ביקורת ספרותית על המתנקש העיוור מאת מרגרט אטווד
ספר טוב

---

כמעט מההתחלה הרגשתי כמו ילדה מול סרט מפחיד. מכסה את העיניים בכפות הידיים ומציצה בין אצבעות מפושקות. לב שבור, מוות, אובדן, זיקנה- לא מפלצות. אולי בעצם כן.

חשבתי ששבעתי מספריה של מרגרט אטווד אבל לא יכולתי לעמוד מול ספר עב כרס במבצע. אז קניתי. שבועות מספר הוא חיכה בסבלנות לתורו להיקרא.
התחלתי לקרוא, מדמיינת קריאה איטית ונינוחה ונסחפתי. לא יכולתי שלא להסחף במדרון התלול של הסיפור הזה. הוא תפור כמו שמיכת טלאים מעוררת השתאות אך יוצר רושם שבמקום להיטוות, כדרכן של רוב המעשיות, הוא נפרם.

יש בו הכל. את האפיות של 'הכלה השודדת', קצת מהמדע הבדיוני, או יותר נכון המשל הבדיוני, שב'מעשה השפחה' ובעיקר- את המהימנות העמומה של 'לטענת גרייס'- כמעט עד הסוף.
מהבחינה הזאת, הסוף קצת מאכזב, קצת סגור מדי.
אמנם מעט מדי ומאוחר מדי ובכל זאת, משהו בסיפור הפרוץ, הפרום במכוון והעצוב הזה נסגר בסוף וגרם לקונפליקט אצל הקוראת מפוצלת האישיות שבי.
מצד אחד, כמו אמא אמפטית, דואגת וקצת חולת שליטה אני אוהבת לדעת מה עושות הדמויות "שלי" כל הזמן, עד הסוף ורצוי שיאביסו אותי במידע הזה בעזרת כפית.
מצד שני, הגברת האינטליגנטית והביקורתית ,שהייתי רוצה להיות, מעוניינת להמשיך ולהיטרד: היה או לא היה?

"אני עוברת על מה שכתבתי ויודעת שזה מטעה, לא בגלל מה שהעליתי על הנייר, אלא בגלל מה שהשמטתי. מה שאיננו שם הוא בעל נוכחות, כמו היעדרו של אור.
אתם רוצים את האמת, כמובן. אתם רוצים שאצרף שתיים לשתיים. אבל שתיים ועוד שתיים לא יספקו לכם את האמת דווקא. שתיים ועוד שתיים הן הקול שבא מחוץ לחלון. שתיים ועוד שתיים הן הרוח. הציפור החיה איננה סך כל עצמותיה לסוגיהן."

» ביקורות נוספות של dushka
» ביקורות נוספות על המתנקש העיוור