הביקורת נכתבה ביום שבת, 13 ביולי, 2013
ע"י omers
ע"י omers
האטווד הראשון שלי.אותו אני אזכור.
הספר ישב לו במדף,מחכה.שמנמן ועב כרס הוא ישב שמה בדד ובהה בי.הרבה זמן אני רואה אותו בספרייה והתלבטתי אם לקחת אותו או לא.
לא בגלל האורך שלו.
טוב,בעצם כן בגלל האורך.
ספרים עבי כרס כאלו מתחלקים לשני סוגים:
ספרים שבהם הסופר חופר על פני 1000 עמודים
וספרים מעולים שאף פעם לא רוצים שהם ייגמרו.
המתנקש העיוור שייך לסוג השני.
הספר מתחיל בעניין ומסתיים בעניין.למרות האורך המאיים שלו (588) עדיין סיימתי אותו ביומיים וחצי והתבאסתי על זה שהוא נגמר.
העניין והמתח בספר לא נפסקים,והספר פשוט מרתק!
מתוארים קורות חייהם של משפחה קנדית עשירה,וישנם שלושה קווי עלילה (אפילו אפשר להגיד ארבעה)-יומן של אייריס,מפגשים בין לורה לאלכס תומס (שלא מצוין אף פעם שבאמת הם אלה שנפגשים אבל אפשר להסיק את זה),ידיעות מעיתונים וגם אירועים שקורים לאייריס בהווה.
אייריס,המספרת,היא לא מספרת כל יודעת.ואולי בגלל זה אני מחבב את הספר הזה.
היא מחליטה בערוב ימיה לכתוב יומן אירועים לנכדה שלה (כביכול,בסוף מגלים שהיא לא נכדה שלה) כדי להסביר לה את קורות המשפחה.
אייריס מתארת,תוך הרהורים על זקנה,אנשים והחיים,את חייה וחיי אחותה לורה ואת סופה הטראגי.
מעטים הספרים שאני מחבב מאוד.ספרים שעושים לי חשק לקרוא אותם שוב.זה אחד מהספרים הללו.
8 קוראים אהבו את הביקורת
8 הקוראים שאהבו את הביקורת
