הביקורת נכתבה ביום שני, 23 במאי, 2011
ע"י פסיכולוגיה עברית
ע"י פסיכולוגיה עברית
מתוך הבלוג של פרופ' עמיה ליבליך:
"יום שבת. רוח, חול ואבק מרתיעים אותי מיציאה מהבית. אני מתחילה לקרוא בספרה של יעל נאמן "היינו העתיד",ובסופו של דבר אני מבלה את כל היום בחברתו המרתקת.
בדרך כלל אני מתרחקת מספרים ש'כולם מדברים עליהם', וככזה תייגתי את ספרה של נאמן. למרות שעד לפני כחודשיים הייתה לגמרי אנונימית, סיפרה החדש זכה לשני מאמרי שבח ב"הארץ", ועוד כהנה וכהנה. אז מה יש לי להוסיף?
ובכל זאת. אולי אני אכתוב משהו אישי יותר מהמבקרים שפרסמו את דבריהם עד כה. השעה מאוחרת כשאני מניחה את הספר מידי, מצטערת להיפרד. עוד קוראת את התודה ומראי המקום, ושתי שאלות עולות במוחי: מדוע אני דומעת עם סיומו של הספר? ואיך קרה שהספר הזה, שהוא כה ספציפי בתוכנו – סוג של אוטוביוגרפיה על התפתחותה של ילדה ונערה בקיבוץ יחיעם – הפך לרב מכר בכל הרשתות? "....
להמשך קריאה באתר "פסיכולוגיה עברית", היכנסו:
http://www.hebpsy.net/blog_post.asp?id=204
2 קוראים אהבו את הביקורת
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
