בקורת על הספר "מה שנשאר"
עלילת הספר מפגישה אותנו עם דניאל דרורי המתואר כפקיד חשבונות אפרורי שהתקדם די במקרה והגיע להיות לשותף בחברה עסקית גדולה. דניאל דרורי מהווה באישיותו את הבינוניות בהתגלמותה אין בו אור פנימי – ציתות: " בשעת הגילוח זרח אור בעיני וידעתי כי בא ממנה... חייו מתנהלים בחישובים של נוחות ואפילו בנישואיו לניצה אין מצידו התלהבות מיוחדת הוא אומר: "למעשה חיפשתי אישה טובת מזג שעומדת בשתי רגליה על הקרקע, שידוך מתאים כדרך אבותי ואבות אבותי..."
אומנם לאחר זמן באה האהבה שבאה לו בגלל דמותה של ניצה אשתו שהיה בה ריח הטבע והחיים שהייתה עובדת ביום במטעים ובערב קופצת לחצבני כדי להתנקות במים הקפואים, שהייתה דואגת לאדם ולחי , שהייתה מתלהבת וחסרת מנוחה, אוהבת מושכת אותו בידו לטייל איתה בשדות המושב כשמעליהם שמיים צלולים גדושי כוכבים , שכרכה את ידיה סביב מתניו וקראה לאהבתם "אהבה בטעם השדה" ,הייתה הולכת יחפה בשדות ומעירה אותו מוקדם לראות את הזריחה היא לימדה אותו לאהוב על ארגזי קרטון של בננות כאשר בחוץ משתוללת רוח החורף ובפנים בבית התנור מפיץ חום. והקורא מבין שמדובר בהתנהלות חיים של זוג שבו האחד תמיד יוזם מתלהב ונותן מאורו והשני רק מקבל נהנה ולוקח. (וזה לא ענין של כסף ופרנסה) ברור שחיים שכאלה נכנסים לאט לשיגרה יומיומית אפורה שמתאימה מאוד לאופיו של גבורנו שממילא לא היה מעולם מן היוזמים והמתלהבים, לכן ברור לנו בהחלט מדוע לאחר שלושים שנה פרשה אשתו ניצה מחדר השינה המשותף.
אדם אפור מה נשאר לו בעולמו לעת זיקנתו ? רק זכרונות אותה אהבה ישנה שפירנסה את נפשו פעם לפני כשלושים שנה ולפתע דווקא בשעת חוליו מהתקף לב הוא ניזכר באותה אהבה ישנה נושנה.
והקורא מצפה עתה לתיאורים נפלאים חוצבי לבבות של אותה דמות נערצת מעברו הרחוק של דניאל דרורי, הוא מצפה לפרץ זיכרונות לתאורי רגשות והתלהבות נעורים של אוהבים מלאי געגועים, ואז מסתבר לו שבסה"כ מדובר באהבה משונה שהתעוררה תוך כדי טיפול על כיסא במרפאת שיניים תוך כדי קדיחה בשניו הרקובות (כמה רומנטי) "קיוויתי שהיא לא תרתע ממצב שיני ותישאר צמודה אלי" מתאר דרורי את מפגשו עם אהובת חייו ד"ר אביגיל , ולמרות שחלקו הגדול של ספר עוסק בזכרונות אהבה משונה זו , לצערי לא מצאתי בה משהו רגשי טהור אלא מערכת קצרה של מפגשים עלובים וחולניים המבוססים על אהבת בשרים של מין גנוב ועל בגידה מוזרה שבאה ממש לפני חתונה שלא ברור על מה ולמה התרחשו מפגשים אלו - לסופר אלי עמיר הפתרונים.
אך גם במפגשים עלובים אלה כאשר הגיבור שלנו דרורי היה עדיין גבר צעיר ורענן גם שם לא מצאנו מצידו ולו שמץ של יוזמה אמיתית להלחם למען אהבתו עקרונותיו ורצונותיו , הוא לא דורש, הוא לא מאיים הוא לא כועס, אדם שלעולם לא יספר בדיחות וכך הוא מתאר את עצמו " כל חיי השתדלתי להימנע מעימותים , חיפשתי שלום בית, נהגתי בנימוס ביריבים, ספגתי עלבונות... וכו' לכן, מטבע אופיו הבלתי יוזם אין לו חברים ואפילו בבית החולים לא הצליחו לתת לו כינוי לשמו למרות שלכל החולים אשר היו איתו ניתן איזה כינוי היתולי.
בסופו של הספר דווקא ניצה אשתו שוב תופסת יוזמה ומחליטה לעשות שינויים משמעותיים בחייה ומאמינה שכך יוכלו לפתוח דף חדש בחייהם. ללא היסוס היא עוברת ניתוח פלסטי, מתקנת את שיניה ובוראה את עצמה וגופה מחדש ביחוד רצתה לחדש את הבית לזרוק את כל הישן והאפור ולהכניס בו אור ורעננות.
דניאל דרורי הבעל , שוב מרגיש כקורבן למראה עיניה הזורחות של ניצה אשתו שמתלהבת למראה השיפוץ ואומרת: "איזה יופי כמה אור יש עכשיו בסלון ... " היא נכנסת למטבח, פותחת בקבוק יין ומוזגת לשניהם. ואילו הוא דרורי מתאבל למראה השיפוצים והשינויים שנעשו בבית הוא נחרד על כל הישן המוכר לו שנעלם באחת, הוא זועם על הכורסה הכחולה הישנה שנעלמה , מצטער על הסיפריה הישנה שנזרקה שבה עמדו כל הספרים הישנים שניקנו בדמי הכיס שקיבל מאביו ספרים שניקנו בחסכונות הראשונים כשעבד כילד בחופשות בנגרות. הוא אומר "ספרים אלה שקראתי בלילות וישנו איתי במיטה החמה, ספרים שהרחתי בעודם חדשים , ספרי קודש שקיבלתי במתנה לבר מצוה, ספרים שבחברתם ביליתי שעות וימים... ותקוותה של ניצה להתחיל דף חדש נתקלת בהתמרמרות ועוינות גלויה מצד בעלה וכך באחד הימים בחוזרו הביתה הוא מוצא פתק ובו רק שלוש מילים המבטאות בעצם הכל:
"לא יכולה יותר" בתמונת השער מופיעה נערה צעירה בגב אלינו ובידה חוט הקשור לבלון אדום. ואנחנו יודעים שלבלון האדום אין רצון משלו והוא נע אך ורק בגלל היותו קשור ואנו מבינים שאם החוט ישתחרר אזי בטוח יחזור הבלון לטבעו האמיתי - יעוף עוד מעט עד שיתפוצץ כמעט ללא עקבות.
לדעתי, דרורי גיבור הספר הוא הבלון האדום שמישהו ניפח אותו וקשר אותו לידו בחוט דק וברור לנו שמרגע שהקשר ינותק יעוף הבלון עוד מעט וכטבעו של כל בלון יתפוצץ ויחלוף עם הרוח. וההוכחה נמצאת בסוף הספר כאשר דרורי פוגש לאחר שלושים שנה את ד"ר אביגיל רופאת השיניים היינו מצפים שישאל אותה למה לא באת אלי ? אך מתעקש בסוף הספר לשאול אותה כי הוא חייב לדעת את התשובה "למה לא לקחת אותי" ? "למה לא לקחת אותי"?
חיה הלר 02-5333789
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
