“זה ספר רזה. הוא כתוב בשפה רזה, הסיפור רזה וגם, מפאת אורכו (112 עמודים), הוא, פיזית, רזה.
שפה רזה אני אוהבת. גם לקוניות. אני מרגישה שמכבדים אותי כאשר מציגים בפני מציאות בלי פרשנות רבה. העדרן של מילים מרגש אותי פעמים רבות יותר מאשר קיומן. אבל כדי שזה יצליח נדרש מינון מדויק. כאן, למרות שמדובר בסופר גרמני, זה לא מספיק מוקפד.
והסיפור, יש לו סיפור. הגיבור הוא ילד להורים שנמלטו מפני הרוסים מפרוסיה”