דניאל דרורי הוא איש עסקים אמיד וצליח שמתאשפז בבית חולים לאחר שעבר אירוע לב ונזקק לצנתור. ההלם שבכך שחייו תלויים על בלימה, חוויית החולי והאשפוז, מעוררים אצלו חשבון נפש. דרורי סוקר את חייו במבט ביקורתי ומנסה לבדוק מה היה משנה אילו היה יכול.
אלי עמיר יודע את מלאכת הסופר. המשפטים בהירים ומעברים האסוציאטיביים בין ההווה לעבר יפים מאוד.מצא חן בעיני תיאור היחסים בין המאושפזים בחדר בית החולים. אנשים שלא היה סיכוי רב שידברו זה עם זה בחיי יום יום יוצרים קשר של חברות ואיכפתיות, שגולש אף אל מעבר לאשפוזם.
עם זאת, לא נהניתי מן הספר. לא אהבתי את הדמויות הראשיות. דרורי הוא אדם שבא ממשפחה קשת יום ונראה שחלומו היחיד הוא עשיית עושר. הוא אמנם מצליח בכך. אהובתו הראשונה היא אביגיל, רופאת שיניים מבוגרת ממנו בחמש שנים. הקשר שביניהם הוא קשר של תשוקה עזה, לעתים הרסנית ואלימה. דרורי אוהב מאוד את גופה של אביגיל, אבל לא נראה שהוא יודע משהו על חייה לפני שהכירה אותו, על מאווייה (שאינם קשורים לקשר הגופני ביניהם).
לאחר הפרידה הטראומטית מאביגיל, דניאל פוגש את ניצה המושבניקית האידאליסטית. הקשר ביניהם מוזר - מה היה הבסיס לקשר הזה? לא נראה שיכול להיות קשר קרוב ביניהם, ואכן הקשר עקר, הם עסוקים בהאשמות הדדיות על כך שלא נולדים להם ילדים, וניצה אף אינה מסכימה לאמץ ילד.
דרורי מצליח לאתר את אביגיל, אך הפגישה ביניהם מלווה באכזבה - ראו זה פלא - אביגיל הזדקנה, גופה הצטמק והיא אף חלתה בסרטן השד ונותחה. נראה שכעת אין היא מושכת את דרורי עוד, אין סיכוי לחידוש הקשר.
יש בספר הרבה תשוקה, אבל לטעמי חסרות בו אהבה וחמלה, וחבל.
דרך אגב, בספר מופיע תיאור הזוי כל כך של טבילה במקווה. לטעמי תיאור זה יכול לזכות באחד המקומות הראשונים בתחרות תיאורי הטבילה המוזרים בספרות העברית.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
