ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 7 בנובמבר, 2010
ע"י ריקשה
ע"י ריקשה
'יונה ונער' היה הפעם הראשונה שגיליתי את מאיר שלו, לפני שלוש שנים. ואז מיהרתי לכתוב את רחשי ליבי:
יונה ונער, ואני.
את הספר הזה שמרתי כאופציה אחרונה ברשימת הספרים החדשים שהיו פה בבית, ולא בתור הדובדבן. הוא נשמר כברירת מחדל, כשלא יישארו לי יותר ספרים לקרוא. בתחילה לא הבנתי בכלל למה אחי מצא טעם להוציא 89 שקלקלים על ספר שעל כריכתו יש איור גרוע במיוחד של יונה, שנצבע בידיו של ינוקא שעוד לא רכש את המוטוריקה המתאימה כדי לא לצאת מהקווים. ובכלל, השם יונה ונער עורר בי קונוטציות של רומן סוטה והזוי בין נער ליונה. ולא שהמציאות לא מביאה לנו סיפורים כאלה לפעמים, אבל למה אני צריכה לקרוא על זה?
ב15 עמודיו הראשונים של הספר לא ממש מצאתי את עצמי. לא היה לי ברור מי נגד מי והאם - בכלל - מישהו יוצא נגד מישהו אחר. ואם אף אחד לא יוצא נגד אף אחד שני, אז מה העלילה פה? ובכל זאת, כשהמשכתי לקרוא עוד קצת כבר היה ברור לי שזו תהיה פרידה קשה וכואבת בעמוד האחרון.
אני מקנאה קנאה אמיתית וצובטת בסופרים שיש להם יכולת לברוא דמויות, לנכס להם תכונות אופי ולנחש את כל המחשבות שלהם. והם מגישים לי אותן בצורה כזו שאני שוכחת כי מישהו החליט בשבילי עוד לפני שהתחלתי לקרוא מי אחשוב שהוא מצחיק, את מי אעריץ על חדות לשונו ובמי אתאהב. ולמרות שאני יודעת שהאהבה הזו היא חסרת תכלית, כי היא תסתיים באיוושת הדפדוף האחרון- אני רצה לתוכה בזרועות פתוחות וחשה את היותה בי, בכולי.
זה ספר מקסים שכתוב בכישרון מכעיס. פגשתי שם בין השורות בהמון רגישות ואהבת אדם ותקווה וייאוש ושמחה מלנכולית ויפה. שם פגשתי בהמון ביטויים חדשים וצירופים לשוניים שהסעירו את כל כולי. שם פגשתי את עצמי באלף מראות איפור קטנטנות ובבואתי חייכה אלי משם בשלל מצבי רוח. יונה ונער הוא ספר חובה, לא פחות, לכל מי שנשמה עורגת בקרבו.
ומאז - אני מאוהבת.
20 קוראים אהבו את הביקורת
20 הקוראים שאהבו את הביקורת
