ביקורת ספרותית על היינו העתיד מאת יעל נאמן
ספר מעולה

---

יעל נאמן משרטטת בקווים עדינים את ילדותה בקיבוץ יחיעם, מבית הילדים ועד אחרי השירות הצבאי, ומבקשת להיות קול לכל ילדי החינוך המשותף, שהיא מכנה אותו "ניסוי בחינוך".
הספר כתוב בגוף ראשון - רבים. אנחנו, היינו, הרגשנו, חשבנו וכו' ומוציא לאור חיים בעולם ייחודי, של ילדים בקיבוץ, שהוא נפרד מעולמם של מבוגרים, על אף נקודות ההשקה הספורות שחיברו בין העולמות הללו. היא גם מתארת את קורות קיבוץ יחיעם, מרגע הקמת הגרעין ועד עלייתם לקרקע, כולל המצור במלחמת העצמאות.
הכותבת אינה מאשימה ואינה תוקפת את כל אלה שהסכינו לשיטת החינוך הזאת, היא רק מייצרת תמונת מצב, אך מספרת אותה ממרחק הגיל והזמן, ומתוך אלה נשמעת הביקורת.
קינאתי בילדים הללו וריחמתי עליהם בו בזמן. ולו הייתי אמא, לא הייתי משתפת פעולה עם הדבר הזה, אני חושבת.
שווה קריאה.

» ביקורות נוספות של תמר-מילים
» ביקורות נוספות על היינו העתיד