים למכולת וארז הוא...
גל: וארז הוא מה? אוצר? הבן המושלם שלך? שאת לא מוכנה לשחרר?
אני אוהבת אותו ואני עוזרת לו להשתחרר....
אמה: כן בטח להשתחרר או להשתכר...ולדרוס גם...ועכשיו גם תשפיעי עליו
להודות...זה מאד אומנותי מצידך...טוב אני לא רוצה לשמוע יותר.
מספיק.צריך לגמור עם כל העניין הזה מהר כדי שלא יהרוס לכולנו את
החיים.
גל: ואיך את מתכוונת לעשות את זה? זה לא שירות בקיריה שאת מסדרת
לו. אי אפשר לעשות פשוט להעלים את זה.
אמה: בלי הפרוטקציות שלי הוא היה לוחם בגולני...
גל: מי יודע אולי זה היה מחשל אותו קצת.
אמה: מחשל? מחשל? את שומעת את עצמך? הוא הבן היחיד שלי . היחיד.
תקלטי את זה כבר!
תמונה 6 : אבי אמה גל
)אבי נכנס הביתה מהעבודה מניח את התיק( שלום בנות מה זה הפרצופים
החמוצים? קרה משהו?
גל: שמעת חדשות?
אבי: לא הספקתי. משהו חשוב?
גל: תאונה.
17
אבי: כל יום יש.
גל: הפעם זה שונה.
אמה: הילדים חזרו ממסיבה...לא ברור בדיוק מה הם עשו שם אבל שמעו
בחדשות על התאונה וארז מתעקש שהוא הדורס.
אבי: מה? אני לא מבין...
אמה: מה יש פה להבין? אין סיכוי שהוא דרס וגם אם כן אני לא אתן לו
להודות בזה בחיים.
אבי: מה זאת אומרת את לא תתני ?
אמה: אבי, אל תתחיל איתי.
אבי: משגע אותי לראות כל פעם מחדש איך שאת מנהלת לכולם את החיים.
אמה: לא כדאי שנקיים את השיחה הזאת בנוכחות הילדה.
אבי: את לא יכולה הפעם לוותר?!
אמה: פעם אחרונה שויתרתי אבי... )פאוזה, לגל(
גל את מוכנה לראות מה קורה עם ארז?
גל: בודאי. אבל אמה...אבי צודק. ארז כבר ילד גדול.
אמה: אבל הוא הילד שלי.
אבי: שלנו, אמה, שלנו! גל את מוכנה להסביר מה בדיוק קרה נראה לי
שאמה נסערת מדי..
גל: לא עכשיו, אני הולכת לראות מה איתו....
אמה: אל תמהרו לחזור הנה....
אבי: תחזרו כמה שיותר מהר!
18
אמה: אבי!
תמונה 7: אמה אבי
אבי: את אוהבת אותי?
אמה: איזו מן שאלה זאת? ברור שכן. אחרת...
אבי: אחרת מה?
אמה: הייתי עוזבת מזמן.
אבי: אבל לא עזבת, ועכשיו את צריכה להיות כאן בשביל ארז.
אמה: אבי, מה שאתה לא מבין זה שנשארתי פה כי נשבעתי
שאגן בכל מחיר על המשפחה הקטנה שנשארה לי . ואתה תעזור לי כי אתה
הבטחת ואתה חייב לי בגדול.
אבי: עד מתי אהיה חייב לך אמה? סיכמנו שקוברים את העבר.
אמה: בחיים לא סיכמתי איתך דבר כזה. בגללך יש לי רק בן אחד, אבי, בן
אחד! אם לא הייתי עוברת הפלה אולי...
אבי: התחלת שוב עם ההאשמות...
אמה: מה אתה חושב? שאני אמה גונן אתן לו להירקב בכלא?
אבי: ולמה לעזאזל את חושבת שאני אתן לו להרקב בכלא? טיפלתי כבר
במקרים כאלה. את יודעת כמה הוכחות הם צריכים להביא כדי באמת
להאשים אותו? קודם כל יש בכלל עדים? את לא סומכת עלי.
אמה: נכון .מעניין למה...
אבי: את יודעת יש כל מיני דרכים לפתור בעיות כאלה.יש תקדימים.
ולברוח מהאמת זו לא חייבת להיות אחת מהם. צריך לשמוע אותו.
19
לבדוק גם עם גל מה בכל זאת היא זוכרת. לחפש עדים.
אמה: )צועקת( אין מה לשמוע. הוא לא יודע מה הוא אומר. הוא מבולבל
הוא לא מבין את ההשלכות. ואתה...כדאי שתחשוב פעמיים לפני שאתה
הורס לי. מספיק הרסת. הפעם יש לי תוכנית מאד ברורה.
אבי: את מפחידה אותי.
אמה: מצוין.
אבי: אני חייב לשמוע מה קרה. מדליק חדשות.
)כולם יושבים מול המסך ומקשיבים בדריכות(
תמונה 8 : ארז אבי גל אמה
חדשות: הותר לפרסום שנעצר חשוד בתאונת הפגע וברח בצומת יגור.
המשטרה החלה בחקירה. החשוד נהג צעיר, כבן 18 . ולעניין אחר...
)אבי משקיט את הטלויזיה(
אמה: מעולה. פשוט מעולה. אמרתי לכם? זהו נגמר הסיפור.
ארז: )ממלמל( זה לא יכול להיות...
אמה: )מרוצה מעצמה( בואו כולנו נרגע. מי רוצה קפה?
גל: מה קפה? אבי, תעשה משהו.
אמה: מה את רוצה שהוא יעשה? נעצר חשוד. סוף לסיפור.
מזל שלא עצרו אתכם.
גל: אבל ארז דרס אותה.
אמה: מה את אומרת? ומאיפה את יודעת? התעלפת, לא?
גל: ארז לא יגיד סתם.
אמה: גל, מתוקה, תקשיבי, אמנם עוד חודש תהיי אשתו אבל אני אמא שלו
21
כבר 28 שנים. אני מכירה אותו כמו שאת לא תכירי אותו בחיים.
גל: הופה...נראה לי שאני הולכת. ארז אתה בא?
אמה: אתה לא הולך לשום מקום או שאני...
אבי: או שאת מה? או שאת מה אמה? תתני לו לחיות את שומעת?
אמה: תגיד באיזה צד אתה? מה לתת לו לחיות? שיודה שדרס?
ככה הוא יחיה?
אבי: אנחנו נעזור לו. כבר טיפלתי במקרים דומים.
אמה: אנחנו נעזור לו כן. אבל עכשיו. לפני שהוא עושה טעות שכולנו נצטער
עליה.
אבי: את מוכנה פעם אחת לא לחשוב על עצמך?
אמה: אני היחידה פה שלא חושבת על עצמה. אתם עיוורים וחרשים וכדאי
שתהיו גם אילמים.
ארז: אמא, עצרו מישהו...ילד בן 18 . אני לא אשב לי פה ואתן לזה לקרות.
אני יכול לתאר לעצמי מה הוא מרגיש.
אמה: למי אכפת מה הוא מרגיש. הוא בטח לא תמים.
גל: פסיכולוגית למופת. תמיד אמרת לי שבחרת להיות פסיכולוגית כדי
להיות ההיפך מאמא שלך.חשבתי שתרצי לסמוך עליו.
אמה: מה זה קשור עכשיו?
שלא תתערבי, את שומעת? את עוד לא חלק מהמשפחה.
יש עוד חודש.
גל: ארז אתה שומע אותה? תעשה משהו...
21
ארז: אמא, את לא תדברי ככה לגל את שומעת? כי את לא רוצה לדעת במי
אני אבחר אם תאלצי אותי...)מחבק חזק את גל(
אמה: ככה זה...בן לתפארת גידלתי... 28 שנים....כמה זמן אתם מכירים?
גל: מה זה משנה? מה את רוצה ? את רוצה להתחתן איתו?
אמה: השיחה מדרדרת...
גל: כן היא מדרדרת. כי את לא מוכנה להבין שהבן שלך גדל.
אמה: יופי גדל. מסבך את כולנו.
ארז: אבל אמא תסדר לי הכל. כמו תמיד נכון אמאלה?
אבי )צועק( מספיק. די. צריך להתקדם. ככה לא נגיע לשום מקום. אני חייב
לשמוע בעצמי...)מדליק שוב את הטלויזיה(
חדשות: "עוד בעניין התאונה בצומת יגור: הנדרסת כבת 18 מתה מפצעיה.
שמה טרם הותר לפרסום. חקירת העצור בפרשה נמשכת".
ארז: אני לא מאמין. היא מתה...קיויתי ש...
גל: בוא נלך ארז חייבים ללכת.
אמה: תגידו השתגעתם? אתם שומעים מה אתם מדברים?
היא מתה ויש עצור.
ארז: אני לא יודע מי העצור הזה ולמה. אבל אני לא אתן שיאשימו אותו סתם
במשהו שאני עשיתי.
אבי: נכון מאד אמה. כנראה שלא העצור עשה את זה.
אמה: הוא דרס אותה.
גל: ארז!
ארז: אמא זה אני. אבא אתה תוציא אותי מזה נכון?
22
אמה: אבי אני מזהירה אותך בוא ארז אני חייבת לדבר איתך.
ארז: בואי גל.
אמה: לבד!
ארז: גל אני מיד חוזר.
)אמה וארז יוצאים(
תמונה 9 : גל אבי
גל: אבי, אתה תעזור לו נכון?
אבי: ברור. אני רק צריך קודם להסביר כמה דברים לאמה. את מכירה אותה
כשהיא מחליטה משהו קשה להזיז אותה.
גל: ספר לי על זה.
אבי: את בטוחה שאת לא זוכרת כלום? טיפלתי פעם במקרה שהעדה
לתאונה נזכרה מאוחר יותר..
גל: תאמין לי שאני מנסה...
אבי: אני לא מבין את ארז. הוא בדרך כלל כל כך אחראי.
גל: אתה כל כך צודק.הוא אחראי. אבל כולם טועים לפעמים.
אבי: טעות כזאת לא צריכה לקרות. את מבינה בכלל לאיזה סרט
הכנסתם את כולנו?
גל: תאמין לי שאני מבינה. אני רוצה שהוא יודה ושהסיוט הזה ייגמר.
אבי: גל יקירתי, צר לי לאכזב אותך. כשהוא יודה הסיוט רק יתחיל....
גל: מה אז גם אתה חושב כמו אמה?
אבי: ברור שלא. אבל אם נדמה לך שכך יגמרו הצרות את טועה בגדול.
)נכנס ארז(
23
ארז: אבא אתה מוכן להשאיר אותי לבד עם גל?
אבי: בודאי. )מחבק אותו ויוצא(
תמונה 10 : ארז גל
ארז: על מה דיברת איתו?
גל: אמרתי לו שאני רוצה שהסיוט הזה יגמר כבר.
ארז: )מחבק אותה( את יודעת שאני אוהב אותך נכון? אני מצטער אם הייתי
תוקפני. זו אמא שלי. היא מצליחה להוציא ממני את "המיטב"...
גל: ארז, אני יודעת שזה לא העיתוי המתאים אבל אני רוצה לספר לך
משהו...רציתי לספר לך לפני שיצאנו למסיבה הארורה...
ארז: דברי
גל:אני...
ארז: את...מה?
גל: אני בהריון.
ארז: ממממממה? ממתי את יודעת? למה לא סיפרת?
גל: קודם כל רציתי להיות בטוחה.
ארז: נו? אז את בטוחה?
גל : )מוציאה את האישור( תקרא בעצמך. ארז, תבטיח לי שאף מילה לאמה.
היא תתחרפן מזה.
ארז: כתוב כאן חיובי. אני לא מאמין. איזה סרט...
איך לא שיתפת אותי? אפילו לא חשבתי על אפשרות כזאת... אני חייב
להתרכז עכשיו. אני מרגיש עוד יותר מה הדבר הנכון לעשות עכשיו. גל יש
24
לנו אחריות כפולה כהורים...אני אהיה אבא ...וואו...
גל: ששש....אף מילה על זה לאמה ואבי. אסור שידעו.
ארז: )מחבק אותה( ברור. אנחנו נעבור את זה ביחד . יהיה בסדר. אני יודע
מה לעשות. )יוצא.גל נשארת(
)מוסיקת מתח של ההתחלה. עדן נכנסת מתבוננת בגל. גל לא רואה אותה(
תמונה 11 : ארז אמה אבי גל
)אבי נכנס מדליק חדשות(
חדשות: "שמה של הנדרסת הותר לפרסום: הנדרסת היא עדן חי
בת 17 מחיפה."
ארז: אני לא יכול לשמוע את זה.
אבי: צריך לחשוב, תנו לי רגע לחשוב...
ארז: גל בואי. נלך למשטרה .
גל: מה עשינו ארז? מה עשינו?
)יוצאים לכיוון הדלת(
אמה: אבי תעשה משהו.
אבי: בואו אני אקח אתכם.
אמה : אבי , שלא תעז. אמרת שתגן עליו. חכו קצת , נתכנן יחד. אבי יש לי
מטופל עכשיו. לכו לבית קפה או משהו. תחזרו ונחשוב בבקשה...
אבי: אוקי אמה. בואו ילדים.
)אבי ארז וגל יוצאים, האם מתיישבת מוזגת לעצמה מים, צלצול בדלת(
תמונה 12 : בקליניקה : חיים אמה:
25
)עדן מסדרת להם את הכסאות ומתיישבת(
חיים: שלום אמה, אפשר?
אמה: )מבולבלת( קבענו להיום?
חיים: כן.
אמה : אתה בטוח?
חיים: מה קורה לך? אמרת אותו יום אותה שעה.
אמה: קרה משהו נורא. בוא היכנס . שב. רוצה לשתות משהו?
חיים: לא. תודה.מה היא עושה פה? )מצביע על עדן, רק הוא רואה אותה(
אמה: מי?
)עדן יוצאת(
חיים: כלום. לא משנה מה קרה? מה קרה?
אמה: כלום חיים. כלום. אני בסדר. איך בקבוצה?
חיים: אני לא סובל אותם. הם משוגעים.)מחקה אותם( אנחנו אוהבים אותך
חיים וכל הבולשיט הזה...
אמה: כולם משוגעים.
חיים: אני הרבה יותר אוהב לבוא לפה,לדבר איתך. איתך.
אמה: )נאנחת( תגיד חיים...מה אתה חושב עלי?
חיים: מה זאת אומרת?
אמה: שאלה פשוטה...מה אתה חושב עלי?
חיים: )חושב שהיא רוצה לפתות אותו( מה כאשה כאילו? אני חושב שאת
אשה מאד מאד סקסית...
אמה: )נבהלת( לא. לא התכוונתי לזה... אני אשה עם היגיון?
26
חיים: אהה )מרגיש מבוכה והקלה( כן כן בטח.
אמה: הבן שלי לא חושב ככה.
חיים: הבן שלך..הוא...)שתיקה ארוכה(
אמה: הוא מה?
חיים: אני ראיתי אותו, אמה.
אמה : מה?
חיים: היא מתה.
אמה: מי מתה?
חיים: היא. )עדן נכנסת לבמה שותקת. עומדת בצד(
אמה: מי? מישהי שאתה מכיר?
חיים: לא.
אמה: דבר ברור אני לא מבינה.
חיים: אני לא אוהב שמתים. לא אוהב שמתים.
אמה:אתה צודק. רוצה בכל זאת כוס מים?
חיים: כן אני צמא אני צמא מאד.
עדן: תספר לה, תספר לה מה ראית...אולי היא תבין.
חיים: אני אספר אל תדאגי אני אוציא את הכל אני חייב...
עדן: תודה חיים הלואי שתצליח...)ממשיכה לשבת לידו(
אמה: תשתה. עכשיו תסביר לי איך זה קשור לארז.
חיים: אני ראיתי הכל, אמה.אני לא רציתי לדבר על זה עם אף אחד אבל...
אמה: מה ראית? אני לא מבינה.
27
חיים: את ארז, את התאונה.
אמה: מה? זה לא יכול להיות...
חיים: אני הייתי שם, במסיבה הזאת.
אמה: מה אתה מקשקש? זה לא יכול להיות. אתה ראית אותו דורס אותה?
חיים: ראיתי הכל. ראיתי את התאונה. ראיתי אותה שוכבת שם...את לא
מבינה בכלל מה זה עשה לי...ראיתי את המוות של אבא שלי...הכל חזר.
אמה: רגע רגע...בוא נעשה סדר. מישהו יודע על זה?
חיים: אני ברחתי משם. רק חסר לי להסתבך עכשיו. לי אין אמא ש...
אמה: בדיוק. אסור לך להסתבך בזה אתה שומע?
חיים: אני יודע. אבל זה משגע אותי אמה. אני ראיתי אותו.
אמה: חיים, אתה לא ראית כלום. היה חושך. זה היה מאוחר בלילה.
חיים: נכון . לא ראיתי כלום.לא ראיתי כלום...
אמה: רגע אחד...חיים..
חיים: מה?
אמה: איך זה שאף אחד לא ראה אותך?
חיים: נו כי זה היה חושך. אני פוחד מחושך...וכולם התעסקו בפצועה.
והמכונית ברחה. אבל אני ראיתי אותם. אפילו שהיה חושך.אני פוחד
מחושך. אבל אני ראיתי. אני יודע שאת בטח רוצה להגן עליו. את אמא
טובה. לא כמו האמא שלי...
אמה: חיים...
חיים: מה?
אמה: יש לך כאן את המסמך?
28
חיים: למה את שואלת?
)אמה מחייכת אליו בערמומיות, עדן יוצאת עם חיים ...חושך(
מוזיקה- -
תמונה 13 : חוקר אור רז נעה
חוקר: אז מה עורך הדין שלך אמר לך?
אור: לא לדבר איתך בלי נוכחותו.
חוקר: אתה יודע אבל שראו אותך.
אור: אני לא יודע כלום.
חוקר: יש עד שראה אותך דורס אותה.
אור: אני לא מדבר איתך.
חוקר: מתי הוא יגיע?
אור: מי?
חוקר: עורך הדין שלך?
אור: הוא בחו"ל כרגע. הוא יחזור עוד יומיים.
חוקר: נראה לך שאני אחכה עוד יומיים? ראו אותך . תודה וזהו.
אור: שמעתי על השיטות שלכם. הכי קל זה לספר לי שיש עד ולגרום לי
להודות. אתה מבסוט, מקבל מחמאות מהבוס שלך חוזר לחיים שלך ואני...
חוקר: איך שאתה רוצה. אני אחזור עוד יומיים. אבל לא נראה לי שהזמן
פועל לטובתך. )יוצא . רז ונעה נכנסים יחד(
רז: מה הוא עשה פה דיברת איתו?
אור:לא ממש. אמרתי לו שאני לא מדבר בלי עורך דין. אני מת
29
לעוף מפה ולחזור לחיים שלי.
רז: זה לא יקרה כל כך מהר. הבאתי לך מכתב.
אור: ממי?
רז: תפתח ותראה.
אור: )פותח את המכתב( אני לא מאמין...השעו אותי...
רז: זה היה צפוי , לא?
אור: ציפיתי שיאמינו בי. הם כמו משפחה. אני נתתי את הנשמה ...
רז: אף אחד לא כמו משפחה אור. הם מאמינים שעשית את זה במיוחד
כשבתקשורת מדברים עליך כאילו זה כבר ברור.
אף אחד לא מחכה להוכחות ולחקירה ולעובדות. המציאות היא בעיתון.
אור: אם אני יוצא מזה אני בחיים לא קורא יותר עיתון.
רז: מה זה אם? אתה יוצא מזה. באחריות.
אור: דווקא היה נדמה לי שגם אתה מפקפק.
רז: )משפיל מבט( אני מאמין לך.
אור: תסתכל לי בעיניים כשאתה אומר את זה.
רז: מה אתה רוצה ממני? באמת שאני עושה הכל. זה לא קל לי.
אור: לך לא קל? לך לא קל? אתה שומע את עצמך? למי אתה אומר את
זה? אתה יודע שאני כמעט ולא ישן בלילה? וכשאני כבר נרדם אני רואה
אותה, אני חולם עליה. אני חולם שהיא הולכת למשטרה ואומרת להם את
האמת. שלא עשיתי את זה. אני חולם שאני חוזר הביתה...שהכל בסדר
שאני מקבל את החיים שלי בחזרה. ואז אני מתעורר ומגלה שאני עוד תקוע
פה בחור הזה ....
31
רז: יהיה בסדר. אני בטוח. אגב התקשרה אלינו הביתה פסיכולוגית בשם
אמה גונן. אמרה שבעלה עורך דין ומוכנה לעזור. היה לי קצת חשוד הענין.
אמרתי לה שיש לנו כבר אחד.
אור: מוזר. תברר עליה.הלואי שתצליח לעשות משהו. רזי. אני משתגע פה.
רז: טוב אני הולך. נעה צריכה להגיע. תנסה להרגיע אותה. קשה גם לה.
נעה: הי אחים , מה קורה?
רז: בדיוק הזכרתי אותך. יהיה טוב. חייב להיות. אני זז.
נעה: )מחבקת את אור( אני נורא דואגת.
אור: ספרי לי על זה.
נעה: עשיתי קצת בירורים זו אשמה ממש כבדה.העונש הוא...
אור: תגידי באת לשגע אותי? אני לא רוצה לשמוע נעה. לא מעניין אותי מה
העונש. אני בסיוט ...בסיוט...רז הביא לי מכתב השעיה את קולטת...
הם אפילו לא באו לראות אותי. מתייחסים אלי כמו אל רוצח.
נעה: אל תגיד את המילה הזאת. השתגעת? רוצח?
אור: היא מתה. מתה. בחורה צעירה, יפה...ראית את התמונה בעיתון?איך
אני אחיה עם זה?
נעה: ראיתי.
אור: יפה הה? תאמיני לי אם לא היה לי אותך הייתי תולה את עצמי.
נעה: אל תדבר ככה...
אור: אין לאן לברוח, את לא מבינה? איך אני אוכיח משהו שאני אפילו לא
סגור עליו.
נעה: יש לך אותי ויש לך את רז. אני אדבר גם עם ההורים שלי. יש להם
31
קשרים. יש איזה עיתונאי שהם מכירים. נעשה בלאגן. לא נוותר.
אור: רק לא עיתונאים. הם הכי שקרנים ומניפולטיביים שיש. ראית איך רצחו
אותי בעיתון? בטלוויזיה? אני כבר אשם. לא סתם חברים שלי לא באים
לפה. לא סתם השעו אותי. מהרגע שפרסמו אני צל. אני כלום.
נעה: די. אני שונאת שאתה ככה. אסור להתייאש.
אור: היאוש יותר נוח...
נעה: אתה זוכר מה היה כשנפרדנו?
אור: כן. רציתי למות.
נעה:מה שלא הורג , מחשל.
אור: זה נגמר טוב רק כי חזרת אלי.
נעה: אני אוהבת אותך. אבל אתה הבטחת לי שתשתנה.
אור: למה היית צריכה לנסוע באותו יום?
נעה: כי אני לא יכולה לשמור עליך כל הזמן. כשהסיפור הזה יגמר אנחנו
נדבר על זה.
אור: תלוי איך הוא יגמר. יש לי תחושה ממש רעה הפעם.
נעה: תמיד יש לך תחושה רעה. הפסימיות הזאת לא עוזרת במצבים כאלה.
אור: טוב, תלכי עכשיו. אני רוצה לשבת ולחשוב. לבד.
נעה: לא משאירה אותך ככה, על מה דיברת עם רז?
אור: על הפסיכולוגית הזאת אמה גונן שהציעה לעזור.
נעה: אמה גונן?
אור: כן. למה?
נעה: יש לה בן. ארז.
32
אור: אוקי ו...
נעה: אתה זוכר שנפרדתי ממך?
אור: איך אני יכול לשכוח.
נעה: אז יצאתי איתו.
אור: אז את מכירה אותה?
נעה: האמת שכן קצת, הייתי אצלו בבית. יצאנו ממש קצת. שמתי לב שהוא
קצת מדבר עליה יותר מידי יחסית לבנים. אני זוכרת שהיה בזה משהו
מטריד. וגם היא נודניקית כזאת....פולניה...
אור: אז העפת אותו?
נעה: האמת שהוא העיף אותי. חזר לאקסית שלו.
אור: וגם את לשלך...זה המזל הכי גדול שלי בחיים...
נעה: אנחנו נתגבר על זה ביחד.
מתחבקים חושך- -
תמונה 14 : ארז עדן גל אמה
)ארז חוזר הביתה בלי גל הוא לבד. נכנסת עדן שנדרסה ומגלגלת
אליו טסה של גלגל מכונית הטסה בתוך זר של לוויות (
עדן: שלום ארז.
)ארז מרים את הטסה מופתע(
ארז: עדן שלנו ז"ל? את עדן?
עדן: אני חייבת להבין מה מונע ממך להתוודות. תלך ותספר. אתה תצא
מזה אתה לא האשם היחיד, גם אני אשמה. רצתי לכביש. ברחתי .רבתי עם
33
ההורים שלי , ורציתי להתרחק כמה שיותר ולא שמתי לב...אבל חשוב
שתגיד להם את האמת. אל תקשיב לאמא שלך ארז...
ארז: רגע אם אני מדבר איתך...אז את לא מתה... לא קרה כלום.
זה הכל היה חלום. ואנחנו נלך ביחד ונספר לגל שהיה לי חלום
רע. נכון? אבל בעצם את יותר מידי מבינה אותי אם היית אמיתית היית
כועסת עלי...תני לי לגעת בך...
עדן: לא, לא אסור לגעת!
ארז: אז את לא באמת כאן?
עדן: אני כאן. באתי כי לא רציתי לעזוב בלי שתדע דברים. אני לא כועסת.
אני עצובה שלא הספקתי לעשות כלום עם החיים שלי. אתה יודע שאפילו לא
התנשקתי... עם מי אתה התנשקת בפעם הראשונה? )מתקרבת אליו(
ארז: מה זה משנה עכשיו.. את חיה או מתה? תני לי לגעת בך...
תני לי לגעת בך בבקשה רק לרגע.
גל: )נכנסת( ארז? לגעת במי?
ארז: בעדן. גל הכל בסדר. חלמתי חלום רע והתעוררתי. עדן תגידי לה.
הנה דברי איתה.
גל: ארז תפסיק עם זה.
ארז: תגידי לה עדן. תגידי לה שאת אשמה.
גל: עם מי אתה מדבר? אתה שומע את עצמך? ארז אני לא מעכלת שזה
קרה. בא לי ללכת לישון ולהתעורר מהסיוט.
ארז: הסיוט נגמר. עדן פה הכל בסדר.
גל: )צורחת( ארז תפסיק. עדן מתה. אנחנו אשמים. הייתה לוויה.
34
)נכנסת אמה( : אף אחד פה לא אשם. הכל מסודר יש עד ראייה.
ארז: מה?
אמה: חיים. הוא ראה הכל.
ארז: חיים? איזה חיים? חיים שלך? המטורף?
נו באמת אמא יש גבול...
אמה: אני אומרת לך הוא בא לכאן כולו נסער. הייתי איתו עכשיו במשטרה.
ארז: את היית איתו? אלוהים מה עשית? אמא הכל בסדר עכשיו. עדן פה.
עדן בחיים. חלמתי חלום רע זה הכל. עדן תגידי לה תגידי לה את האמת.
עדן: )יוצאת לאט ולוקחת איתה את הטסה(
גל: תפסיק להגיד את זה אתה שומע? תפסיק. עדן מתה.
מחר היא עמוק באדמה...והכל בגללנו.
ארז: עדן...איפה את? תגידי לה. היא היתה פה. אני נשבע. דיברתי איתה.
גל: לא היה פה אף אחד ארז. אמה...מה
קורה לו? את פסיכולוגית? מה עושים איתו?
אמה: )מתקרבת אליו נוגעת בו במצח( זה הזיות. הוא קודח.. מביאה שמיכה
עוטפת אותו מלטפת אותו( אתה זוכר כשהיית קטן...
)גל בוכה בצד(
ארז: אמא תעזבי אותי בשקט. גל עדן גלעדן...תגידו לה לעזוב אותי...
אמה: ששששש...אין פה אף אחד. רק אני ואתה. כמו פעם.
ארז: די די כבר עם זה. אני לא יכול איתך. את משגעת אותי.
אמה: ארז.אל תתנהג כמו ילד קטן. בוא נדבר בהגיון...
ארז: איפה ההיגיון אמא? את מדברת איתי על היגיון? את האחרונה בעולם
35
הזה שפועלת מתוך היגיון. תאמיני לי שאני כל הזמן שואל את עצמי מה
באמת מפעיל אותך?
אמה: אתה באמת רוצה לדעת?
ארז: כן. אני רוצה לדעת למה יש לך את הצורך הזה תמיד להתערב, לסדר
לשנות סדרי עולם לנהל לכולנו את החיים...
אמה: יש דברים ארז שלא תוכל להבין לעולם.
ארז: נסי אותי...
אמה: זה דברים ביני לבין אבא שלך.
ארז: מה זה קשור עכשיו? אני אומר לך שראיתי אותה.
אמה: אוהו ...אם היית יודע כמה זה קשור...
ארז: את מדברת בחידות ואני לא סובל את זה.
אמה: כשתהיה אבא תבין...
ארז: אבא לא חושב כמוך...
אמה: לאבא אין זכות...
ארז: איך את מדברת? אבא הוא ההיגיון בבית הזה. תמיד היה.
אמה: אולי, רק שההיגיון יוביל את כולנו לאבדון.
)עדן חוזרת שיושבת על הרצפה גל לא רואה ולא מרגישה(
ארז: הנה תסתכלי, היא חזרה. עדן?
גל: ארז תפסיק.
גל:? אמה...תעשי איתו משהו...אני לא יכולה
להתמודד עם זה. )יוצאת בסערה(
36
אמה: ארז אתה יכול להיות רגוע, סידרתי הכל, אני ארגיע את גל...
)מנשקת אותו ויוצאת(
ארז: למה לא אמרת כלום?
עדן: היא מזכירה לי את אמא שלי. )צוחקת( צחוק הגורל.
היא לא רצתה שאסע לטיול הגדול שחלמתי עליו לדרום אמריקה.
ניסתה להפחיד אותי בסיפורי רצח וחטיפות, לא השתכנעתי, אבל היא
המשיכה עם המניפולציות שלה... בסוף נכנעתי.
כל החיים שלי היא הייתה כזאת, שיגעה לי ת'שכל... )ארז צוחק בהזדהות(
לא יכולתי לעמוד מולה, היא תמיד ניצחה במריבות האלה.. עכשיו לשתינו
יהיה שקט.
חושך ומוזיקה- -
תמונה 15 :בבית: רז אמה
רז: תודה שהסכמת להיפגש איתי.
אמה: אמרתי לכם שאני מוכנה לעזור. וגם בעלי.
רז :מי זה החיים הזה?
אמה: הוא ראה את התאונה.
רז: את משקרת. את חושבת שאנחנו טיפשים? עשיתי כמה ברורים לפני
שבאתי לפה גברת אמה גונן פסיכולוגית קלינית ואמא של ארז!
אמה: )המומה( :מה ארז קשור?
רז : השאלה מה חיים קשור חוץ מזה שהוא מטופל שלך.
אמה: אז מה?
37
רז : אז זה מאד נוח.
אמה: חמוד, אני באמת לא מבינה אותך. למה שארצה את רעתכם? אני כל
החיים שלי רק עוזרת לאנשים. תראה את כל התעודות האלה...אתה חושב
שקניתי אותן? הרווחתי אותן משנים של עבודה קשה.
רז: אין לי ספק. ואל תקראי לי חמוד.
אמה: אני באמת לא מבינה למה באת.
רז: אני עוד אגלה מה מסתתר מאחורי הנחמדות הזאת שלך.
אמה: אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. חמוד.
רז: אמרתי לך לא לקרוא לי ככה. תגידי איפה ארז היה באותו לילה?
אמה: אני לא מדברת איתך על ארז.
רז: אמרתי לך שאני לא טיפש.
אמה: ארז לא קשור לעניין.
רז: אמרה אמא של ארז שבמקרה הוא הבן היחיד שלה אחרי ש...
אמה: אני רואה שעשית שיעורי בית.
רז: תאמיני לי שאני יודע הרבה יותר ממה שאת חושבת.
אמה: אתה לא יודע כלום. אתה פשוט מנסה להגן על אח שלך בכל מחיר.
זה ברור.
רז: ואני אמשיך עד שהאמת תתגלה. הפגישה הזאת היתה מצוינת עבורי.
תודה שהקדשת לי מזמנך.שיהיה לך יום טוב גברת גונן.
אמה: חכה רגע. אם תצטרכו עזרה אני פה. וגם בעלי.
רז: באמת תודה רבה לך, קיבלתי את מה שרציתי.
אמה: )ביאוש( אבל...
38
רז: שלום לך. ברור לי וגם לך שאור לא עשה את זה.
אמה: אני מכירה את השלב הזה של ההכחשה. קשה להתמודד עם מעשים
כאלה. ואני גם מבינה שאתה קשור אליו מאד. אני רק רוצה לעזור.
רז: את אמא. את יודעת מה אמא שלי אמרה לי בקשר לכל זה?
אמה: מה?
רז: בקשה שאבטיח לשמור על אור. ביקשה שאציל אותו.
אמה, את אוהבת את ארז?
אמה: הוא כל החיים שלי.
רז: היית עושה הכל בשבילו?
אמה: הוא החיים שלי.
רז : אז תחשבי עליו .אם הוא היה נאשם על משהו שלא עשה?
אמה: אבל יש עד ראייה...
רז: אמה אני מבטיח לך שאני לא ארפה ,שמעתי על העד הזה שלך שצץ
פתאום שהוא לא לגמרי שפוי, ואני אגלה בדיוק את הסיבה למה.
שיהיה לך יום נפלא גברת גונן.
תמונה 16 : חקירה : חוקר חיים אור רז נועה
חוקר: שמך בבקשה
חיים: חיים מגן.
חוקר: בן כמה אתה?
חיים: 22
חוקר: אתה טוען שראית את התאונה בה נהרגה עדן חי?
39
חיים: ראיתי.
חוקר: תוכל בבקשה לפרט? אני מזכיר לך שאני מקליט את העדות ושעליך
לומר את האמת כל האמת ורק את האמת.
חיים: אפשר בבקשה כוס מים?
חוקר: לא עכשיו.
חיים: אני לא מרגיש טוב.
חוקר: מה הבעייה אני לא מבין . אתה באת לכאן ביוזמתך.
חיים: אני לא מרגיש טוב אני צריך ללכת.
חוקר )מתרגז( : אתה לא יכול ללכת לי עכשיו זו עדות מאד חשובה . מדובר
בחיי אדם.
חיים: אני יודע. אני יודע. אפשר לחזור מחר?
חוקר: לצורך ההקלטה תאמר בבקשה האם ראית את הדורס?
חיים: אין לי אויר.
חוקר: העד טוען שאינו מרגיש טוב . השעה 14.00 בצהריים אני מבקש
ממנו לחזור לכאן מחר באותה שעה לצורך העדות.
חיים: אני מצטער. אני חייב לצאת.
חוקר: מקווה שמחר תרגיש טוב. אתה מבין שעדותך חשובה מאד לחקירה.
חיים: מבין מבין אני יכול ללכת?
חוקר: אל תדבר עם אף אחד. נתראה מחר באותה שעה.
)חיים יוצא(
חוקר: אור תכנס.
אור: מה עם עורך הדין שלי?
41
חוקר: אור הגיע הזמן שתדבר . עורך הדין שלך לא זמין .כנראה
שזה לא כל כך בסדר העדיפויות שלו כרגע.
אור )מתפרץ( : מה אתה רוצה ממני? אני לא זוכר כלום.
כמה פעמים אני צריך לומר לך את זה?
חוקר: לפני כמה דקות הגיע לכאן העד שראה אותך.
אור: זה לא יכול להיות היה חושך. משהו לא הגיוני פה.
חוקר: המכונית שלך בבדיקה כרגע. התוצאות אמורות להגיע בכל רגע.
אור: מה אתה רוצה שאגיד? אין לי מה לחדש לך.אני מעדיף לא לדבר.
חוקר: כמה ימים תשתוק? כמה ימים עוד אפשר למשוך את זה? חשבת על
המשפחה של עדן? הם לוחצים לקבל תשובות.
אור: אין לי תשובות חוץ מאלה שכבר נתתי. תצטרך לחפש תשובות במקום
אחר.
חוקר: אז עכשיו אתה מתחצף?
אור: אני שומר על זכותי לשתוק .
חוקר: בסדר בסדר אני אמסור את זה לאמא ואבא של עדן, בדיוק היום אמא
שלה התקשרה. ביקשה לדעת אם יש התקדמות בחקירה.
אור )מתפרץ( : מה אתה רוצה ממני? אתה חושב שאני לא חושב עליהם?
אתה חושב שאני נרדם בלילה? מאז התאונה אין יום שאני לא חושב עליהם.
עליה. התמונה שלה רצה לי מול העיניים ואני לא מצליח לעצום אותם.
אם אני עשיתי את זה אני....
חוקר: אם? אם? לפניך היה פה עד.
אור: אני חייב להתקשר לעורך הדין שלי.
41
חוקר: אור, צר לי עליך. אתה תולה בו תקוות שווא.
אור: זו קרן האור היחידה שלי עכשיו. אין לי ברירה.
חוקר: טוב אני מסיים להיום. חבל שאנחנו לא מתקדמים.
אור: מצטער שאין לי פתרונות בשבילך.
חוקר: אתה עוד לא יודע כמה תצטער. יש לך יום להשיג את עורך הדין שלך.
אם לא ימנו לך אחר. חייבים להתקדם. -
אור: תודה.
חוקר: יש על מה. להתראות. )יוצא נכנסים רז ונועה(
אור: אני גמור.
רז: מה קרה?
אור: החוקר הזה משגע אותי ועורך הדין שלי שוב הבריז.
יש לכם מושג מה איתו?
נועה: הוא לא עונה לטלפונים. ניסיתי אתמול כל היום.
אור: מזל נחס...
רז: ביררתי על העד הזה. הוא לא קביל. היה פעם מאבטח ושללו לו את
הרישיון לנשק.
נועה: ברור שהם לא יכולים לבנות את התיק נגדך עליו. זה לא הגיוני.
אור: אתם בטוחים בזה?
נועה: לגמרי. אור תהיה רגוע. החוקר סתם מנסה ללחוץ עליך. כמו בסרטים
הוא פשוט רוצה שתודה ואז כולם יהללו וישבחו אותו.
אור: אבל יש גם את המשפחה שלה...
רז: של מי?
42
אור: של עדן. זה נורא. אני לא יכול להוציא אותה מהראש שלי.
נועה: ברור. אבל אתה לא עשית לה את זה ולא להורים שלה.
רז: אל תיתן להם לשבור אותך.
אור: לא יודע מה הייתי עושה בלעדיכם.
נועה: צריך להתמקד בפסיכולוגית הזאת שצצה משום מקום...
רז: היא המפתח. אין ספק.
נועה: וגם העד הזה קשור אליה איך שהוא...
רז: מטופל שלה.
אור: מה?
רז: אני לא רוצה להשלות אותך כרגע אבל יש סיכוי שדברים יתבהרו
לטובתך.
אור: דבר אחי מה זה החידות האלה? זה החיים שלי.
נועה: אנחנו הבטחנו שנעזור . תסמוך עלינו קצת?
רז: אחי יהיה בסדר. מבטיח. עדיף שלא תדע יותר מידי. תמשיך לשתוק.
אור: אני משתדל. סומך עליכם.
)נועה מחבקת אותו( : אני אוהבת אותך.
אור: נועה,איך הסתבכתי ככה?
נועה: לא תמיד יש לנו שליטה על מה שקורה לנו. ככה זה...
רז: נועה אנחנו חייבים לזוז. תחזיק מעמד אח שלי.
אור: תודה .תודה. תעדכנו אותי טוב?
נועה: ברור! רז תשאיר אותנו רגע לבד...
אור אנחנו נעבור את זה ביחד...הפעם אני לא עוזבת...
43
)מחבקת אותו. יוצאים.אור נשאר לשבת חפוי ראש(
מוסיקה.
תמונה 17 :אבי ארז אמה גל עדן
אבי: ארז , אתה בטוח שעשית את זה?
ארז: כן. אני זוכר את זה עכשיו בבירור.
עדן: )מופיעה( תספר לו תספר לו עלי. מה לבשתי...זוכר?
ארז: עדן...חזרת? תפסיקי לעבוד עלי. אני יודע שאת לא אמיתית.
)לאבי( היא לבשה שמלה.
אבי: למי אתה מדבר?
ארז: )מצביע על עדן( היא לבשה שמלה. הנה היא תשאל בעצמך.
אבי: ארז, אתה לא מדבר בהגיון.
ארז: היא מתה ,אבל משום מה היא פה והיא יודעת את כל האמת. עדן
לפחות תספרי לו איך קפצת לי לכביש...
עדן: אני סומכת עליך ארז. תסמוך גם אתה על עצמך. אל תקשיב לאמה.
ארז: דברי אתם, תסבירי להם.
אמה: אתה רואה אבי? הוא מדבר לאוויר...מאז התאונה הוא לא בסדר.
אבי: אבל גם גל אמרה ש...
אמה: נעצר חשוד יש עד ראייה מה עוד אתם רוצים?
עדן: אמה הוא דרס אותי. הוא לא התכוון. אני קפצתי לכביש.
ארז: את שומעת אותה אמא?
עדן :)מחקה אותו( את שומעת אותה אמא...תצא כבר מהשליטה שלה ...
44
אמה: אני לא שומעת כלום ! אבי קח את הילד ...
אבי צועק: הוא לא ילד אמה. מתי תפנימי כבר?
עדן: )שרה( הוא כבר לא ילד ...
אמה: הוא ילד. וגם אתה.
אבי: כן. הגיע הזמן שלך להפסיק לרגע להיות אמא של שנינו.
עדן צורחת: דיייייי תשתקו. הוא דרס אותי וחזרתי כי הוא חייב להתוודות.
בשבילי בשביל גל...בשביל כולם.
ארז: עדן די. אני לא יכול יותר.מתפוצץ לי הראש. אני לא מרגיש טוב. לכי
מפה. אני לא יכול לראות אותך יותר. אין טעם.הם לא רואים ולא שומעים.
ואני רוצה שתלכי ולא תחזרי את שומעת? )מתעלף(
אמה:תראה מה עשית? הבן אדם מדבר לאויר...ארז? ארז?
אבי: מה אני עשיתי?
ארז מתעורר לאט ממלמל : עדן...גל...גלעדן...
אבי:תני לו משהו להרגעה אמה.
עדן: )מנסה גם לדבר לאמה( אמה הוא חייב ללכת תגידי לו ללכת.
)אמה לא שומעת אותה( אמה תגידי לו ללכת. הוא חייב להודות.
אמה: )מביאה כדור וכוס מים נותנת לארז שממשיך למלמל( אבי, אני רק
רוצה לשמור על המשפחה. תן לי לשמור על המשפחה שלי.
אבי: ומה עם המשפחה שלי אמה? מה עם המשפחה שלי?
גל: מה קורה פה? ארז?
ארז : )עדיין הוזה( היא פה. עדן.
45
גל: ארז תפסיק עם הדבר הזה. אתה הוזה. אנחנו חייבים ללכת למשטרה
לפני שיהיה מאוחר מידי, ההורים שלי גם כבר יודעים.
עדן: )בגיחוך( בטח ההורים שלה כועסים עלייה..
אמה: מה סיפרת להם? מה סיפרת?
גל: את האמת אמה.
אמה: טוב אז כולם לשבת. יש לי גם משהו לספר לכם.
אבי: אמה בבקשה תשתקי.
אמה: למה? למה לשתוק? אם כבר המשפחה שלי מתפרקת.
אז אני רוצה לספר הכל.
אבי: ארז, קח את גל לחדר שלך. תשתו משהו תירגעו.
ארז: )מתאושש( אנחנו לא הולכים לשום מקום. אמא, מה את
רוצה לספר לנו?
אמה: אני רוצה לספר לכם סיפור על אבא שלך. לפני
שאבא ואני התחתנו הייתי בהריון ואבא שלך ...
אבי: אמה!!!! די!!!!!!!!!!
אמה: )משתגעת צורחת( אמה די אמה די...
גל: אני לא יכולה יותר )יוצאת(
אבי : גם אני לא! )יוצא(
ארז: אמא מה רצית לספר?
)צלצול בדלת(
תמונה 18 : נעה רז אמה אבי גל עדן
46
)אור נעה ורז בדלת(
אמה: מה אתם עושים פה?
אור: קיבלתי חופשה קצרה.
רז: באנו לדבר, אפשר?
אמה : אנחנו בדיוק באמצע...
רז: לא נישאר הרבה.
אמה: טוב תעשו את זה קצר.
ארז: אפשר להבין מה הולך פה?
אור: אמה לא סיפרה לך ?
ארז: מה היא היתה צריכה לספר? אמא?
אמה: תכירו אור
אם דרך
מאת: עדנה חצרוני
כל הזכויות שמורות
אין להתחיל חזרות ללא אישור המחזאית
0545342031 עדנה
2
כל הזכויות שמורות לעדנה חצרוני 0545342031
הדמויות:
אמה גונן פסיכולוגית
אבי גונן בעלה עורך דין
ארז גונן בנם סטודנט
גל חברתו אמנית
אור זך הנאשם נער בן 18
רז אחיו הבכור בן 25
נעה חברה של אור בת 17
חוקר משטרתי
חיים מטופל מאבטח לשעבר בן 28
עדן הנדרסת בת 18
הקדמה: מוסיקת מתח. עדן נכנסת ומסתובבת על במה מלאה בטסות.
אוספת אותן אחת אחת עם המוסיקה ונעלמת.
תמונה 1 : פלשבק: בבית: אמה אבי
חדשות: בתאונת פגע וברח שארעה בשעות הבוקר המוקדמות בצומת יגור
נפצעה קשה נערה בת 18 . שמה טרם הותר לפרסום.המשטרה חוקרת.
)אמה יושבת בסלון חפוית ראש, עצובה ודואבת,אור קטן, נכנס אבי עם
פרחים(
אבי: שלום יפה שלי. למה את יושבת בחושך? )מדליק אור גדול(
)אמה לא עונה(
אבי: מה קורה? עשית את זה?
אמה: )לוחשת( כן.
3
אבי: הבאתי לך פרחים.
אמה: אתה יכול לזרוק אותם.
אבי: אל תדברי ככה.
אמה: אני לא רוצה את הפרחים שלך. מה פרחים עכשיו? במקום לבוא איתי
אתה קונה לי פרחים?
אבי: תפסיקי...אל תדברי ככה )נגש רוצה לחבק אותה, היא הודפת אותו(
אבי: תקשיבי... מבחינה משפטית זה אפילו לא...אנחנו נעבור את זה ביחד
אמה. תפסיקי ...די. עוד שנה שנתיים נעשה חדש...
אמה: נעשה חדש? נעשה חדש? איך אתה מדבר?אין לך מושג נכון? אין לך
מושג...אני לא מכירה אותך...
אבי: אל תתיפייפי לי עכשיו...זאת היתה החלטה משותפת. נעבור
את זה ביחד.
אמה: אני מתייפית? זה לא אתה שנכנסת לפה עם זר פרחים? תעשה לי
טובה אבי, זו היתה החלטה שלך, ואל תנסה להתחמק מזה.
אבי: אני לא מנסה להתחמק. בניגוד אליך אני זה שמנסה להתמודד...
אמה: אתה לא עברת את זה כמוני!
אבי: בסדר. אז אני אשם. בכל מקרה אין דרך חזרה.
אמה: מכל הבחינות.
אבי: מה זאת אומרת?
אמה: אתה עורך דין עוד מעט....סומכת עליך שהבנת.
אבי: ממש לא. די אמה, אני אוהב אותך.לכי לנוח. יהיה בסדר.
אמה: כל הגוף כואב לי...
אבי: זה יעבור. הזמן מרפא הכל. את תתמקדי בעבודה עכשיו וגם אני ועוד
4
שנה שנתיים אלהים גדול.
אמה: אתה כל כך הגיוני שזה מפחיד...
אבי: ככה זה כשלומדים משפטים )מחייך( אפשר חיבוק?
אמה: אני לא מסוגלת עכשיו. אני רוצה להיות לבד.
אבי: את בטוחה?
אמה: כן.
אבי: סולחת? )אבי יוצא אמה שמה לעצמה מוסיקה מרגיעה(
תמונה 2: במשטרה: חוקר/ת אור רז נעה
) האור מתחלף ורואים חדר חקירות אור וחוקר/ת יושבים זה מול זה(
חוקר: אני מבקש לידע אותך שהחקירה כולה מוקלטת החל מרגע זה.
)מדליק מכשיר הקלטה( תאמר בבקשה את שמך המלא וגילך.
. אור: אור זך, בן 17
חוקר: תודה. כעת ספר היכן היית בתאריך 31.12 בשעה שלוש לפנות בוקר.
אור: הייתי במועדון .
חוקר: מה שם המועדון?
אור:אולטרסאונד
חוקר: מה עשית שם?
אור )לוחש( : רקדתי, שתיתי, כמו כולם.
חוקר: לא שמעתי טוב. תחזור בבקשה.
אור: רקדתי.
חוקר: מה עוד?
5
אור: שתיתי.
חוקר: מתי יצאת מהמועדון?
אור: בשלוש וחצי.
חוקר: האם נהגת?
אור )לוחש( : כן.
חוקר: תגביר את קולך בבקשה.
אור )מתפרץ( : כן!!!
חוקר: ספר מה אתה זוכר מהרגע שנכנסת לנהיגה?
אור: הייתי קצת מטושטש.
חוקר: קצת? או שיכור לגמרי?
אור: אני לא ממש זוכר.
חוקר: כדאי מאד שתנסה להזכר. מדובר בפגיעה חמורה.
אור: אני לא זוכר כלום. אני רק זוכר שעצרו אותי.
חוקר: אתה זוכר מה היתה השעה?
)לחדר רז אחיו של אור, ניגש לאור ומחבק אותו(
רז : אחי ...מה עניינים?
אור: לא משהו.
חוקר: מי אתה?
רז: מי אתה?
חוקר: חוקר משטרתי. אתה מפריע לחקירה. מי נתן לך להיכנס?
רז: השוטרת בחוץ הפנתה אותי.
חוקר תסלחו לי רגע.)מטלפן( שושי? מה קורה? את נתת
6
לבחור )פונה לדר( מה שמך?
להיכנס? את לא יודעת שאני באמצע חקירה? אוקי. עכשיו?
טוב אני אעשה הפסקה. תגידי לו שאני כבר מגיע.
)לאור ורז( : יש לכם מזל שצריכים אותי במטה. )לאור( עוד נדבר.
אתה צריך עורך דין. המצב שלך לא טוב בכלל. )יוצא(
רז: קשוח הבחור...
אור: רז אני אבוד.
רז: אתה לא. אין להם הוכחות שעשית את זה.
אור: מה זה משנה אין לי גם הוכחות שלא. אני לא ממש זוכר.בא לי למות.
רז: אל תדבר ככה. ככה מדברים המיואשים.
אור: אני מותש רז.
רז: אני מבין לגמרי.
אור: אין לי סיכוי .
רז: מה הוא שאל? מקווה שלא דיברת יותר מידי.
אור: הוא לא הספיק הרבה.
רז: אתה חייב עורך דין טוב.
אור: יש לך רעיון מי?
רז: אנסה לברר . בינתיים תחזיק מעמד.
אור: כואב לי הראש.
רז: לא פלא. הסתבכת אחי.
אור: לגמרי. )מתחיל לבכות(
רז : בחייך אור אתה מתנהג כמו ילד קטן.
7
אור: כי אני לא יודע...אני לא יודע אם עשיתי את זה אתה מבין...
ואם כן דרסתי?
רז: אתה לא. תפרו לך תיק. זה הכי נוח. צעיר, קצת שתה, סוגרים את
התיק , הורסים חיים והלאה למי אכפת...
אור:אתה תעזור לי רז, נכון? אני לא עשיתי את זה נכון?
רז : אני בטוח שלא. ותעשה לי טובה אל תדבר עם אף אחד.אני רוצה
שתבטיח לי שתשתוק בינתיים.
אור: ואף מילה לאמא על כל זה.יש לה מספיק צרות. מה שלומה באמת?
רז: לא משהו.
אור: אסור שהיא תדע עלי.
רז )שותק(
אור:אתה סיפרת לה...
רז: מה חשבת? אמהות מרגישות דברים כאלה.
אור:איך היא הגיבה?
רז: כמו אמא.
אור: אם אני יוצא מהסיפור הזה אני נשבע לך ש...
רז: אני אוציא אותך מפה. אני אברר מה אני יכול לעשות.
)נכנסת נעה, בת 18 חברה של אור נגשת לאור מחבקת אותו(
נעה: אור, רק עכשיו שמעתי...מה זה הסיוט הזה?
אור: )מחבק אותה חזרה( את רואה? היית צריכה לבוא איתי למסיבה
הזאת.
8
נעה: כל פעם שאני לא לידך אתה מסתבך. כמו ילד קטן.
רז: סוף סוף מישהי שמבינה אותי.
אור: אז החלטתם לרדת עלי שניכם?
נעה: תסביר לי מה קרה? למה בכלל עצרו אותך?
אור: אני בקושי זוכר משהו. זאת הבעיה.
נעה:בסדר אבל מה קרה , דרסת אותה או לא?
אור: שמעתי בום גדול , אמבולנס מכוניות משטרה ואז עוצרים אותי.
נעה: רז, איך זה יכול להיות? משהו לא נראה לי בסיפור הזה.
רז: אולי היא היתה כבר על הכביש...
אור: מה שמעצבן שאף אחד לא ראה. היה איזה ארבע בבוקר.
נעה: איך , איך יש לך כשרון להסתבכויות האלה. רק אני זזה ממנו...
רז: נעה זה לא ממש יעזור לו עכשיו הגישה הזאת.
אור: בדיוק. את לא ממש עוזרת , אם באת לעצבן את יכולה ללכת.
רז: טוב אני זז. לא אפריע בין אוהבים.
אור: אל תשכח לדבר עם עורך הדין
)רז יוצא(
נעה: אז מה עכשיו?
אור: עכשיו אני צריך להוכיח שאין לי אחות.את יכולה כמו
כולם להאשים אותי ולהתנתק.
נעה: אתה יודע טוב מאד שאני לא כמו כולם. אבל אתה צריך להבין שזה
מתסכל אותי. במיוחד תחושת חוסר האונים הזאת שאני רוצה לעזור ולא
יודעת איך.
9
אור: זה לא נראה ככה.
נעה: מה?
אור: שאת רוצה לעזור.
נעה: אז למה באתי אתה חושב?
אור: לא יודע.
נעה: לא יודע? לא יודע? כי אולי אכפת לי ממך יותר ממה שלך אכפת ?
אם היה לך טיפה אכפת מעצמך וממני היית חושב פעמיים לפני ש...
אור: די נעה לכי. לא מתאים לי עכשיו ההרצאות האימהיות האלה שלך.
נעה: אולי אתה צודק. מצטערת.
אור: את יודעת נעה...את יותר מידי מצטערת...שמעתי פעם משפט חכם
נדמה לי מהסרט "love story" ...לאהוב זה לא לומר אף פעם אני מצטער..
נעה: באתי לעזור.אני אוהבת אותך.
אור: אז את מראה את זה בדרך משונה...
נעה: )מתקרבת אליו רוצה לחבק אותו אור הודף אותה מעליו(
אור: לא מתאים עכשיו נעה. לכי...אני רוצה להיות לבד.
נעה: אני אחפש קשרים. אתה תצא מזה. יהיה טוב.
אור: או שלא... )נעה יוצאת, אור מתכנס בתוך עצמו ,שם אוזניות עם
מוסיקה (
תמונה 3: בקליניקה : אמה חיים
אמה: מה שלומך?
חיים: הרבה יותר טוב, אבל אני סובל במפגשים האלה שהמלצת לי עליהם.
אמה: ספר לי על זה.
11
חיים: אין הרבה מה לספר. הצרות של אנשים אחרים ממש לא מעניינות
אותי. מתי מישהו הקשיב לי?
אמה: מי לא הקשיב לך?
חיים: נו את יודעת מי ...אמא שלי.
אמה: אז יכול להיות שמפני שאמא לא הקשיבה לך אתה לא פנוי להקשיב?
חיים: אמא שלי דפקה לי את החיים.
אמה: ובגלל זה אתה מאד כועס עליה.
חיים: כן. ואין לי סבלנות להקשיב להם.
אמה: ספר לי עוד למה אתה חוזר על המשפט הזה עם אמא. ניסית לדבר
על זה בקבוצה?
חיים: לא הגעתי לזה . הם מקשקשים ומקשקשים ומשגעים ת'שכל. ואף
פעם זה לא מגיע אלי.
אמה: מה היית רוצה לומר להם?
חיים: כלום. אמרתי לך הם לא מעניינים אותי.אנשים מייללים ומתבכיינים על
הסבל שלהם. מה זה מעניין אותי בכלל?
גם להם לא אכפת שאמא שלי נטשה אותי.
אמה: אתה מאד כועס עליה.
חיים: ברור. היא לא כמוך.
אמה: יש הרבה סוגים של אמהות. חשבת שאולי היתה לה סיבה? המוות
של אבא למשל.
חיים: אז עכשיו את מגנה עליה? אני לא מאמין.
11
אמה: אתה צודק. לא הייתי צריכה לומר את זה.
חיים: אני שונא אותה.
אמה: אני מבינה.
חיים: מה את מבינה?
אמה: שנעזבת בדיוק כשכל כך היית צריך אותה.
חיים: הלואי והיתה לי אמא כמוך.
אמה )שותקת(
חיים:את בטח לא היית עוזבת את הילד שלך. את לא היית עושה כזאת
טעות.
אמה: כולם טועים לפעמים.
חיים: אולי, אבל לא כמו אמא שלי. אמא צריכה להיות חזקה...כמוך.
אמה: אתה לא יכול לדעת מאיזו סיבה היא עזבה. בטח היה לה קשה.
חיים: שוב את מגנה עליה?אמא שלי היתה חלשה לא ידעה להתמודד עם
כלום ועלי היא פשוט לא שמה.. כשאבא מת היא ראתה רק את עצמה
וכשהתחילו אצלי הבעיות היא נטשה ומאז הן רק התעצמו. לא אכפת לי
מאיזו סיבה. אני שונא אותה.
כל הדברים הרעים קרו לי אחרי שעזבה.
מתי תחתמי לי על המסמך מתי? כבר היו לנו יותר מ 20 מפגשים. -
אמה: מה מביא אותך לדבר על זה עכשיו? מה מדאיג אותך?
חיים )מתפרץ( :אני דואג כי אני לא מתפרנס. אני חייב חתימה שלך כדי
לקבל את העבודה שלי בחזרה. אני עושה כל מה שאת אומרת לי ואת
מתחמקת.אם לא תחתמי לי לעולם לא אחזור לחברת האבטחה.
12
אמה: אני מבינה שזה שאני מעכבת את ההחלטה משפיע עליך. אבל כרגע
אני עדיין לא יכולה להחליט.
חיים: את מבינה שבלי החתימה אין לי חיים. את חושבת שאני לא מוכן?
אמה: ברור שאני מבינה אבל אתה חשוב שתבין שמוטלת עלי אחריות
מקצועית. אני ממש מתקשה לקבוע כרגע.
חיים: שוב את מנפנפת באחריות הזאת שלך. את יודעת מה הבעיה שלך?
אמה: מה הבעיה שלי?
חיים: לא משנה ,עזבי.
אמה: מה מציק לך?
חיים: לפעמים יש לי הרגשה שמה שחשוב לך באמת, זה הצ'ק בסוף.
אני לא יודע אם אני אמשיך לבוא לכאן. את מאכזבת . בדיוק כמו אמא
שלי. אנחנו לא מתקדמים ואת בחיים לא תחתמי לי על המסמך הארור.
את מכשפה ומעצבנת אותי.יושבת לך פה כאילו שאת אלהים...חורצת
גורלות! אני לא מבין מה אני עושה פה.
אמה: אני לא אכריח אותך. זאת בחירה שלך. צריך סבלנות וזמן
אמרתי לך את זה מהתחלה.
חיים )מתפרץ שוב צועק(: סבלנות וזמן זה בדיוק מה שאין לי.
אמה )כועסת( : אתה רואה בגלל ההתפרצויות האילו החתימה מתעכבת.
)תופסת את עצמה( סליחה לא הייתי צריכה לומר את זה.אני מצטערת.
חיים: אמא שלי בחיים לא אמרה לי את זה.
אמה: מה?
חיים )בעצבות( : שהיא מצטערת . את לא גרועה כמו שחשבתי.
13
אולי בכל זאת אתן צ'אנס לקבוצה הזאת.
אמה: אני שמחה שהגעת לתובנה הזאת.
חיים: אז מתי תחתמי לי?
אמה: תאמין לי שאני רוצה בכך לא פחות ממך .
חיים:אני מאמין לך. אני מקנא בבן שלך.
אמה )מחייכת( שבוע הבא אותה שעה?
חיים: יש לי ברירה?
אמה: תלוי בך.)חיים יוצא .חושך(
תמונה 4: בבית: אמה ארז גל
חדשות: בתאונת פגע וברח שארעה בשעות הבוקר המוקדמות בצומת יגור
נפצעה קשה נערה בת 17 ש טרם הותר לפרסום.המשטרה חוקרת.
ארז: אני חייב לצלצל למשטרה.
אמה : אתה לא חייב כלום.
ארז: אמא, אני דרסתי אותה.
אמה: מה אתה מקשקש אתה גמור לגמרי מהמסיבה הזאת . לך תתקלח.
ארז: את מוכנה לא לנהל לי את החיים? אני מתקשר למשטרה!
גל )נגשת אליו(: ארז חכה שנייה, תקשיב לאמא שלך. אולי זה לא אתה
אני...
ארז: )צועק( אני לא מאמין , את אומרת לי להקשיב לאמא שלי? הרי את לא
סובלת שהיא מתערבת או אומרת לי מה לעשות...
גל: נכון . אבל הפעם היא צודקת.
ארז: את משגעת אותי את יודעת? מה נסגר איתך?את אמורה לדעת
14
שדרסתי. את שמעת את הבום הנוראי הזה. את היית איתי במכונית.איך את
לא זוכרת? הכל התחיל בגללך...)דוחף אותה(
גל: הכל בגללי? אמה את ראית את זה?
אמה: ארז תפסיק. תירגע ...ככה לא מחליטים דברים. לך להתקלח ונדבר.
גל: )בציניות( בדיוק ארז תעשה מה שאמא אומרת...
ארז: גל באמת שאני לא מבין: תקשיב לאמא שלך, אל תקשיב לאמא שלך
תלך למשטרה אל תלך...טוב אמא ,אני הולך להתקלח.. אבל המקלחת לא
תשנה את העובדות.
אמה: לפחות תירגע קצת. זה הכי חשוב עכשיו.
ארז: למה תמיד נדמה לך שאת יכולה לסדר הכל?
אמה )נגשת אליו ומנסה ללטף אותו ארז מתחמק ממנה(: כי אני אמא שלך.
ארז: את לא חייבת. ואת גם לא יכולה.
אמה : אני יכולה תאמין לי.
)ארז יוצא להתקלח, אמה מתיישבת בחוסר נחת, גל נגשת אליה(
תמונה 5: אמה גל
גל: אמה, הוא דרס אותה.
אמה: אוף תשתקי. כשחזרתם אמרת שהתעלפת ושאת לא זוכרת כלום.
גל: אבל ארז זה שברח. הוא זוכר הכל.
אמה: תגידי את קולטת מה קורה פה? אתם מתחתנים עוד חודש.
גל: תאמיני לי שאני קולטת. את זאת שלא קולטת.
אמה: שכחת מי אני? שכחת מה אני עושה בחיים? בכמה מקרים טיפלתי?
15
אסור לו להודות. הוא לא עשה את זה!!!
גל: עד מתי אמה? עד מתי תסדרי לו את החיים? לא נמאס לך?
אמה: איך את מעזה לבקר אותי? את שמעת מה שהוא אמר? הכל
בגללך.אני מכירה את הבן שלי. הוא בטח היה עסוק בלטפל בך.
גל: או הנה זה יוצא. הכל בגללי. ברור.זה הכי קל.
אמה: די עדיף שתשתקי.
גל: לא אמה הפעם אני לא אשתוק וגם ארז לא.ותפסיקי כבר לגונן
עליו הוא לא ילד קטן.
אמה: הוא הילד שלי אם לא אכפת לך, אני לא אתן לו או לך להרוס את
החיים של כולנו. כשיהיו לך ילדים את תביני.
גל: עוד לא התחתנתי את כבר תוקעת לי ת'ילדים....
אמה: כי ככה זה . מתחתנים ואז באים ילדים. ככה זה היה גם אצלנו. בכלל
חשבתי לעצמי שבטח את בהריון. אחרת לא הייתם עושים לי נחת ומחליטים
להתחתן.
גל: תגידי את שומעת את עצמך? עוד מעט תגידי לי שרציתי להפיל את הבן
שלך בפח.
אמה: את זה לא אמרתי.
גל: אבל היית קרובה....
אמה: גל, את צריכה להיות מאושרת שקיבלנו אותך אלינו כמו בת.אפילו
שאת לא למדת כלום ואת רק...
גל: לא למדתי כלום? לא למדתי כלום? אני אומנית אמה, אומנית!!!
16
אני מלמדת אחרים לעשות אומנות.אני לא מאמינה שאנחנו מקיימות את
השיחה הזאת.
אמה: דווקא אני כן מאמינה. כבר מזמן רציתי להגיד לך שעם אומנות לא
הולכים למכולת וארז הוא...
גל: וארז הוא מה? אוצר? הבן המושלם שלך? שאת לא מוכנה לשחרר?
אני אוהבת אותו ואני עוזרת לו להשתחרר....
אמה: כן בטח להשתחרר או להשתכר...ולדרוס גם...ועכשיו גם תשפיעי עליו
להודות...זה מאד אומנותי מצידך...טוב אני לא רוצה לשמוע יותר.
מספיק.צריך לגמור עם כל העניין הזה מהר כדי שלא יהרוס לכולנו את
החיים.
גל: ואיך את מתכוונת לעשות את זה? זה לא שירות בקיריה שאת מסדרת
לו. אי אפשר לעשות פשוט להעלים את זה.
אמה: בלי הפרוטקציות שלי הוא היה לוחם בגולני...
גל: מי יודע אולי זה היה מחשל אותו קצת.
אמה: מחשל? מחשל? את שומעת את עצמך? הוא הבן היחיד שלי . היחיד.
תקלטי את זה כבר!
תמונה 6 : אבי אמה גל
)אבי נכנס הביתה מהעבודה מניח את התיק( שלום בנות מה זה הפרצופים
החמוצים? קרה משהו?
גל: שמעת חדשות?
אבי: לא הספקתי. משהו חשוב?
גל: תאונה.
17
אבי: כל יום יש.
גל: הפעם זה שונה.
אמה: הילדים חזרו ממסיבה...לא ברור בדיוק מה הם עשו שם אבל שמעו
בחדשות על התאונה וארז מתעקש שהוא הדורס.
אבי: מה? אני לא מבין...
אמה: מה יש פה להבין? אין סיכוי שהוא דרס וגם אם כן אני לא אתן לו
להודות בזה בחיים.
אבי: מה זאת אומרת את לא תתני ?
אמה: אבי, אל תתחיל איתי.
אבי: משגע אותי לראות כל פעם מחדש איך שאת מנהלת לכולם את החיים.
אמה: לא כדאי שנקיים את השיחה הזאת בנוכחות הילדה.
אבי: את לא יכולה הפעם לוותר?!
אמה: פעם אחרונה שויתרתי אבי... )פאוזה, לגל(
גל את מוכנה לראות מה קורה עם ארז?
גל: בודאי. אבל אמה...אבי צודק. ארז כבר ילד גדול.
אמה: אבל הוא הילד שלי.
אבי: שלנו, אמה, שלנו! גל את מוכנה להסביר מה בדיוק קרה נראה לי
שאמה נסערת מדי..
גל: לא עכשיו, אני הולכת לראות מה איתו....
אמה: אל תמהרו לחזור הנה....
אבי: תחזרו כמה שיותר מהר!
18
אמה: אבי!
תמונה 7: אמה אבי
אבי: את אוהבת אותי?
אמה: איזו מן שאלה זאת? ברור שכן. אחרת...
אבי: אחרת מה?
אמה: הייתי עוזבת מזמן.
אבי: אבל לא עזבת, ועכשיו את צריכה להיות כאן בשביל ארז.
אמה: אבי, מה שאתה לא מבין זה שנשארתי פה כי נשבעתי
שאגן בכל מחיר על המשפחה הקטנה שנשארה לי . ואתה תעזור לי כי אתה
הבטחת ואתה חייב לי בגדול.
אבי: עד מתי אהיה חייב לך אמה? סיכמנו שקוברים את העבר.
אמה: בחיים לא סיכמתי איתך דבר כזה. בגללך יש לי רק בן אחד, אבי, בן
אחד! אם לא הייתי עוברת הפלה אולי...
אבי: התחלת שוב עם ההאשמות...
אמה: מה אתה חושב? שאני אמה גונן אתן לו להירקב בכלא?
אבי: ולמה לעזאזל את חושבת שאני אתן לו להרקב בכלא? טיפלתי כבר
במקרים כאלה. את יודעת כמה הוכחות הם צריכים להביא כדי באמת
להאשים אותו? קודם כל יש בכלל עדים? את לא סומכת עלי.
אמה: נכון .מעניין למה...
אבי: את יודעת יש כל מיני דרכים לפתור בעיות כאלה.יש תקדימים.
ולברוח מהאמת זו לא חייבת להיות אחת מהם. צריך לשמוע אותו.
19
לבדוק גם עם גל מה בכל זאת היא זוכרת. לחפש עדים.
אמה: )צועקת( אין מה לשמוע. הוא לא יודע מה הוא אומר. הוא מבולבל
הוא לא מבין את ההשלכות. ואתה...כדאי שתחשוב פעמיים לפני שאתה
הורס לי. מספיק הרסת. הפעם יש לי תוכנית מאד ברורה.
אבי: את מפחידה אותי.
אמה: מצוין.
אבי: אני חייב לשמוע מה קרה. מדליק חדשות.
)כולם יושבים מול המסך ומקשיבים בדריכות(
תמונה 8 : ארז אבי גל אמה
חדשות: הותר לפרסום שנעצר חשוד בתאונת הפגע וברח בצומת יגור.
המשטרה החלה בחקירה. החשוד נהג צעיר, כבן 18 . ולעניין אחר...
)אבי משקיט את הטלויזיה(
אמה: מעולה. פשוט מעולה. אמרתי לכם? זהו נגמר הסיפור.
ארז: )ממלמל( זה לא יכול להיות...
אמה: )מרוצה מעצמה( בואו כולנו נרגע. מי רוצה קפה?
גל: מה קפה? אבי, תעשה משהו.
אמה: מה את רוצה שהוא יעשה? נעצר חשוד. סוף לסיפור.
מזל שלא עצרו אתכם.
גל: אבל ארז דרס אותה.
אמה: מה את אומרת? ומאיפה את יודעת? התעלפת, לא?
גל: ארז לא יגיד סתם.
אמה: גל, מתוקה, תקשיבי, אמנם עוד חודש תהיי אשתו אבל אני אמא שלו
21
כבר 28 שנים. אני מכירה אותו כמו שאת לא תכירי אותו בחיים.
גל: הופה...נראה לי שאני הולכת. ארז אתה בא?
אמה: אתה לא הולך לשום מקום או שאני...
אבי: או שאת מה? או שאת מה אמה? תתני לו לחיות את שומעת?
אמה: תגיד באיזה צד אתה? מה לתת לו לחיות? שיודה שדרס?
ככה הוא יחיה?
אבי: אנחנו נעזור לו. כבר טיפלתי במקרים דומים.
אמה: אנחנו נעזור לו כן. אבל עכשיו. לפני שהוא עושה טעות שכולנו נצטער
עליה.
אבי: את מוכנה פעם אחת לא לחשוב על עצמך?
אמה: אני היחידה פה שלא חושבת על עצמה. אתם עיוורים וחרשים וכדאי
שתהיו גם אילמים.
ארז: אמא, עצרו מישהו...ילד בן 18 . אני לא אשב לי פה ואתן לזה לקרות.
אני יכול לתאר לעצמי מה הוא מרגיש.
אמה: למי אכפת מה הוא מרגיש. הוא בטח לא תמים.
גל: פסיכולוגית למופת. תמיד אמרת לי שבחרת להיות פסיכולוגית כדי
להיות ההיפך מאמא שלך.חשבתי שתרצי לסמוך עליו.
אמה: מה זה קשור עכשיו?
שלא תתערבי, את שומעת? את עוד לא חלק מהמשפחה.
יש עוד חודש.
גל: ארז אתה שומע אותה? תעשה משהו...
21
ארז: אמא, את לא תדברי ככה לגל את שומעת? כי את לא רוצה לדעת במי
אני אבחר אם תאלצי אותי...)מחבק חזק את גל(
אמה: ככה זה...בן לתפארת גידלתי... 28 שנים....כמה זמן אתם מכירים?
גל: מה זה משנה? מה את רוצה ? את רוצה להתחתן איתו?
אמה: השיחה מדרדרת...
גל: כן היא מדרדרת. כי את לא מוכנה להבין שהבן שלך גדל.
אמה: יופי גדל. מסבך את כולנו.
ארז: אבל אמא תסדר לי הכל. כמו תמיד נכון אמאלה?
אבי )צועק( מספיק. די. צריך להתקדם. ככה לא נגיע לשום מקום. אני חייב
לשמוע בעצמי...)מדליק שוב את הטלויזיה(
חדשות: "עוד בעניין התאונה בצומת יגור: הנדרסת כבת 18 מתה מפצעיה.
שמה טרם הותר לפרסום. חקירת העצור בפרשה נמשכת".
ארז: אני לא מאמין. היא מתה...קיויתי ש...
גל: בוא נלך ארז חייבים ללכת.
אמה: תגידו השתגעתם? אתם שומעים מה אתם מדברים?
היא מתה ויש עצור.
ארז: אני לא יודע מי העצור הזה ולמה. אבל אני לא אתן שיאשימו אותו סתם
במשהו שאני עשיתי.
אבי: נכון מאד אמה. כנראה שלא העצור עשה את זה.
אמה: הוא דרס אותה.
גל: ארז!
ארז: אמא זה אני. אבא אתה תוציא אותי מזה נכון?
22
אמה: אבי אני מזהירה אותך בוא ארז אני חייבת לדבר איתך.
ארז: בואי גל.
אמה: לבד!
ארז: גל אני מיד חוזר.
)אמה וארז יוצאים(
תמונה 9 : גל אבי
גל: אבי, אתה תעזור לו נכון?
אבי: ברור. אני רק צריך קודם להסביר כמה דברים לאמה. את מכירה אותה
כשהיא מחליטה משהו קשה להזיז אותה.
גל: ספר לי על זה.
אבי: את בטוחה שאת לא זוכרת כלום? טיפלתי פעם במקרה שהעדה
לתאונה נזכרה מאוחר יותר..
גל: תאמין לי שאני מנסה...
אבי: אני לא מבין את ארז. הוא בדרך כלל כל כך אחראי.
גל: אתה כל כך צודק.הוא אחראי. אבל כולם טועים לפעמים.
אבי: טעות כזאת לא צריכה לקרות. את מבינה בכלל לאיזה סרט
הכנסתם את כולנו?
גל: תאמין לי שאני מבינה. אני רוצה שהוא יודה ושהסיוט הזה ייגמר.
אבי: גל יקירתי, צר לי לאכזב אותך. כשהוא יודה הסיוט רק יתחיל....
גל: מה אז גם אתה חושב כמו אמה?
אבי: ברור שלא. אבל אם נדמה לך שכך יגמרו הצרות את טועה בגדול.
)נכנס ארז(
23
ארז: אבא אתה מוכן להשאיר אותי לבד עם גל?
אבי: בודאי. )מחבק אותו ויוצא(
תמונה 10 : ארז גל
ארז: על מה דיברת איתו?
גל: אמרתי לו שאני רוצה שהסיוט הזה יגמר כבר.
ארז: )מחבק אותה( את יודעת שאני אוהב אותך נכון? אני מצטער אם הייתי
תוקפני. זו אמא שלי. היא מצליחה להוציא ממני את "המיטב"...
גל: ארז, אני יודעת שזה לא העיתוי המתאים אבל אני רוצה לספר לך
משהו...רציתי לספר לך לפני שיצאנו למסיבה הארורה...
ארז: דברי
גל:אני...
ארז: את...מה?
גל: אני בהריון.
ארז: ממממממה? ממתי את יודעת? למה לא סיפרת?
גל: קודם כל רציתי להיות בטוחה.
ארז: נו? אז את בטוחה?
גל : )מוציאה את האישור( תקרא בעצמך. ארז, תבטיח לי שאף מילה לאמה.
היא תתחרפן מזה.
ארז: כתוב כאן חיובי. אני לא מאמין. איזה סרט...
איך לא שיתפת אותי? אפילו לא חשבתי על אפשרות כזאת... אני חייב
להתרכז עכשיו. אני מרגיש עוד יותר מה הדבר הנכון לעשות עכשיו. גל יש
24
לנו אחריות כפולה כהורים...אני אהיה אבא ...וואו...
גל: ששש....אף מילה על זה לאמה ואבי. אסור שידעו.
ארז: )מחבק אותה( ברור. אנחנו נעבור את זה ביחד . יהיה בסדר. אני יודע
מה לעשות. )יוצא.גל נשארת(
)מוסיקת מתח של ההתחלה. עדן נכנסת מתבוננת בגל. גל לא רואה אותה(
תמונה 11 : ארז אמה אבי גל
)אבי נכנס מדליק חדשות(
חדשות: "שמה של הנדרסת הותר לפרסום: הנדרסת היא עדן חי
בת 17 מחיפה."
ארז: אני לא יכול לשמוע את זה.
אבי: צריך לחשוב, תנו לי רגע לחשוב...
ארז: גל בואי. נלך למשטרה .
גל: מה עשינו ארז? מה עשינו?
)יוצאים לכיוון הדלת(
אמה: אבי תעשה משהו.
אבי: בואו אני אקח אתכם.
אמה : אבי , שלא תעז. אמרת שתגן עליו. חכו קצת , נתכנן יחד. אבי יש לי
מטופל עכשיו. לכו לבית קפה או משהו. תחזרו ונחשוב בבקשה...
אבי: אוקי אמה. בואו ילדים.
)אבי ארז וגל יוצאים, האם מתיישבת מוזגת לעצמה מים, צלצול בדלת(
תמונה 12 : בקליניקה : חיים אמה:
25
)עדן מסדרת להם את הכסאות ומתיישבת(
חיים: שלום אמה, אפשר?
אמה: )מבולבלת( קבענו להיום?
חיים: כן.
אמה : אתה בטוח?
חיים: מה קורה לך? אמרת אותו יום אותה שעה.
אמה: קרה משהו נורא. בוא היכנס . שב. רוצה לשתות משהו?
חיים: לא. תודה.מה היא עושה פה? )מצביע על עדן, רק הוא רואה אותה(
אמה: מי?
)עדן יוצאת(
חיים: כלום. לא משנה מה קרה? מה קרה?
אמה: כלום חיים. כלום. אני בסדר. איך בקבוצה?
חיים: אני לא סובל אותם. הם משוגעים.)מחקה אותם( אנחנו אוהבים אותך
חיים וכל הבולשיט הזה...
אמה: כולם משוגעים.
חיים: אני הרבה יותר אוהב לבוא לפה,לדבר איתך. איתך.
אמה: )נאנחת( תגיד חיים...מה אתה חושב עלי?
חיים: מה זאת אומרת?
אמה: שאלה פשוטה...מה אתה חושב עלי?
חיים: )חושב שהיא רוצה לפתות אותו( מה כאשה כאילו? אני חושב שאת
אשה מאד מאד סקסית...
אמה: )נבהלת( לא. לא התכוונתי לזה... אני אשה עם היגיון?
26
חיים: אהה )מרגיש מבוכה והקלה( כן כן בטח.
אמה: הבן שלי לא חושב ככה.
חיים: הבן שלך..הוא...)שתיקה ארוכה(
אמה: הוא מה?
חיים: אני ראיתי אותו, אמה.
אמה : מה?
חיים: היא מתה.
אמה: מי מתה?
חיים: היא. )עדן נכנסת לבמה שותקת. עומדת בצד(
אמה: מי? מישהי שאתה מכיר?
חיים: לא.
אמה: דבר ברור אני לא מבינה.
חיים: אני לא אוהב שמתים. לא אוהב שמתים.
אמה:אתה צודק. רוצה בכל זאת כוס מים?
חיים: כן אני צמא אני צמא מאד.
עדן: תספר לה, תספר לה מה ראית...אולי היא תבין.
חיים: אני אספר אל תדאגי אני אוציא את הכל אני חייב...
עדן: תודה חיים הלואי שתצליח...)ממשיכה לשבת לידו(
אמה: תשתה. עכשיו תסביר לי איך זה קשור לארז.
חיים: אני ראיתי הכל, אמה.אני לא רציתי לדבר על זה עם אף אחד אבל...
אמה: מה ראית? אני לא מבינה.
27
חיים: את ארז, את התאונה.
אמה: מה? זה לא יכול להיות...
חיים: אני הייתי שם, במסיבה הזאת.
אמה: מה אתה מקשקש? זה לא יכול להיות. אתה ראית אותו דורס אותה?
חיים: ראיתי הכל. ראיתי את התאונה. ראיתי אותה שוכבת שם...את לא
מבינה בכלל מה זה עשה לי...ראיתי את המוות של אבא שלי...הכל חזר.
אמה: רגע רגע...בוא נעשה סדר. מישהו יודע על זה?
חיים: אני ברחתי משם. רק חסר לי להסתבך עכשיו. לי אין אמא ש...
אמה: בדיוק. אסור לך להסתבך בזה אתה שומע?
חיים: אני יודע. אבל זה משגע אותי אמה. אני ראיתי אותו.
אמה: חיים, אתה לא ראית כלום. היה חושך. זה היה מאוחר בלילה.
חיים: נכון . לא ראיתי כלום.לא ראיתי כלום...
אמה: רגע אחד...חיים..
חיים: מה?
אמה: איך זה שאף אחד לא ראה אותך?
חיים: נו כי זה היה חושך. אני פוחד מחושך...וכולם התעסקו בפצועה.
והמכונית ברחה. אבל אני ראיתי אותם. אפילו שהיה חושך.אני פוחד
מחושך. אבל אני ראיתי. אני יודע שאת בטח רוצה להגן עליו. את אמא
טובה. לא כמו האמא שלי...
אמה: חיים...
חיים: מה?
אמה: יש לך כאן את המסמך?
28
חיים: למה את שואלת?
)אמה מחייכת אליו בערמומיות, עדן יוצאת עם חיים ...חושך(
מוזיקה- -
תמונה 13 : חוקר אור רז נעה
חוקר: אז מה עורך הדין שלך אמר לך?
אור: לא לדבר איתך בלי נוכחותו.
חוקר: אתה יודע אבל שראו אותך.
אור: אני לא יודע כלום.
חוקר: יש עד שראה אותך דורס אותה.
אור: אני לא מדבר איתך.
חוקר: מתי הוא יגיע?
אור: מי?
חוקר: עורך הדין שלך?
אור: הוא בחו"ל כרגע. הוא יחזור עוד יומיים.
חוקר: נראה לך שאני אחכה עוד יומיים? ראו אותך . תודה וזהו.
אור: שמעתי על השיטות שלכם. הכי קל זה לספר לי שיש עד ולגרום לי
להודות. אתה מבסוט, מקבל מחמאות מהבוס שלך חוזר לחיים שלך ואני...
חוקר: איך שאתה רוצה. אני אחזור עוד יומיים. אבל לא נראה לי שהזמן
פועל לטובתך. )יוצא . רז ונעה נכנסים יחד(
רז: מה הוא עשה פה דיברת איתו?
אור:לא ממש. אמרתי לו שאני לא מדבר בלי עורך דין. אני מת
29
לעוף מפה ולחזור לחיים שלי.
רז: זה לא יקרה כל כך מהר. הבאתי לך מכתב.
אור: ממי?
רז: תפתח ותראה.
אור: )פותח את המכתב( אני לא מאמין...השעו אותי...
רז: זה היה צפוי , לא?
אור: ציפיתי שיאמינו בי. הם כמו משפחה. אני נתתי את הנשמה ...
רז: אף אחד לא כמו משפחה אור. הם מאמינים שעשית את זה במיוחד
כשבתקשורת מדברים עליך כאילו זה כבר ברור.
אף אחד לא מחכה להוכחות ולחקירה ולעובדות. המציאות היא בעיתון.
אור: אם אני יוצא מזה אני בחיים לא קורא יותר עיתון.
רז: מה זה אם? אתה יוצא מזה. באחריות.
אור: דווקא היה נדמה לי שגם אתה מפקפק.
רז: )משפיל מבט( אני מאמין לך.
אור: תסתכל לי בעיניים כשאתה אומר את זה.
רז: מה אתה רוצה ממני? באמת שאני עושה הכל. זה לא קל לי.
אור: לך לא קל? לך לא קל? אתה שומע את עצמך? למי אתה אומר את
זה? אתה יודע שאני כמעט ולא ישן בלילה? וכשאני כבר נרדם אני רואה
אותה, אני חולם עליה. אני חולם שהיא הולכת למשטרה ואומרת להם את
האמת. שלא עשיתי את זה. אני חולם שאני חוזר הביתה...שהכל בסדר
שאני מקבל את החיים שלי בחזרה. ואז אני מתעורר ומגלה שאני עוד תקוע
פה בחור הזה ....
31
רז: יהיה בסדר. אני בטוח. אגב התקשרה אלינו הביתה פסיכולוגית בשם
אמה גונן. אמרה שבעלה עורך דין ומוכנה לעזור. היה לי קצת חשוד הענין.
אמרתי לה שיש לנו כבר אחד.
אור: מוזר. תברר עליה.הלואי שתצליח לעשות משהו. רזי. אני משתגע פה.
רז: טוב אני הולך. נעה צריכה להגיע. תנסה להרגיע אותה. קשה גם לה.
נעה: הי אחים , מה קורה?
רז: בדיוק הזכרתי אותך. יהיה טוב. חייב להיות. אני זז.
נעה: )מחבקת את אור( אני נורא דואגת.
אור: ספרי לי על זה.
נעה: עשיתי קצת בירורים זו אשמה ממש כבדה.העונש הוא...
אור: תגידי באת לשגע אותי? אני לא רוצה לשמוע נעה. לא מעניין אותי מה
העונש. אני בסיוט ...בסיוט...רז הביא לי מכתב השעיה את קולטת...
הם אפילו לא באו לראות אותי. מתייחסים אלי כמו אל רוצח.
נעה: אל תגיד את המילה הזאת. השתגעת? רוצח?
אור: היא מתה. מתה. בחורה צעירה, יפה...ראית את התמונה בעיתון?איך
אני אחיה עם זה?
נעה: ראיתי.
אור: יפה הה? תאמיני לי אם לא היה לי אותך הייתי תולה את עצמי.
נעה: אל תדבר ככה...
אור: אין לאן לברוח, את לא מבינה? איך אני אוכיח משהו שאני אפילו לא
סגור עליו.
נעה: יש לך אותי ויש לך את רז. אני אדבר גם עם ההורים שלי. יש להם
31
קשרים. יש איזה עיתונאי שהם מכירים. נעשה בלאגן. לא נוותר.
אור: רק לא עיתונאים. הם הכי שקרנים ומניפולטיביים שיש. ראית איך רצחו
אותי בעיתון? בטלוויזיה? אני כבר אשם. לא סתם חברים שלי לא באים
לפה. לא סתם השעו אותי. מהרגע שפרסמו אני צל. אני כלום.
נעה: די. אני שונאת שאתה ככה. אסור להתייאש.
אור: היאוש יותר נוח...
נעה: אתה זוכר מה היה כשנפרדנו?
אור: כן. רציתי למות.
נעה:מה שלא הורג , מחשל.
אור: זה נגמר טוב רק כי חזרת אלי.
נעה: אני אוהבת אותך. אבל אתה הבטחת לי שתשתנה.
אור: למה היית צריכה לנסוע באותו יום?
נעה: כי אני לא יכולה לשמור עליך כל הזמן. כשהסיפור הזה יגמר אנחנו
נדבר על זה.
אור: תלוי איך הוא יגמר. יש לי תחושה ממש רעה הפעם.
נעה: תמיד יש לך תחושה רעה. הפסימיות הזאת לא עוזרת במצבים כאלה.
אור: טוב, תלכי עכשיו. אני רוצה לשבת ולחשוב. לבד.
נעה: לא משאירה אותך ככה, על מה דיברת עם רז?
אור: על הפסיכולוגית הזאת אמה גונן שהציעה לעזור.
נעה: אמה גונן?
אור: כן. למה?
נעה: יש לה בן. ארז.
32
אור: אוקי ו...
נעה: אתה זוכר שנפרדתי ממך?
אור: איך אני יכול לשכוח.
נעה: אז יצאתי איתו.
אור: אז את מכירה אותה?
נעה: האמת שכן קצת, הייתי אצלו בבית. יצאנו ממש קצת. שמתי לב שהוא
קצת מדבר עליה יותר מידי יחסית לבנים. אני זוכרת שהיה בזה משהו
מטריד. וגם היא נודניקית כזאת....פולניה...
אור: אז העפת אותו?
נעה: האמת שהוא העיף אותי. חזר לאקסית שלו.
אור: וגם את לשלך...זה המזל הכי גדול שלי בחיים...
נעה: אנחנו נתגבר על זה ביחד.
מתחבקים חושך- -
תמונה 14 : ארז עדן גל אמה
)ארז חוזר הביתה בלי גל הוא לבד. נכנסת עדן שנדרסה ומגלגלת
אליו טסה של גלגל מכונית הטסה בתוך זר של לוויות (
עדן: שלום ארז.
)ארז מרים את הטסה מופתע(
ארז: עדן שלנו ז"ל? את עדן?
עדן: אני חייבת להבין מה מונע ממך להתוודות. תלך ותספר. אתה תצא
מזה אתה לא האשם היחיד, גם אני אשמה. רצתי לכביש. ברחתי .רבתי עם
33
ההורים שלי , ורציתי להתרחק כמה שיותר ולא שמתי לב...אבל חשוב
שתגיד להם את האמת. אל תקשיב לאמא שלך ארז...
ארז: רגע אם אני מדבר איתך...אז את לא מתה... לא קרה כלום.
זה הכל היה חלום. ואנחנו נלך ביחד ונספר לגל שהיה לי חלום
רע. נכון? אבל בעצם את יותר מידי מבינה אותי אם היית אמיתית היית
כועסת עלי...תני לי לגעת בך...
עדן: לא, לא אסור לגעת!
ארז: אז את לא באמת כאן?
עדן: אני כאן. באתי כי לא רציתי לעזוב בלי שתדע דברים. אני לא כועסת.
אני עצובה שלא הספקתי לעשות כלום עם החיים שלי. אתה יודע שאפילו לא
התנשקתי... עם מי אתה התנשקת בפעם הראשונה? )מתקרבת אליו(
ארז: מה זה משנה עכשיו.. את חיה או מתה? תני לי לגעת בך...
תני לי לגעת בך בבקשה רק לרגע.
גל: )נכנסת( ארז? לגעת במי?
ארז: בעדן. גל הכל בסדר. חלמתי חלום רע והתעוררתי. עדן תגידי לה.
הנה דברי איתה.
גל: ארז תפסיק עם זה.
ארז: תגידי לה עדן. תגידי לה שאת אשמה.
גל: עם מי אתה מדבר? אתה שומע את עצמך? ארז אני לא מעכלת שזה
קרה. בא לי ללכת לישון ולהתעורר מהסיוט.
ארז: הסיוט נגמר. עדן פה הכל בסדר.
גל: )צורחת( ארז תפסיק. עדן מתה. אנחנו אשמים. הייתה לוויה.
34
)נכנסת אמה( : אף אחד פה לא אשם. הכל מסודר יש עד ראייה.
ארז: מה?
אמה: חיים. הוא ראה הכל.
ארז: חיים? איזה חיים? חיים שלך? המטורף?
נו באמת אמא יש גבול...
אמה: אני אומרת לך הוא בא לכאן כולו נסער. הייתי איתו עכשיו במשטרה.
ארז: את היית איתו? אלוהים מה עשית? אמא הכל בסדר עכשיו. עדן פה.
עדן בחיים. חלמתי חלום רע זה הכל. עדן תגידי לה תגידי לה את האמת.
עדן: )יוצאת לאט ולוקחת איתה את הטסה(
גל: תפסיק להגיד את זה אתה שומע? תפסיק. עדן מתה.
מחר היא עמוק באדמה...והכל בגללנו.
ארז: עדן...איפה את? תגידי לה. היא היתה פה. אני נשבע. דיברתי איתה.
גל: לא היה פה אף אחד ארז. אמה...מה
קורה לו? את פסיכולוגית? מה עושים איתו?
אמה: )מתקרבת אליו נוגעת בו במצח( זה הזיות. הוא קודח.. מביאה שמיכה
עוטפת אותו מלטפת אותו( אתה זוכר כשהיית קטן...
)גל בוכה בצד(
ארז: אמא תעזבי אותי בשקט. גל עדן גלעדן...תגידו לה לעזוב אותי...
אמה: ששששש...אין פה אף אחד. רק אני ואתה. כמו פעם.
ארז: די די כבר עם זה. אני לא יכול איתך. את משגעת אותי.
אמה: ארז.אל תתנהג כמו ילד קטן. בוא נדבר בהגיון...
ארז: איפה ההיגיון אמא? את מדברת איתי על היגיון? את האחרונה בעולם
35
הזה שפועלת מתוך היגיון. תאמיני לי שאני כל הזמן שואל את עצמי מה
באמת מפעיל אותך?
אמה: אתה באמת רוצה לדעת?
ארז: כן. אני רוצה לדעת למה יש לך את הצורך הזה תמיד להתערב, לסדר
לשנות סדרי עולם לנהל לכולנו את החיים...
אמה: יש דברים ארז שלא תוכל להבין לעולם.
ארז: נסי אותי...
אמה: זה דברים ביני לבין אבא שלך.
ארז: מה זה קשור עכשיו? אני אומר לך שראיתי אותה.
אמה: אוהו ...אם היית יודע כמה זה קשור...
ארז: את מדברת בחידות ואני לא סובל את זה.
אמה: כשתהיה אבא תבין...
ארז: אבא לא חושב כמוך...
אמה: לאבא אין זכות...
ארז: איך את מדברת? אבא הוא ההיגיון בבית הזה. תמיד היה.
אמה: אולי, רק שההיגיון יוביל את כולנו לאבדון.
)עדן חוזרת שיושבת על הרצפה גל לא רואה ולא מרגישה(
ארז: הנה תסתכלי, היא חזרה. עדן?
גל: ארז תפסיק.
גל:? אמה...תעשי איתו משהו...אני לא יכולה
להתמודד עם זה. )יוצאת בסערה(
36
אמה: ארז אתה יכול להיות רגוע, סידרתי הכל, אני ארגיע את גל...
)מנשקת אותו ויוצאת(
ארז: למה לא אמרת כלום?
עדן: היא מזכירה לי את אמא שלי. )צוחקת( צחוק הגורל.
היא לא רצתה שאסע לטיול הגדול שחלמתי עליו לדרום אמריקה.
ניסתה להפחיד אותי בסיפורי רצח וחטיפות, לא השתכנעתי, אבל היא
המשיכה עם המניפולציות שלה... בסוף נכנעתי.
כל החיים שלי היא הייתה כזאת, שיגעה לי ת'שכל... )ארז צוחק בהזדהות(
לא יכולתי לעמוד מולה, היא תמיד ניצחה במריבות האלה.. עכשיו לשתינו
יהיה שקט.
חושך ומוזיקה- -
תמונה 15 :בבית: רז אמה
רז: תודה שהסכמת להיפגש איתי.
אמה: אמרתי לכם שאני מוכנה לעזור. וגם בעלי.
רז :מי זה החיים הזה?
אמה: הוא ראה את התאונה.
רז: את משקרת. את חושבת שאנחנו טיפשים? עשיתי כמה ברורים לפני
שבאתי לפה גברת אמה גונן פסיכולוגית קלינית ואמא של ארז!
אמה: )המומה( :מה ארז קשור?
רז : השאלה מה חיים קשור חוץ מזה שהוא מטופל שלך.
אמה: אז מה?
37
רז : אז זה מאד נוח.
אמה: חמוד, אני באמת לא מבינה אותך. למה שארצה את רעתכם? אני כל
החיים שלי רק עוזרת לאנשים. תראה את כל התעודות האלה...אתה חושב
שקניתי אותן? הרווחתי אותן משנים של עבודה קשה.
רז: אין לי ספק. ואל תקראי לי חמוד.
אמה: אני באמת לא מבינה למה באת.
רז: אני עוד אגלה מה מסתתר מאחורי הנחמדות הזאת שלך.
אמה: אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. חמוד.
רז: אמרתי לך לא לקרוא לי ככה. תגידי איפה ארז היה באותו לילה?
אמה: אני לא מדברת איתך על ארז.
רז: אמרתי לך שאני לא טיפש.
אמה: ארז לא קשור לעניין.
רז: אמרה אמא של ארז שבמקרה הוא הבן היחיד שלה אחרי ש...
אמה: אני רואה שעשית שיעורי בית.
רז: תאמיני לי שאני יודע הרבה יותר ממה שאת חושבת.
אמה: אתה לא יודע כלום. אתה פשוט מנסה להגן על אח שלך בכל מחיר.
זה ברור.
רז: ואני אמשיך עד שהאמת תתגלה. הפגישה הזאת היתה מצוינת עבורי.
תודה שהקדשת לי מזמנך.שיהיה לך יום טוב גברת גונן.
אמה: חכה רגע. אם תצטרכו עזרה אני פה. וגם בעלי.
רז: באמת תודה רבה לך, קיבלתי את מה שרציתי.
אמה: )ביאוש( אבל...
38
רז: שלום לך. ברור לי וגם לך שאור לא עשה את זה.
אמה: אני מכירה את השלב הזה של ההכחשה. קשה להתמודד עם מעשים
כאלה. ואני גם מבינה שאתה קשור אליו מאד. אני רק רוצה לעזור.
רז: את אמא. את יודעת מה אמא שלי אמרה לי בקשר לכל זה?
אמה: מה?
רז: בקשה שאבטיח לשמור על אור. ביקשה שאציל אותו.
אמה, את אוהבת את ארז?
אמה: הוא כל החיים שלי.
רז: היית עושה הכל בשבילו?
אמה: הוא החיים שלי.
רז : אז תחשבי עליו .אם הוא היה נאשם על משהו שלא עשה?
אמה: אבל יש עד ראייה...
רז: אמה אני מבטיח לך שאני לא ארפה ,שמעתי על העד הזה שלך שצץ
פתאום שהוא לא לגמרי שפוי, ואני אגלה בדיוק את הסיבה למה.
שיהיה לך יום נפלא גברת גונן.
תמונה 16 : חקירה : חוקר חיים אור רז נועה
חוקר: שמך בבקשה
חיים: חיים מגן.
חוקר: בן כמה אתה?
חיים: 22
חוקר: אתה טוען שראית את התאונה בה נהרגה עדן חי?
39
חיים: ראיתי.
חוקר: תוכל בבקשה לפרט? אני מזכיר לך שאני מקליט את העדות ושעליך
לומר את האמת כל האמת ורק את האמת.
חיים: אפשר בבקשה כוס מים?
חוקר: לא עכשיו.
חיים: אני לא מרגיש טוב.
חוקר: מה הבעייה אני לא מבין . אתה באת לכאן ביוזמתך.
חיים: אני לא מרגיש טוב אני צריך ללכת.
חוקר )מתרגז( : אתה לא יכול ללכת לי עכשיו זו עדות מאד חשובה . מדובר
בחיי אדם.
חיים: אני יודע. אני יודע. אפשר לחזור מחר?
חוקר: לצורך ההקלטה תאמר בבקשה האם ראית את הדורס?
חיים: אין לי אויר.
חוקר: העד טוען שאינו מרגיש טוב . השעה 14.00 בצהריים אני מבקש
ממנו לחזור לכאן מחר באותה שעה לצורך העדות.
חיים: אני מצטער. אני חייב לצאת.
חוקר: מקווה שמחר תרגיש טוב. אתה מבין שעדותך חשובה מאד לחקירה.
חיים: מבין מבין אני יכול ללכת?
חוקר: אל תדבר עם אף אחד. נתראה מחר באותה שעה.
)חיים יוצא(
חוקר: אור תכנס.
אור: מה עם עורך הדין שלי?
41
חוקר: אור הגיע הזמן שתדבר . עורך הדין שלך לא זמין .כנראה
שזה לא כל כך בסדר העדיפויות שלו כרגע.
אור )מתפרץ( : מה אתה רוצה ממני? אני לא זוכר כלום.
כמה פעמים אני צריך לומר לך את זה?
חוקר: לפני כמה דקות הגיע לכאן העד שראה אותך.
אור: זה לא יכול להיות היה חושך. משהו לא הגיוני פה.
חוקר: המכונית שלך בבדיקה כרגע. התוצאות אמורות להגיע בכל רגע.
אור: מה אתה רוצה שאגיד? אין לי מה לחדש לך.אני מעדיף לא לדבר.
חוקר: כמה ימים תשתוק? כמה ימים עוד אפשר למשוך את זה? חשבת על
המשפחה של עדן? הם לוחצים לקבל תשובות.
אור: אין לי תשובות חוץ מאלה שכבר נתתי. תצטרך לחפש תשובות במקום
אחר.
חוקר: אז עכשיו אתה מתחצף?
אור: אני שומר על זכותי לשתוק .
חוקר: בסדר בסדר אני אמסור את זה לאמא ואבא של עדן, בדיוק היום אמא
שלה התקשרה. ביקשה לדעת אם יש התקדמות בחקירה.
אור )מתפרץ( : מה אתה רוצה ממני? אתה חושב שאני לא חושב עליהם?
אתה חושב שאני נרדם בלילה? מאז התאונה אין יום שאני לא חושב עליהם.
עליה. התמונה שלה רצה לי מול העיניים ואני לא מצליח לעצום אותם.
אם אני עשיתי את זה אני....
חוקר: אם? אם? לפניך היה פה עד.
אור: אני חייב להתקשר לעורך הדין שלי.
41
חוקר: אור, צר לי עליך. אתה תולה בו תקוות שווא.
אור: זו קרן האור היחידה שלי עכשיו. אין לי ברירה.
חוקר: טוב אני מסיים להיום. חבל שאנחנו לא מתקדמים.
אור: מצטער שאין לי פתרונות בשבילך.
חוקר: אתה עוד לא יודע כמה תצטער. יש לך יום להשיג את עורך הדין שלך.
אם לא ימנו לך אחר. חייבים להתקדם. -
אור: תודה.
חוקר: יש על מה. להתראות. )יוצא נכנסים רז ונועה(
אור: אני גמור.
רז: מה קרה?
אור: החוקר הזה משגע אותי ועורך הדין שלי שוב הבריז.
יש לכם מושג מה איתו?
נועה: הוא לא עונה לטלפונים. ניסיתי אתמול כל היום.
אור: מזל נחס...
רז: ביררתי על העד הזה. הוא לא קביל. היה פעם מאבטח ושללו לו את
הרישיון לנשק.
נועה: ברור שהם לא יכולים לבנות את התיק נגדך עליו. זה לא הגיוני.
אור: אתם בטוחים בזה?
נועה: לגמרי. אור תהיה רגוע. החוקר סתם מנסה ללחוץ עליך. כמו בסרטים
הוא פשוט רוצה שתודה ואז כולם יהללו וישבחו אותו.
אור: אבל יש גם את המשפחה שלה...
רז: של מי?
42
אור: של עדן. זה נורא. אני לא יכול להוציא אותה מהראש שלי.
נועה: ברור. אבל אתה לא עשית לה את זה ולא להורים שלה.
רז: אל תיתן להם לשבור אותך.
אור: לא יודע מה הייתי עושה בלעדיכם.
נועה: צריך להתמקד בפסיכולוגית הזאת שצצה משום מקום...
רז: היא המפתח. אין ספק.
נועה: וגם העד הזה קשור אליה איך שהוא...
רז: מטופל שלה.
אור: מה?
רז: אני לא רוצה להשלות אותך כרגע אבל יש סיכוי שדברים יתבהרו
לטובתך.
אור: דבר אחי מה זה החידות האלה? זה החיים שלי.
נועה: אנחנו הבטחנו שנעזור . תסמוך עלינו קצת?
רז: אחי יהיה בסדר. מבטיח. עדיף שלא תדע יותר מידי. תמשיך לשתוק.
אור: אני משתדל. סומך עליכם.
)נועה מחבקת אותו( : אני אוהבת אותך.
אור: נועה,איך הסתבכתי ככה?
נועה: לא תמיד יש לנו שליטה על מה שקורה לנו. ככה זה...
רז: נועה אנחנו חייבים לזוז. תחזיק מעמד אח שלי.
אור: תודה .תודה. תעדכנו אותי טוב?
נועה: ברור! רז תשאיר אותנו רגע לבד...
אור אנחנו נעבור את זה ביחד...הפעם אני לא עוזבת...
43
)מחבקת אותו. יוצאים.אור נשאר לשבת חפוי ראש(
מוסיקה.
תמונה 17 :אבי ארז אמה גל עדן
אבי: ארז , אתה בטוח שעשית את זה?
ארז: כן. אני זוכר את זה עכשיו בבירור.
עדן: )מופיעה( תספר לו תספר לו עלי. מה לבשתי...זוכר?
ארז: עדן...חזרת? תפסיקי לעבוד עלי. אני יודע שאת לא אמיתית.
)לאבי( היא לבשה שמלה.
אבי: למי אתה מדבר?
ארז: )מצביע על עדן( היא לבשה שמלה. הנה היא תשאל בעצמך.
אבי: ארז, אתה לא מדבר בהגיון.
ארז: היא מתה ,אבל משום מה היא פה והיא יודעת את כל האמת. עדן
לפחות תספרי לו איך קפצת לי לכביש...
עדן: אני סומכת עליך ארז. תסמוך גם אתה על עצמך. אל תקשיב לאמה.
ארז: דברי אתם, תסבירי להם.
אמה: אתה רואה אבי? הוא מדבר לאוויר...מאז התאונה הוא לא בסדר.
אבי: אבל גם גל אמרה ש...
אמה: נעצר חשוד יש עד ראייה מה עוד אתם רוצים?
עדן: אמה הוא דרס אותי. הוא לא התכוון. אני קפצתי לכביש.
ארז: את שומעת אותה אמא?
עדן :)מחקה אותו( את שומעת אותה אמא...תצא כבר מהשליטה שלה ...
44
אמה: אני לא שומעת כלום ! אבי קח את הילד ...
אבי צועק: הוא לא ילד אמה. מתי תפנימי כבר?
עדן: )שרה( הוא כבר לא ילד ...
אמה: הוא ילד. וגם אתה.
אבי: כן. הגיע הזמן שלך להפסיק לרגע להיות אמא של שנינו.
עדן צורחת: דיייייי תשתקו. הוא דרס אותי וחזרתי כי הוא חייב להתוודות.
בשבילי בשביל גל...בשביל כולם.
ארז: עדן די. אני לא יכול יותר.מתפוצץ לי הראש. אני לא מרגיש טוב. לכי
מפה. אני לא יכול לראות אותך יותר. אין טעם.הם לא רואים ולא שומעים.
ואני רוצה שתלכי ולא תחזרי את שומעת? )מתעלף(
אמה:תראה מה עשית? הבן אדם מדבר לאויר...ארז? ארז?
אבי: מה אני עשיתי?
ארז מתעורר לאט ממלמל : עדן...גל...גלעדן...
אבי:תני לו משהו להרגעה אמה.
עדן: )מנסה גם לדבר לאמה( אמה הוא חייב ללכת תגידי לו ללכת.
)אמה לא שומעת אותה( אמה תגידי לו ללכת. הוא חייב להודות.
אמה: )מביאה כדור וכוס מים נותנת לארז שממשיך למלמל( אבי, אני רק
רוצה לשמור על המשפחה. תן לי לשמור על המשפחה שלי.
אבי: ומה עם המשפחה שלי אמה? מה עם המשפחה שלי?
גל: מה קורה פה? ארז?
ארז : )עדיין הוזה( היא פה. עדן.
45
גל: ארז תפסיק עם הדבר הזה. אתה הוזה. אנחנו חייבים ללכת למשטרה
לפני שיהיה מאוחר מידי, ההורים שלי גם כבר יודעים.
עדן: )בגיחוך( בטח ההורים שלה כועסים עלייה..
אמה: מה סיפרת להם? מה סיפרת?
גל: את האמת אמה.
אמה: טוב אז כולם לשבת. יש לי גם משהו לספר לכם.
אבי: אמה בבקשה תשתקי.
אמה: למה? למה לשתוק? אם כבר המשפחה שלי מתפרקת.
אז אני רוצה לספר הכל.
אבי: ארז, קח את גל לחדר שלך. תשתו משהו תירגעו.
ארז: )מתאושש( אנחנו לא הולכים לשום מקום. אמא, מה את
רוצה לספר לנו?
אמה: אני רוצה לספר לכם סיפור על אבא שלך. לפני
שאבא ואני התחתנו הייתי בהריון ואבא שלך ...
אבי: אמה!!!! די!!!!!!!!!!
אמה: )משתגעת צורחת( אמה די אמה די...
גל: אני לא יכולה יותר )יוצאת(
אבי : גם אני לא! )יוצא(
ארז: אמא מה רצית לספר?
)צלצול בדלת(
תמונה 18 : נעה רז אמה אבי גל עדן
46
)אור נעה ורז בדלת(
אמה: מה אתם עושים פה?
אור: קיבלתי חופשה קצרה.
רז: באנו לדבר, אפשר?
אמה : אנחנו בדיוק באמצע...
רז: לא נישאר הרבה.
אמה: טוב תעשו את זה קצר.
ארז: אפשר להבין מה הולך פה?
אור: אמה לא סיפרה לך ?
ארז: מה היא היתה צריכה לספר? אמא?
אמה: תכירו אור
נכתב לפני 9 שנים ו-9 חודשים
אוסף מסכות
דרמה קומית
מאת עדנה חצרוני
הדמויות:
1. דפנה - שחקנית
2. טלי - שחקנית הבת של דפנה
3. קרן - שחקנית חברה של דפנה
4. שלי אמא של דפנה. משחקת ניצן
5. מצפון של דפנה משחק עומר
6. שיר - כתבת
7. גיא - לומד רפואה הבן של דפנה
8. עומר - שחקן בתיאטרון רחוב חבר של טלי
9. ניצן – שחקנית בתיאטרון רחוב חברה של טלי
10. קריין א משחק עומר
11. אפרת חברה של דפנה
12.יובל הבן הצעיר של דפנה
13.קרין ב
ההצגה מתחילה עם המוסיקה של "תיקים באפלה".מסך סגור עדיין. לצלילי המוסיקה מציצות מסיכות לבנות מתוך המסך. לפתע מופיע עומר עם איפור לבן על פניו (כמו המסכות) ובוחן את גופו ידיו רגליו כאילו מגלה אותם פעם ראשונה ,המוסיקה יורדת בפייד.
קריין : בעתיד כולם ילבשו מסכות....(סיפור מאת טל מור)
כמו בהצגות.(עומר עושה הבעות בהתאם לקריינות)
המסכות יהיו לאנשי העתיד דבר מובן מאליו, בערך כמו שהבגדים שאני לובשים כעת נראים לנו מובנים מאליהם, וכל מסיכה תראה בדיוק כמו הפנים של האדם לו היא שייכת.ההבדל ביניהן יהיה רק בהבעות. מסיכה אחת תהיה שמחה ואחת עצובה, אחת ביישנית ואחת כועסת. לכל אחד יהיה בבית ארון מלא במסכות, וכל בוקר הוא יפתח אותו ויחשוב בקול:" מי אני רוצה להיות היום?" (עומר חוזר 3 פעמים בטונים שונים על השאלה) ואז הוא יוציא מסיכה אחת או יותר למקרה שירגיש שבאותו יום הוא רוצה לגלם יותר מדמות אחת. כעת אם ירצה, הוא יוכל לשים עליו מסיכה של אושר ולנשק את אשתו כשהבעה של גועל על פניו (עומר מדגים עם מסכה על פניו) או ללכת להלוויה של חברה שלו שכבר שנים ניסה לזרוק אך לא היה לו אומץ, עם מסיכה של דיכאון, כשמתחתיה נסוך גיחוך של שביעות רצון (עומר ממשיך להדגים)
ןכך כל היום אנשים יחליפו מסכות, לפי מצבי הרוח או סתם כך. אף פעם לא נדע מה הם באמת הם חושבים, ואת אף אחד זה לא ממש יעניין.אולי זה נשמע מנוכר אבל זה מה שיקרה בעתיד.אבל אולי בעצם העתיד כבר קורה כאן ועכשיו? אולי?
נכנסת עוזרת בית (אותה שחקנית של שיר הכתבת, מנקה בובות על הבמה עם מקל נוצות ומגיעה עד עומר): סליחה מה אתם חושבים שאתם לעשות פה?
עומר: אנחנו בחזרות להצגה ואת מפריעה.
עוזרת: אני מפריעה אותכם? אולי אתם מפריעים אותי? זה תיאטרון מכובדת פה לא קרקס.
החוצה!
עומר(מחקה אותה) :החוצה החוצה
עוזרת: קדימה החוצה. (לקריין) גם אתה!
גם כן שחקנים עלק...(ממשיכה לנקות עם מקל נוצות בובות עם מסיכות שעל הבמה.
נכנסת טלי עם מסכה על הראש, הן נתקלות זו בזו ואומרות יחד) :
מה את עושה כאן?
טלי: ההצגה התחילה.
עוזרת: אוי ממש לא שמתי לב. ושלא תלכלכי פה שמעת? (יוצאת)
טלי (מחפשת את המסכה למרות שהיא על ראשה צועקת) : אמא איפה המסכה?
דפנה (נכנסת עם קרם על הפנים בצבע ירוק): את מתכוונת לזאת שעל הפנים שלי או זאת שעל הראש שלך?
טלי: אוף אמא הבהלת אותי. שוב את מנסה משהו חדש? מה הפעם? בצל? אבוקדו? חסה?
וואו יש לזה ריח מזעזע. מתי תפסיקי כבר לרצות לשנות את עצמך...תאמיני לי כולם אוהבים אותך כמו שאת.
דפנה: מה את יודעת טלינקה, את עוד צעירה , כשאת שחקנית את חייבת לשמור על הפנים שלך אחרת הטלפונים יפסיקו לצלצל. דממה. מהדממה הזאת אני פוחדת.
טלי: אז מה הבעיה תעשי כמוני שימי מסיכה וזהו (שמה מסכה)
דפנה: אני לא בתיאטרון רחוב ואני גם לא ממש מבינה למה בחרת דווקא ברחוב להיות הבמה שלך. איך לא קשה לך לזוז כשמים לך שקל. את יודעת שיש כאלה שזורקים סתם מטבע שאין לו ערך כדי שיעשה צליל בכאילו...גועל נפש.
טלי: צריך להתחיל ממשהו, אמא, גם את לא התחלת כוכבת ואני מעדיפה להתחיל בתיאטרון רחוב. אני מתה על זה ובמיוחד על הקבוצה שגיבשנו. אין לך מושג כמה אנרגיות טובות באות לי משם.חוץ מזה שהיום כל דוגמנית הופכת לכוכבת. אני לא אוהבת את קיצורי הדרך האלה: כוכב נולד, נולד לרקוד, רוקדים עם כוכבים. אני נולדתי לעבוד קשה. את חינכת אותי לזה.
דפנה: וואו איזה נאום חוצב להבות, הקהל יאהב את זה. (מוחאת כפיים ומנסה לשתף את הקהל)
טלי: בכלל לא בטוח. אבל את מוכנה רגע לא לחשוב על הקהל?
דפנה: אני לא יכולה לא לחשוב על הקהל שבכל רגע נתון רואה אותי ושופט אותי.
טלי: אבל לא היה איכפת לך להופיע פה עם קרם בצל ירוק על הפנים.
דפנה: זאת קומדיה.
טלי: באמת נורא מצחיק.אפקט קומי מטורף (מתחילה לצחוק צחוק מתגלגל)
דפנה (מצטרפת לצחוק.נרגעת.פונה לקהל) : נכון שהיא חמודה?
טלי: די, אמא , בואי נשים רגע קיר רביעי. תהיי איתי טוב? (לקהל): תסלחו לנו רגע טוב?
(סוגרת וילון בכאילו)
דפנה: ברור, ברור, אני לגמרי איתך (לקהל) תתעלמו ממני.
(נכנס שחקן עם מסכה דפנה וטלי בפריז) : הקיר הרביעי הוא מושג בתיאטרון המתייחס
אל הקיר הדמיוני המפריד בין הקהל לבמה בתיאטרון בעל קשת פרוסניום (טלי ודפנה משנות פוזה) על הבמה בנויים שלושה קירות אמיתיים של חדר (משנות פוזה) והקהל כביכול מציץ לתוך עולם ההתרחשות על הבמה דרך קיר רביעי שקוף. שקיפות זו היא בדרך כלל חד כיוונית. הקהל יכול לראות את ההצגה אך הדמויות עך הבמה מתנהגות בהתאם לעלילה בלי לדעת שהקהל צופה בהן.
דפנה: אתה מוכן לא להפריע עכשיו? לך!
טלי: יש לנו היום הופעה ממש חשובה. לילה לבן אנחנו מופיעים בטרומפלדור עד הבוקר.
דפנה: מה זה הלילה? איך שכחתי...מזל ששמתי מסיכה. למרות שבלילה פחות רואים...
טלי: את תבואי?
דפנה: ברור. אני אביא גם את החברות שלי.
טלי: קרן ואפרת. החברות הכי טובות.
דפנה: אני מקווה שהמסכה החדשה תעזור.
טלי: אמא תפסיקי כבר לרחם על עצמך. את נראית מעולה. את בשיא הקרירה, את משחקת במקביל בשלוש הצגות וסרט. מה הבעיה שלך?
דפנה: את לא תביני , זה מין משבר כזה של הגיל. זה לא משהו כל כך נדיר אבל צריך להגיע לזה כדי להבין. (פונה לקהל) יש כאן כמה נשים שיודעות על מה אני מדברת נכון?
טלי: מקסימום תמיד את יכולה לשים על הפנים מסכה מהאוסף שלך.
דפנה: אם את כבר מזכירה את האוסף שכחתי לספר לך שכבר פעמיים קיבלתי חבילה בדואר בלי שם השולח...אפילו פחדתי לפתוח רק שהייתי סקרנית ולא התאפקתי.
טלי: פתחת חבילה בלי לדעת ממי? מה היה שם?
דפנה: קיבלתי כבר פעמיים מסיכה חדשה לאוסף. אני כמעט בטוחה שזה מאבא שלך. אחת הייתה ממש ביום הנישואין שלנו.
טלי: את חיה בסרט.
שחקן (עם מסכה): חיה בסרט הוא מושג חדש יחסית...
טלי: החוצה!!! כולם ודעים מה זה חיה בסרט.
(יוצא בדילוגים המסכה לצד שני)
טלי:למה שאבא ישלח לך מסכה? הוא שנא את האוסף הזה.
דפנה: כן אבל עכשיו הוא לא גר בבית אז האבק לא מפריע לו.
טלי: בכל זאת לא היית צריכה לפתוח. זו הייתה יכולה להיות פצצה או פיגוע ביולוגי. תמיד מזהירים מזה בתקשורת.
דפנה: את צודקת. אבל אחרי שפתחתי את הראשונה כרב לא חששתי.
טלי: איך לא סיפרת? איך לא הראית? תראי לי אותן.
(נכנס יובל) : הי אמא הי טלי
טלי: הי יובלי
דפנה: הי מתוק איך היה בבצפר?
יובל: את באמת רוצה לדעת או שאת סתם שואלת?
דפנה: מאיפה אתה מביא לי את זה עכשיו? אני לאר מאמינה רק זה חסר לי.
יובל: טלי מה עובר עליה?
טלי: שום דבר, אתה לא מכיר את אמא? נו אמא תראי את המסכות החדשות.
דפנה: מסכות בואו.
טלי: אמא נו את עושה?
(נכנסות שתי דמויות עם מסכות)
דפנה: מה יש? זה לא חייב להיות ריאליסטי כל הזמן.
טלי: וואו הן באמת משהו. תתחדשי. בהזדמנות הראשונה אגנוב לך אותן...
דפנה: למה לגנוב? לא שמעת על לבקש?
יובל: אז למה תמיד כשאני מבקש משהו את אומרת לא?
(טלי ודפנה צוחקות דפנה ניגשת למסכות ומלטפת אותם)
טלי: יובלי אל תפריע. אמא את מוכנה לא להתעסק רגע בעצמך ומסכות החדשות שלך
ולהקשיב לי? אני רוצה להראות לך מה תכננו להערב טוב? מוסיקה בבקשה!
(נכנסות דמויות עם מסכות לבנות על הפנים ועומדות כמו פסלים ברחוב. לצלילי המוסיקה הן משנות פוזות ופריזים מצטרפות שתי דמויות צבעוניות שרוקדות ממש)
דפנה: טלילה,זה מקסים, ממש יפה, את תכננת הכל?
יובל: גם אני רוצה להשתתף.
דפנה: רק זה חסר לי עוד שחקן במשפחה. תשכח מזה אתה תהיה עורך דין!
טלי:אמא!
דפנה: מה יש מותר לי לחלום. אז מה את תכננת הכל?
טלי: לא אמא אמרתי לך שאנחנו קבוצה. כולם חושבים ויוצרים.
יובל: רק אני לא יכול להיות בקבוצה.
דפנה: טוב טוב אני יודעת שאת צנועה. את זה לא ירשת ממני. לעומת זאת את הכישרון...
טלי: ירשתי מאבא "כל העולם במה וכולנו שחקנים" (משתחווה)
דפנה: אל תזכירי לי אותו. זו בדיוק הסיבה שהיית צריכה ללכת לכיוון אחר.
טלי: אני לא מאמינה שאת אומרת לי את זה. איך אחרת למה אחרת מה את רוצה ממני?
את חושבת שאם יש לך בצל ירוק על הפנים את יכולה להגיד הכל?
יובל: עם בצל ירוק לא צריך לשתוק!!!
דפנה (לדמויות) :אתם יכולים ללכת רגע?
טלי: עם מי את מדברת?
דפנה: עם המסכות. אמרתי לך שזה לא צריך להיות ריאליסטי כל הזמן!
דפנה: טלי,אני דואגת לך.
טלי: אז תפסיקי לדאוג. תסמכי עלי פעם אחת בחיים שלך. חוץ מזה שיש לך בן שלומד רפואה אז לפחות ממנו אולי תרווי נחת.
דפנה: הוא עוד לא נתן לי תשובה אם הוא בוחר בניתוחים פלסטיים.אם הוא יהיה המנתח שלי...(מצביעה על החזה) כמה כסף אני אחסוך...
יובל:( מכסה את הפנים בגועל): אמא!!!
טלי: לפעמים את ממש מגעילה אותי. אני הולכת.
יובל: אמא, את רוצה לשמוע איך היה בבצפר?
דפנה: לא עכשיו.
יובל: ידעתי, לפחות אל תעשי את עצמך. (מוציא לשון ויוצא)
דפנה (לקהל) : אני מצטערת באמת הייתי מגעילה. אני חייבת להוריד את המסכה הזאת מהפרצוף שלי ...איזה ריח. איכס. תסלחו לי רגע. (מחייגת בפלפון) הלו קרן? את שומעת?
קרן (עונה מהקהל לוחשת) : אני לא יכולה לדבר אני בהצגה.
דפנה: איזו הצגה? למה לא אמרת לי?
קרן: אני פה באולם מסתכלת עליך. את וטלי ממש שחקניות. אבל היא קצת יותר אמינה ממך. והקרם הזה זוועתי אני מריחה אותו עד כאן.
דפנה (מסתכלת לאולם) : תדליקו רגע את האור.
קרן: תגידי אין לך בושה? ככה לעצור הכל באמצע?
דפנה: ההצגה נמשכת לא עצרתי שום דבר. אף אחד לא אמר שחייבים לשחק בחושך.
אז איפה היינו? שאני לא אמינה?
קרן: את יותר מידי דרמטית תפסיקי עם זה הקהל בא לצחוק לא לרחם עליך.
דפנה: לצחוק עלי? ומה זאת השמלה הזאת? היית מוכרחה להתלבש כמוני?
קרן: את רואה? רחמים עצמיים. את חייבת לטפל בעצמך. יש לי שם של פסיכולוג מעולה שעובד הרבה עם שחקנים.
דפנה: יופי קרן ואת זה את אומרת מול כולם?
קרן: מה יש זו לא בושה. זה עדיף ממנתח פלאסטי. תעבדי על הנפש שלך לא על הפנים.
דפנה: בדיוק על הפנים זה מה שאני מרגישה (מתבכיינת בהקצנה)
קרן: אני באה איתך הלילה וגם אפרת. נתאפר יפה ונצא לקרוע את העיר.
דפנה: מה הייתי עושה בלי החברות שלי? קבענו ב11 תבואי לקחת אותי?
קרן: קבענו. ושימי מסיכה מחייכת וקצת פחות מסריחה הה?
דפנה: הכי יפה באוסף שלי. מבטיחה. תכבו את האור באולם.
(נכבה האור באולם)
דפנה (שמה אודם ומתקשרת) : הלו? שלום מדברת דפנה מור. כן זו אני. בקשר לתפקיד שדיברת עליו. מה אני עושה שם? אני האמא המבוגרת? השתגעת? לא אין לי מסיכה כזאת באוסף שלי ואני לא רוצה איפור שיבגר אותי. ומי תהיה הבת שלי? מה? הבת שלי? השתגעת? איך לא התייעצתם איתי?היא עושה תיאטרון רחוב. היא לא אמרה לי אף מילה.
טוב נדבר אני צריכה זמן לעכל את מה שאמרת לי עכשיו.
(נכנסת אשה מבוגרת, אמא של דפנה)
שלי: דפנוצ'קה מה קורה לך את ממש מדאיגה אותי.
דפנה: אמא? מה את עושה כאן? מה את רוצה ממני? אני מקנאה.
שלי: אני רואה. המסכה שלך עוד יותר ירוקה.
דפנה: אז מה את רוצה? זה הכי טבעי בעולם. קנאה זה הרגש הכי חזק בתיאטרון. זה מוביל לכל הדרמות הכי טובות. תחשבי על אותלו?
קריין: אותלו מחזה מאת שקספיר.
שלי: אוי ווי זמיר הבהלת אותי.
דפנה: אתה מוכן בבקשה לא להפריע?
קריין (בקול מתבכיין) : אבל אני רוצה להסביר. אותלו הוא מחזה מאת וויליאם שקספיר שנכתב ב1603. אותלו הוא טרגדיה כמו המלט,מקבת,והמלך ליר, ועוסק בקנאה תככים נקמה בגידה כבוד ורשע!
שלי: את מוכנה לרגע לא לחשוב על התיאטרון ועל אותלו ושקספיר. אז מה את רוצה לחנוק אותה עכשיו?
דפנה: זה עבר לי בראש. כן.
שלי: את לא יודעת להפריד. לא כל החיים במה.
דפנה: אז כאן את טועה. כל החיים במה ואת בכלל לא פה. זה הכל הדמיון היצירתי שלי. ואת יודעת מה? לא מתאים לי שתהיי פה עכשיו. לכי .( מעיפה אותה עם סימן)
אני צריכה רגע עם המצפון שלי עכשיו. לבד.
שלי: אני לא מאמינה שככה את מעיפה אותי. אין כבר כבוד לאמא. דומה לאבא שלך. טפו.
(יוצאת מופיעה דמות שחורה עם מסכה)
מצפון: קראת לי?
דפנה: תגיד לי מה אני עושה עם הרגש הזה עכשיו? אני מקנאה בטלי. אני לא מאמינה על עצמי אבל אני חייבת להודות בזה עכשיו אחרת זה רק יגדל ויגדל.
מצפון: יפה יפה שאת לא מדחיקה את זה.אני שמח שקראת לי כבר מזמן חשבתי ששכחת אותי.
דפנה: אז מה לעשות?
מצפון:רוצה לרקוד איתי?זה יכול לעזור.
דפנה:אתה צוחק עלי?
מצפון: לא. לרקוד תמיד עושה לך טוב. זה ישחרר אותך קצת. שימו מוסיקה. (הם רוקדים מצטרפות עוד דמויות אפשרי גם מהקהל )
דפנה: הריקוד היה כייף אבל הרגש נשאר.אני צריכה את החברות שלי. הן תמיד אומרות לי את האמת. קרן? איפה את? את באולם?
קרן:כן.ראיתי הכל. גם המצפון שלי לא עוזר לי במצבים כאלה. מה שאת צריכה עכשיו זה כוס קפה וחברות.
דפנה: איפה אפרת? היא גם באולם?
אפרת: ברור שאני כאן. אני לא מפספסת אף פעם הצגות שלך.
דפנה: נו תעלי למעלה. נשתה קפה.
דפנה: נו באמת יכולת להשתמש במדרגות.
אפרת: אם אשליה אז עד הסוף. צריך לדפוק כניסה.איזה כייף פה. זה עולם אחר. אני יכולה להגיד משהו לקהל?
דפנה: דברי חופשי. אני הולכת להביא עוגיות.
אפרת: אני רוצה לשתף אתכם במשהו. תמיד חלמתי לשחק. לעמוד כמו עכשיו על הבמה ולהגיד מה שבא לי.
קרן: נו יש לך הזדמנות. במה, קהל, מסיכות.
אפרת: מה סתם ככה? בלי לתכנן?
קרן: קוראים לזה אימפרוביזציה.
אפרת: מה את אומרת? אני יודעת מה זה אינסטלציה.
אל תתנשאי עלי. גם אני למדתי תיאטרון. זה שלא עשיתי עם זה כלום זה לא אומר שאני לא יודעת דברים.
קרן:נו בסדר שחקנית לא ממומשת שכמותך. קדימה תני את המונולוג של חייך. יש קהל יש אותי. נו לפני שדפנה חוזרת , כי אז נצטרך לעזור לה עם התסבוכים שלה.
אפרת: אני לא יכולה. אין לי מוזה עכשיו.אני לא ספונטנית כמוך. (לקהל) הייתי מתה למונולוג אבל אין לי כזה כשרון לאלתר. טוב לפחות בדיאלוגים אני די טובה לא?
שאלתי שאלה (מסתכלת על הקהל) אף אחד לא רוצה לענות לי? הלו? יש שם מישהוא?
דפנה (חוזרת עם העוגיות) תקשיבו אני חייבת לשתף אתכן במשהו ממש ממש אישי. זה רגש שצץ לי בימים האחרונים וזה חדש לי. קינאה.
קרן: קינאה? במי?
דפנה: לא תאמינו. בטלי.
אפרת? בטלי? למה? על מה?
דפנה: בהכל. באיך שהיא נראית, בשמחת חיים שלה, באנרגיות הטובות. היא מזכירה לי את עצמי פעם. וגם את אבא שלה.
אפרת: זה טבעי לגמרי להרגיש קצת קינאה, לא קרן?
קרן: ברור. אני ממש מבינה.היא באמת מדהימה ומיוחדת ודומה לך כשהיית צעירה וגם לדני.
דפנה: תודה ממש עזרת לי.
קרן: מה את רוצה? זה טבעי לקנא בצעירים האלה. מה הייתי נותנת לחזור לגיל עשרים.
ומה זה העוגיות האלה?יש לך מהעוגיות הטעימות? תביאי קצת. קמצנית.
דפנה: וואו שכחתי לגמרי. את רואה מה הקנאה עושה לי. (יוצאת)
(קרן אפרת מורידות את המסכות קרן הולכת לבדוק):היא יצאה. יופי.תקשיבי,
היא לגמרי ירדה מהפסים.קנאית. הקנאה תהרוס אותה.
אפרת: נעשתה ירוקה לגמרי. (צוחקת)
קרן: את האמת אני מבינה אותה. טלי עברה אותה בהרבה: גם יפה גם חכמה ומוכשרת. דפנה בחיים לא הגיעה לרמה שלה.היא באמת קיבלה הרבה מבעלה.
אפרת: די נו אל תהיי מגעילה.
(שמות חזרה את המסכות. דפנה נכנסת)
דפנה: למה מגעילה?
אפרת: סתם היא סיפרה לי משהו ממש דוחה.
דפנה: נו מה? יש לכן סודות?
אפרת: נו עליה ועל איציק.את יודעת לא?
דפנה: כן אבל למה מגעילה?
אפרת: אני שונאת לשמוע פרטים מביכים.
דפנה: טוב, אז מה עם הנושא שהעליתי? מה אני עושה עם הקנאה הזאת?
קרן: כלום. פשוט כלום זה יעבור לך. תנסי לא לחשוב על זה ולהתמקד באהבה שלך אליה. תפרגני לה. את נראית מדהים,לפחות כמוה, מצליחה ומוכשרת ולא פחות חכמה .אז מה עם היא צעירה? תראי אותנו...אנחנו באותה סירה, וטוב לנו עם עצמנו ...בדרך כלל.
אפרת: בדיוק. אנחנו שלוש חברות בשיא הקרירה וההצלחה. כל החיים לפנינו.
(קרן מוציאה מצלמה/פלפון והן מצטלמות)
אפרת: אל תשכחי לשלוח לנו את התמונה בברוטוס.
דפנה: טוב אז תבואו שתיכן איתי הלילה למופע שלה שלא אתמודד לבד.
אפרת: את איומה. זו הבת שלך. תפרגני.
דפנה: את צודקת.זהו. מהיום אין קינאה. יאללה לכו להתארגן.נפגש בלילה.
אפרת: טוב מאד. ותשקיעי בעצמך. שימי הרבה מייק אפ. סתתתתם...
קרן: להתראות יפיפיה. אוהבות אותך.
דפנה: ביי. לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיכן.
(החברות יוצאות.נכנס יובל): אמא יש לך זמן עכשיו?
דפנה: אוי יובל איזה יופי שבאת רוצה לראות ריקוד שלמדתי? זה כמו שאתם רוקדים בדיסקוטקים.
יובל: מה?
(דפנה שמה מוסיקה ורוקדת אמריקנו בהתלהבות צלצול בדלת)
יובל: אמא בטח באו לקחת אותך לבית משוגעים.
נכנסת דמות מחופשת היטב)
דפנה: סליחה מי את?
שיר: שיר מגן. אני כל כך שמחה / שלא זיהית אותי עם המסכה.
דפנה: מה את רוצה? מה את עושה כאן?
שיר: באתי לעשות כתבה עליך/ עליך ועל בתך האהובה.
דפנה: איזו כתבה? על מה את מדברת?
שיר: עליך ועל טלי. כבר יש לי כותרת/ הקנאה הבוערת!
דפנה: תגידי ירדת מהפסים? איך את כבר יודעת? את רוצה להגיד לי ששמעת הכל?
שיר: הייתי כל הזמן שם/ בפינה של האולם (מצביעה על מקום באולם)
דפנה (נאנחת) : אז הדרמה נמשכת. אין לי רגע לעצמי.בדיוק שהחלטתי לצאת מזה.
שיר:נו ככה זה בתיאטרון/ במיוחד כשיש כשרון!
דפנה: כן אבל אני אוהבת את טלי!
שיר: יותר מאת הכישרון? יותר מאת התיאטרון? נו באמת אף אחד לא יאמין/ זה ממש לא אמין (כותבת בפנקס)
דפנה: את מוכנה להניח לעט לרגע? נראה לך שאת תכתבי על הקנאה שלי?
שיר: נתת את אותלו כדוגמא/ זו ממש הצגה ברמה/ אמא ובת שתיהן שחקניות/ על התפקיד הראשי רבות (כותבת בפנקס)
דפנה: תפסיקי.(חוטפת לה את הפנקס) את לא כותבת שום דבר אני בקושי מודה לעצמי על זה. וחוץ מזה שרציתי קומדיה וזה ממש לא.
שיר: תפסיקי להציק/ זה יכול להיות מצחיק?
דפנה: איך? תסבירי לי איך?
שיר: זה יכול להיות מצחיק/ זה יכול להיות מצחיק.
דפנה: איך תסבירי לי איך?
שיר: הנה את לא שומעת צחוק? / זה ממש פה לא רחוק.
דפנה: איך? איך? איך?
שיר (צוחקת) : איך איך איך? / את חוזרת על עצמך. חזרות זה אפקט קומיקאי/ זאת יודע כל במאי (צוחקת)
דפנה: אפקט קומי. את מוכנה להפסיק לצחוק?
שיר (ממשיכה לצחוק) :אני לא יכולה להפסיק/ זה פשוט ממש מצחיק.
דפנה ( מסתכלת על קהל): באמת? אתם תצחקו אם אני אצחק? (צוחקת צחוק מאולץ)
(שומעים צחוקים מוקלטים)
דפנה: אין מושתלים בקהל?
שיר: מושתלים? דפנוצ'קה / את פשוט מצחיקה
דפנה: למה?
שיר: קודם כל הקרם בצל ירוק/ גורם להם ממש לצחוק/ זה פתטי זה מגוחך/ ובנוסף לכל זה גם נמרח...
דפנה: טוב בסדר. מה שחשוב זה שאת לא כותבת כלום. אני לא מרשה לך. טלי לא יודעת מזה ואין מצב שהיא רואה כותרת כזאת. אוף אני שונאת עיתונים.
(דמיון: דמויות נכנסות עם מסכות עיתונים ועיתונים ביד ורוקדות לצלילי "אנשים מגולגלים בתוך נייר עיתון" רקדנית חוטפת מהם את העיתונים וקורעת אותם לחתיכות בעצבים. מסכות של עיתונים על הפנים.לאחר הריקוד הבמה מלוכלכת בעיתונים)
מנקה (לקהל): איזה בלגאן עשו לי פה כמה זבל יש מהעיתונים האלה. רואה את דפנה)
ואת עם התיאטרון שלך...גם אני ברוסיה הייתי שחקנית. שם היה תאטרון לא זבל כמו פה.
דפנה:תעשי את העבודה שלך ותעזבי אותי. נשארו פה עוד עיתונים קדימה.אוף אני יוצאת מדעתי. מה שאני צריכה עכשיו זה את החברות שלי, הן היחידות שאומרות לי את האמת.
יובל: אמא שמעתי אותך.יש לי משהו להגיד לך.
דפנה: מה?
יובל: אין לך אף פעם זמן בשבילי, אני רוצה לאבא.
דפנה: אתה יודע מה? לך לאבא שלך. נראה אותך מחזיק מעמד שם. אחרי יום אתה חוזר!
יובל: נדמה לך. את עוד תתגעגעי אלי. (יוצא)
דפנה: יובל...בוא הנה. הילדים של היום.
צלצול בדלת. מופיע דוור עם חבילה.
דפנה: עוד אחת? מי זה יכול להיות?
תמונה 2: (טלי ושחקני תיאטרון הרחוב)
טלי: הי מה נשמע? יש לי כאב ראש מטורף. אני לא יודעת אם זה מהתרגשות או שאמא שלי הצליחה לחרפן אותי שוב.
ניצן: מה קרה הפעם?
טלי: היא עסוקה כל הזמן בפנים שלה. היום היא שמה קרם מזעזע בריח של בצל.
ניצן: מה את רוצה ממנה היא כמו כל השחקניות בגילה. היא לחוצה. גם אמא שלי שהיא לא שחקנית מתעסקת כל הזמן בקמטים שלה ובאיך להסתיר אותם. את צריכה לראות איזו סצינה היא עושה מכל קמט חדש.. .(מחקה אותה) : ניצן את לא תאמיני יצא לי קמט חדש!
טלי: חכי שהיא תגלה שקיבלתי תפקיד בהצגה שלה. אני מתה מפחד.
ניצן: מה היא לא תפרגן?
טלי: אני לא יודעת היא לא צפויה. לפעמים נדמה לי שהיא מקנאה...
ניצן: מקנאה? הגזמת היא מתה עליך. היא דחפה אותך לשחק.
טלי: גם אני מתה עליה, את יודעת את זה אבל היום היא שיגעה אותי עם המסכה הירוקה שלה כמו שרק. (צוחקת)
ניצן: אז מה אתן הולכות לשחק אמא ובת? זה לא יהיה פשוט...אני מנסה לדמיין את אמא שלי...אולי זה היה פותר כמה דברים. בזמן האחרון אנחנו רבות המון. היא שונאת את העבודה שלי.
טלי: נו ניצן, אמא שלך לא שחקנית, והיא רוצה שתלמדי משפטים. ואמא שלי ...האמת אין לי מושג איך היא תגיב, היא עוד לא יודעת והעיקר שהיא לא יודעת שאני הצעתי שהיא תהיה אמא שלי. את יודעת היא פתאום אמא של...זה קשה.
ניצן:אמא של השחקנית המהוללת טלי מור קבלו אותה...אמא שלי תמות מקנאה.
טלי: לפני רגע אמרת שהיא שונאת את זה שאת משחקת.
ניצן: נכון. היא לא מפרגנת לי. אבל אם תשמע עליך ועל אמא שלך זה בטוח יעשה לה משהו.
טלי: די בואי נעזוב שטויות. בואי נעשה חזרה. הבאתי את המסכות.
ניצן: וואו איזה יפות זה מהאוסף?
טלי: כן, הבטחתי שממש ממש נשמור עליהן. הן מוונציה. יקרות אש.
עומר (נכנס עם מסכה על הפנים):מה יקר אש?
טלי: הי עומר התגעגעתי אליך. תביא חיבוק.
עומר: אז מה יקר אש?
טלי: המסכות של אמא שלי מהאוסף. תראה.
עומר: וואו הן מדהימות. דיברת איתה על המופע שלי?
טלי: האמת שלא ממש הספקתי. רבתי איתה לפני שבאתי הנה.
עומר: אוף איתך כל פעם תרוץ אחר. את הבטחת. אנחנו עושים חזרות כבר מלא זמן ואני חייב את המסכות.
ניצן: תפסיקו ילדים בואו נעשה חזרה.
עומר: מה את מתערבת? טלי הבטיחה לי ואני ממש בונה על זה.
ניצן: לא מתערבת, סליחה שאני חיה.
טלי: אז בגלל המסכות של אמא שלי אתה יוצא איתי בכלל הה?
עומר: ברור. מה לא הבנת את זה עד עכשיו?
טלי: אבל אמא שלי לא סובלת אותך היא שונאת את זה שאני יוצאת עם שחקן. בכל הזדמנות היא תוקעת לי שזה כמו היא ואבא שלי.
עומר: הי תרגיעי אנחנו עוד לא מתחתנים.
טלי: תרגיע אתה מי בכלל רוצה להתחתן איתך.
עומר:אז את לא רוצה?
טלי: אז אתה מציע לי?
עומר:עם או בלי מסיכה?
טלי: אתה תמיד עם מסיכה. מי בכלל יודע מה קורה שם בפנים אצלך.
עומר: אם יש מישהו , אם יש מישהו שאומר הכל זה אני. ניצן יש לך מושג מה היא רוצה ממני?
ניצן: אני לא מתערבת בין אוהבים. רק זה חסר לי.
טלי: למה תתערבי. תגידי לו שהוא מעצבן. אתה לפעמים משגע אותי.
עומר: מה עשיתי? מה חטאתי? מה פשעתי? כולה אני מבקש כבר חודש שתדברי עם אמא שלך ואת או שוכחת או עושה דווקא.
טלי: האמת אני עושה דווקא. כי זה אוסף מאד יקר ואנחנו מכירים חודשיים.
עומר: חשבתי שאת סומכת עלי, חשבתי שאת סומכת עלי! בחודשיים שיצאנו משהו אמיתי נוצר בינינו ופתאום אני מגלה שאת לא מאמינה לי.
טלי: תאמין לי שאפילו אני לא מעיזה לקחת יותר משתי מסיכות, וכל פעם אני מתה מפחד שיקרה להן משהו. הן יקרות נורא. המסכה הזאת עולה 500 והיא לא הכי יקרה באוסף.
עומר: 500 שקל?
טלי: נראה לך? דולר!!!
עומר: כסף, כסף, כסף!!!לא הכל בחיים זה תיאטרון וכסף. טלי. נו באמת...
ניצן: טוב אפשר להתחיל בחזרה? עומר לך להתארגן (עומר יוצא להתארגן)
טלי: הוא ממש מעצבן.
ניצן: תפסיקי את חולה עליו.
טלי: אני כבר לא בטוחה אולי באמת הוא רק רוצה את האוסף... אגב מה איתך שמעתי יש לך חבר חדש. למה את לא מספרת?
ניצן: הוא לא רוצה עדיין שנפרסם את זה...
(עומר חוזר עם מסיכה דומה לפסל החירות ועליו שטרות כסף מוסיקה מאני מאני... הן רוקדים מסביבו והוא מוציא להם כסף כמו כספומט מיצג ביקורת על כסף...נכנסת שיר עושה סימן למוסיקה להפסיק)
שיר: סליחה שאני מפריעה. מי זאת טלי ?
טלי (מורידה את המסכה) : למה את שואלת?
שיר: אני כתבת בעיתון/ שמפרסם את התיאטרון.
עומר: אני חבר של טלי. (מוריד את המסכה)
שיר: אני עושה כתבה / ממש ממש חשובה.
טלי: מממה?
שיר: נודע לי שאת ודפנה/ משחקות יחד באותה הצגה.
טלי: רגע אני לא מבינה אמא הסכימה? היא יודעת? איך היא הגיבה?
שיר: זו היתה בשבילה מכה/ היא נהייתה קצת ירוקה.
טלי: זה בטח מהבצל ירוק.
שיר: המצב מאד החמיר, ריח של קינאה באוויר!
ניצן:מסכות מסכסכות.
שיר:יופי של חריזה, זאת יכולה להיות כרזה!
ניצן: נו טלי תגיבי יש לך הרבה מה להגיד לא?
עומר: סליחה שאני מתערב אבל לא נראה לי שתעשי כתבה על זה. אם את רוצה כתבה מעניינת את יכולה לכתוב על המופע שלי. שמי עומר דר ואני עושה מופע עם אוסף המסכות של דפנה. המופע שלי מדבר על החברה שלנו ועל זה שאנשים הם ממש צבועים ו...
טלי: תסתום. אני לא מאמינה למה שאני שומעת. עומר תתחפף מפה זה ביני לבין איך אמרת קוראים לך?
שיר: שיר מגן / מתחיל להיות פה מעניין
טלי: מתאים לך השם. את לא תשירי ולא תזמרי לא עלי ולא על אמא שלי מובן?
שיר: הופה, אני רואה שההתפוח התפוצץ / ונפל קרוב לעץ.
טלי: תגידי את בטוחה שאת כתבת בעיתון? מאיפה צצת פתאום? מי שלח אותך?
שיר: המצב נהיה מרגש/העניינים מתחממים אש / את ואמא שלך דומות / כמעט כמו שתי טיפות.
עומר: ואת מזכירה לי את...לא משנה.
טלי: את טובה בחרוזים וגם בפתגמים.
שיר: תצחקי תצחקי, לי יש כבר כותרת לעיתון: "צוחק מי שצוחק ראשון"
טלי :זה הולך ומשתפר מרגע לרגע. אז מה בעצם את רוצה ממני?
שיר: כלום.אני את שלי תמיד משיגה,. כתבה עם בלעדיות בשבילי חגיגה!
טלי:וואו איזה מעצבנת זאתי, בלעדיות ובלעדי. תתחפפי מפה.
שיר: קחי לך את הזמן /אני כבר לא כאן (לקהל): אני כבר קיבלתי החלטה / שתוציא אותה מדעתה... (בקול של העוזרת) : מפרגנת עלק.
טלי (לקהל): אני לא מאמינה שהייתי צריכה לעבור את הסיוט הזה עכשיו.
עומר: עם מי את מדברת?
טלי: עם הקהל.
ניצן ועומר: איזה קהל?
טלי:אתם בהצגה עכשיו יש פה קהל. אז בלי מסכות הה?
עומר: דווקא ההיפך אם יש קהל צריך מסכה.
ניצן: בדיוק!
עומר: במופע שלי אני מסביר את הנקודה הזאת,כשאני מחליף מסכות אז אני...
טלי: עומר די!!! כולם מעצבנים אותי היום. קודם אמא שלי אחר כך אתה ועכשיו שיר המוזרה הזאת!
שיר: שמעתי את זה!
עומר: טלי עזבי שטויות בואי אלי אני מת עליך כשאת כועסת. את יפה.
טלי: אמרתי בלי מסכות. אני כבר לא מאמינה לאף מילה שלך.
עומר: אבל הבטחת שתדברי איתה, והבטחות צריך לקיים. במופע שלי...
טלי (זורקת עליו מסיכות מתפרצת) : אתה לא תקבל כלום אתה שומע? כלום כלום כלום. אני איתך גמרתי. ותגיד לניצן שאין מופע הערב או שתסתדרו בלעדי.
ניצן: אני פה!
טלי: אין מופע הערב או שתסתדרו בלעדי! (יוצאת)
עומר: אתם ראיתם את זה? התחרפנה לגמרי מה בסך הכל אמרתי? נשים...
ניצן: גברים!
(מוסיקה)
תמונה 3
דפנה (בטלפון) : קרן, את שומעת, הייתה פה כתבת .שיר מגן. את מכירה אותה? היא אחת המוזרות אם לא ה
שיר (מהקהל): אני שומעת כל דבר / זה יתפרסם בעיתון של מחר (כותבת בפנקס)
דפנה: לא איכפת לי שאת שומעת. תכתבי מה שאת רוצה . אני אדבר עם הבמאי שיוריד לך את כל השורות.את שומעת קרן? החצופה הזאת רוצה להתפרסם על חשבוני ונדחפת להצגה שלנו. קוראים לה שיר. את מכירה אותה? יופי אני סומכת עליך דברי עם איציק.
נתראה בלילה. ביי.
(נכנסת טלי .עצבנית)
דפנה: היי , מה שלומך? נרגעת?
טלי: בטח. את לא רואה כמה שאני רגועה? מהרגע שיצאתי רק התעצבנתי יותר. אני לא מופיעה הערב.
דפנה: מה? השתגעת? את חיכית המון זמן לערב הזה.
טלי:לא נורא. קיבלתי תפקיד בהצגה של איציק.
דפנה: באמת? לא ידעתי...איזה תפקיד?
טלי: מה לא דיברו איתך?
דפנה: לא. (יובל נכנס ומקשיב)
טלי: אמא את בלי הבצל על הפנים. את יכולה להגיד לי את האמת. אמרו לך או לא?
דפנה: אמרו אמרו. וגם הציעו לי להיות אמא שלך בהצגה.
טלי: וואו שנתקשר גם לאבא? ביג הפי פמילי.
דפנה: זה לא היה רעיון שלך במקרה?
טלי: ואם כן?
דפנה: תגידי לי נו תגידי.
טלי(מחקה אותה) : תגידי תגידי...
דפנה: כמה שאת דומה לי. לא יאומן.יפה שלי.
טלי: אני דומה לך אז אני יפה...
(מתחבקות)
יובל: ומה איתי?
טלי: בוא חמודי...
דפנה: אז עכשיו שאנחנו ככה את מוכנה לדבר על עומר?
טלי: יובל צא
יובל: לא רוצה לצאת, תמיד כשנהיה מעניין אז מסלקים אותי.
דפנה: יובלילה אתה צריך להבין שיש דברים בין בנות...ש...
יובל: בנות בנות...אני הולך! (יוצא)
טלי: מה את רוצה לדעת אמא? רבתי איתו.
דפנה: תודה לאל..
טלי: אני לא מאמינה שאת מרוצה שרבתי עם החבר שלי.
דפנה: הוא לא בשבילך טלוצ'קה רק חסר לי עוד שחקן במשפוחה.
טלי: מי במשפוחה מה במשפוחה. אני רק בת 20. תתעוררי אמא היום לא מתחתנים לפני 30. חוץ מזה שאני איתו חודשיים.חודשיים!
דפנה: תודה לאל שלא מתחתנים. איזה חכמים אתם. למרות שאני ואבא היינו צעירים וחולמים ואוהבים. לא ידענו מה מחכה לנו. איך התרגשתי בחתונה שלנו.
תמונה 4
(נכנס גיא)
גיא: הי בנות יקרות. ראיתן את הכתבה בעיתון?
דפנה וטלי: ממממה?
גיא: אתן מפורסמות. יצאתן יפות בתמונות אבל הכתבה...זוועה.
דפנה: אני לא מאמינה שהמטומטמת הזאת עשתה את זה.
טלי: מה? מי? מה היא עשתה?
גיא: "ירוקה מקנאה :גרסה חדשה של אותלו בתיאטרון והפעם קנאה של אם בביתה הצעירה ". מה זה צריך להיות?
טלי:ירוקה מקנאה גרסה חדשה של אותלו?
דפנה: ירוקה מקנאה? אני מתעלפת ( עושה את עצמה) למה אין כאן כסא?
טלי: איזו קומדיה. בא לי למות.
דפנה: אל תתייחסי לאף מילה. הכל שקרים.
טלי: אז לא התעלפת. הה?
גיא: את לא מכירה את אמא?
טלי: אתה יודע מה אני אפילו לא אטרח לקרוא את הזבל הזה.
(צלצול טלפון)
טלי: כן עומר. ראיתי. אתה יכול לשכוח מהאוסף. לא תקבל כלום. אל תשחק אותה כאילו שאיכפת לך. רד ממני. אני לא באה היום.תעזוב אותי בשקט. (טורקת. הטלפון מצלצל שוב)
טלי: אמרתי לך שתעזוב אותי בשקט. אבא? כן ראינו את הכתבה . זאת שיר מגן. אישה מוזרה. כן אבא. אני יודעת שבעיתון של היום מחר עוטפים דגים. אמא בסדר אל תדאג היא רק קצת התעלפה. אתה רוצה אותה?
דפנה: אני לא רוצה לדבר איתו. הכל בגללו.
טלי: אמא מאשימה אותך. אתה עדיין רוצה לדבר איתה?
טוב אני אמסור לה.תודה אבא. ביי.אבא מוסר נשיקות. את בסדר איתו או לא?
דפנה: לא רוצה לדבר עליו עכשיו.
גיא: תני לי אותו. אבא? זה אני גיא. הכל בסדר. אברי סינג איז אנדר קונטרול. אני אדאג לנשים. מה איתך? אצלי הכל בסדר אני כנראה אלך למסלול עיניים.
דפנה: פנים, פנים לא עיניים. אני לא מאמינה! מנתח עיניים. תתעסק עם פוזלים כל החיים.
גיא: הלו אבא? אמא בסדר היא כבר מדברת שטויות. אני אמסור לה. אל תדאג. אבא מוסר ד"ש ושלא תתרגשו מעיתונים. ביי.
דפנה: אז מה? רופא עיניים? ומה עם הפנים שלי?
גיא: יש לי חבר לומד עיצוב פנים.
דפנה: ממש בדרן הה? הקהל נשפך ממך. ולי נשבר הלב (שמה יד על צד ימין?)
גיא: אמא
דפנה: מה?
גיא: הלב בצד השני!
דפנה: אז אולי לפחות מנתח לב?
גיא: אמא תרדי ממני, עיניים וזה סופי.
דפנה: עין תחת עין. זה מגיע לי.
טלי: אמא את בלתי נסבלת. את רוצה לשנות את הפנים שלך? יש לך אוסף מסכות.
דפנה: כן המסכות שלי. האהובות שלי. לפחות אתן לא תבגדו בי. אגב את הבטחת לעומר מסכות?
טלי: מה? אני בשוק. עומר דיבר איתך על זה?
יובל:כן הוא דיבר איתה אני שמעתי.
דפנה: כן הוא התקשר כשהיית בדרך לכאן. אמרתי לו שאני צריכה לדבר איתך על זה.
יובל: את לא אמרת לו אמא
דפנה: לא שאלתי אותך נכון? למה אתה מתערב?
טלי: איזו צביעות. אלוהים. זה כל מה שהוא רוצה ממני.
דפנה: אמרתי לך.
יובל: לא אמרת לה
טלי: למה אתה מציק? אוף. אני ממש ממש לא אוהבת את מה שקורה כאן , זה כל כך
לא קומדיה שבא לי למות!
גיא: למה קומדיה? מי אמר קומדיה? למה יש לכם צורך לצחוק על הכל? העולם מצחיק אז צוחקים? לי ממש לא בא לצחוק והאמת שאני שונא קומדיות. אני אוהב טרגדיות ( יובל דפנה וטלי יוצאים , הוא לא מרגיש וממשיך) בטרגדיה אמיתית יש מתח דרמטי יש מפנים לא צפויים יש עלילה אירועים וחוויות עזות. הטרגדיה דנה בשאלות יסוד של הקיום האנושי ועוסקת ביצרים אנושיים בלתי נשלטים כמו גאווה תשוקה ושנאה (נכנסת המנקה ובוהה בו מדבר אל עצמו) יש גיבור טראגי וכשהוא מת אנשים מוציאים את הטישו שלהם ומקבלים תמורה אמיתית לכסף שלהם.
מנקה: אבל הם לא שילמו כלום.
גיא: מה את עושה פה? איפה המשפחה שלי?
(יובל דפנה וטלי נכנסים ומוחאים כפיים)
טלי: אחלה נאום, סליחה מונולוג, אז אתה רוצה להיות גיבור טראגי עם יצרים אנושיים בלתי נשלטים ולמות? (צוחקת)
גיא: מה זאת הציניות הזאת? ומי אמר שדווקא אני צריך למות?
טלי: כי רק אתה רוצה פה דרמות.
גיא: אולי תסבירי לי מה טוב בקומדיה?
דפנה: כי הבמאי איציק רוצה קומדיות. הוא רוצה רק להצחיק. הוא אומר שהקהל רוצה לצחוק. קהל לא אוהב לשלם ולבכות.
גיא: לפעמים אנשים דווקא אוהבים לשלם כסף ולבכות.מה עם כל הטרגדיות?
דפנה: אתה צודק.חכם שלי. מי ילד של אמא?
יובל: אני?
גיא: אני מת עליך. טלי, בקשר לעומר לא אמרת שאת חודשיים איתו?
טלי: כן. אז מה הקשר?
גיא: סתם חשבתי מה פתאום שתתני לו את האוסף של אמא.
טלי: אתה אל תתערב. אמא כבר הסכימה.
דפנה: לא אמרת שאת לא רוצה לתת לו?
טלי: טוב אפשר לא לעשות מזה סאגה משפחתית עכשיו.
(נכנסות קרן ואפרת)
אפרת וקרן: הי לכולם. ראיתם את הכתבה?
כולם: ראינו.
קרן: מצחיק הה?
טלי: קורע. חחחחחח
יובל: דווקא בעיני זה די עצוב
דפנה: ממש אין מילים. מצחיק עד דמעות.
קרן: אני מאושרת שאתן לא לוקחות את זה קשה. הכתבת תת רמה, נכון אפרת?
אפרת: ברור. הכתבה ממש לא ברמה. גם אף אחד לא קורא את העיתון הזה.
קרן: נו? השלמתן?
יובל: ברור הן תמיד רבות משלימות רבות משלימות ...
טלי: אויב מבחוץ מאחד את השורות. התגבשנו. כולנו נגד שיר בואו נ שששיר ביחד.
גיא: טלי תשירי ...אותנו לבד!
קרן: מה עובר עליה? היא בסדר?
אפרת: את לא מכירה את החוש הומור של טלי היא שחקנית נו
דפנה: אנחנו בסדר גמור. אנחנו נשחק ביחד ונראה לכולם מי אנחנו נכון טלי.את יודעת שהיא המליצה עלי? (צוחקת בוכה צוחקת בוכה)
קרן: דפנה את בסדר?
אפרת: דפנה את בסדר?
יובל:דפנה את בסדר?
דפנה: בנות...בנות...בן...הכל מעולה. מעולם לא היה מצבנו טוב יותר.מצפון איפה אתה? אני רוצה להתוודות...
מצפון: הנני דפנה הנני.
דפנה: אני דפנה מור מקנאה בבת שלי. הנה אמרתי את זה עכשיו המצפון שלי נקי.
מצפון (מריח את עצמו) : דווקא האמת שעוד לא התקלחתי היום.
דפנה: שנון ביותר.נו מה אתה אומר? אתה גאה בי?
טלי: אני גאה בך. את יודעת אמא שכל כך הרבה שנים קנאתי בך. לא נורא אם תקנאי קצת.
מצפון: אז אני עובר אליך עכשיו?
טלי: לא תודה. יש לי משלי שלי קצת יותר נקי. תישאר עם אמא מי יודע מה יהיה בחזרות היא בטוח תצטרך אותך.
מצפון: אם אני כבר כאן אז בקשר לגיא. רציתי לומר לך דפנה שאת לא בסדר איתו.
דפנה: אוי ייסורי המצפון....התגעגעתי.
גיא: תמשיך תמשיך אהבתי.
דפנה: רק שלא תתאהב במצפון שלי.
גיא: אל תדאגי אמא אני כבר מאוהב.
מצפון: טוב אני הולך להתקלח.
טלי ודפנה: במי?
גיא: בניצן.
טלי ודפנה: ניצן???
גיא: לא הרגשתן כלום?
טלי: עכשיו אני מבינה כל מיני דברים ...למה תמיד כשהיא מגיעה לחזרות היא ממהרת לשים מסכה.
יובל: אפילו אני מבין...
קרן: שמישהו יסביר לנו קורה פה?
אפרת: כן, שמישהו יסביר לנו מה קורה פה?
יובל: מה לא הבנתן?
דפנה: שום דבר עוד שחקנית מצטרפת למשחק. זו לא קומדיה זה תיאטרון רחוב.
טלי: מה השעה?
גיא: 10
טלי:איפה ניצן?
גיא: מחכה לטלפון ממני שאגיד לה שסיפרתי ושאתם מופיעים הערב.
טלי: תתקשר ותגיד לה שתבוא עם המסכה ביד.
גיא: היא לא תבין.
טלי: תאמין לי שהיא תבין. ושתביא גם את עומר ואת כולם.
דפנה: אז לפי הסוף זה בכל זאת קומדיה, לא?
קרן: תיאטרון רחוב.
אפרת: בדיוק, תיאטרון רחוב.
דפנה: קומדיה.
קרן ואפרת: תיאטרון רחוב.
דפנה: אני אתן לו את האוסף שלי.
קרן: למי?
אפרת: למי?
יובל: למי?
טלי: שלא תעיזי. זה שאני מסכימה לשחק הערב זה לא אומר שאני מתקפלת.
גיא: רבת עם עומר?
יובל: ברור שהם רבו הם תמיד רבים כי הם אוהבים להשלים (שולח נשיקות באוויר מחקה אותם)
טלי: יובל תפסיק. גיא מה אתה עושה את עצמך טמבל עכשיו.
גיא: נו אז מה?
טלי: אז נראה לי שבגלל המסכות הוא בכלל התחיל איתי.טרגדיה לא?
גיא: טוב צריך שיהיה פה איזה קונפליקט לא?
קרן ודפנה: קונפליקט זה אנחנו לא? (צוחקות)
טלי: אבל זה לא מצחיק. זה ממש לא מצחיק. אני מתעבת אנשים כאלה.
גיא: כולה מסיכות. רק 10,000 דולר.לא ביג דיל.
יובל: לא ביג דיל? אתם יודעים מה אפשר לעשות עם 10,000 דולר? אבא אומר...
דפנה: תפסיקו.לא הכל זה כסף. הוא גם לא יקבל את כולן. תסמכו עלי שאת היקרות ביותר הוא לא יראה.
גיא: אמא לא כל החיים זה מסכות ותיאטרון.
דפנה: נכון יש גם עיניים וקרם עיניים. אתה מכיר קרם עיניים טוב?
יובל: בצבע כחול, או אדום, או צהוב, או לבן, או סגול...
(צלצול בדלת נכנסת ניצן)
גיא: ניצן מאיפה צצת?
ניצן: כולנו פה. ישבנו למטה. שמענו הכל. סוף סוף סיפרת להם.סליחה טלי שלא סיפרתי. רציתי להיות בטוחה.
גיא: בטוחה במה?
ניצן: שאנחנו באמת זוג...רציתי לראות איך שזה מתפתח כאן. היו רגעים כשדיברת על הטרגדיה שחשבתי שלא יהיה סוף טוב. אגב אחלה מונולוג...
טלי: עדיין לא מאוחר את יודעת. אני עדיין יכולה לא לדבר איתך.
ניצן:את עובדת עלי נכון? את לא כועסת נכון?
טלי: כרגע לא. אבל זה יכול להשתנות.
גיא: אולי תפסיקי את מפחידה את החברה שלי.
טלי: היא קודם כל חברה לי.
ניצן: בדיוק גיא. אני קודם כל חברה של טלי. מהגן.
יובל: ממש טלנובלה.
גיא: ואם אגיד לך שהתאהבתי בך עוד מהגן?
ניצן: אז אגיד שאתה פסיכי לגמרי (צוחקות) אבל אני אוהבת אותך. ולא מהגן.
טלי: ברור שלא מהגן. היית כזה חנון.
גיא: אז עכשיו את בקטע של להעליב? שכחת אך את היית? (מחקה אותה)
ניצן: את האמת זה די מצחיק שאתה מכיר אותי מהגן. באיזה כיתה היית אז?
גיא: כיתה ג'. אצל המורה רותי.
טלי: אני הייתי מתוקה.
דפנה: שניכם הייתם הכי מתוקים בעולם
ניצן: אתה סתם אומר שאהבת אותי כשהיית בכיתה ג', נכון?
גיא: לא, זה ממש לא סתם אבל לקח לי זמן. אני חנון לא?
ניצן: איזה חמוד, חולה על התחת שלך.
דפנה: ניצן!
ניצן: מה קרה? אז אמרתי תחת...קומדיה לא?
קרן: דפנה לכי להתלבש אני מתה לצאת כבר.
אפרת: גם אני . קדימה דפנה.
דפנה: חכי השחקן הראשי עוד לא כאן.
טלי: טוב שלא הגזמת אמא. שחקן ראשי. ממש. הוא היה מת...
(מתפרץ לחדר עומר עם מסיכה של גנב על הפנים)
עומר (מאיים עם אקדח) : זה שוד. כולם להרים ידיים.
דפנה (בדרמטיות מוגזמת) : אני מתעלפת.
קרן: אפרת זה שוד ! (אפרת צורחת)
קרן: תפסיקי כבר. את לא בהצגה.
אפרת: תפסיקי כבר את לא בהצגה .נו.
טלי: מיצינו כבר את הקטע הזה לא? זה הדבר היחיד שמנחם אותי שאנחנו כן בהצגה. תגיד, זה אקדח אמיתי?
עומר: אמיתי בהחלט. מה הדבר הכי יקר בבית הזה?
יובל: אני
טלי: תוריד את המסכה מהפנים. אתה מפחיד אותנו. יש ילדים קטנים בקהל.
יובל: וגם על הבמה...אמא'לה...
עומר: אני רוצה את אוסף המסכות. שימי לי אותו כאן במזוודה ואני הולך.
גיא: הוא ממש רציני. גנב מסכות חה...
עומר: אני רציני ביותר. את האוסף כולו לכאן עכשיו או שאני יורה.
טלי (מזהה את קולו ) : עומר??? זה אתה? מורידה לו בכוח את המסכה. אני לא מאמינה רוצה את האוסף הה? מצאת דרך ממש מקורית להשיג אותו. מאד תיאטרלי.
דפנה (מתאוששת מההתעלפות המדומה): מה עומר? מי עומר? אז הוא לא באמת גנב? סתם התעלפתי.
עומר (לא מוותר) : גברת מור היקרה אני דורש את המסכות. לכאן עכשיו. (מאיים עליה באקדח)
קרן: מישהו מוכן להסביר לי מה הולך פה?
אפרת: כן גם אני הייתי רוצה לדעת את זה.
טלי: מאד מפתיע שגם את...
תמונה 5
(צלצול בדלת מופיעה שיר מעבירה את כולם לפריז)
שיר: איך הולך המשפט המפורסם / של שקספיר המחזאי המפורסם ביתר בעולם? אקדח שמופיע בתמונה הראשונה / יורה בתמונה האחרונה
טלי: זה לא שקספיר אמר זה צ'כוב.
ניצן: זה לא תמונה זו מערכה.
שיר: מה זה משנה.אופס... העיקר שיש לסקופס.
טלי: גברת סקופס היקרה...
עומר: סקופי ,תקשיבי לי טוב. אני עומר דר. ויש לי בקרוב מופע יחיד עם אוסף המסכות של דפנה. אם תכתבי עלי כתבה אני מוותר על האקדח.
טלי: אני המומה.
עומר: מה את ה מ ו מ ה כל כך? האקדח לא אמיתי.אין לי שום בעיה לוותר עליו. האקדח הוא בסך הכל אביזר שמשרת את השחקן. לאקדח יש תפקיד בהצגה ועד עכשיו הוא עשה את זה יפה מאד.
טלי: אתה באמת חושב שנבהלנו?
דפנה: אתה באמת חושב שהתעלפתי?
שיר: אתה באמת חושב שאני כתבת?
ניצן: אני חושבת שכולכם השתגעתם.
יובל:בית משוגעים!
עומר: טלי! אני אוהב אותך.
טלי: עם או בלי מסיכה?
עומר: אני אוהב אותך. ככה זה בקומדיות. סוף טוב לא?
טלי: אז בגלל זה אתה אומר את זה? שיהיה סוף טוב?
קרן: איזה יופי. ממש טלנובלה.
יובל: אה, זה המשפט שלי.
גיא: כן. רק חסר פה איזה עיוור שיהפוך לרואה פתאום.
דפנה: אתה יכול להפוך עיוור לרואה לא?
טלי: כולנו עיוורים. לא ראינו איזה פוטנציאל אדיר לאושר יש לנו פה.
אז אתה באמת אוהב אותי?
עומר: אני מוכן אפילו לוותר על האוסף ועל המופע שלי.אמנם המופע שלי חשוב אבל את חשובה יותר.
טלי: מה פתאום. בשום אופן. אמא תני לו את האוסף.
דפנה: איך שהדברים משתנים פה בקצב רצחני.
גיא: הפי אנד. אני אוהב את זה. ניצן תביאי חיבוק.
ניצן: גם אני אוהבת אותך.
טלי: אווו...רגע חסרים פה כמה אנשים לסוף. איפה סבתא?
ניצן: זו הייתי אני בתפקיד הזה שכחת?
דפנה: ומה עם המצפון שלי?
עומר: זה הייתי אני
יובל:איפה המנקה?.
שיר: זו הייתי אני
צלצול בדלת מגיע דוור.
דפנה: שוב מסכה? איזה חמוד אבא שלכם (פותחת את החבילה ומוציאה מסכה. נופל פתק טלי מרימה)
טלי: אמא.
דפנה: מה?
טלי: זה לא מאבא.
דפנה: איך לא? רק הוא היה מסוגל ...
טלי: תקשיבו כולם. לאמא יש מישהו. תמיד היה לה. שנים.את שחקנית מצוינת אמא, זה הוא ששולח לה את המסכות. תראו זה כתוב כאן. מצטערת להרוס את השמחה. רק עכשיו הבנתי...
דפנה: מה הבנת טלילה?
טלי: דונט טלילה מי!!! (קוראת מהמכתב) : " דפנה אהובה שלי"...
דפנה: אני מצטערת טלי
כולם: מה קורה פה?
טלי: אמא שיקרה לנו כל השנים. כל האוסף הזה ממנו...אני לא רוצה לראות אותך יותר בחיים.
עומר: רגע טלי מה עם המסכות?
דפנה:עצרו הכל. הולד אין. מה זה המפנה הבלתי צפוי הזה? אפשר עוד לשנות את הסוף רצינו קומדיה לא? בואו נחזור אחורה. למישהו יש טקסט?
טלי: לאן את רוצה לחזור אמא?
עומר: להתחלה להצגה שלי: "בעתיד כולם ילבשו מסכות"
דפנה: לא להתחלה אידיוט. לכאן . טלי לכאן! (מראה בטקסט)
טלי: אמא.
דפנה: מה?
טלי:יש כאן מכתב מאבא.
דפנה: מאבא?
טלי (קוראת) : דפנה יקרה שלי, אני מקווה שהמסכה החדשה תשמח אותך. בהזדמנות זו אני רוצה לבקש לחזור הביתה אני ממש ממש מתגעגע אל כולכם.
דפנה: או את הסוף הזה אני אוהבת. מה את אומרת טלי?
טלי: טוב אבל היה צריך קצת מתח ומסתורין לא?
דפנה: בהחלט טלילה אבל את האמת הבהלת אותי.
טלי: קדימה אוסף מסכות הולכים ללילה הלבן?
(כולם יוצאים עומר חוזר): רגע אם אתם כבר פה רוצים לראות את המופע שלי?
(כולם צועקים מאחור) : לאאאאא!!!
מוסיקה.
סוף!!!
אוסף מסכות
דרמה קומית
מאת עדנה חצרוני
הדמויות:
1. דפנה - שחקנית
2. טלי - שחקנית הבת של דפנה
3. קרן - שחקנית חברה של דפנה
4. שלי אמא של דפנה. משחקת ניצן
5. מצפון של דפנה משחק עומר
6. שיר - כתבת
7. גיא - לומד רפואה הבן של דפנה
8. עומר - שחקן בתיאטרון רחוב חבר של טלי
9. ניצן – שחקנית בתיאטרון רחוב חברה של טלי
10. קריין א משחק עומר
11. אפרת חברה של דפנה
12.יובל הבן הצעיר של דפנה
13.קרין ב
ההצגה מתחילה עם המוסיקה של "תיקים באפלה".מסך סגור עדיין. לצלילי המוסיקה מציצות מסיכות לבנות מתוך המסך. לפתע מופיע ע
נכתב לפני 14 שנים ו-5 חודשים
הקוראים:
- לפני שנה ו-2 חודשים אורנה א.ק.צ בת 68 מבית לחם הגלילית
- לפני 3 שנים ו-11 חודשים עדי בת 66 מחיפה
- לפני 5 שנים ו-9 חודשים האספן ** [ אפס חמש ארבע שבע שמונה תשע שבע אפס אחד שמונה ] *** [ זמין מאחת עשרה בבוקר ] בן מ 0547897018 שפילד / ישראל
- לפני 6 שנים ו-6 חודשים shan222 בת 39 מIsrael
- לפני 9 שנים ו-8 חודשים ישגב קוזוכוביץ בן 39 מתקוע
- לפני 9 שנים ו-9 חודשים Manu בן 65 מהרצליה
- לפני 9 שנים ו-9 חודשים סקיי בת 22 מארץ לעולם לא
- לפני 9 שנים ו-9 חודשים אפרתי בת מבני ברק
- לפני 9 שנים ו-9 חודשים לוכד החלומות בן 44 מבאר שבע
- לפני 9 שנים ו-10 חודשים אווי בת 69 מחיפה
- לפני 12 שנים ו-5 חודשים סברסון בן 48 מניר עציון
- לפני 14 שנים ו-5 חודשים ניר בן מקריית אונו
- לפני 14 שנים ו-6 חודשים מישהו בן 42 מרעננה