אינני משוגעת אחר בגדים. אני כן אוהבת להתלבש בטוב טעם אך לא מרגישה צורך להקדיש לכך זמן רב. אני לא נוהרת אחר כל קולקצייה חדשה שמעטרת את חנויות הבגדים השונות. יתרה מזאת, אני מרגישה שהעיסוק המתמיד והאובססיבי בבגדים הינו תפל מכיוון שבמילא זמננו בעולם זה קצוב ולכן עלינו להתעסק ולהתעמק בדברים חשובים יותר.
לפיכך, נשאלת השאלה: מה לי ולספר שכזה? ספר שעיסוקו בטהרת אהבת הבגד. ספר שמציג את אהבתה העזה של האישה, תהיה מהעמד אשר תהיה, לבגדים וגנדרנות.
ובכן, מסתבר שהרבה מאוד, יותר מכפי שפיללתי.
עדה האריס הינה עוזרת בית לונדונית, אלמנה בקיאה בעמל כפיים ועבודות בית שונות. היא אישה קשת יום שמרוויחה את כספה המועט בכבוד ובעבודה מרובה. היא אינה מרשה לעצמה תענוגות חיים אשר עשירי לונדון ובריטניה כולה מתהדרים בהן, אדרבא, אותו אושר שהוא מנת חלקה יראה בעיני הפלח של האלפיון העליון כמנעמי חיים הבלותיים ושטותיים להחריד. אהבתה הגדולה של האריס הם פרחים ובמעט הכסף שהיא מצליחה להרוויח היא מייפה את ביתה בעציצי פרחים וזה מסב לה אושר עצום, הידיעה שהיא שבה אל ביתה מיום עבודה מתיש שמסתכם בעשר שעות של ניקיונות, קירצוף ואצבעות ידיים מיובלות ומקולפות עד זוב דם, מתגמדות כאשר היא זוכה לראות לנגד עיניה את פרחיה האהובים. תחושה זו גורמת לה הנאה רבה לא פחות מבילויו של ג'נטלמן עשיר כקורח במסעדת יוקרה.
למרות חייה הצנועים של האריס היא מוצאת עצמה מאושרת למדי. היא מצליחה להפיק הנאה מדברים קטנים וזניחים כביכול, לפחות עד הרגע בו היא פוגשת במושא תשוקתה החדש. הכול מתחיל כאשר היא מנקה את ביתה של אחת מלקוחותיה העשירות ומוצאת בארון הבגדים שמלה משגעת, כה הדורה שהידורה מסמא עיניים. גברת האריס מסתנוורת מיופייה ונשבעת שתשיג שמלה שכזאת ביום מן הימים, גם אם הדבר יאלצה לחסוך ולקצוב ממזונה שנים רבות.
תשוקה זו מקננת בליבה וגברת האריס מתחילה לשקוד על מימושה: היא ממלאת טופסי לוטו וכאשר המזל מאירה פעם אחת היא מתמכרת לדרך הקלה כביכול שבה הושגו המזומנים ומנסה את מזלה בפעמים הבאות אך הברק אינו מכה פעמיים באותו המקום וגברת האריס חשה מפח נפש גדול. האם חלומה עתידו לוט בערפל? יתנפץ עוד לפני שהחל?
ימים רבים האריס מוצאת את עצמה מדוכאת ואפילו ניסיונות הניחומים של חברתה הטובה ביותר, גברת בלומפילד, לא תורמים דבר. אבל אתם יודעים מה אומרים: הרגע החשוך ביותר הוא הרגע לפני עלות השחר. כך גם אצל גברת האריס. היא מחליטה באבחה רגעית לאסוף את שארית כוחותיה שנדמה כי כלו מזמן, ולהשיג את שארית הכסף הדרוש, באמצעות עבודה קשה ומאומצת וחיסכון, אפילו אם זה אומר לחסוך ממזונה וממנעמי החיים ש"האדירו" את יומה, תענוגות שבמילא היו מצומצמים. היא תשיג מבוקשה ויהי מה.
ספר זה, למרות היותו קצרצר, מנעים את זמנו של הקורא ומספק לו מספר שעות של נחת ממגוון בחינות: ראשית כל, דמותה של גברת האריס, דמות נפלאה ואנושית שהתמוגגתי למקרא קורות חייה ומעללי רדיפתה אחר חלומה. היא הרשימה אותי מאוד בנחישות והאמביציה שגילתה בכדי להגשים את רצונה. לא כולם היו מצליחים להתמיד כמוהה, בטח ובטח לא לאורך שנים. בחריצות ובהתמדה סכום הכסף טופח עד שיום בהיר אחד, לאחר כ-3 שנים, היא מצליחה להשיג את מבוקשה, לטוס לפריז, אל בית דיור המהולל והמפורסם.
בית דיור, אשר אנשיו מקבלים אותה בתמיהה רבה ובחשדנות: אישה שלבושה מרושל מה לה ולבית דיור המופתי, העשוי ללא רבב? עם זאת, במהרה הבעות התמיהה והספקנות מתחלפים באהבה עזה לעוזרת הבית המשונה והקטנה שכובשת את כל אנשי בית דיור בחוכמתה וישירותה. כולם נשבים בקסמה: גברת קלובר שאוהבת אהבה עזה את בעלה ואינה יודעת כיצד להיות לו לעזר בכדי לקדמו בעבודתו. מסייה פלבר שליבו יוצא אחר נטשה, הדוגמנית הנאווה, אך בגלל גורל אכזר שמסתכם בפער מעמדי מעמיק הוא אינו מצליח לעשות צעד כי דרך חייה שונה מדרכו בפרמטרים רבים. ואפילו נטשה עצמה, הדוגמנית שחורת השער של עולם הזוהר הנחשק, שראתה כל טוב והגיעה לדרגות הזוהר הגדולות ביותר, מרגישה שהיא מיצתה את עולם היוקרה הקר, המנוכר והריקני והיא משוועת לאהבת אמת, להקמת בית עם בחור פשוט, שיאהבה כמות שהיא, שיאהבה ללא תנאי ויחדיו יקימו בית משפחתי אמיתי ויגדלו את ילדיהם בנחת ובשלווה.
לא אשקר, כל הדמויות שבסיפור הנפלא הזה היו נהדרות ואנושיות. רצוני העז היה לחבקן, כל אחת ואחת מהן. כל אחת, בדרכה, גילתה במהלך הסיפור הקצרצר הזה טפח מעולמה והרשתה לנו להיכנס אל מחשבותיה ומאוויה ודרך הכניסה אל נבכי נפשה הקורא לומד שבית דיור הנוצץ והזוהר והעשוי למשעי, הוא יותר מבית אופנה מהולל ונוקשה- אנשיו הם בכל זאת בני אדם עם בעיות, מענות, צרות ורצונות. מסכת הזוהר היא שקרית ובסופו של יום כל אדם חפץ בדברים היקרים באמת: משתוקקים לאהוב, להנות ממנעמי החיים הפשטניים עם יקיריהם האהובים. רצונותיהם של אנשי המעמד הגבוה אינם שונים רבות משלנו, האנשים הפשוטים כביכול. נטשה מייצגת את הכמיהה הבלתי מושגת זו היטב.
זו בעצם תמצית ועיקר הספר: ההבנה שהכסף, המעמד והיוקרה אינם חזות הכול. לתובנה זו גברת האריס מגיעה בסופו של מסעה אשר נערך שבוע, השבוע היפה ביותר בחייה. לא המלבושים הם אלה המפיחים בעורקי האדם את החיים, הבריות הסובבות אותו הן שעושות זאת.
הבגדים הינם בגדר תפאורה בלבד. עור שמכסה את גופו של האדם ותו לא.
אף על פי שהספר ניחן במתקתקות יתר לי אישית הדבר לא הפריע. מאוד אהבתי את האווירה, את המסר המועבר בסיום וכמובן הדמויות שמהוות את לב- ליבו של סיפור קטן זה, סיפור קטן על עוזרת בית שכמהה להגשים את חלומה ויצאה עם יותר, עם הרבה יותר. למעשה, היא יצאה עם החשוב מכול.
" והיא עמדה לה שם, מתנועעת קדימה ואחורה, אוחזת בשמלה וחובקת אותה, ואתה את כל חבריה כולם: את מאדם קלובר, את נטשה, את אנדרה פובל, ועד אחרון העובדים האלמונים, התופרות, הגזרניות, ואת העיר שהעניקה לה זכרון יקר, אוצר בלום של הבנה, ידידות ואהבה."
